ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ירדן הראל | צילום: מאיר כהן
    זמנים מודרנים  • 03.07.2018
    "אני לא פוחדת ממחטים הן כבר הפכו לחלק מהשגרה שלי"
    ירדן הראל רצתה שתכירו אותה רק מ"חדשות האח" בטלוויזיה ומבלוג הלייף סטייל הפופולרי שלה. אבל טוקבק מרושע במיוחד, גרם לה לספר לאומה שהיא ובעלה מנסים להרות באמצעות הפריות מבחנה. עכשיו, לראשונה, היא מתייחסת לפרשה ומקווה שעזרה ולו לאישה אחת, "להיחלץ ממעגל הבושה"
    סמדר שיר | צילום: מאיר כהן | סטיילינג: מיטל ברונר

    סדר היום העמוס של ירדן הראל לא מותיר לה זמן לקריאת טוקבקים, אבל מדי פעם גוברת עליה הסקרנות והיא מציצה. כך קרה, לאחרונה, כשהיא העלתה לרשת כתבה מצולמת על הטיול בטוקיו שערכה עם אמה ועם אחותה הגדולה. משתמש בשם "תל אביבי מלידה" כתב: "ירדן הראל כבר נשואה איזה עשר שנים, אבל היא לא נכנסת להיריון כי לא בא לה חלילה להפסיק לטוס מסביב לעולם וללכת להשקות, כדי לטפל בילד". ייתכן שהוא (או שמא זו היא?) כלל לא ציפו לתגובתה, אך הראל נשכה שפתיים וכתבה: "היד קלה על המקלדת. עם השנים אתה לומד להיות חסין ואפילו לצחוק מחלק מהטוקבקים, אבל פעם ב... צץ אחד שהוא כולו רשעות וטיפשות ופוגע בך בנושא שכואב לך באופן אישי".

     

    הדיאלוג בין השניים לא נשאר מתחת לרדאר של כתבי החברה, שציטטו אותו בהנאה. ראיינתי את הראל שבוע לפני שהמריאה לטוקיו ובעיניים נוצצות היא סיפרה לי על בלוג הלייף סטייל הפופולרי שלה (yardenharel.com), שנראה כמו קערה של תותים השייכת למי שהחיים שלה דבש. כאן צילומים מהפקת אופנה מרהיבה, שם דיווח על ירח דבש בסטייל, באמצע דלעת מופלאה (מתכון קל להכנה של פסטה ברוטב יין לבן המוגשת בתוך דלעת, תרומה של בעלה) ומכל אייטם נושבת רוח קרנבל קלילה. אף מילה על העובדה שכמה לילות בחודש היא מתהפכת במיטה מפני שבעלה, עומרי שלום שוהה בגרמניה עקב עבודתו בנדל"ן. שום אזכור לעובדה שכבר יותר משלוש שנים הם מנסים להרות באמצעות הפריות מבחנה.

     

    בקמפיין לאינטימה | צילום: דנה קרן
    בקמפיין לאינטימה | צילום: דנה קרן

     

    "זה תהליך לא פשוט ויש רגעים קשים, אבל למזלי, עומרי הוא בנאדם מאוד מאוזן ומרגיע. יש לו מין זון כזה, שמשחרר את המתחים. בכל פעם שאני נכנסת ללחץ, ולא משנה מה הסיבה, אני מתקשרת אליו או ממהרת הביתה. כשיהיו לי בשורות כולם יידעו. נכון לעכשיו, הבלוג הוא הבייבי שלי".

     

    ופתאום צץ הטוקבקיסט הזה ועשה לך אאוטינג?

     

     

    "סוג של. קראתי את הטוקבק והרגשתי כאילו מישהו תקע לי סכין בלב וסובב אותה. נפגעתי וכעסתי, ובלהט הרגע החלטתי להעלות אותו לאינסטגרם שלי ולכתוב את שעל ליבי. בעצם, זה לא מדויק. לא עניתי בלהט הרגע, אלא אחרי שעה, אחרי שהתייעצתי עם עומרי והוא היה בעד להגיב".

