{ }
רביעי 13 בנובמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אורית ממן רדה | צילום: נועלו עיצוב רגעים
    זמנים בריאים • 21.06.2018
    לרתום את הנפש להילחם בסרטן
    כשאורית ממן רדה (40) חלתה בסרטן, היא לא הופתעה. אורח החיים שלה היה מלא בעומסים, לחצים ומתחים. היא עשתה שינוי מוחלט בחייה - תזונה, אמונות, מערכות יחסים, שעות שינה ועוד, "ואני בריאה כבר שנה", היא מספרת
    מירי בן־דוד ליוי

    עד אותו יום חורפי בינואר 2016, החיים של אורית ממן רדה (40) מעמק חפר היו עמוסים, אך שגרתיים: בית, בן זוג, ילדות בנות שש ושלוש וכמובן קריירה - היא הייתה בעלת סטודיו מצליח של סדנאות "עשי זאת בעצמך".

     

    "היו לנו חיים מאוד תובעניים והייתי בקונפליקטים עם המציאות הזו", היא מספרת. "כעסתי המון והייתי כל הזמן בתחושה שאני לא בסדר - מול כולם ובעיקר מול עצמי. היו המון דברים טובים בחיי: הקמנו בית, הפרנסה הייתה טובה, חיינו חיי כל טוב עם נסיעות בארץ ובעולם. אבל היו לי ציפיות גבוהות ולא מתפשרות, ביקורתיות רבה וגם תזונה לקויה, כאשר ברקע מחלת קרוהן לא מטופלת כמו שצריך. אמנם טופלתי בתרופה ביולוגית במשך חמש שנים, אבל לא טיפלתי באמת במה שיצר את המחלה. אלו היו שנים של חוסר מודעות".

     

    באותם ימים תיכננה המשפחה לנסוע לטיול גדול לארצות־הברית, ניו־זילנד ותאילנד, אבל דימום שהופיע בשתן שלח את ממן רדה להיבדק אצל אורולוג פרטי. "זו הייתה הפעם השנייה שדיממתי תוך עשרה חודשים. קדמו לדימומים כאבי בטן תחתונה, דלקות בשתן, כאבי גב, תחושה כללית רעה, עייפות, מחזור משובש. אמרו לי הרבה זמן לפני כן שיש לי ציסטה, אבל התעלמתי כי היה צריך לתקתק את החיים. לא היה זמן לעצור. הכל כל הזמן היה בלחץ. אבל הפעם קבעתי תור כי רציתי להיפטר מהדבר המעיק הזה לפני הטיול. הגעתי ביום שישי לבית חולים פרטי, נכנסתי לבדיקה, ופתאום התברר שהציסטה גדלה, שיש עוד כמה ושאני צריכה ניתוח להסרת גידולים משלפוחית השתן. עברתי את הניתוח ורק בערב, לאחר ההתאוששות, בישרו לי שזה סרטן", היא משחזרת.

     

    "שינוי באורח החיים"

     

    לדבריה, "הפחד היה גדול. האימה למשמע המילה סרטן. המושג סרטן התפרש מבחינתי כמוות בייסורים. שאלתי את עצמי 'מה אני עושה עכשיו?' בגלל שהייתי חולת קרוהן ותיקה והכרתי את הקשר של גוף ונפש לא באמת הייתי מופתעת מהבשורה. אבל הייתי מבוהלת. למרות זאת, כבר ברגע שאמרו לי שזה מה שיש לי, ידעתי שאעשה הכל כדי להבריא. מיד פצחתי בדיאטת קינגסטון הכוללת שינוי רחב באורח החיים. התזונה מוגבלת בשעות, מדויקת, מונוטונית. השינה חשובה והכרחית: כל ערב הלכתי לישון בתשע והתעוררתי בחמש בבוקר למחרת. כל יום עשיתי הליכה של שעה או קצת יותר. התחברתי מאוד לשיטה והכל היה מוסבר ונראה הגיוני: היה ברור שהגוף שלי יצא מאיזון, ושעליי להחזיר אותו לאיזון על ידי תנאים מקסימליים להבראה. במקביל, הלכתי להתייעצות שנייה אצל אורולוג בכיר. האורולוג הראשון, זה שניתח אותי, דיבר על זה שהמחלה חוזרת שוב ושוב, על זה שאולי צריך להסיר לחלוטין את השלפוחית, על שטיפות ביולוגיות, וכמובן שאף אחד לא יוצא לשום טיול. לעומת זאת, האורולוג השני אמר שלא צריך לכרות את השלפוחית אלא לבדוק על ידי ניתוח שכל הגידול הוצא ולעשות שוב ביופסיה".

