yed300250
הכי מטוקבקות
    לינט מנשה. “לא כל גבר מסוגל להכיל אישה כמוני. אפילו הגבר הכי עשיר בעולם מפחד שיקראו לו ‘בעלה של לינט'"
    7 ימים • 20.06.2018
    מרס טורקי
    אחרי שהתייאשה מהניסיונות לפרוץ בארץ, מצאה הזמרת לינט את ההצלחה הגדולה שלה דווקא בטורקיה, למרות שרשרת הח"י שהיא עונדת בגאווה. עכשיו היא מגיעה להופעות בישראל ומספרת על הקשר המפתיע והחם עם הנשיא ואשתו, המהפך החיצוני שעברה (מינוס 40 קילו וניתוחים פלסטיים), ואיך זה שלמרות המתיחות בין המדינות היא ממשיכה לסלסל, כל הדרך לארמון של ארדואן
    סמדר שיר | צילומים: רמי זרנגר

    הרבה לפני נינט, גדלה בארצנו ילדת פלא ושמה לינט. היא עלתה על הבמה לראשונה יחד עם אמה, הזמרת הטורקייה לילה, כשהייתה בת חמש, אבל הרדיו לא שידר אותה ועל הופעה בטלוויזיה היא יכלה רק לפנטז. בגיל 18 היא המריאה לאיסטנבול עם כרטיס לכיוון אחד ובנתה שם קריירה ענקית כזמרת מישראל. עשרה אלבומים, שירים בשש שפות ולוח הופעות צפוף שגורם לה להתעורר, מדי בוקר, בבית מלון אחר. עם מעריציה הרבים, היא מספרת, נמנה גם נשיא טורקיה, ארדואן, למרות שהיא תמיד עונדת לצווארה שרשרת עם תליון של ח"י או של מגן דוד או את שניהם.

     

    כתב: שי רינגלר | צילום: תומריקו

    כתב: שי רינגלר | צילום: תומריקו

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "לפני שנה הוזמנתי לארמון לארוחה המפסקת, לפני תחילת צום הרמדאן", היא מספרת, "וניצלתי את ההזדמנות כדי לומר לו ולאשתו, אמינה, שהחלום הגדול שלי – הוא לייצג את טורקיה באירוויזיון. ארדואן רק חייך ואמר שאם וכאשר טורקיה תחזור להשתתף בתחרות הזו הוא ימליץ עליי וישמח מאוד שזה יקרה".

     

    עם הנשיא ארדואן ואשתו, אמינה. “סיפרתי לו שהחלום שלי הוא לייצג את טורקיה באירוויזיון"
    עם הנשיא ארדואן ואשתו, אמינה. “סיפרתי לו שהחלום שלי הוא לייצג את טורקיה באירוויזיון"

     

    ועל הייצוג של ישראל באירוויזיון את לא חולמת?

     

    "ברור שכן. אני מתה להיות נטע. האחיין שלי שלח לי סרטון שלה, דקה אחרי שזכתה ב'הכוכב הבא'. כשראיתי את הכריזמה שלה, אמרתי לכולם שאם היא לא תזכה במקום הראשון ‑ לא קוראים לי לינט. אם היו שולחים אותי לאירוויזיון, אולי גם אני הייתי מביאה אותו לישראל, אבל אני לא רוצה להישמע ממורמרת. אז מה אם בטורקיה ובקפריסין וביוון מכירים אותי יותר מאשר בארץ? יש לי קהל נאמן שהולך איתי לאורך כל הדרך. השבוע, בראשון בערב, הופעתי בבודרום לכבוד סוף צום הרמדאן, שרתי את כל הרפרטואר שלי, כולל 'שבחי ירושלים' ו'הבה נגילה' בעברית, ובסוף השבוע הבא יש לי שתי הופעות בנמל תל־אביב, לקהל הישראלי שמעריץ אותי מאז שהייתי ילדונת".

    נטע ברזילי. “איזו כריזמה"
    נטע ברזילי. “איזו כריזמה"

     

    עד שהצוות הקבוע שלה, הכולל 14 נגנים, יגיע ארצה, להופעות שייערכו בשישי ושבת (29 ו־30 ביוני) ברדינג 3, היא מתרווחת במרפסת הדירה החדשה שרכשה ביהוד, ושאותה היא חולקת עם אחותה הגדולה סימה ושני ילדיה, וחושפת לראשונה שמאחורי ביקורה הנוכחי בארץ הקודש עומדת סיבה נוספת.

