שלישי 14 ביולי 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    24 שעות • 01.07.2018
    כביש ראשי לגיהינום
    אישה שחטפה מכות רצח כי העזה לצפור, קטטה בין שני נהגים שנגמרה בירייה, סכין שמונפת דרך חלון הרכב, אלת בייסבול לפנים וזה רק קצה הקרחון: כבישי ישראל הופכים לזירה מסוכנת יותר ויותר. דוח חדש של "אור ירוק" חושף עלייה של עשרות אחוזים בתקריות האלימות בין נהגים בכבישים. למה זה קורה?
    נעם ברקן, איריס ליפשיץ קליגר

    התמונות האלה מזעזעות. טובה אולרו מעפולה ספגה מכות נוראיות רק בגלל שהעזה לצפור לרכב שחסם אותה בכביש. אולרו, שהייתה בדרכה להוציא את ילדיה מהגן, ציפצפה לנהג שעמד לפניה כדי שיזוז הצידה וייתן לה לעבור. לא משהו חריג במיוחד. אבל מה שקרה בשניות שלאחר מכן כמו נלקח מסרט אימה. אולרו הותקפה באכזריות על ידי הנהג שלעברו צפרה וכמעט קיפחה את חייה.

     

    כן, הבריונות בכבישי ישראל שוברת שיאים חדשים. רק אתמול הוגש כתב אישום נגד נהג שירה לעבר כלי רכב במרכז תל־אביב. זה קרה בצומת הרחובות דיזנגוף וירמיהו. שני נהגים התקוטטו ביניהם באמצע הכביש, כשבשלב מסוים אחד הנהגים שלף אקדח וירה לעבר כלי הרכב השני. רק במזל לא היו נפגעים בנפש. אלו רק שתי דוגמאות מייצגות מהזמן האחרון. באינטרנט אפשר למצוא בחיפוש פשוט סרטונים מתוך עשרות תקריות אלימות שאירעו בחודשים האחרונים בכבישי הארץ. אולרים, דקירות, אלות, אגרופים וקללות. בסרטון אחד, מכמיר לב, נראה נהג מבוגר נדקר על ידי אדם שמתפרץ לרכבו רק בגלל שנסע לאט בנתיב השמאלי. כן, תירוצים לאלימות לא חסרים: עקיפות, סכסוכי חניה או צפצופים ברמזורים. לפעמים נדמה שלא ממש צריך סיבה ושנהגים רבים יוצאים לכביש כמו למלחמה ורק מחפשים את הקורבן התורן.

     

    ואלה לא רק תחושות לא מבוססות — גם המחקרים תומכים בטענה כי הבריונות בכבישי ישראל נמצאת במגמת עלייה תלולה. לפי סקר של "אור ירוק", האלימות בין נהגים בשנת 2018 עלתה ב־10%, כשגם ב־2017 נמדדה עלייה זהה לעומת 2016. 52% מהנהגים מדווחים כי היו מעורבים בקטטה או ראו בשנה האחרונה קטטה בין נהגים. הנתון הזה מזעזע במיוחד לאור העובדה שבשנת 2014 רק 15% מהנהגים דיווחו כי נחשפו לקטטות בכבישים. גם שאר הנתונים לא מעודדים: 98% מהנהגים (כלומר, כולנו פחות או יותר) מדווחים כי ראו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה כלי רכב שחותך כלי רכב אחרים או נצמד אליהם, ו־56% דיווחו כי נתקלו בתופעה זו מעל שש פעמים. 85% דיווחו כי נתקלו באלימות מילולית (קללות) ותנועות מאיימות לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. 96% (שוב, כולנו פחות או יותר) דיווחו כי ראו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה כלי רכב שצפר בכוונה ובאגרסיביות, ו־41% נתקלו בתופעה מעל שש פעמים. 91% דיווחו כי נתקלו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה ברכב שסינוור כלי רכב אחרים. ב"אור ירוק" מסבירים כי מחקרים דומים בעולם הראו קשר ישיר בין התנהגות אלימה בכביש למעורבות בתאונות דרכים. נהגים שחשים כעס, מבצעים יותר מעשים פזיזים ומסוכנים בכביש כמו אי־שמירת מרחק, מהירות מופרזת, עקיפות מסוכנות וכו'.

