כשסירשה רונאן הייתה רק בת 13, היא כבר זכתה להיות מועמדת לאוסקר שחקנית המשנה. זה קרה בזכות "כפרה", דרמה שהתבססה על רב־המכר של הסופר הבריטי המוערך איאן מקיואן, שרבים מספריו תורגמו לעברית. עשר שנים אחרי, הנערה האירית ביססה את מעמדה בהוליווד, והספיקה להיות מועמדת פעמיים נוספות לאוסקר, הודות ל"ברוקלין" ו"ליידי בירד".
עכשיו, רונאן מופיעה פעם נוספת בסרט שמסתמך על יצירה של מקיואן - "על חוף צ'סיל", שמגיע מחר לבתי הקולנוע בישראל. "רציתי שוב לעשות כבוד לעבודה של מקיואן", אומרת רונאן בראיון טלפוני חוצה אוקיאנוס. "הוא מספר סיפורים מופלא, שכותב ברגישות גדולה ויודע לצייר תמונה. כשחקנית, זה עוזר שיש לך כתיבה בהירה להישען עליה. יחד עם זאת, מקיואן יודע שהקולנוע שונה מן הספרות, והוא טוב בלשחרר את המושכות ולתת לך כשחקנית את המרחב, כדי שתוכלי לצבוע את הדמות בדרך שמרגישה לך נוחה".
"על חוף צ'סיל", מתרחש באנגליה ב־1962, ורונאן מגלמת מוזיקאית צעירה שיוצאת עם בעלה הטרי לחגוג את ירח הדבש במלון כפרי השוכן על חוף הים. במהלך ירח הדבש מתברר שהחלומות הוורודים של שני האוהבים ניצבים בפני לא מעט קשיים. "מערכות היחסים שהכי שובר לראות אותן מתפרקות, הן אלו שיש בהן הרבה אהבה", סבורה רונאן. "בעלי ב'על חוף צ'סיל' לא יודע מה הוא צריך לעשות במיטה וזה מלחיץ. מקיואן, שגם שימש תסריטאי של הסרט, לוקח על עצמו את נטל העיסוק בלחצים החברתיים המופעלים על אנשים צעירים — לא משנה באיזו תקופה הם גדלו — להיות או להתנהג בצורה מסוימת. יש כמות עצומה של לחצים במערכת יחסים, ולמעשה זה לא השתנה מראשית שנות ה־60. אפילו היום יש לחץ עצום על נשים, אבל יש גם על גברים — מבחינת הגבריות".
ועדיין, דברים השתנו בעולמנו מאז התקופה בה הסרט מתרחש, כולל החופש המיני.
"נכון. בגלל רוח התקופה, והשמרנות, הזוג הטרי לא יכול לדבר זה עם זה על דברים בפתיחות. ליבי נכמר על הזוג, משום שהסיפור מתרחש ב־1962, ממש לפני שהצעירים בעולם הרגישו את השחרור, שלא חוו לפני כן. הזוג ניצב בדיוק בקו פרשת המים. לו רק הסיפור שלהם היה מתרחש כמה שנים מאוחר יותר".
איך התמודדת עם הסצנות בחדר המיטות?
"זה היה כל כך מביך! צילמנו אותן במשך הרבה זמן. חלק ניכר מהסרט מתרחש על המיטה, ובגלל שיש סצנות שבהן החתן והכלה כמעט עושים את זה, ואז במקום לשכב הם מפטפטים, נאלצנו לצלם את הסצנות האלה במשך ימים".
מה את יכולה לחלוק מנסיונך האישי לגבי סוגיית ההטרדות בהוליווד?
"גדלתי בתוך תעשיית הקולנוע והחוויות שלי היו טובות, ולכן עצוב לשמוע שאחרים ואחרות, לא זכו להיות באותם מקומות מטפחים ותומכים כמו שאני הייתי. העובדה שעכשיו יש מודעות ושאנשים מרגישים שביכולתם לעמוד ולומר: 'זה לא בסדר', היא בהחלט מנחמת".
אחרי תקופה מאוד עמוסה בה הצטלמה לשני סרטים נוספים - "השחף" (עיבוד למחזהו של אנטון צ'כוב בו היא מגלמת את נינה), והדרמה ההיסטורית "מרי מלכת הסקוטים" — רונאן בת ה־24 מרגישה צורך לקחת פסק זמן. "אני עומדת לצאת לחופשה ארוכה", היא מגלה. "בשנה הקרובה אני מתכוונת לטייל, לכתוב קצת ולעבוד עם חברים בני גילי על פרויקט חדש וקטן. זה משהו יוצא דופן עבורי, בגלל שתמיד בהפקות, הייתי הבחורה הצעירה שמוקפת באנשים מבוגרים".
ולסיום, אי־אפשר שלא לשאול איך את מסתדרת באמריקה עם השם שלך, ועם הבעיות שהוא יוצר?
"פירוש השם שלי הוא חירות. מחוץ לאירלנד, בעיקר באמריקה, מתקשים לבטא את השם ומעוותים אותו, קוראים לי סוורסה או סורסי או סוארז. למי שלא מדבר גאלית, קשה לבטא את שמי נכון. כל כך הרבה אנשים ניגשים אליי ואומרים: 'אני תקוע באיך לבטא את השם שלך', אז אני פשוט אומרת: ׳זה סיר־שה עם ר׳״.
