הסיפור של סער צפריר דומה בחלקו הראשון לאלף סיפורים שאתם מכירים: ילד טוב רחובות, שעבד למעלה מעשור בשוק ההון, ועסק במניות, בקרנות גידור ובעוד מונחים מעוררי פיהוק. ואז הוא רכש דירה והחליט לשפץ אותה בעצמו. תוך כדי התהליך התאהב בקטע, והתחיל לרדת לעומקו: קנה ספרי עיצוב, נכנס לאינטרנט, חקר חומרים. את הדירה המשופצת החל להשכיר תמורת סכומים גבוהים. ואז חבר ילדות שלו, יזם הנדל"ן לירן ויצמן, שביחד עם אביו מני חולש על אימפריה של בתי מלון באירופה, קרא לו לדגל. "לירן ראה שאני טוב בעיצוב אז הוא קרא לי לשפץ שלושה בתי מלון שהוא רכש בגרמניה. וכך נזרקתי למים".
בלי לדעת שום דבר בעיצוב?
"למדתי מפינטרסט, טאמבלר ויוטיוב תוך כדי תנועה, שאבתי רעיונות, למדתי גם את כל תוכנות העיצוב, חקרתי מה מעצבים אחרים עשו, כמו למשל מה עשה קארים ראשיד במלון 'פוליהאוס' בתל־אביב. כשלירן קרא לי לעצב את המלון הראשון, במינכן, ישנתי באתר בנייה במשך שלושה שבועות וראיתי כיצד עיצוב קם לתחייה והופך מציאות. וזהו".
הזהו היה למעשה תחילתה של קריירה שהפכה את צפריר לאחד ממעצבי הפנים הרותחים בתחום המלונאות. שש שנים אחרי תחילת דרכו המקצועית החדשה, הוא חתום על עיצוב של בתי המלון המדוברים ביותר בבירות האופנתיות של אירופה, ובהם רשת מלונות "מקס בראון" בלונדון, ברלין ואמסטרדם, מלון "פרובוקטור" החצוף בברלין, שאף זיכה אותו בפרסים על העיצוב, מלון "סר סביני" בברלין בעל הניחוח האריסטוקרטי ומלון "בראון ביץ' האוס קרואטיה", ריזורט מרהיב על חוף הים האדריאטי. "אני חושב שאני מבין טוב את הלוגיקה של העיצוב ויש לי טיפה טעם טוב", הוא אומר, שולף את האייפון ומראה תמונות של 13 פרויקטים שונים שהוא מעורב בהם כרגע, חלקם בתי מלון בני 650 חדרים כל אחד. "אני מקבל פניות מרשתות בתי המלון הגדולות ביותר, כמו 'מריוט', 'הילטון' ו'אקור'. אם בתחילת הדרך חשבתי שלירן נותן לי עבודה בגלל שאנחנו חברים, היום אני מבין שהוא רק פתח לי את הדלת. אני כבר זוכה בפרסים ועומד בזכות עצמי".
הוא בן 41 מרחובות, כמעט שש שנים שהוא מתגורר באמסטרדם עם ארוסתו, ממוצא הודי־הולנדי. בכל ימות השבוע הוא טס לערים שבהן הוא מעצב פרויקטים, וחוזר לסופי שבוע בעיר הקופי־שופס, בה גם רכש בניין אותו הוא משפץ בעצמו. הוא סייע גם לעצב את החללים המרכזיים של "בראון טי. אל. וי." הנחשב בתל־אביב. "להיותי ישראלי יש יתרון, אני מוכן לעבוד 24/7 ולעצב בסוף שבוע עיצוב שיידרש למעצב הולנדי שלושה שבועות. בתחילת הדרך, כאמור, ישנתי באתר הבנייה של בית המלון שעיצבתי. אתה מכיר מעצב גרמני שיהיה מוכן לישון באתר בנייה או באוטו?"