     

    "לא רואים עליי שאני כבר בת 43, בגלל שאני מנותחת ומשופצת. התקשורת הטורקית תמיד מתפעלת מהרגליים הארוכות שלי ומהאצילות שבה אני מתנהלת, אבל אני לא נעשית צעירה יותר, להפך, וזה טבעי שאני רוצה ילד", היא מגלה. "רק לאחרונה התחלתי לשאול את עצמי שאלות שקודם אפילו לא עברו לי בראש, כמו בשביל מי אני צוברת נכסים וכסף. בדירה שלי באיסטנבול – קומה 27 בצד האסיאתי והירוק של העיר – אני חושבת פחות על הדברים האלה, בגלל שאין לי דקה לעצמי, אני כל הזמן בעשייה ובמרוץ לעבר המטרה הבאה. אבל כאן, כשאני פוגשת ברחוב את החברות שלמדו איתי בכיתה א' בבית ספר רמז ורואה שכולן נשואות עם ילדים..."

     

    מה את אומרת לעצמך ברגעים כאלה?

     

    "שלכל דבר יש מחיר. גם להצלחה. הן בחרו להשקיע במשפחה ואני בחרתי להשקיע בקריירה בינלאומית. יש לי מיליוני מעריצים, בכל יום אני מקבלת בפייסבוק מאות הצעות נישואים ואלפי הודעות ממחזרים, אבל אני מציאותית. לא כל גבר מסוגל להכיל אישה כמוני. אפילו הגבר הכי עשיר בעולם מפחד שיקראו לו 'בעלה של לינט'. היו לי אהבות גדולות, גם כאן וגם שם, אבל זה לא פשוט בשבילי בגלל שאמא שלי תמיד אמרה לי, 'את תתחתני רק עם יהודי'. היא ושלוש אחיותיה התחתנו בטורקיה עם גברים שמבוגרים מהן בעשרים שנה, בגלל שהוריהן דרשו חתנים יהודים".

     

    שורה אחרונה במקהלה

     

    היא נולדה בכפר־סבא. בת זקונים ללילה ושמואל מנשה, שעלו מאיסטנבול ("למשפחה שלנו יש שורשים של 600 שנה בטורקיה בלי התבוללות"), עם שני ילדיהם: דוד (מתופף וקלידן שעובד כעמיל מכס) וסימה (שעובדת בניהול בניינים וכותבת את שיריה).

     

    "אמא שלי מספרת שבתור תינוקת אף פעם לא בכיתי, רק זימזמתי", היא מחייכת. "בגן למדתי עברית, אבל בבית דיברנו טורקית, וישבתי בצד כשאמא עשתה חזרות עם נגנים. נידנדתי לאמא שאני רוצה לשיר איתה עד שהיא נשברה ולקחה אותי לחתונה באולם 'ארגמן' בחולון. את הערב ההוא אני זוכרת כאילו שהיה אתמול. עמדתי בצד, צפיתי באמא, ההופעה שלה הייתה ממש מחשמלת, ובאיזשהו שלב היא אמרה לקהל, 'יש לי הפתעה'. הנשימה שלי נעצרה. הלהיט הכי גדול של אמא היה 'הכנר' ('קמנג'י'), שהיא נהגה לשיר שלוש פעמים בערב, אם לא יותר. כשהיא קראה לי לבמה, לשיר אותו איתה, לא התרגשתי ולא התביישתי, פשוט שרתי והקהל היה בהלם".

     

    כך נולד הצמד "לילה ולינט" שהחל להופיע במועדונים ובאירועים פרטיים. "רק במגזר הטורקי", היא מציינת. "רוב ההופעות היו בשישי בערב, אז לא איחרתי לבית ספר והיה לי כיף בגלל שעשיתי את מה שאני הכי אוהבת. נשמתי אבק במות ובסוף כל הופעה הדביקו עליי שטרות. אף פעם לא אמרתי 'לא' למישהו שהתקרב אליי עם שטר, כי היינו חייבות את הכסף הזה לשרוד. אבא שלי נפטר מסוכרת כשהייתי בת שבע ואמא גידלה אותנו לבד".

     

    ואיך התייחסו אלייך בבית הספר?

     

    "המורה למוזיקה בקושי הסכימה לקבל אותי למקהלה, וגם אז, שמה אותי בשורה האחרונה. גם בכיתה לא היה קל. ילדים הם עם אכזר. למדתי בתיכון מקיף ביהוד והתלמידים מסביון הסתכלו עליי מלמעלה. בשבילם, לא היה הבדל בין זמרת טורקית שמסלסלת לרקדנית בטן. הם לא ספרו אותי בכלל".

