ממי שעוקב אחרי נתוני כניסות התיירים לישראל בשנה האחרונה לא יכול שלא להתלהב מהמספרים: 3.6 מיליון תיירים וגידול של 25% בשנת 2017 בהשוואה לשנה שקדמה לה.

אבל המספר הזה של 3.6 מיליון כניסות אינו אמיתי. למעשה, הוא אף פעם לא היה אמיתי, מפני שבכל השנים הוא כלל גם תיירים שנספרים יותר מפעם אחת באותו ביקור, בחורי ישיבות שמגיעים מחו"ל לחצרות הרבנים, סטודנטים שבאים ללמוד בישראל, עובדים זרים ועוד הרבה נכנסים שאינם תיירים. ובאמת, כשבוחנים למשל את הסקר של משרד התיירות ומציבים אותו מול הנתונים של התאחדות המלונות ושל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נשאלת השאלה: 3.6 מיליון תיירים? לאן הם נעלמו?

על פי הסקר של משרד התיירות, מכלל התיירים שמגיעים לישראל, 58.6 אחוז לנו בבתי מלון והשהות הממוצעת של תייר בישראל היא כעשרה לילות. 58.6 אחוז מ־3.6 מיליון הם בערך 2.1 מיליון תיירים. אבל בשנת 2017 מספר לינות התיירים בבתי המלון עמד רק על 10.6 מיליון לינות. כלומר? אם תייר שוהה בממוצע עשרה לילות בישראל, היה צפוי שמספר לינות התיירים בבתי המלון יהיה לפחות כפול.

החדשות הרעות הן שענף התיירות בישראל סובל מהרבה מחלות. החדשות הטובות הן שחלק גדול מהן אפשר היה לפתור בקלות, עם קצת רצון טוב, קצת התחשבות וקצת יותר מקצועיות.

איור: גיא מורד

1

/ שפרו את דירוג המלונות

אחרי כמה עשורים שבהם לא היה דירוג מלונות בישראל, החליטו במשרד התיירות להשיב את שיטת הדירוג. המשרד יצא במכרז, אף חברה לא הצליחה להגיע לסף, המכרז בוטל ויצא מכרז חדש שבו זכתה חברה אירופית. אלא מה? אחרי יותר משלוש שנים הוגשו לדירוג פחות ממאה מתוך 376 המלונות הרשומים בישראל. ועד כה דורגו רק 89 מתוכם.

רבים מהמלונאים החליטו שלא לדרג את המלונות שלהם בטענה שהם מאמינים רק בביקורות של הקהל, כפי שהן מפורסמות באתרים השונים. רשתות בינלאומיות כמו הילטון, אינטרקונטיננטל, רנסאנס או קראון־פלאזה העדיפו להסתמך על הדירוג הרשתי הפנימי שלהם. ורשת פתאל הגישה לדירוג פחות מ־10 מתוך כ־40 מלונות שהיא מנהלת.

עיון ברשימת הכוכבים שקיבלו המלונות שהוגשו לדירוג מלמד כי מתוך 89 בתי מלון, 22 זכו לחמישה כוכבים פלוס ועוד 8 זכו לחמישה כוכבים. כך יוצא שבחישוב יחסי, מתוך סך המלונות בישראל (ולא רק אלה שדורגו) כמעט שמונה אחוזים זכו לדירוג של חמישה כוכבים פלוס או חמישה כוכבים.

לשם השוואה, בארצות־הברית מקובל דירוג ה־AAA שנותן למלונות יהלומים, כאשר חמישה יהלומים הם הדירוג הגבוה ביותר. אמנם שיטת הניקוד שם שונה מזו שבישראל, אבל עיון ברשימת המלונות בארה"ב מגלה כי רק עשרה בתי מלון בניו־יורק זכו לדירוג של חמישה יהלומים (מספר כמעט דומה לאלה שזכו בדירוג של חמישה כוכבים או חמישה פלוס בתל־אביב והרצליה). זאת ועוד: מלונות מפוארים כמו "וולדורף אסטוריה" או "פלאזה" בניו־יורק זכו רק לארבעה יהלומים. נראה לכם הגיוני?