     

    מבחינתה, הסרת השלפוחית לא היוותה אפשרות. "הסכמתי לעבור את השטיפות. בנוסף תירגלתי צ'י־קונג. כתבתי בפעם הראשונה בחיי כתיבה חופשית, טופלתי במגוון שיטות. כמובן שעשיתי טיפול רגשי וגם עיסויים כל שבוע. עשיתי הכל כדי להירגע ולהחלים. במקביל, כל הזמן פחדתי. פחדתי שלא אבריא ופחד - כידוע - זה הדלק של סרטן. לאחר ארבעה חודשים הבראתי.

     

    רק לאחר שקיבלה אישור שאין לה סרטן, היא העזה לכתוב בפייסבוק פוסט ובו גוללה את מה שעבר עליה "אז כבר ידעתי שאכתוב ספר על התהליך שעברתי. אבל עדיין לא כתבתי אותו. אלא רק קטעי כתיבה. לא הייתי מסוגלת לגעת בחומרים, הייתי עוד יותר מפוחדת שהסרטן יחזור, פחדתי לחזור לאינטנסיביות של החיים. אז פשוט המשכתי במעין שגרת הבראה אבל ללא עבודה. לאחר 9 חודשים פתחתי בלוג כי רציתי להמשיך לכתוב, לבטא את עצמי, לשתף את העולם בזה שאפשר להבריא ואיך לעשות זאת. לפני שנה, יום אחרי שפתחתי את הבלוג ששמו'החיים אחרי סרטן וקרוהן, בלי תרופות, בפשטות, בשמחה (לרוב) ומה עכשיו?' גילו לי עוד גידול. הפעם במקום אחר - בשופכן ימין. שוב, דרמה מטורפת. עשו לי סי־טי והאורולוג קבע שצריך לעשות מיד ניתוח. פחדתי שוב מניתוח, מפתיחת הבטן, מכימו והקרנות. כבר הבנתי דבר או שניים על סרטן. ביקשתי לחכות, ביקשתי זמן כדי לרפא את עצמי בצורה טבעית. מאותו רגע ויתרתי על הפחד והתחלתי לחיות - בהנאה, בשמחה. יצאתי מאזור הנוחות פעם אחר פעם, עשיתי ריטריטים (מעין סדנה של התפתחות אישית), נסעתי לבית בריאות לשבועיים, שיניתי את התודעה שלי (אמונות, מחשבות, תפיסות), ריפאתי את כל מערכות היחסים שלי - עם בן זוגי, עם הילדות, הייתי יותר קשובה, פחות שיפוטית, הסתכלתי פנימה, עשיתי אפילו צום קצר ועוד. עשיתי מה שבא לי", מספרת ממן רדה.

     

    בינתיים, היא חקרה עוד על הסרטן, על הקשר שבין המחלה למצב הנפש, התחברה עוד יותר לרוחניות, התחילה לעשות מדיטציה, הלכה לטיפול רגשי עמוק יותר - ובעיקר הרפתה. "נתתי לריפוי להשיג אותי. כחודשיים לאחר הפגישה אצל הרופא קבעו לי ניתוח. כמה ימים לפני הניתוח עשיתי אולטרסאונד לראות מה השתנה בגידול וגיליתי שהוא קטן מ־2.5 ס"מ ל־1.5 ס"מ, אבל מכיוון שהגידול חסם את השופכן נגרם כבר נזק, והגעתי לניתוח בול בזמן. אושפזתי לשבוע, הכל עבר בשלום, הוציאו את הגידול, חיברו את השופכן לשלפוחית במקום אחר ועשו לי שוב ביופסיה", היא אומרת.

