האם הפסים שעל עור הזברה התפתחו כשחור על גבי לבן או כלבן על גבי שחור? הזואולוגים חלוקים בדעתם, אבל המבקר בספארי רואה סוסים מפוספסים ואינו מתעניין בתולדות הציור שהדפיסה האבולוציה על עורם.
היסטוריונים שואלים כיצד התפתח משטר האפרטהייד בדרום־אפריקה. האם שורשיו ננעצו ביום שבו הקימה "חברת הודו המזרחית ההולנדית" את תחנת המסחר בכף התקווה הטובה, או שחוקי ההפרדה הגזעית התפתחו ככל שהתרבו המהגרים השחורים ואיימו על ההגמוניה הלבנה.
שאלות דומות ישאלו ההיסטוריונים שיחקרו את תולדותיו של המשטר המתפתח אצלנו. לשווא נטען כי המשטר השורר אצלנו איננו אפרטהייד, מפני שכאן ההפרדה בין בעלי הזכויות לנטולי הזכויות אינה מבוססת על גזע. ישיבו לנו כי זברה אינה סוס, אבל אפילו ילדים יודעים שזברה היא סוס הלובש פיג'מה ומי שאינו יודע זאת הן רק הזברות.
אחד מתווי הזיהוי הבולטים של משטרים מסוג זה הוא חסימת ערוצי המידע, אשר תמיד היא מנומקת בביטחון המדינה המותקפת לכאורה ללא הרף על ידי אויבים מחוץ וסייעניהם מבית. פגיעה בביטחון היא גם פקפוק בהתנהגותם של כוחות הביטחון. ניסיון לבקר אותם כדי לתקנם, ייתקל בטענה שהמערכת יודעת לבקר את עצמה וביקורת חיצונית היא הכפשה בוגדנית. על אחת כמה וכמה טבועה בחותם הבוגדנות השאלה על מטרות פעולתו של הצבא.
קבוצות האזרחים המואשמות בשיתוף פעולה עם האויב דומות בכל המשטרים הללו: תמיד אלה אינטלקטואלים מפונקים המנותקים מן ההמונים בעלי האינסטינקטים הבריאים, אנשי תקשורת חטטנים המנסים לחשוף את האמת על המנהיגים, בני מיעוטים אתניים חתרניים, וסתם בני אדם שאינם מתמוגגים למשמע תרועות פטריוטיות ואינם מתגעגעים לחדש כקדם את ימי הגדולה של אומתם.
ביום ראשון דנה ועדת השרים לענייני חוקה בהצעת תיקון לחוק העונשין שיזם חבר הכנסת רוברט אילטוב מ"ישראל ביתנו", מפלגתו של שר הביטחון. השר, כך נאמר, תומך בה. ההצעה נקראת "איסור צילום ותיעוד של חיילי צה"ל" והמשפט הראשון בה הוא זה: "מי שהסריט, צילם ו/או הקליט חיילים בעת מילוי תפקידם, בכוונה לערער את רוח חיילי צה"ל ותושבי ישראל, דינו — מאסר חמש שנים. התכוון לפגוע בביטחון המדינה, דינו — מאסר עשר שנים".
איך יקבע שופט אם תצלום של חייל היורה במפגין פלסטיני, או צילום של פלסטינים המתנכלים לחיילים, או צילום של נערי גבעות המיידים אבנים באנשי צבא, או צילום של פשיטה על ביתו של מחבל, מערערים את רוח חיילי צה"ל ותושבי ישראל? איך ניתן לדעת מה מערער את רוחנו ומה מחסן את נפשותינו ודורך את שרירינו הלאומיים? ואיך, אם נציג שאלה מעשית, איך אפשר למנוע צילומים בעידן שבו כל אדם מצויד בטלפון סלולרי ובשנייה אחת יכול להעביר את הצילום לקצווי תבל?
לשאלה השנייה אין תשובה, אך לראשונה יש תשובה שניתנה בספר הילדים "עלילות מיקי מהו" שכתב אברהם שלונסקי לפני עשרות שנים. המשורר שאל איך מבחינים בין אווזת לאווז. התשובה: "אם הוא נרגז אז הוא אווז. אם היא נרגזת — אז היא אווזת". האשם והזכאי ייקבעו מראש, על פי השתייכותם הארגונית או הלאומית.
לאחר דיון מעמיק החליטו השרים לאשר את חוק אילטוב אך להתנות אותו בריכוכו העתידי, והציעו כי ייאמר שאסור להפריע לחייל במילוי תפקידו כשם שאסור להפריע לשוטר. אפשר לנשום לרווחה עד שח"כ אחר יציע להעניש מי שאינו משפיל את מבטו מול חייל אלא נועץ בו מבט נוקב. √