משרד התיירות צריך להחליט על דירוג מחייב באמצעות חקיקה, כדי להפסיק לבלבל את הצרכנים, או שיבטל את שיטת הדירוג. תנו לחוכמת ההמונים לעשות את המלאכה.

2/ חסלו את התורים בנתב"ג

מי שמנהל היום את נמל התעופה בן־גוריון אינו אחראי למחדלים שנעשו בעת בנייתו של נתב"ג 2000, הידוע יותר בשם טרמינל 3. אבל באמת שהגיע הזמן לעבור למאה ה־21 וללמוד ממה שקורה בנמלי תעופה אחרים בעולם, גם במדינות פחות מפותחות מישראל.

מה הבעיה? בשלוש מילים: תור, תור ותור. הוא מתחיל ולא נגמר. מי שמגיע לנמלי תעופה ברחבי העולם מגלה שיש בדרך כלל תור אחד ארוך לביקורת הדרכונים (או שניים, אם מדובר בתיירים ובתושבים מקומיים). התיירים עומדים בתור אחד ומגיעים לנקודה שבה עומד דייל או דיילת שמכוונים אותם לפקיד ההגירה שהתפנה באותו רגע.

רק בישראל יש הרבה תורים, אבל כולם ארוכים ותמיד ייצא לכם לעמוד בדיוק בתור שלא מתקדם. הגיע הזמן לשנות את מבנה שרוול הכניסה לישראל, כדי שאנשים יכוונו לדלפק פנוי ויעמדו רק בתור אחד.

3 / תנו לשתות קפה נורמלי, גם בשבת

שמישהו יסביר לי בבקשה למה ביום שבת בבוקר אני לא יכול ליהנות מקפה נורמלי בבית מלון? האם בגלל שלמלון יש תעודת כשרות אי־אפשר ללחוץ על המכונה שתכין קפה, אספרסו או קפוצ'ינו, שבני אדם אוהבים לשתות?

למה מישהו חושב שהקפה הדלוח שנותנים לנו בבתי המלון יותר כשר מאספרסו או מכל קפה שייצא ממכונה? ולמה התיירים האומללים (על פי הסטטיסטיקה של משרד התיירות, מרבית התיירים בבתי המלון אינם יהודים) צריכים לסבול?

ואם בתי המלון מתקשים להגיש לנו אספרסו בחדר האוכל, שיעשו איזו פינה בצד וייתנו לנו שם את מה שבהחלט מגיע לנו לקבל. כוס קפה נורמלית, להתחיל את היום כמו בני אדם. להזכירכם, אנחנו במלון. לא בטירונות.

4 / שפרו את השירות בחדר האוכל

אני ער לעובדה שרוב נותני השירותים השונים בבתי המלון משתכרים שכר מינימום. אבל במחיר שאני משלם ללינה בבית מלון, אני מצפה לקבל את השירות הטוב ביותר. גם בלובי. גם בחדר וגם בחדר האוכל.

בבתי מלון רבים בארץ השירות בחדר האוכל פשוט גרוע. או שאין מספיק מלצרים או שהמקצוע הזה של מלצרות במלונות הוא רק חלטורה כדי לחסוך כסף לטיול שאחרי הצבא.

איך זה נראה לעיתים, גם במלון חמישה כוכבים? אתם לוקחים מנה ראשונה. בסופה אתם מניחים את הצלחות בצד. אתם הולכים לקחת מרק ומצפים שכשתשובו לשולחן הוא יהיה נקי. אבל הוא לא. הצלחות מהמנה הראשונה עדיין שם. אתם מסיימים את המרק ומניחים את הקערות מעל הצלחת של המנה הראשונה. הולכים לקחת מנה עיקרית, חוזרים לשולחן והנה, דבר לא קרה. המגדל שבניתם עדיין במקום. וכך זה נמשך גם אל תוך המנה האחרונה. עד שלא תעזבו את השולחן לא יפנו אותו.