הקונספט המרכזי של צפריר בעיצוב הוא מלונות בוטיק במחירים שפויים, כלומר מלונות שלושה כוכבים מעוצבים. המלון הראשון שעליו הוא רשם את הפטנט היה "אליזבת האוס" בלונדון. מלון שלושה כוכבים קטן, שצפריר עיצב אותו לעילא ולעילא. "אני לא מעצב שמצייר סקיצות ונותן לאחרים להשלים את העבודה, אלא מעורב בכל התהליך. ראיתי בשוק פורטובלו בלונדון שק איגרוף, אז החלטתי שאני מכניס לכל חדר במלון שק איגרוף. אני משתדל שלכל מלון יהיה 'קיק', פריט עיצובי מגניב, במלון אחר שילבתי מתקן סל וכדור רך בכל חדר, וב'פרובקטור' בברלין, אחד מבתי המלון היפים בבירה הגרמנית, שילבתי בכל חדר את ה'פרובוקטור מוד' - מקרן שמקרין וידיאו־ארט סקסי על קיר החדר, בשעה שאורחי החדר מעמעמים את האורות ונכנסים לאווירה", הוא אומר. אגב, על עיצוב המלון הוא זכה בפרס העיצוב של גרמניה בשנה שעברה.
"העיצוב של כל מלון מתחיל בסיפור. אני מנסה להתחבר לאזור ולעיר של המלון, שואב השראה ממוזיקה או מסרטים שנעשו שם. אם מדובר באזור פתוח כמו ים, אני אשתמש במיטה נמוכה, שמשדרת צ'יל־אאוט. בערים גדולות אשלב מיטה גבוהה כי מלונות כאלה הם יותר עסקיים. אם המלון הוא סקסי, כמו 'פרובוקטור' בברלין, הצבעים יהיו כהים יותר. אני מחפש את 'הקטע' בכל מלון".
ותמיד יש את בעלי המלון עם החזון שלהם.
"פעם הייתי עושה מה שהבעלים ביקשו ממני, היום אין סיכוי שאסכים לכך. אני לא מסוגל לעצב עיצוב רגיל, אלא חייב להביא את ה'סער פקטור' לתוך המלון. גם אם אני מעצב לרשת 'מריוט', אני אביא משהו משל עצמי. אני תמיד מסביר לבעלים שאני לא רק מעצב את המלון, אלא את הקונספט כולו, כלומר את החוויה מהרגע שהאורח נכנס ועד שהוא יוצא, כולל הפריטים בבר או במסעדה".
הפריטים לא אקראיים. ב"מקס בראון" אמסטרדם הוא תלה על הקיר זוג אופניים הולנדיים ענקיים, של פעם, באופן שחיבר את המלון לסביבתו אבל גם יצק לו וינטאג' שיק ואווירה חמה וביתית. בסניף אחר של המלון בעיר, הוא עיצב קיר שלם עם ספרים צבעוניים שהפך ל"קיר הסלפי" ולסנסציה אינסטגרמית מניבת פרסום חינמי למלון. במלונות רבים הוא הזיז הצידה את הקבלה והעביר את המסעדה למרכז, כדי להעניק חיים למקום. ואפרופו מסעדה, במלון בברלין הוא מקים אחת כזו עם דוכני חומוס ופלאפל. "היום למלונות יש תחרות גבוהה ולכן הממד החושני והרגשי חשוב מאוד ולא הכל חייב להיות פרקטי. האורח שמגיע למלון שאני עיצבתי צריך להיכנס ליקום מקביל ונבדל".
וכמה זה עולה לבעלים של המלון?
"אני לא משתמש במותגים או בחומרים יקרים. עיצוב מגיע מיצירתיות ולא ממותגים איטלקיים יקרים. הרבה מהפריטים מיוצרים בסין ופריטים אחרים אני קונה בשוקי פשפשים. חוויית הלקוח גדולה, וכשהוא מעלה תמונות לרשתות המדיה החברתית, אני חוסך לבעל המלון כסף בעיצוב, מייקר את מחיר החדר באמצעותו וגם מנקז לו תשומת לב חינמית ברשת. חדרי המלון של 'מקס בראון' באמסטרדם יקרים יותר ממחיר חדר במלון ארבעה כוכבים ויש למלונות למעלה מ־90 אחוז תפוסה. זה פסיכי".
לפני שנה הוא גם יצא לדרך עצמאית. עזב את קורת הגג המגוננת של אימפריית בתי המלון של ויצמן והפך למעצב עצמאי, עם פרויקט דגל מרשים: מלון "קרדו" של רשת "מריוט" ברומא, עם בריכה דרמטית ובלון בגובה עשרה מטרים שיקרין וידיאו ארט עם תמונות מהירח. וכן, מבחינתו הוא לגמרי הגיע כבר לירח: "פתאום, הילד שלא למד עיצוב זוכה בפרס הכי נחשב לעיצוב באירופה", הוא אומר. "פעם הייתי חולף על פני רהיטים בלי למצמץ. היום אני רואה ספה - ומתרגש".
