גם אם אבו־מאזן יסכים לבסוף לקרוא את "תוכנית המאה" להסדר במזרח התיכון - האמריקאים כבר איחרו את הרכבת. צריך יהיה לחכות ליורשו, שכן האיש שיצא בסוף חודש מאי מבית החולים הפרטי "איסטישארי" ליד רמאללה הוא אדם הרבה יותר נוקשה וכעוס מזה שנכנס אליו. אם ערב האשפוז היה אבו־מאזן חשדן ומנותק במידה מסוימת מהמציאות האזורית, לאחר האשפוז הוא מתנהל כמו איש רדוף הרואה סביבו רק מזימות ואויבים: האמריקאים, המצרים, הישראלים, הסעודים, המפרציות - כולם רוצים לחסל אותו ואת חזון המדינה הפלסטינית העצמאית. שלא לדבר על חמאס ועל תנועות השמאל הפלסטיניות.

מאז יצא מבית החולים, הפכו גם חלק מהאנשים המקורבים לו לחשודים בחוסר נאמנות. אם קודם לכן היו אלה אנשים שנחשדו בקשר עם מוחמד דחלאן, אויבו המושבע, וכמו ראש הממשלה לשעבר סלאם פיאד שסולק מתפקידו, אחרי האשפוז הצטרפו ל”רשימה השחורה” גם ראש מנגנוני הביטחון לשעבר טיראווי, שר הספורט רג'וב, ראש הממשלה חמדאללה ואחרים. עושה רושם שהשעות שבהן פירפר בין חיים ומוות, וההחייאה שעבר, העמיקו כמה שריטות אצל המנהיג הקשיש והחולה, הנאחז בקרנות המזבח.

אבל לא הכל פרנויה. אבו־מאזן גילה, עוד בבית החולים, שכמה ממקורביו כבר החליטו שהוא לא יסיים את 2018. הם היו כל כך בטוחים שלא יעמוד יותר על רגליו, שהזדרזו להשמיע את ההערכה הזו באוזני גורמים שונים במזרח התיכון, כולל ישראל. ואם לא די בכך, הם כבר החלו במאבקי ירושה, כולל צבירת נשק וחידוש פעילות של מליציות מזוינות הנאמנות להם. אולי משום כך, מאז שב מבית החולים לא הופיע אבו־מאזן בציבור באירועים שבהם נהג להופיע בעבר, והוא כמעט לא מקיים פגישות. היום, בלית ברירה, הוא ייפגש עם הנסיך הבריטי וויליאם שיגיע למוקטעה. זה יהיה המפגש הרשמי הראשון שלו, מזה זמן, מול מצלמות.

היום נאבק אבו־מאזן לבלום יוזמה שמובילים אנשים מרכזיים בתנועת הפת”ח, שמבקשים למנות לו סגן נוכח מצבו הרפואי ונוכח החשש שאת מקומו יתפוס ראש הפרלמנט, שהוא איש חמאס. אמנם הפרלמנט פוזר כבר ב־2010, אבל לפי החוק יו"ר הפרלמנט, עזיז דואק, הוא עדיין היורש של ראש הרשות. בתוך כמה שבועות אמורה להתכנס המועצה המרכזית של אש"ף, שיש לה סמכות למנות סגן ליו"ר הרשות. אבל אבו־מאזן דוחה את כל הלחצים להעלות את בחירת הסגן לדיון. הוא נלחם על מקומו ויוצר אנטגוניזם.

בשבועות האחרונים התגבשה בגדה קואליציה של השמאל המדיני באש"ף: החזית העממית, החזית הדמוקרטית, המפלגה הקומוניסטית ,"פידא", ותנועת היוזמה המדינית של מוסטפא ברגותי. הם קיימו כבר חמש הפגנות בדרישה שהרשות תסיר את הסנקציות מרצועת עזה. אבו־מאזן נתן הוראה לפזר אותם בכוח. עשרות הוכו ונעצרו. מבחינתו, מדובר במרד בתוך אש"ף. הנתק שלו מהמציאות כל כך עמוק שהוא הצליח להסתכסך עם מדינות המפרץ וסעודיה נוכח הדרישה ההזויה שלו מהליגה הערבית לנתק קשר עם ארה"ב בשל העברת השגרירות לירושלים.

העולם הערבי מתמודד עם יותר מעשרה מיליון פליטים: בתימן, בלבנון, בירדן, בעיראק ובסוריה. ערים הרוסות, מדינות על סף מלחמת אזרחים, ואבו־מאזן עוד חי בתחושה שליבת העיסוק של העולם הערבי היא המאבק הפלסטיני־ישראלי. לא פלא שמאחורי הקלעים שולחות אותו מדינות ערב לכל הרוחות. שייקח את הכסף האמריקאי הגדול שמיועד לשיקום הגדה ועזה - וישתוק.

אבו־מאזן רואה בתוכנית האמריקאית קונספירציה של ישראל־ארה”ב־מצרים, שתכליתה להקים מדינה פלסטינית עצמאית בעזה וסמי־מדינה בגדה שבירתה אבו־דיס. אבל לא זו בלבד שהוא לא מוכן אפילו לקרוא טיוטה של המתווה האמריקאי, הוא מסרב לקבל טלפונים מגורמים אמריקאיים. צינור הקשר היחיד שעוד קיים בין הרשות לארה"ב הוא הסי־איי־אי, וגם דרך הצינור הזה הוא לא מוכן לראות שום תוכנית. קושנר וגרינבלט מבזבזים את זמנם על האיש הזה.