     

    "מתנה משנת חיים"

     

    אחרי המתנה מורטת עצבים נוספת, הגיעה התשובה שיש לה סרטן ברמה 2. "עכשיו כבר נשלחתי לדבר עם אונקולוג. דיברו איתי על הקרנות, על כימו, ואני בשלי - לא תודה. חששתי מזה מאוד. התייעצתי עם האורולוג והאונקולוג המדהימים אם נכון בכלל, לאור הממצאים, לעשות כימו, והחלטנו שלא - בגלל שלא היה ידוע הרבה על סוג הגידול. שמעתי על שמן קנאביס ונפלאותיו והחלטתי שזה יהיה הריפוי שלי. מיד דאגתי לרישיון, ולאחר חודשיים התחלתי טיפול. זה גם עזר לקרוהן. כיום אני עם השמן רק בלילה, וזה מינון של תחזוקה. כמובן שאני בריאה ונקייה מסרטן כמעט שנה. השבח לאל".

     

    זה היה מסע של שנתיים. "הסרטן עבורי זו מתנה. חלמתי המון בשנתיים האלו והגשמתי כל חלום. את החלום להעביר הלאה את המסר אני מגשימה עכשיו בספר שלי - 'יומן בריאות', שהוא למעשה יומן מסע עם תוכנית עבודה מעשית. אנשים מתחברים לעיקרון, למסרים, אנשים רוצים שינוי, אנשים כמהים לריפוי. השליחות העיקרית שלי היא לתווך את השינוי. זו כל מטרת 'יומן בריאות' (מלשון לברוא, כי בראתי מחדש את חיי), להראות שאפשר אחרת, שכדאי אחרת, שעל ידי כתיבה, שמחה, ריקוד, הכרת תודה, חיבור פנימה, מנטרות חיוביות וכדומה, אפשר להירפא. שאפשר לקום ולשנות לפני שמגיע סרטן. שהחיים נועדו לשם החיים. שזו מתנה שצריך ליהנות ממנה".

     

    ממן רדה מדגישה שהגישה שלה היא לא נגד הרפואה. "אני לא יוצאת נגדה. אני רוצה לגשר בין הרפואות, לחבר את הרופאים לפן האישי של כל מטופל. כרגע אנחנו בתור חברה תלויים ברופאים ולא מפעילים שיקול דעת, יש חוסר מודעות לגבי ריפוי, ויש פחד גדול מפני שינוי וזה מה שכואב לי".

     

    mirilivi@gmail.com

     

    *

     

    יש רפואה אחת

     

    ד"ר שחר לב־ארי, ראש החוג לקידום בריאות, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל־אביב ומנהל המרכז לרפואה משלימה־משולבת, המערך האונקולוגי, המרכז הרפואי תל־אביב:

     

    “הסיפור של אורית מעורר השראה ויוצא דופן, ויחד עם זאת קיימים סיפורים רבים של אנשים שבחרו בשיטות דומות ונפטרו מהסרטן. רפואה אחראית היא רפואה אינטגרטיבית - רפואה שמשלבת את המיטב מהטיפול הניתן על ידי הרפואה הקונבנציונלית, יחד עם כל מה שהאדם יכול לעשות כדי להחלים ולשפר את איכות חייו.

     

    אין רפואה אלטרנטיבית - יש רפואה אחת: רפואה אינטגרטיבית המשלבת את הטיפולים הביולוגיים, הכימותרפיים, הקרינתיים והכירורגיים הטובים ביותר שניתנים למחלה, יחד עם השיטות ברפואה המשלימה שמבוססות מדע: דיקור סיני, שיאצו, רפלקסולוגיה, מדיטציה, מיינדפולנס, יוגה ותזונה אינטגרטיבית וצמחי רפואה. חשוב שהמטופלים יידעו שחלק מהשיטות יכולות להזיק. למשל, דיקור סיני הניתן כאשר יש ירידה בספירות הדם, או צמחי הרפואה שיכולים לפגוע ביעילות התרופות, ולכן חייבים לקבל ייעוץ ממטפלים מוסמכים ובקיאים בתחום האונקולוגי העובדים יד ביד עם המערכת הרפואית”.

     


    פרסום ראשון: 21.06.18 , 21:30