אחותנו

בששת השבועות שלה בבית "האח הגדול" התגעגעה אורלי יחזקאל לבנה היחיד, מאור. הדבר השני אליו יחזקאל התגעגעה הוא אקונומיקה. "כמה שאני חולה על הריח של הבן שלי — ככה אני מכורה לאקונומיקה", היא מציתה סיגריה ראשונה. "כשהייתי שם חלמתי איך אני נותנת למאורי שלי נשיקה גדולה גדולה, ואחרי כמה שעות, מקסימום יממה, עולה לאוטובוס ונוסעת לעבודה. אצלי משק בית זה לא רק פרנסה, אני מנקה מהנשמה".

אבל קבלת הפנים לא איפשרה לה לחזור לשגרה. "בכל פעם שאני מוציאה את האף מהבית מתנפלים עליי בחיבוקים ונשיקות. ירדתי לקניון בת־ים וכולם קפצו עליי 'סלפי! סלפי!'. הרבה חולים ונכים מצלצלים למאור ומבקשים שאברך אותם לפני ניתוח וגם מצלצלים אליו כדי שיודיע לי שהם יצאו מהניתוח. וואלה, מי אני שאתן ברכה? אני בסך הכל אורלי, אישה פשוטה".

חמש דקות של יחזקאל על המסך הספיקו כדי להתמוגג מהעברית המקורית שלה ("רוב ההמצאות באות לי בשלוף", היא מעידה על אוצר המילים שכולל את ה"שקוזי" וה"הפוד משאז" שנהנתה מהם בבית האח, וכמובן את החביאום, הצ'פלעקה, השאטרות, ועוד). וגם כדי להתעצבן מזה שדווקא היא הודחה.

"אין לי מושג למה זה קרה", היא מתוודה. "אמרו לנו לארוז כי מישהו יעזוב בעוד שעה. אבל אני מאמינה שכל מה שקורה וקרה הוא רצונו של ריבונו של עולם. אלה היו שישה שבועות קסומים, חוויה חד־פעמית. ואני מאושרת שסוף־סוף כולם יודעים מי זו אורלי".

יחזקאל באח הגדול עם "קוקו אורלי"

למה היה לך כל כך חשוב שיכירו אותך?

"בגלל שכל החיים לקחו אותי כדבר מובן מאליו. אף אחד לא שאל למה יש לי 'קוקו אורלי' ואף אחד לא ידע למה אני מתנהגת כמו ילדונת שנכנסת לחנות ממתקים ורוצה לזלול את כל המדף. תשע פעמים ניסיתי להתקבל לבית האח כדי שתהיה לי הזדמנות לשחרר קצת מהדברים שעברתי, לרע ולטוב. אנשים התחברו אליי בגלל שהייתי אמיתית, ועכשיו אני אגלה לך דברים שאפילו שם שמרתי בסוד". אז הכינו את הממחטות. הדמעות ינבעו גם מהזדהות עם סיפור חייה רצוף הטרגדיות של יחזקאל (58) וגם מהסטנד־אפ הקורע של אישה שהופכת כל לימון ללימונדה.

קריז למתוק

"נולדתי ביפו, שכונת עוני, להורים שעלו ממרוקו", היא מתחילה. "אמא ילדה שבעה ילדים, אני החמישית מאמא ואבא ביחד, גדלתי במוסדות מגיל שנתיים ולא שאלתי למה. רק כשהייתי בת 35 אמא, זכרונה לברכה, סיפרה לי ולא שפטתי אותה, רק חיבקתי אותה באהבה".

מה היא סיפרה לך?

"שהיא גילתה שאבא שלי בוגד בה ונכנסה לדיכאון. כשהייתי בת חמש העבירו אותי ואת אחותי שולה ל'ביג אפל' בגן יבנה. היום קוראים לזה פנימייה, בתקופה שלי קראו לזה מוסד. אמא נכנסה ויצאה מאברבנאל ולא יכלה לגדל אותנו. מהמוסד כבר יש לי זיכרונות. שם המצאתי את המילה 'חביאום', זה מהפועל להחביא. כשנכנסתי לבית האח ראיתי שכולם מתחילים להחביא אוכל ונזכרתי באורלי הקטנה שישבה על הדשא כשהמשפחות של ילדי המוסד באו לבקר אותם והביאו להם שקיות של ממתקים ורק הידיים שלי היו ריקות. כשהייתי בת שבע או שמונה עשיתי כאילו שכואב לי הראש, נכנסתי לחדר, פתחתי את הארון של ילדה אחרת ולקחתי שקית ממתקים. יצאתי מהחדר דרך החלון, חפרתי בור באדמה, הכנסתי את השקית, כיסיתי אותה טוב־טוב והחלטתי שכל יום אני אוציא ממנה ממתק אחד. יום מסטיק ויום מרמלדה, העיקר שיהיה משהו מתוק. נהגתי לאכול את הממתק היומי בערב, במיטה, מתחת לשמיכה".