     

    לקחת בחשבון את העובדה שתגובה שלך עלולה ללבות את המדורה במקום לכבות אותה?

     

    "בוודאי, ואני לא מצטערת שכך קרה, מפני שבניגוד לרצוני תרמתי להצפת הבעיה. אנחנו עם סקרן, לטוב ולרע. את הרווקה שואלים, 'מתי תתחתני?' וכשהיא מתחתנת שואלים אותה, 'מה עם ילד?' ודקה אחרי שהיא יוצאת מחדר לידה שואלים אותה, 'מתי הילד השני?' ככה אנחנו, הישראלים. ובמקרה שלי השאלות הן חלק מהמקצוע, מהמחיר של היותך אדם מוכר. רוב האנשים מציגים לי שאלות מסקרנות ובעיקר מאכפתיות ומאהדה, אני שומעת את האמפתיה בקולם ולא מזהה אף צליל של כוונה רעה. נדירים הם המקרים שמישהו עובר את הגבול כמו שקרה הפעם".

     

    אם לא היית מגיבה, ייתכן שהטוקבק המרושע היה עובר בקול דממה דקה.

     

     

    "נכון, אבל הפוסט שהעליתי לא נוגע רק לסיפור האישי שלי, אלא לבריונות ברשת שאין לה גבולות, לנורמות חברתיות לגבי משפחה וקריירה ולעובדה שאנשים זרים לחלוטין, כמו 'תל אביבי מלידה', מרשים לעצמם להיכנס לך לרחם כאילו שאת רכושם. למה אני חייבת להגיש לכל עם ישראל דין וחשבון מפורט? מעבר לתשובה שלי לטוקבקיסט הספציפי הבעתי את דעתי על הנחות מוטעות ושאלות חודרניות".

     

    ציפית לגל התגובות הגדול?

     

    "לא, הופתעתי מהמבול והוא ריגש אותי מאוד. הוצפתי באהבה שחיממה לי את הלב ובאלפי הודעות תמיכה עם סיפורים אישיים של נשים וגם גברים, שמתמודדים עם מצבים דומים. אז נכון, התכנון המקורי שלי היה להמשיך לעבור את הפריות המבחנה בשקט, אבל אם בעקבות מה שקרה עזרתי לאישה אחת להיחלץ ממעגל הבושה ומ'מה יגידו הנשמות הטובות' אז ייתכן שמהעז יצא קצת מתוק".

     

    המראה הטבעי

     

    הראל (33) היא מנחת טלוויזיה. עד לאחרונה הגישה את "חדשות הבידור" שירדה מהמסך ועכשיו היא מגישה מדי ערב את "חדשות האח", פינה יומי בתוכנית "לפני החדשות" של אודי סגל (19:45 ב"רשת 13"). כדוגמנית היא פרזנטורית של אינטימה ושל קניוני עזריאלי ושגרירה של פנדורה, כשחקנית היא מצטלמת לעונה השנייה של סדרת הילדים "המלאך השומר שלי" בערוץ ניקולודיאון, לעיתים היא גם צלמת ותמיד אושיית אופנה.

    בקמפיין לקניוני עזריאלי | צילום: אלון שפרנסקי
    בקמפיין לקניוני עזריאלי | צילום: אלון שפרנסקי

     

    הרומן בינה לבין עומרי שלום (35) נולד בנהריה, נוף ילדותם. "גדלתי על הים, עבדתי בגלידריית 'פינגווין' המפורסמת וטיגנתי את הגוף שלי בחוף סוקולוב או חוף אכדיה עם כל החבר'ה. אין ספק שבקיץ אני בנאדם הרבה יותר נחמד מאשר במזג אוויר אפרורי. עומרי, בניגוד אליי, הוא טיפוס של חורף. את הקדרות שאולי חסרה לו בקיץ הישראלי הוא מקבל בברלין".

     

    בנהריה של ילדותך לא שמעו על פגעי השמש?