     

    בתחילת הדרך. “אפילו לפסטיבל שירי הילדים לא התקבלתי"
    בתחילת הדרך. “אפילו לפסטיבל שירי הילדים לא התקבלתי"

     

    כשהייתה בת עשר נכנסה לאולפן הקלטות ויצאה ממנו עם "אתה לא ראוי לאהבה הזאת", שאחותה סימה כתבה ללחן טורקי. "וזה תפס חבל על הזמן. הקסטה, כמו שקראו אז לקלטת, נמכרה ביותר ממאה אלף עותקים, כמו לחמניות. פעם בשבוע הביאו לי הביתה שק עם מכתבי מעריצים, כי בשנות ה־80 עוד שלחו מכתבים. הייתה לי רק בעיה אחת, שמלווה אותי עד היום – לא מחסור בכישרון, אלא בניהול נכון. לא היה לי מישהו כמו אבי גואטה שזיהה את הפוטנציאל של שרית חדד וגידל אותה להיות כוכבת. אפילו לפסטיבל שירי הילדים לא התקבלתי. שרתי בטורקית והם שאלו מה זה. נעלבתי, נפגעתי מאוד, לא הבנתי איך לא רואים את הכישרון שלי, במדינה שהיא קיבוץ גלויות. החלום הכי גדול שלי היה להופיע בטלוויזיה אצל רבקה מיכאלי או לשבת במעגל של דן שילון, ושמעתי רק 'לא'".

     

    מתסכל.

     

    "את האושר שלי מצאתי בהופעות. אמא ואני חרשנו את כל הארץ, אין מועדון שלא שמתי בו את הרגל. הקהל הטורקי היה חממה מצוינת, אבל כבר אז הבנתי שלהצלחה יש מחיר. אמא שמרה עליי בצמר גפן ולא הרשתה לי לצאת לטיולים שנתיים. בשישי בערב נסעתי לשיר במקום לצאת למסיבות ולרקוד עם בנים. אמא גם לא הסכימה שיהיה לי חבר. אולי היא הייתה קצת פרימיטיבית, אבל היא חינכה אותי לערכים".

     

    לבסוף, הצליחה להופיע בטלוויזיה, במסגרת הקדם־אירוויזיון, עם אמה וזמרים נוספים בשיר "אני אנא" שדורג במקום העשירי. "זה היה משחק מכור", היא טוענת, "כבר בחזרה הראשונה הבנתי שהפרס ילך לשרה'לה שרון, אבל שמחתי שסוף־סוף קיבלתי חשיפה. הפספוס הגדול שלי היה דווקא כשהגעתי לבקו"ם לצו ראשון ונתנו לי פטור בגלל עודף בנות. זה הדבר היחיד שעליו אני מצטערת. אם היו מגייסים אותי והייתי מתקבלת ללהקה צבאית אולי כל החיים שלי היו נראים אחרת".

    עם אמה, הזמרת לילה. “חרשנו יחד את כל הארץ"
    עם אמה, הזמרת לילה. “חרשנו יחד את כל הארץ"

     

    מתי החלטת לעזוב לטורקיה?

     

    "סיימתי 12 שנות לימוד, בלי בגרות, והחלטתי שאין לי מה לחפש בארץ. טסתי עם אמא ללונדון וניו־יורק, ואחר כך ארזנו מזוודה וטסנו לאיסטנבול. כבר הכרתי אותה מביקורים קודמים, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי אליה כזמרת. מפיק גדול הזמין אותי לחודש הופעות, ורק כשהחודש נגמר הוא גילה לי שקנה עבורי כרטיס לכיוון אחד".

     

    זה מה שגרם לך להישאר שם?

     

    "כן. הוא השכיר לנו דירה, ריהט אותה, סידר לי מכונית ונהג צמוד, ואחרי כמה חודשים גם יצא לי דיסק. אורחן גנג'ביי, יוצר וזמר, כתב לי את השירים, ואחרי ההופעה הראשונה בטלוויזיה החיים שלי השתנו. קמתי בבוקר וגיליתי שכל טורקיה מדברת על לינט. ברור שהיו גם כאלה שעיקמו את האף, אבל בישראל יש שמונה מיליון ובטורקיה שמונים מיליון. הדיסק הראשון מכר מיליון וחצי עותקים אז התחלנו ישר לעבוד על הדיסק השני. מהר מאוד הגעתי למצב שבשישי בערב ישבתי בבית, לחצתי על השלט, היו אז חמישה ערוצים ובכולם ראיתי את עצמי".

     

    לא צבטו בך געגועים?