צילום: אביגיל עוזי

ואיך זה נגמר?

"אחת הילדות הלשינה עליי ואז בא המדריך, שיסלח לו אלוהים, תפס אותי באוזן, גרר אותי מביתן לביתן ואמר לכולם 'זו הגנבה! זו הגנבה!'. זה היה נורא. תביא עונש חינוכי. תסביר לי, אל תשפיל אותי לפני כולם, גם ככה אני מרוסקת. ביום הראשון בבית, כשכולם התרוצצו להחביא אוכל בכל מיני פינות, אמרתי 'מי שעושה חביאום אני אעשה לו חביאום לחביאום', זאת אומרת, אני אקח את האוכל שלו. בבית החלומות חטפתי קריז למתוק והתחלתי לרעוד בגלל שנזכרתי באורלי הקטנה שבצהרי יום שישי הייתה אוספת את כל העצמות מחדר האוכל והולכת חצי קילומטר עד לבית של המטפלת. אחרי שנתתי את העצמות לכלב שלה המטפלת נתנה לי שלוש קוביות שוקולד".

בגיל 12 היא חזרה ליפו. "אמא התחתנה פעם שנייה, הביאה עוד שני תינוקות וגרה ליד כיכר השעון. נרשמתי לבית ספר 'בארי', אבל רוב הזמן עזרתי לאמא בעבודה, היא ניהלה מסעדה ולימדה אותי לבשל ולנקות. אמא היא גם זו שעשתה לי שידוך בגיל 16 וחצי. זו הייתה חתונה בכוח, לא מאהבה, ואחרי שלושה חודשים התגרשנו. אין מה לעשות, כשזה בכוח זה לא יכול להיות טוב".

לא סיפרת בבית האח על נישואייך הראשונים.

"נכון. זה לא סוד, אבל יש הרבה דברים שאני שומרת לעצמי גם בשביל לא לפגוע באחרים וגם בגלל שלא צריך לספר הכל. כשהביאו אותי לבידוד בבית מלון, לפני הכניסה לבית האח, היה לי כיף גדול. אוכל דה בסט של הבסט, והכי חשוב זה שאף אחד לא דיבר איתי. שקט בראש. מתחת לצלחות היו מפיות, אז לקחתי אותן לחדר וכתבתי 'אהלן, יומני, זו שוב אני', כמו בימי המוסד, והרגשתי שככה אני מתנקה מהזיכרונות".

את הבידוד ניצלה יחזקאל גם כדי להתכונן לפרידה הארוכה מבנה, מאור, "הנשמה שלי והאור שלי והחיים שלי. כבר בן 28, ועדיין מחובר לי לטבור. בהיגיון ידעתי שכבר הגיע הזמן לשחרר אותו, אבל הלב שלי יותר חזק מההיגיון. לא הסכמתי לו לצאת מהבית, לא הסכמתי לו לשכור דירה עם הבן זוג שלו. בהתנתקות הזאת הבנתי שאני חייבת לשחרר כדי לתת לו להתקדם".

הרומן שלי עם אבי

אצבעותיה המטופחות בוחשות בקוקו ובשיער שגולש לרקותיה ולמצחה. "קוקו אורלי זה לא סתם", היא צוחקת, "גם מאחוריו יש סיפור עצוב. בגיל 18 נסעתי באוטו עם אחותי הגדולה יפה ועם בעלה, לרמלה. בדרך חזרה בעלה נכנס במשאית שחנתה בצד. כמה דם. היה לי שיער שחור ארוך שאהבתי מאוד. כשפינו אותי לבית חולים התחננתי 'בחייאת, רק אל תגזרו', אבל לא הייתה ברירה. עשו לי קרחת בצד אחד בשביל התפרים והקוקו הזה, הגבוה, מסתיר את הצלקות".