5 / הסדירו את תחום הדירות המושכרות

ואם דיברנו על דירות מושכרות לתיירים, מדובר בענף שכבר הפך לעסק לכל דבר. חברות אינטרנטיות דוגמת Airbnb מאפשרות לנוסעים לחופשה להשכיר את דירותיהם כדי להרוויח מעט כסף מהדירה שנותרה ריקה. אט־אט, בעיקר עקב מחדלי הממשלה, התחום התפתח לעסק של ממש כאשר יזמים רכשו דירות במיוחד כדי להשכיר אותן לתיירים. למה? כי מרוויחים מזה יותר מאשר השכרת דירות לישראלים. זאת ועוד: המחוקק לא גובה מס מהעסקים האלה והם ממשיכים לפרוח. רבבות דירות בישראל מושכרות היום לתיירים על בסיס יומי או שבועי כאשר הבעלים לא משלמים מס ואין שום פיקוח על הדירות האלה.

בערים רבות בעולם כבר התעוררה התנגדות לנושא של השכרת דירות לפרקי זמן קצרים לתיירים. התושבים המקומיים טוענים, ובצדק, כי התופעה הזאת שואבת דירות רבות משוק ההשכרה ובכך מייקרת בעקיפין את השכירות לדירות הקיימות. המלונאים, לפחות בישראל, טוענים שהתחרות צריכה להיות שווה: שבעלי הדירות ישלמו מיסים ושיחולו על הדירות האלה כל המגבלות שחלות על בתי מלון.

מה צריך לעשות? המחוקק וכל המשרדים האחראים צריכים לשבת יחד ולקבוע אמות מידה לענף הפרוץ הזה. ולא רק בענייני מיסוי. הטיעון של שר התיירות כי אלמלא הדירות המושכרות לתיירים לא היה איפה להלין אותם, מגוחך בעיניי. והוא גם אינו מכפר על המחדל בכך שהעסקים האלה פועלים בלי רישיון. ובואו לא נתבלבל: מדובר בעסקים לכל דבר.

6 / הקימו גם מלונות עממיים

השהות במלונות בישראל יקרה. אחת הסיבות לכך היא היעדרם של מלונות עממיים, של שניים או שלושה כוכבים, כפי שאפשר למצוא בכל מדינה בעולם. מדובר במלונות בסיסיים שאין בהם בריכת שחייה, ספא, חדר כושר וכל מיני פינוקים. המחיר שהם יציעו ללילה ינוע סביב מאה דולר ללילה לזוג, עם ארוחת בוקר. משרד התיירות יצא לא מכבר בקול קורא ליזמים להקים מלונות ברמה הזו, ואף הציע מענקים לבנייתם בפריפריה, בערי לוויין ובשכונות מרוחקות.

אלא מה? מתברר שגם שם אין כדאיות להקים מלונות כאלה. עלות הבנייה של מלונות חדשים גבוהה מאוד. הסבת מבני משרדים למלונות לא תמיד אפשרית וכדאית. כך אנחנו נשארים עם מלונות הפאר שגובים סכומי עתק עבור לינה (450 דולר ללילה) ומסבירים לנו ששכר העובדים, הארנונה, החשמל, הכשרות, המציל בבריכה והשמירה – הם הסיבה למחירים הגבוהים.

ואחרי זה הם עוד מתפלאים שהתיירים נוהרים לדירות שכורות ברבע מחיר. מה אפשר לעשות? למצוא את הדרך להקים גם מלונות פשוטים.

7/ ספקו מידע מלא ואמיתי

מלבד חוסר הבהירות השורר בנושא ההזמנות, ישנה בעיה גם במידע שאנחנו מקבלים באתרים השונים ובשיחות הטלפוניות עם מוקדי ההזמנות.

הרשויות צריכות להחיל על הענף כולו סטנדרט אחיד (קחו לדוגמה אפליקציה נפלאה כמו בוקינג) שבמסגרתו בכל בית מלון שמציע חדרים באינטרנט יהיה פירוט של כל החדרים, גודל החדרים, גודל המזרנים (לא רק סינגל, דאבל, טווין או קינג, אלא גודל ממש), פירוט על הפריטים שיש בחדר השירותים (אמבט או מקלחת), אם יש חלונות בחדר ואם הם נפתחים, אם יש ערכת קפה ותה בחדר, אם מקבלים בעלי חיים ועוד.