     

    "ברור שכן, תמיד חבשתי כובע ולמרות זאת הלחיים שלי התמלאו בנמשים. בשנים הראשונות שלי בטלוויזיה המאפרות הקפידו להסתיר אותם, הם עוד לא היו אופנתיים, ובתור מתחילה לא היה לי נעים להעיר שאני אוהבת אותם. כיום, כל מי שעובד אותי יודע שאני מעדיפה את המראה הטבעי. גם לריטוש קיצוני אני מתנגדת. מה הפואנטה של הפוטושופ? אם מצלמים אותי, אז למה לגרום לי להיראות כמו אחרת? יש לי כתם לידה על רגל ימין. בילדותי הקפדתי לקשור פריאו כדי להסתיר אותו ובתחילת הקריירה ביקשתי שיטשטשו אותו. כיום לא אכפת לי לחשוף אותו. בעיניי זה סימן להתבגרות. כילד אתה רוצה להיות כמו כולם, וכשאתה גדל אתה מבין שהייחוד הוא אתה".

     

    את ועומרי כבר עשרים שנה ביחד.

     

    "כן", היא צוחקת, "עלינו כתבו את 'אהבה בת עשרים'. היכרנו בחופש הגדול, כשהייתי בין כיתה ח' ל־ט', אבל בשנה הראשונה היינו רק ידידים. באיזשהו שלב הידידות התעצמה. התחלנו לצאת כשהייתי בת 14 וחצי והוא היה בן 16, כיתה אחת מעליי בתיכון עמל בנהריה. לפני תשע שנים הוא לקח אותי לפיקניק בחורשה, הכין לי ארוחה עם כל המאכלים שאני אוהבת והציע. הייתי בת 24, כלה צעירה, זוג צעיר, וחיינו את החיים שלנו בלי שום לחץ. אמרנו 'כשנרגיש שאנחנו מוכנים למשפחה ניקח את העניין צעד אחד קדימה'. וזה מה שעשינו, לקראת יום הולדתי ה־30".

     

    ומה קרה?

     

    "עברו כמה חודשים עד שהבנו שלא הכל הולך בקלות. כשהתחילו לשאול אותי מה קורה עניתי שלכל דבר יש את הקצב שלו. הפריות מבחנה הן תהליך ארוך ומורכב שיש בו עליות ומורדות והרבה ימים עצובים, אבל החלטנו לעבור אותו ביחד. עומרי בא איתי לכל הבדיקות והטיפולים. הוא לא צריך להחזיק לי את היד מפני שאני לא פוחדת ממחטים, הן כבר הפכו לחלק מהשגרה שלי. החרדות שלי מתמקדות בכביש. כנראה שיש לי איזושהי בעיית קואורדינציה. הוצאתי רשיון נהיגה אחרי טסט שלישי, בנס, נהגתי שלוש פעמים וירדתי מההגה. גם הניסיון לרכוב על אופניים כשל. אפשר לטפל בחרדה הזו, אבל בתל־אביב ממילא אין מקומות חניה, אז אני קליינטית קבועה של מוניות ואוטובוסים וגם הולכת המון ברגל, מהבית שלי בשיכון בבלי עד לסטודיו של ליקי, מאמנת הכושר שלי, שבנמל".

     

    יום אחרי שאתם מקבלים תשובה שלילית אתם נכנסים לסיבוב טיפולים חדש?

     

    "לפעמים אנחנו לוקחים פאוזה כדי לחדש את האנרגיות. זה באמת לא קל, אבל שנינו אנשים אופטימים. ברגע שאת מבינה שיש דברים שהם לא בשליטתך אין לך ברירה אלא לקבל אותם. גם את ההיעדרויות של עומרי מהארץ אנחנו הופכים ליתרונות, בגעגועים יש משהו מרענן לזוגיות ארוכה כמו שלנו. לפני כל טיסה עומרי כותב לי מכתב אהבה ותולה את הדף על דלת הכניסה. פיתחנו נוהל של שיחה קבועה בערב, שבה הוא מעדכן אותי במה קורה ומה התקדם, דברים שבשגרה אולי מתפספסים".

     

    חשבתם על פונדקאות? אימוץ?