     

    "צבטו, בטח שצבטו, מדי פעם קפצנו לביקור כי אמא התגעגעה לנכדים, אבל הבנתי שכדי להצליח עד הסוף אני חייבת להכות שורשים. אי־אפשר לבנות קריירה עם רגל פה ורגל שם. נכון, נולדתי בישראל ובכל מקום בעולם מציגים אותי כזמרת ישראלית, אבל מה לעשות שהמזל שלי נפתח דווקא מעבר לים? אני אשמה שבמולדת שלי לא ידעו לאכול אותי?"

     

    לינט. “מה לעשות שהמזל שלי נפתח דווקא מעבר לים? אני אשמה שבמולדת שלי לא ידעו לאכול אותי?"
    לינט. “מה לעשות שהמזל שלי נפתח דווקא מעבר לים? אני אשמה שבמולדת שלי לא ידעו לאכול אותי?"

     

    ספר, מאפרת ומלבישה

     

    בגיל 25 חזרה ארצה בעקבות רעידת האדמה שפקדה את טורקיה. "לא ברחנו", היא מדגישה, "אבל הבית שבו גרנו נהרס, וכיוון שזו הייתה דירה שכורה לא היה לנו לאן לעבור. אמרנו, 'נחזור ארצה, ננוח קצת מכל הבלגן', ובלי ששמנו לב המנוחה הזו התארכה לשבע שנים. שרפתי את החסכונות, פתחתי חנות ממתקים בקניון כי רציתי עסק לעצמי, והלוואי שיכולתי למחוק את שבע השנים האלה. היה לי מה זה קשה".

     

    למה?

     

    "מצד אחד, בפעם הראשונה בחיי היה לי חבר, בן זוג ישראלי, קיוויתי שזה יהיה רציני, רציתי להתחתן. מצד שני, לא פירגנו לי. אנשים שאלו, 'למה זמרת מפורסמת מוכרת סוכריות? חזרת לישראל בגלל שנכשלת בטורקיה?'. הייתי זמרת הבית בתוכנית של יצפאן וכבר סיכמתי עם עוזי חיטמן שאקליט שיר שלו בעברית, אבל לא הספקנו. הוא נפטר. ככל שעבר הזמן התגעגעתי לקריירה האמיתית. התכוננתי לשיבה שלי לטורקיה".

     

    איך התכוננת?

     

    "בצורה הכי רצינית שאפשר. ההופעה החיצונית של זמרת היא קלף חזק, העיניים רואות אותה לפני שהיא פותחת את הגרון, ואצלי היא הייתה קלף חלש. אמנם הטורקים אהבו אותי גם כשהייתי שחרחורת ושמנה, אבל החלטתי להשקיע בעצמי. בקופת חולים לא אישרו לי לעבור ניתוח טבעת בגלל ששקלתי 90 ק"ג והניתוח מאושר רק למי שהגיעו למשקל תלת־ספרתי, אז עשיתי את הניתוח באופן פרטי, על חשבוני. אחרי שירדתי 40 ק"ג והעור התחיל להידלדל הבנתי שאני חייבת לשפץ. ניתחתי את האף, הרמתי את החזה ועוד ועוד, אין צורך לפרט. כולם בכלל חושבים שהגדלתי את השפתיים. מצחיק, רק בשפתיים לא נגעתי, הן תמיד היו גדולות. אחר כך צבעתי לבלונד, התחלתי לעשות ספורט וחזרתי לאיסטנבול עם לוק של כוכבת".

     

    זה הספיק?

     

    "ברור שלא. חזרתי עם מרץ ומוטיבציה להתחיל מחדש וגיליתי שבשבע השנים האלה עולם המוזיקה השתנה. דיסקים כבר לא נמכרים כמו פעם, בגלל ההורדות, והכוח עבר ליוטיוב ולרשת. אז צילמתי קליפים, הקלטתי דואטים והוצאתי שני אלבומים של קאברים, וברוך השם, יש לי את המשבצת שלי. הדיסק האחרון שלי, שיצא לפני שלושה חודשים, כבר מכר 150 אלף עותקים, זה נחשב להמון. העולם ממשיך להשתנות ואני זורמת איתו. פעם, דקה אחרי ששיחררתי אלבום כבר התחלתי לעבוד על הבא. כיום זה לא משתלם מבחינה כלכלית, כי מתוך עשרה שירים חדשים רק אחד תופס חזק. אז אני מעדיפה לעבוד שלושה חודשים על שיר אחד שיהיה כמו מפעל הפיס. הופעות יש לי בלי סוף, טפו־טפו. חברה גדולה מזמינה אותי לשלוש הופעות בפני ועדי עובדים – באיסטנבול, אנטליה, איזמיר. הכל מסודר ומתוקתק, מטיסים אותי עם ספר ומאפרת ומלבישה. במקרים אחרים החברה שוכרת אולם ענקי עם במה מסתובבת וכל ערב מביאה קבוצת עובדים אחרת. אני שרה שעתיים־שלוש, עוצרת רק כדי לשתות מים ולתת לקהל למחוא כפיים. בספטמבר אשתתף בפסטיבל מוזיקה ים־תיכונית באמסטרדם".