אחרי התאונה והשיקום הממושך היא פתחה דף חדש כרקדנית בטן. "לא למדתי, ממי היה לי ללמוד", היא מגחכת. "הושפעתי מהסרטים הטורקיים שראיתי ואמרתי שגם אני רוצה לרקוד. הלך לי טוב ברמות. מארגנים, אמרגנים, לא יודעת איך קוראים להם, צילצלו למסעדה של אמא שלי והזמינו אותי להופעות. התחלתי לרקוד ב'אריאנה'. ואברם, בעלי, עבד שם בתור מלצר".

ובין קירות המועדון פרח רומן בין הרקדנית למלצר?

"איפה. אברם, אבי, היה ברומן עם הזמרת. כשהוא נפרד מהזמרת הוא הציע לי 'אולי ניסע ליוון ביחד?' ואחרי שלושה חודשים התחתנו. אנחנו נשואים כבר 36 שנה, אני שרופי עליו. שרופי־שרופי. אבי לא עובד בגלל שהיו לו שש פריצות דיסק, אבל הוא איש טוב. אל תכתבי עליו יותר מדי, שלא ירים את האף".

במשך חמש שנים עברה טיפולי פוריות. "כשסוף־סוף נולד לי ילד הרגשתי שלחיים שלי נכנס אור גדול שיגרש את כל החושך. מהפיצויים של התאונה קנינו דירה בבת־ים, ומה עם לשרוד? הייתי חייבת לעבוד. בגיל ארבעה חודשים נאלצתי להכניס את מאור למשפחתון, כל בוקר נסעתי לתל־אביב לעבוד אצל אישה נכה. היא רצתה אותי לחודש ונשארתי אצלה ארבע שנים, בגלל שזה היה קשר של שתי נשמות. ניסיתי לתת למאור את כל מה שצריך", היא פורצת בבכי פתאומי, "אבל הייתי המפרנסת היחידה ולא נשאר לי כסף לבגדים ולצעצועים. תמיד הביאו לי בשבילו".

איך הגבת ליציאה שלו מהארון?

"מאור יצא בגיל 16 וחצי, אבל אני אמא שלו ואין אמא שלא יודעת ולא מרגישה. ראיתי שהוא הרבה בפייסבוק, וערב אחד, כשהוא נכנס למקלחת, חיטטתי לו במכשיר. הלכתי לצד וכתבתי לו מכתב. רשמתי שאני אמא שלו ושאני אוהב אותו תמיד. כשמאור יצא מהמקלחת וקרא את המכתב חיבקתי אותו ונישקתי אותו. הוא אמר 'אמא, אני אוהב גברים' ואחר כך ירדנו לרחוב ודיברנו עד חמש לפנות בוקר. אמרתי לו 'קודם תלמד לקבל את עצמך ואחר כך כולם יקבלו אותך'. כואב לי מאוד היחס לגייז. כולנו בני אדם, אין הבדל".

"הרבה מעבר ליחסי עובד ומעביד". הבוסית צופית גרנט | צילום: ראובן שניידר

מנקה, אבל לא בבית

בהפקת "האח הגדול" תיכננו אמנם הדחה בהפתעה — אבל הופתעו בעצמם. הם לא חשבו שמי שתלך הביתה תהיה דווקא יחזקאל, מהדמויות הצבעוניות והחזקות של העונה שדורגה בצמרת בהצבעות קודמות. הם רצו מאוד שתישאר, אבל הדחה זו הדחה, ויחזקאל הלכה הביתה לצערו של האח הגדול. יחזקאל גם הכניסה לתוכנית קצת אבק כוכבים, כשצופית גרנט הגיעה לגבעת הצעקות כדי לעודד אותה, וגם חשפה ברדיו שיחזקאל היא עוזרת הבית שלה.

"שמחתי שהיא עשתה את זה בגלל שאני לא הייתי מגלה, יש לי כבוד", אומרת יחזקאל. "לפני יותר מעשרים שנה אחותי שולה עבדה במשק בית אצל אורנה בנאי שסיפרה לה שזוהר יעקובסון, הסוכנת שלה, מחפשת עוזרת. באתי לראיון. זוהר פתחה את הדלת, ראתה בלונדינית ושאלה 'תגידי, עבדת פעם במשק בית?'. ביקשתי קפה, התחלתי לדבר, וזוהר שוב שאלה 'תגידי, את בטוחה שאת מנקה?'. אמרתי לה 'בטח, אבל קודם קפה ואחר כך ספונג'ה', ומאז אנחנו כמו משפחה. הכי נקשרתי לטל, הבת שלה, זיכרונה לברכה. כשטל חלתה בסרטן היא ביקשה שאטוס איתה לשווייץ והלב שלי נקרע. סידרו לי דרכון, טסתי והייתי שם כשטל הפסיקה לנשום. בשווייץ הכרתי את צופית, שגם באה איתנו, וכשהיא ביקשה ממני לעבוד אצלה אמרתי לא".