     

    תקיפה שתועדה על ידי נהגים בכבישי הארץ
    תקיפה שתועדה על ידי נהגים בכבישי הארץ

     

    הלם מוחלט

     

     

    מאיפה מגיעה התוקפנות והאלימות בכבישים? הפסיכולוג דני עמית, מנחה סדנאות לוויסות רגשי וחוסן מנטלי, מסביר: "התוקפנות היא יצר ביולוגי טבעי, ולזה צריך להוסיף את החיים הלחוצים שלנו. כל נושא הזמן הפך בארץ למאוד מהותי. כשאנשים יוצאים לכביש הם בחוויה של תחרות. להגיע מהר הופך לסוג של ערך. המחשבה היא 'רק שלא יעכבו אותי'. נוסיף לזה את הצפיפות בכבישים, כך שהתחרות על משאב הזמן הרבה יותר גדולה. אלמנט נוסף הוא תרבות הנהיגה. הרבה פעמים אנחנו על המשמר שלא יעקפו אותנו או יידחפו לנו בפקק כי אנחנו יודעים היטב איפה אנחנו חיים. יש סוג של דריכות על הכביש, 'אם אני לא אדחף ולא אלחם, אני עלול להיפגע'. זה הופך לאפקט מצטבר. אם אדם נוהג בצורה מסודרת בנתיב שלו, הוא עלול להרגיש חוויה של חוסר אונים, שלא מכבדים את המקום שלו. כך הוא צובר תסכולים".

     

    לדברי עמית התסכולים בכביש הם גם השתקפות של תסכולים מתחומים אחרים של החיים הלחוצים בישראל. "כשאדם יוצא אל הכביש הוא מביא איתו גם תסכולים וכעס ממלחמות הפרנסה, קשיים בעבודה וכו'. החוויה היא שגם בכביש כמו בחיים יש מלחמה על אגו, על כבוד, על מקום. שלא לדבר על הערך הישראלי של לא לצאת פראייר. אם מישהו לקח לי חמש דקות מהזמן הוא גם פגע לי בכבוד".

     

    סיבה חשובה נוספת לאלימות בכבישים לפי עמית היא האנונימיות. "את נוסעת בעילום שם, אנחנו נוהגים לכאורה עם מסיכה. אף אחד לא יודע מי את ואת לא יודעת מי הנהגים האחרים. כך שמצד אחד אני לא חושש לשם שלי, ומצד שני יש גם חוויה מאיימת שאני נוהג בין זרים, נלחם איתם על המקום שלי. כל האלמנטים האלה מצטברים לפיצוץ. ויש בעיה כללית שמשותפת לישראלים רבים: אנחנו לא לומדים לבטא רגשות, לנהל כעסים ולעשות ויסות רגשי. אנחנו לא תמיד יודעים לזהות מתי אנחנו קרובים לרתיחה ולפיצוץ".

     

    אורי מאזור כפר־סבא, נהג מונית בן 52, מבין היטב על מה עמית מדבר. "לפני שנה לקחתי נוסעת לשדה התעופה. נסעתי בנתיב השמאלי ושמתי איתות כדי להשתלב בנתיב הימני. לא חתכתי ולא התפרעתי, אבל הנהג מאחוריי לא סבל את העובדה שאני מאט את התנועה. כשהגענו לרמזור, פתאום, מבלי שהייתי מוכן לזה, הרגשתי אגרוף מצלצל מהחלון שלי. הנהג הזועם שקילל אותי וציפצף בלי הפסקה בעת שניסיתי להשתלב בנתיב הימני — תקף אותי בעודי יושב חגור בכיסא. לא הבנתי מאיפה זה בא לי. אפילו לא יכולתי להתגונן. הנוסעת שישבה מאחורה צעקה צרחות אימה ואני הספקתי לשחרר את החגורה מעליי. הוא פתח את הדלת, איש גדול ממדים שגרר אותי החוצה מהרכב לכביש ובעט בי מכל הכיוונים כאילו הייתי כדור. בפנים, בראש, ברגליים ובגב. חוסר אונים שאין לתאר. הייתי בהלם מוחלט. למרות הצעקות של הנוסעת, אף נהג אחר לא בא לעזרתי. נשברה לי חוליה בגב שהותירה אותי עם בעיות רפואיות עד היום. כבר עברתי שני ניתוחים ועל מה? על שהאטתי את התנועה תוך כדי איתות".

     

    הותקפה באכזריות לאחר שצפרה. טובה אולרו
    הותקפה באכזריות לאחר שצפרה. טובה אולרו

     

     

    הגשת תלונה?

     

    "ההליך המשפטי יותר מתיש מהתקיפה עצמה. אושפזתי לשבוע בבית החולים, הגשתי תלונה במשטרה, אבל הנהג הזה עדיין מסתובב חופשי. סחבת שאין לתאר. מאז אני נועל את הרכב בכל פעם שאני נכנס לנסיעה. אני פוחד, זו האמת. הנשק שלי עליי צמוד. ויש לי גם אלת בייסבול ליד המושב של הנהג. קראתי על הנהגת הצעירה בעפולה ואני יודע בדיוק מה עובר עליה ומה עוד יעבור עליה בהמשך. זאת ממש פוסט־טראומה, כמו בצבא".