     

    כנציגת ישראל?

     

    "לא, כנציגת טורקיה. אין לי מושג איזה זמר יבוא מישראל, אם בכלל".

     

    ראש ממשלת טורקיה, בינאלי ילדרים, אמר השבוע שישראל לא יודעת לשיר, רק להרוג.

     

    "יש לך את זה מוקלט?" היא מתקוממת. "אני אאמין לציטוט הזה רק אם אשמע אותו מדבר. כבר היו יותר מדי מקרים ששמעתי פוליטיקאים טורקים מדברים ובתרגום לעברית הופיע משהו לגמרי אחר".

     

    לא נתקלת באנטישמיות?

     

    "בחיי שלא. בסיבוב הראשון שלי שם היו כאלה שחשבו שאני זרה, אבל אפילו הם התחברו אליי כששמעו שאני שרה טורקית בלי מבטא זר. עד היום אני לוקחת שיעורים בהיגוי, גם בטורקית וגם בעברית, מפני שלפעמים מרוב שפות יש לי סלט בראש. אני לא מתערבבת בפוליטיקה, לא בטורקית ולא בישראלית, ובתקופות קשות כמו אחרי משט המרמרה הרגשתי שהתקשורת שומרת עליי. בלי שביקשתי, שדרני הרדיו אמרו שגם לינט, שבאה מישראל, מקווה שיהיה סוף למלחמות. כבר עשר שנים אני נמצאת ברשימה של 50 האנשים המפורסמים ביותר בטורקיה ולכן התחלתי לקבל הזמנות לארמון של ארדואן. הוא אמר לי, 'הקול שלך מחמם לי את הלב, את גאווה לטורקים'. תביני, קול לא יכול לשקר, או שהוא סוחף או שהקהל קם והולך".

     

    לארמון את מגיעה בגפך?

     

    "ברור. ארדואן היה נעלב אם הייתי מגיעה עם בעל או בן זוג בגלל שהוא מזמין את הזמרת המפורסמת והכדורגלן המפורסם, לא את המלווים שלהם".

     

    הוא לא ניסה לשדך לך?

     

    "לא, אל תגזימי. חוץ מזה, גבר טורקי, יהודי או מוסלמי, פחות מתאים לי מפני שהוא יגיד, 'אם את רוצה חתונה אז תגידי ביי־ביי לקריירה שלך ושבי בבית'. הם מאוד רכושנים וקנאים. מצלצלים אליי מסלולרי עם מצלמה. 'איפה את ועם מי את יושבת ומה את עושה'. מערכת היחסים האחרונה שלי הייתה עם יהודי מצרפת שעובד בהיי־טק באיסטנבול. אהבה ענקית. גרנו יחד במשך שנתיים. בשישי בערב הדלקתי נרות בפמוטים שהבאתי מישראל והוא עשה קידוש. אמא הייתה בעננים. היום, אחרי הפרידה, אני עושה את החגים אצל הרב הראשי של איסטנבול. הוא יודע שרק יום אחד בשנה אני לא מופיעה – ביום כיפור".

     

    וגם ברמדאן.

     

    "נכון. זה החודש שבו כל הזמרים יוצאים לחופש. פגרה. במקום לטוס לאיזה אתר נופש באתי הביתה. נפגשתי עם דיקלה והיא כתבה לחן מהמם למילים שכתבתי עם אחותי. אני אקליט אותו בעברית ובטורקית. גם צפריר יפרח כותב לי שירים. האמת? יותר קל לי לשיר בטורקית, הזמרים הישראלים יותר מדברים ממה שהם שרים. הפאזל של החיים שלי יפה ושלם ורק דבר אחד חסר לי. הפתרון האידיאלי עבורי הוא הקפאת ביציות, אבל בישראל לא מאשרים את זה לנשים שעברו את גיל 40, אז הלכתי עם סימה אחותי לבנק הזרע ובחרנו ביחד את התורם. חשוב לי שהוא יהיה יהודי".

     

    למה, בעצם? הרי הילד שלך יהיה יהודי בכל מקרה.

     

    "נכון, אבל תינוק מזרע יהודי יהיה הכי קרוב לחלום של אמא".

     

    smadarshirs@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 20.06.18 , 23:24
    yed660100