     

    "אנחנו עושים הכל כדי להיות הורים. אין לי מושג לאן יתגלגלו העניינים ובכל מקרה ‑ זה שלנו".

     

    אני עדיין לא מבינה איך את מסוגלת להתעורר מהרדמה וכמה שעות לאחר מכן להתייצב מול המצלמה.

     

    "כשאת עולה לשידור חי, ויש לי קילומטראז' ארוך של שידורים חיים, את חייבת להפריד בין מה שקרה לך בתחום האישי או המקצועי לבין הרגע שבו המצלמה נדלקת ועלייך להיות מפוקסת אך ורק בעבודה. לקחתי את היכולת הזו לכל תחומי החיים. אני יכולה להניח משהו בהשהיה, לבצע משהו אחר ובסיומו לחזור לאותו המקום ולאותה הבעיה".

     

    הבשלן והסו־שף

     

    זה מה שהיא עושה מדי ערב ב"חדשות האח". "אני מביאה את האירועים הכי חמים שקורים בתוך ומחוץ לבית האח הגדול, ראיונות עם המודחים הטריים, משפחות הדיירים, קטעים בלעדיים מהבית שלא שודרו בכל מקום ועוד ועוד. כיף. אני אוהבת טלוויזיה, צופה לא מעט גם בסדרות וגם בריאליטי".

     

    הבייבי שלה, הבלוג, הושק לפני שנה וארבעה חודשים. "הוא נולד כשהרגשתי צורך ליצוק תוכן מעבר לוויזואליה של אינסטגרם. בהתחלה חשבתי שהוא יעסוק אך ורק באופנה, אבל כשעבדתי על הקמתו במשך חצי שנה, עם גרפיקאית ומתכנתת, צצו המון רעיונות נוספים והוא הפך לעשיר ומגוון. חמש פעמים בשבוע, בשעות הערב, אני יושבת וכותבת ועורכת תוכן, זה סוג של תרפיה עבורי. כיוון שאני וורקוהולית, גם כשאני יוצאת עם חברים לטיול של שבת בבוקר הבילוי הופך בסופו של דבר לאייטם. וכשאני יושבת מול המסך וצופה בחתונה המלכותית בלונדון, איך אפשר להתעלם מהכובע הצהוב חרדל של אמל קלוני? ברור שעפתי למחשב והכנתי כתבה על הצבע והתופעה. אין דבר שמרגש אותי יותר ממישהי שניגשת אליי ברחוב ומספרת לי שהיא עשתה את זנזיבר על פי הפוסט שלי, אחד לאחד, או קנתה בחנויות בלונדון שעליהן המלצתי או אימצה את המתכון של עומרי לאפיית לחם כוסמין".

     

    הוא אופה?

     

    "עומרי הוא הבשלן העיקרי בבית ואני הסו־שף שלו, בקטנה. כיוון שאני צמחונית הוא לא מכין בשר בבית, אנחנו אוכלים הרבה אורז ואנטיפסטי, ירקות ופירות ולחם שהוא אופה בכל מוצאי שבת ולא מספיקים להקפיא אותו בגלל שהוא נגמר. תמיד יש בבית גלידה, אני לא חוסכת מעצמי חטיף או ממתק ועובדה, רוב השנים אני באותו המשקל. רק בצבא, במודיעין פיקוד צפון, השמנתי, מפני שהיה לי נוהל בוקר ללכת לשק"ם ולקנות בורקס ומילקשייק. מזל שהייתי כל השירות על מדי ב' ולא שמתי לב לזה".

     

    מה לעולם לא תלבשי?

     

    "בגד טרנדי שלא מחמיא לי. המכנסיים המועדפים עליי הם בגזרה גבוהה ואני מוכנה להישבע שגם אם הגזרה הנמוכה תחזור לאופנה לא אפול בפח. הגזרה הנמוכה הייתה שיא האופנה כשלמדתי בתיכון ואני עדיין בטראומה ממנה. בכיתה נהגתי להתיישב בזהירות על הכיסא ואת הילקוט הנחתי מאחורי גבי כדי שלא יראו את החריץ".

     

    smadarshirs@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 03.07.18 , 19:38