כל מידע נוסף רק יסייע לאורחים, ישראלים ותיירים, לבחור את החדר הנכון במלון ולא להתאכזב כשהם פותחים את הדלת ומגלים שקיבלו חדר שלא מתאים להם.

8 / היו יותר אדיבים בבידוק

יש לי כמה חברים, אנשי היי־טק, שמגיעים מאירופה לישראל כמה פעמים בשנה. חלקם אפילו למדו קצת עברית. אבל בכל פעם שהם נעמדים לתשאול אצל פקיד ההגירה, הם נשבעים שלעולם לא ישובו לישראל. "למה באת? מה יש לך לחפש פה? כמה כסף יש לך? איפה תגור? עם מי תבלה? למה אתה בא כל כך הרבה פעמים בשנה?" ועוד כל מיני שאלות מציקות ומעליבות.

גם כשהם עוזבים את ישראל הם נתקלים בבידוק ביטחוני. תעמדו פעם בנמל התעופה ותקשיבו ל"מתשאלים" שרק סיימו את הצבא ושלחלקם אין מושג בנימוס בסיסי. עומדים לפניהם שני חברים שהגיעו לשבוע הגאווה בישראל. "עמדנו יחד. אז גם ניגשנו יחד לבודקת", סיפר לי סת' מלונדון. "אתם זוג? כמה זמן אתם יחד? אתם גרים יחד? מה עשיתם בישראל?" ומדובר בתיירים שמגיעים לכאן כמה פעמים בשנה, ובכל פעם אני תוהה למה הם חוזרים.

מומלץ מאוד לצמצם את השאלות המיותרות, ולהסביר פנים לתיירים.

9 / הסדירו את בעיית המע"מ בהזמנות

ישראלים המזמינים חדרים בישראל דרך אתרים בינלאומיים לא תמיד מקבלים את המידע האמיתי לגבי מחירו הסופי של החדר שעבורו ישלמו. מתברר כי בשל העובדה שתיירים אינם משלמים מע"מ עבור השהות במלונות, באתרי הזמנות רבים בחו"ל המחירים שמוצגים הם ללא מע"מ. ישראלים שנחשפים למחירים האלה סבורים שהם מקבלים, עבור אותו חדר במלון ישראלי, מחיר זול משמעותית מזה שמוצע להם באתרים הישראליים.

היה ראוי שהרשויות בישראל ידאגו שהאתרים הבינלאומיים יפרידו בין תיירים שמזמינים חדרים מחו"ל לבין ישראלים שמזמינים חדרים מהארץ. בחלק מהאתרים כבר הפנימו את הבעיה, אבל חלקם עדיין מספקים מידע המטעה את הצרכן.

10 / שפרו בדחיפות את השירות במוניות

עד לפני כשנה פעלה בנמל התעופה בן־גוריון חברת מוניות אחת, שזכתה במכרז. אחרי שהוא בוטל כל מונית יכולה להגיע לנמל התעופה ולקחת אותנו לכל מקום שנרצה בארץ. יש מונה ויש מחירון ויש גם תיירים. תיכנסו פעם למונית יחד עם תייר ותבקשו ממנו לבצע את השיחה ותראו מה יקרה למחיר. במקרים לא מעטים תגלו שהוא ישלם הרבה יותר מכם.

זה קורה גם בתוך הערים ולא רק בקווים לשדה התעופה או ממנו. וזו לא המצאה ישראלית.

"אנחנו קבוצה גדולה שהגיעה לישראל לטיול בר־מצווה של שניים מבני המשפחה. בערב יצאנו למסעדה קרובה למלון," סיפרה לנו ג'וליה מארה"ב. "לקחנו שלוש מוניות. מונית אחת גבתה 30 שקל. במונית השנייה שילמו 40 שקל. המונית שהגיעה אחרונה גבתה מהחברים שלנו 75 שקל, על אותה הנסיעה בדיוק", סיפרה.