למה?

"אני בחיים לא אקח פרנסה של מישהי אחרת, זה חוק. כשהעוזרת של צופית חלתה התחלתי לעבוד גם אצלה. צופית היא מלאך. לפני שנכנסתי לבית האח היא לקחה אותי לקניון רמת־גן וקנתה לי את הנעליים של הכניסה וכל מיני קרמים במאות שקלים ולא הרשתה לי להוציא את הארנק. הכל היא שילמה".

היא גם באה לעודד אותך מהגבעה שמול בית האח הגדול.

"ככה סיפרו לי. לא שמעתי אותה. אילו שמעתי הייתי צועקת לה שהכל טוב ושהיא לא צריכה לדאוג".

מה הסוד שלך כעוזרת בית?

"אני מאוד זריזה. סופרמן זה אני. טאק־טאק־טאק, אין על המהירות שלי. אבל אני חייבת שיהיה לי בסיס: פליט, אקונומיקה לאסלות ואמה לכלים. לכן אמרתי לאחות הגדולה שהיא חייבת להביא לי את הבסיס והוספתי משולש לכיור. סליחה, אקונומיקה זה מותרות? תביני, אני מאוד אוהבת לנקות, אבל בבית שלי אני לא מנקה בגלל שהסנדלרית הולכת יחפה. יש לי כלבה, מוקה, שמוציאה שערות, אז למה שאהיה משועבדת לבית שלי? אצלי אני עושה סמלי, מלמעלה, רק את הבסיס".

אבל לפני דקה אמרת שאת מאוד אוהבת לנקות.

"נכון, כפרה, אבל אני מנקה ומקבלת כסף. אילו היו משלמים לי בבית שלי אולי הייתי עושה אותו יותר נקי".

היית רוצה לעבוד אצל שרה נתניהו?

"לא. מה לי ולה? אף פעם לא חיפשתי לעבוד דווקא אצל מפורסמים. עם זוהר וצופית זה הרבה מעבר ליחסי עובד ומעביד. אפילו אצל פנינה רוזנבלום אני לא חולמת לנקות. סיפרתי להפקה שאני מעריצה אותה מגיל אפס וסידרו לנו פגישה ודיברנו כמו חברות".

איך היחסים בין הדיירים?

"כל אחד בא עם התיק שלו, ואני לא שופטת אף אחד בגלל שזה לא הבעיות שלי. אני יכולה רק להקשיב ולעטוף ולחבק ולעזור. אמרתי להם 'תחיו את החלום, תפיקו ממנו דברים טובים, רק כשנצא מהבית נחזור לחיים האמיתיים'. אבל מה אני אגיד לך? גם החיים האמיתיים בכלל לא רעים. את יודעת כמה אנשים חיבקו אותי כשהלכתי לאכול שיפודים אצל עזרא ובניו?"

מי לדעתך יזכה?

"אליאב, רק אליאב. אמן שזה יקרה. מגיע לו לזכות בגלל שהוא אמיתי וצנוע. כולו נשמה. כשהעלו הליקופטר הוא לחש לי באוזן 'זה חצי מהמשכורת של אבא שלי'. הוא צריך את הכסף בשביל ללמוד. הבאבא סאלי ורבי שמעון בר־יוחאי יעזרו לו לקחת את המקום הראשון".

המילון של אורלי

חביאום — מחבוא.

לעשות חביאום על החביאום — לחשוף את המחבוא. "עשיתי חביאום לסיגריות שלי, ולא הבנתי למה הדיירים מטפסים על סולמות בשביל לשים בחביאום אגוזים ותפוחים. לא חסר שם אוכל. יש הכל".

תותה מארי — לדבר. "לא רק לשון הרע, גם דברים טובים. כשהייתי קטנה אמרתי לאחותי שולה 'בואי נעשה תותה מארי' והתיישבנו לדבר".

רמה — כבד בלב. "כשראיתי שהם לא שבעים משומדבר צעקתי עליהם 'תפסיקו להיות ברמה'. עם רי"ש".

צ'פלעקה — רע בנשמה.

קוואה קוואה — קוואקר.

אם אר איין — בדיקת אם־אר־איי.

שימדורה עליק — כפרה עלייך.

שרופי שלי — "בעלי ובני".