     

    גם איציק מאזור המרכז, בן 58 ואב לארבעה ילדים, הותקף בכביש: "קניתי רכב חדש והוצאתי אותו מהניילונים, כמו שאומרים. זאת הייתה הנסיעה הראשונה שלי עליו. נהגתי מחויך כולי ובמצב רוח טוב. בצומת אלוף שדה ציפצף לי מאחורה בצורה צורמת נהג של רכב מסחרי גדול. לפני שהבנתי מה עשיתי לו הוא יצא עם מקל לכיוון שלי. קלטתי אותו במראה והספקתי לסגור את החלון, אבל הוא ניפץ את החלון שלי עם המקל. עפו לי רסיסים לפרצוף. הייתי בשוק, דיממתי מהפנים בטירוף והוא לא הפסיק לקלל אותי ואת אימא שלי. הוא דווקא לא היה בריון בגוף. אם הייתי רואה אותו ברחוב, לרגע לא הייתי מעלה על דעתי שמדובר באיש אלים. זה כאילו שנכנס בו שד. מי היה מאמין שתוך שעה משחרור הרכב החדש אמצא את עצמי מעורב בכזה סרט אימה. למרות שדיממתי כולי, הוא גרר אותי מהכיסא לכביש, מעך לי את הפנים עם הנעליים שלו, בעט בי, ומשך לי בשיער. מה כבר יכולתי לעשות להגנתי? כלום, אפס. היה לי הרבה מזל. יכולתי גם למות בסיטואציה הזו. הוא כל הזמן צעק 'יא בן זונה את מי חשבת שאתה עוקף... את מי?!' המקרה נמצא בהליכים משפטיים אז אני לא יכול לפרט מעבר לזה, אבל גם אם יסתבר שביצעתי עבירת תנועה, אז מה? אז מותר לנהג אחר ככה סתם לתקוף באלימות עם אלה? מפחיד. טירוף".

     

    אתה רוצה להרוג אותי?

     

    לכל תקרית אלימה בכבישים יש לא מעט עדים: הנהגים במכוניות הסמוכות. ברוב המקרים, כמו בעפולה, הם מעדיפים לא להתערב ולשלוף את הסלולרים כדי לתעד את האירוע. א' היה לפני מספר שבועות עד לתקרית אלימה בכביש עירוני בחיפה: "ראיתי נהג חותך באגרסיביות רכב אחר, כשהוא מנסה לבצע עקיפה בלתי אפשרית וכמעט נכנס בו. הנהג שנחתך עצר את רכבו וגרם לנהג הרכב השני לעצור. הוא יצא חמום מוח מהאוטו והחל לדפוק על השמשה ולקלל בצרחות: 'אתה רוצה להרוג אותי? שיעשו ככה לילדים שלך יא חתיכת ***'".

     

    ברוב המקרים מהשנים האחרונות נהגים שהיו עדים לאלימות, העדיפו שלא להתערב ולהפריד. איך אתה נהגת? חשבת לצאת מהרכב ולנסות לעשות משהו?

     

    "מה פתאום! את יודעת איך זה יכול להיגמר? מי יודע מה יכול לקרות. זה גם יכול היה להיגמר ברצח".

     

    "האלימות שמאפיינת את החברה הישראלית זולגת גם לכביש, ולא פעם גבתה חיים", אומר ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק. "השר לביטחון הפנים גלעד ארדן הכפיל את מספר ניידות התנועה בשנה האחרונה וניתן לראות את התוצאות בצמצום ההרוגים בתאונות, אך כשזה נוגע לביטחון האישי של האזרח בכביש המצב חמור וקשה יותר מאשר בעבר. הסברה וחינוך הם כלים חשובים, אבל בסופו של יום אין תחליף לנוכחות פיזית של השוטרים בכביש, ועדיין חסרות ניידות רבות. מעבר לחשש האישי מההתנהגות האלימה, נהיגה עצבנית ובריונית מגבירה את הסיכון למעורבות בתאונות דרכים, ובשל כך חייבים לחזק את משטרת התנועה בניידות ובשוטרים נוספים. הגברת הנוכחות המשטרתית בכבישים תרתיע את אותם נהגים אלימים מלנהוג בפראות ולסכן את החיים של כולנו בדרכים. כשנהג יידע שקיים סיכוי גבוה שייתפס אם יתנהג בכביש בבריונות, הוא ירסן את עצמו וינהג אחרת" .