בסקר של השנתי של משרד התיירות זכו נהגי המוניות לציון של 3.3 מתוך חמש. על השאלה ממה הם לא היו מרוצים ענו 46.6% מהתיירים שהנהג לא היה הוגן, 45.8% ענו כי מחיר הנסיעה היה גבוה. 75.9% אמרו כי רמת השירות של הנהג הייתה נמוכה, ו־91.5% התלוננו על נהיגה מסוכנת. ואת כל זה ממש אפשר לשפר.

11 / הפסיקו לבנות על הקזינו

כבר יותר מעשרים שנה מדברים בישראל על פתיחת קזינו ומספרים על הגידול בתיירות, אם רק ייפתח קזינו באילת. הקזינו, כך מבטיחים לנו, יהיה חלק ממרכז כנסים שיספק עבודה לתושבי הדרום, וההכנסות ממנו יאפשרו לפתח הרבה פעילויות תרבות בעיר. למתנגדים מסבירים שניתן יהיה למנוע את כניסתם של ישראלים לקזינו, כדי שאנשים לא יהמרו ויגיעו לפת לחם. ואני שואל: מישהו במשרד התיירות או באילת משוכנע שקזינו יביא תיירים לאילת או לכל מקום אחר בישראל? איזה תיירים בדיוק? מאירופה, שבה יש להם בתי קזינו בערים רבות? מארצות־הברית? אולי מצפון־קוריאה?

לפני קצת יותר מעשרים שנה, כשסגרו את בתי הקזינו באנטליה, כולם הספידו את התיירות לטורקיה, אבל דווקא סגירת בתי הקזינו הזניקה את התיירות, ואוכלוסיית אנטליה, שהייתה אז עיר בת כ־300 אלף תושבים, כבר גדלה ליותר ממיליון איש, ומדי שנה נוספו לה עוד ועוד מלונות פאר.

כל זה רק מוכיח שאפשר להסתדר בלי קזינו. התיירים שמגיעים לישראל ממש לא זקוקים לו. כך שראוי שהנושא יירד מסדר היום.

איור: גיא מורד

12 / הסדירו את חניית האוטובוסים

בירושלים (וגם בנצרת) אין לאוטובוסים המובילים את התיירים למקומות הקדושים מקום ראוי לעצור ולהוריד אותם. בעקבות זאת, נהגי האוטובוסים מקבלים דו"חות כמעט מדי יום, התיירים נאלצים ללכת מרחק גדול ברגל, ופתרון – אין. למה? כי עבור התיירים המגיעים לישראל הביקור בירושלים הוא בגדר חובה. ולכן הם בבחינת "שבויים". ולא צריך להתאמץ כדי לשפר את מה שמוגדר "חוויית התייר" שלהם.

"אני שמח שבאים לישראל הרבה תיירים", אומר מוטי בר־טוב, מבכירי מורי הדרך בישראל. "אבל התשתיות בירושלים אינן מתאימות לקלוט את האוטובוסים. זה אומר שיש בעיה של התניידות ובעיה של חניה בכל האזור שמתנקז לאגן הקדוש. יש שם חניות שמיועדות לאוטובוסים, אבל הן תמיד תפוסות על ידי רכבי משטרה. אם אוטובוס מלא תיירים רוצה לעצור בתחנת אוטובוס כדי להוריד את התיירים – הנהג מקבל דו"ח. זאת משום שהעצירה מותרת רק לאוטובוסים של התחבורה הציבורית. אם עוצרים שלא בתחנת אוטובוס, גם מקבלים דו"ח תנועה. הדבר חמור יותר בסופי שבוע ובחגים".

לבר־טוב אין בעיה שהאוטובוסים לא יחנו קרוב לעיר העתיקה, אבל לפחות שיאפשרו להוריד את הנוסעים קרוב לשערי הכניסה. התיירים, לדבריו, צריכים היום ללכת ברגל מרחק רב, רק מפני שלאיש בעירייה כנראה לא אכפת. דבר אחד בטוח: זה לא מה שהתייר רוצה לחוות, וזה לא מה שמגיע לו.

