הגודל כן קובע

"גוליבר" היא הצגת הילדים השלישית שתיאטרון גשר מפיק בשנים האחרונות. כל שלוש ההצגות הללו מנסות לקרב את הקהל הצעיר לתיאטרון איכותי, אך בניגוד לשתי ההצגות הקודמות, "מסעות אודיסאוס" ו"רוח התיאטרון", שבהן ניסו יוצרי גשר להדגיש את הייחוד של השפה הבימתית כשפה המפרידה בין התיאטרון למדיות יותר פופולאריות, כמו הקולנוע או הטלוויזיה, הרי שהפעם החליטו ללכת על כיוון הפוך — הצגה המשלבת טכנולוגיה ויזואלית מתקדמת בתוך אמנות התיאטרון ויוצרת חווית צפייה שלפרקים נדמית למשחק מחשב חי.

מדובר בטכנולוגיית מציאות רבודה, המשתמשת במשקפי מציאות מדומה, אך בצורה כזו שבה דמויות וירטואליות ונופים מצוירים משתלבים עם השחקנים האמיתיים שעל הבמה. זו הצגה הנעה בין רמות מציאות ויוצרת חוויית צפייה מבלבלת - קצת כמו החוויה של התמונה המופלאה בסרט "מרי פופינס", שבה מרי וחבריה עוברים פתאום מרקע תלת־ממדי לדו־ממדי — אלא שהפעם זה קורה במציאות על במה. המחזאית, נגה אשכנזי, בנתה עיבוד נחמד לסיפור המקורי של ג'ונתן סוויפט, המחבר את עלילות גוליבר למציאות החיים של ילדים בימינו וליחסיות של המושגים גדול וקטן. הבמאי, יבגני אריה, הצליח לתזמר את הסיפור בצורה מצוינת על הבמה המודולרית שעיצב מיכאל קרמנקו, וגם הוציא ביצועים משעשעים ואנרגטיים מצוות השחקנים המיומן, הכולל את אלדד פריבס, אפרת ארנון, נטשה מנור וצמד הילדים הנהדרים, רות סנדרוביץ' ואייל איבשין. התוצאה הסופית היא הצגה שמחה ומפתיעה, שמצליחה להיות יותר מגימיק, כי היא בונה חוויה תיאטרונית מקורית ומגרה המעבירה בחן סיפור פנטסטי, אבל גם עם מסר חינוכי, על אנשים שהם גדולים וגם קטנים, והיא עושה זאת בצורה שתקסים את שניהם.