אל תשליכני

בתחילת השבוע אני מוזמן לבית מגוריו. לא היה שלט על הדלת, המספור שגוי, שכנה נחמדה פותחת ובחיוך של מי שהתרגלה, מפנה לקומה אחת מטה. טעות נסלחת. מוטיב שיחזור על עצמו בשעות הבאות. נקישה. שימי פותח את הדלת. צד אחד של הפנים נפוח לגמרי. מתחת להשתלה שהסתבכה התפתחה ציסטה, עדיין לא מטופלת. בתמונות תראו אותו רק מהצד הטוב. עוד מוטיב שאפיין שנים ארוכות את החיים שלו. עד שהצלמים עברו לצד השני.

הוא משרך רגליים של בוקר למטבח ומציע לי כוס קולה זירו. את הדירה הוא חולק עם אשתו יהודית באומן. ניתן לקרוא לזה דירת סטודנטים, רק לא ברור איזו פקולטה תקבל אותם. שני חדרים ומעבר, צנועה מאוד, איזו מין מרפסת מופקעת לטובת בגדים בבלגן, מעט פריטים, הקירות חשופים פרט לכמה תמונות של שימי, ממוסגרות, עם אנשים חשובים. שכירות חודשית, 3,000 שקל בחודש. כלום במושגים של תל־אביב, כי בעל הבית הוותיק נורא מתחשב.

"באנו לדבר על היידישפיל", אומר שימי, משפט שיחזור על עצמו בתכיפות של פעם בעשר דקות, וסוקר בחשש את בן שיחו. "אתה מקליט? אולי נחכה קודם ליהודית". תנאי מפתח של שימי. הוא לא מוכן לדבר, בטח לא מול התקשורת, בלי יהודית לצידו. "אני לא עושה צעד בלעדיה", הוא מדגיש. אלא שהיא קצת מתמהמהת בחדר השינה. אז בוא נדבר על היידישפיל.

כן, עניין משעשע. שימי תבורי בתיאטרון 'יידישפיל'. 'א יידישע חפלה', מופע בידור, האחים אסנר, שמארחים אותו בערבי שירה בציבור, שידכו אותו אליהם. המופע הראשון ייערך בהיכל התיאטרון בקריית־מוצקין ב־12 באוגוסט. זה יהיה מופע שירים, חזנות וקטעי הומור, לצד יעקב בודו, מירי אלוני ודורית ראובני. שימי מבטיח לתת שם כמה מלהיטיו הגדולים, ואולי גם שיר ביידיש. התימני מנס־ציונה מבצע ספונטנית שיר ערש במאמע־לושן. וכמו בכל פעם שהוא יתחיל לשיר, קורה קסם, והוא פשוט נשמע נפלא.

יהודית נכנסת לסלון. לבושה בפשטות מרבית, חביבה מאוד, לבבית, שופעת חום, מאירת עיניים בצבע סגול־כחול, כזה שמעולם לא ראיתי. מתנצלת על האיחור. זה בגלל הבת קארין, שהיא בדיוק מתכתבת איתה בווטסאפ. "אנורקסיה מאוד קשה", היא אומרת בלי שנשאל, "אי־ספיקת כליות, היא לא רוצה זונדה, לא אוכל, לא ברזל, לא מגנזיום. זה פשוט סרטן הנפש. 12 שנה כבר. לא קל".

"שנייה יהודית", קוטע שימי, "בואי נדבר על משהו שמח. אולי נגיד משהו על היידישפיל?"