13 / שפרו את השירות בחברות הלואו־קוסט

בשנים האחרונות חלה בישראל מהפכה בכל הקשור לתחום התעופה, חלקה בעקבות החתימה על הסכם "שמיים פתוחים" בין ישראל למדינות האיחוד האירופי. אבל כניסתן של חברות הלואו־קוסט לישראל יצרה גם בעיה לא קטנה לצרכן הישראלי. החברות האלה אינן מחזיקות נציגים בישראל ולכן הן מקפחות את הישראלים בהשוואה לחברות הישראליות או לחברות התעופה הזרות המסורתיות המחזיקות נציגים בישראל.

למה הכוונה? הזמנת הכרטיסים לטיסות של החברות האלה נעשית, ברוב המקרים, באמצעות אתר האינטרנט שלהן או באמצעות יישומון בטלפון הנייד. אם אנחנו רוצים לבטל את הטיסה, אין לנו האפשרות לעשות זאת. כי בחברות הלואו־קוסט השיטה היא זו: לחצת – שילמת. טיסה נעימה.

אם אתם צריכים לדבר עם מישהו, הוא נמצא בחו"ל. באנגליה, אם זו איזיג'ט. באירלנד, אם זו ריינאייר, ובהונגריה, אם זו וויז אייר. אפשר גם למצוא נציגים בארצות אחרות באירופה – אבל לא בישראל.

היה ראוי שמשרד התחבורה, האחראי על מתן האישורים לפעילות של חברות התעופה, יחייב אותן להפעיל מרכז שירות גם בישראל.

14 / הנגישו את התחבורה הציבורית לתיירים

דעתם של התיירים על התחבורה הציבורית שלנו כנראה טובה יותר מאשר של הנוסעים הישראלים. הנתונים מלמדים שהתחבורה הציבורית מקבלת ציון 3.8 מתוך חמש – שיפור לעומת 3.4 שקיבלה ב־2011.

אבל תיירים רבים מתלוננים על כך שאין מידע בשפה שלהם בכל הקשור לתחבורה הציבורית, ולמעשה אין מידע בשום שפה, למעט עברית. הכוונה היא למערכת הכריזה באוטובוסים, שמדווחת על התחנה הנוכחית או הבאה ועל יעד הנסיעה. בתחנות האוטובוסים, לפחות בתל־אביב, יש שילוט על כל קו גם בעברית וגם אנגלית.

כל כך פשוט לפתור את הבעיה הזאת, לפחות באמצעות כריזה באנגלית, וחבל שהיא עולה פעם אחר פעם ודבר לא נעשה.

15/ הוזילו בדחיפות את מחיר הבירה

יותר מדי תיירים בישראל מרגישים שמרמים אותם: בבתי הקפה, במסעדות, במוניות, בברים ובמועדונים. וגם אם לא ממש מרמים אותם, המחירים שגובים מהם עבור מזון ומשקאות יקרים מאוד יחסית לאירופה.

קחו לדוגמה את הבירה, שהיא המשקה הפופולרי ביותר בקרב תיירים. מחירה במרבית ארצות אירופה זול באופן משמעותי מאשר בישראל, בחנויות וגם בברים. הפערים מגיעים לעשרות אחוזים לרעת הבירה הנמכרת בישראל. רק השבוע מצאנו למשל בבר תל־אביבי בקבוק קורונה של 330 מ"ל הנמכר ב־33 שקל!

זולי, תייר מצ'כיה שמגיע הרבה לישראל, אומר: "אני מת על גולדסטאר. אני קונה את זה בסופרמרקט. בקבוק בישראל עולה לי בערך 7.5 שקלים לשליש ליטר. בסופרמרקט בפראג אני קונה בירה מקומית וזה עולה לי בדיוק חצי. ובבר בפראג בירה מקומית תעלה לי פחות חצי ממחירה של בירה מקומית בבר בישראל".

השורה התחתונה היא שחייבים להוריד את המס על בירה. התיירים לא אוהבים את זה והם דואגים להזכיר את זה בכל הזדמנות. בירה, כידוע, היא מצב רוח. וכשהבירה יקרה, מצב הרוח ממש לא מרומם.

איור: גיא מורד

16/ אפשרו לינה גם לשני לילות

בתי מלון רבים בישראל לא רוצים למכור לנו בעונת השיא פחות מארבעה לילות באמצע השבוע או פחות משני לילות בסופי שבוע. כלומר, אם אתם רוצים לצאת לחופשה של יומיים בלבד באמצע השבוע תגלו, במקרים לא מעטים, שמרכזי ההזמנות המקוונים ממש לא ייתנו לכם לעשות זאת. בשבוע שעבר עשינו בדיקה לגבי כמה מלונות בארץ ומה שגילינו זה שהם פשוט מתחכמים, או במילים יותר בוטות: משקרים.

נכנסנו לאתר של רשת מלונות גדולה וביקשנו לבצע הזמנה למלון באילת בין 9 ל־11 בחודש יולי. כלומר ל־2 לילות. מיד קפצה לנו הודעה על המסך כי ב־9 ביולי המלון סגור. איתנו הסליחה.

מכיוון שאנחנו כבר מכירים את התרגילים האלה, עשינו שינוי קל וביקשנו לצאת לחופשה באותו המלון בין 8 ל־12 ביולי. כלומר, לארבעה לילות שכוללים גם את הלילה שבו "המלון סגור". אתם בטח יודעים מה גילינו; שיש הרבה חדרים פנויים מכל הסוגים.

לרגע סברנו שאולי יש תקלה במערכת ההזמנות של המלון המסוים הזה. לכן בדקנו את הנושא בבתי מלון נוספים של אותה רשת. שוב לא יכולנו לבצע הזמנה בין 9 ל־11 ביולי, אבל האתר איפשר לנו לבצע הזמנה בין 8 ל־12 ביולי.

ערכנו בדיקה לגבי אוגוסט, במלון אחר. בין 6 ל־8 בחודש, ימים שני עד רביעי. "המלון סגור להזמנות", הייתה ההודעה שקפצה לנו על המסך. החלפנו תאריכים וביקשנו לעשות הזמנה בין 5 ל־9 באוגוסט. כלומר, לימים ראשון עד חמישי. שוב גילינו שאין בעיה, יש מספיק חדרים ואפשר לצאת לחופשה.

תגידו, לא יותר פשוט לכתוב שיש בתקופה הזו דרישה למינימום של ימים במקום לשקר?

17/ שפרו את אתרי רשות הטבע והגנים באינטרנט

רשות הטבע והגנים מופקדת על עשרות שמורות טבע וגנים לאומיים, מדרום ועד צפון. באתר של הרט"ג יש מחירון נרחב לכניסה לכל האתרים, אבל אנחנו עדיין לא יכולים לרכוש כרטיסי כניסה.

יתרה מכך, גם המידע שמופיע באתר האינטרנט שלהם לא כל כך נגיש. צריך לשוטט שם הרבה כדי להבין כמה בסופו של דבר תעלה לנו הכניסה לאתרים. והיא לא תמיד זולה.

קחו לדוגמה את האתר של הגן הלאומי מצדה, שהוא אחד הפופולריים ביותר. פירוט המחירים שם מסובך ומבלבל מאוד, אבל השורה התחתונה היא שזוג הורים עם שלושה ילדים שירצו להיכנס לאתר, לעלות ולרדת ברכבל ולצפות בחיזיון האור־קולי (לכשייפתח) ישלמו קרוב ל־500 שקלים, שזה המון כסף.

18/ דייקו במחירים במודעות

המודעות שמפרסמים בתי המלון בישראל, כמו גם אלה שמפרסמים סוכני הנסיעות, השתפרו בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות חקיקה שנעשתה בנושא. עד לפני שנים יכולתם לראות מודעה שמציעה לכם חבילת נופש בחו"ל במחיר של 250 דולר, ואז הייתם מגלים שמדובר במחיר לאדם בחדר זוגי, שאינו כולל מיסים ודמי טיפול. גם בפרסומים של המלונות בישראל היה נהוג לכתוב רק את המחיר לאדם. על התוספות שאי־אפשר בלעדיהן, היו מספרים לכם לקראת סגירת ההזמנה.

היום, אם תשימו לב למודעות, כבר מצוין (אמנם למטה, ובשורה האחרונה) שהמחירים בארץ הם לזוג והמחירים בחו"ל הם לאדם בחדר זוגי. מה זה בדיוק "אדם בחדר זוגי"? אפשר אחרת? אם יש מחיר לאדם שנוסע לבד, תכתבו שהמחיר ליחיד. אם מדובר באדם בחדר זוגי, הרי פשוט יותר לכתוב: המחיר לזוג.

ואם מדובר במשפחה תכתבו שהמחיר לזוג, ואת מספר הילדים, כבר במודעה. נכון שהמחיר לאדם בחדר זוגי מושך אותנו לבדוק את ההצעה, אבל הוא לא קיים במציאות, ואי־אפשר לסגור שום עסקה במחיר כזה.

19/ בטלו את החניה בתשלום בסופי שבוע

בהרבה מקומות בארץ לא גובים כסף על חניה בכחול־לבן בסופי שבוע – מיום שישי אחר הצהריים עד יום ראשון בבוקר. דווקא באילת ובים המלח החניה במגרשים עירוניים ולאורך המדרכות המסומנות בכחול־לבן עולה כסף גם בשבתות וחגים.

בים המלח, למשל, יש לשלם עבור חניה במגרשים או בכחול־לבן בין השעות שמונה בבוקר ועד שבע בערב. ביום שישי יש הנחה. התשלום הוא רק עד שש בערב. בשבת הוא כמו באמצע השבוע.

אם אתם מגיעים למלון באילת או בים המלח ואין מקום בחניון של בית המלון כדאי שתקפידו לשים תווי חניה או לשלם בכל אמצעי מקובל, אחרת תגלו שהחופשה שלכם התייקרה בעוד כמה מאות שקלים. תשאלו: למה גובים תשלום גם בסופי שבוע עבור חניה? כי אם אפשר, למה לא לעשות קצת כסף?

20 / שפרו את התמורה לכסף

מי שיעקוב אחרי סקרים שבהם התיירים נשאלים על שביעות הרצון שלהם מהביקור, יגלה שבחלק ניכר מהם חלה בעשור האחרון ירידה משמעותית בשביעות הרצון. למשל, אם בשנת 2009 ניקיון השטחים הציבוריים זכה לציון 3.9 (מתוך חמש), בסקר האחרון של 2017 הציון ירד ל־3.4. בשעת 2009 זכו נהגי המוניות לציון של 3.7 ובשנה שעברה לציון של 3.3. הציון שהם נתנו לבדיקה הביטחונית שהם עוברים היה 4.1 וירד ל־3.9. המתקנים בשדה התעופה, שזכו ב־2009 לציון של 4.4, ירדו ל־4.0. טיב השירות בשפת התייר ירד מ־4 ל־3.5. שביעות הרצון מחופי הים ירדה מ־4.2 ל־4.1. וגם על ביקורת הדרכונים היה לתיירים מה לומר והציון ירד מ־4 ל־3.8.

האם הכל שחור? ממש לא.

שביעות הרצון הכללית של התיירים, שזכתה בעבר לציון של 4.2, זכתה ב־2017 לציון של 4.3. מורי הדרך שומרים במשך שנים על ציון של 4.5. תחושת הביטחון האישי, שזכתה בעבר ל־4.1, זכתה לציון של 4.2. הנגישות לבעלי מוגבלויות באתרי התיירות עלתה מ־3.2 ל־3.4. למרבה הפלא, גם הציון שקיבלה התחבורה הציבורית עלה מ־3.4 ל־3.8.

אבל השורה התחתונה היא הקובעת: שביעות הרצון הכללית של התיירים בכל הקשור לתמורה בעד הכסף נמצאת בצניחה. אם בשנת 2009 קיבל סעיף זה ציון של 3.9, בסקר של 2017 הציון היה 3.1 בלבד. זה אומר שהתיירים סבורים שהם לא מקבלים תמורה מספקת בעד הכסף שהם מוציאים בישראל.

האם אפשר לעשות משהו בנושא או פשוט להרים ידיים? ככל שזה נראה עכשיו, הסעיף הזה, שנמצא במקום הנמוך ביותר בסקר כבר שנים ברציפות, לא עומד להשתפר. זאת אומרת, אלא אם מישהו מהאחראים על נושא התיירות בישראל יעשה משהו. •