"אני שמח לשבור את הסטיגמה על גייז וכדורגל"

עד לפני שבועיים וחצי רק מעטים ידעו מי זה עמית לוינטל. תנסו עכשיו לשבת איתו בבית קפה או לצעוד לצידו כמה מטרים ברחוב ותבינו שזה כמעט בלתי אפשרי. לכולם יש מה להגיד, להעיר, להתווכח או להחמיא על הפרשנות שלו באולפן המונדיאל של "כאן". כן, בלי שהתכוון לוינטל הפך לכוכב המפתיע של המונדיאל. אפילו המבקרים שמתחרים ביניהם מי ייכנס יותר חזק באולפן של התאגיד, מפרגנים לו ומכנים אותו פרשן של המאה ה־21. הוא רהוט, מדבר במשפטים קצרים וברורים, אנציקלופדיה מהלכת של כדורגל, דובר שמונה שפות וגם מחליף תספורות כאילו היה לפחות ניימאר. אה, וגם אחד שלא עושה עניין מזה שהוא פרשן הכדורגל הגיי הראשון.

"סליחה שאני מפריע", אומר לו עובר אורח, "אבל הייתי חייב להגיד לך שהיית אתמול פשוט פצצה. אני אוהד כדורגל המון שנים, ואתה פשוט עשר. הכי טוב באולפן". אריה מליניאק, קולגה וחבר, נכנס במקרה לבית הקפה, וגם לו יש טיפ מקצועי. "אתה הכוכב של המונדיאל, שמת את כולם בכיס הקטן, אבל למה אתה מתעסק עם התסרוקות כל הזמן ונותן סיבה לכולם לדבר על זה! תפסיק עם השטויות שלך, זה גול עצמי".

מתחרה עם ניימאר בתספורות. לוינטל

"בקיצור, אני עושה היום גלאח", מרגיע אותו לוינטל בחיוך של ילד. "כל מי שמבין עניין, הסטייליסטיות והמלבישות, עפו על התספורת שלי", הוא אומר אחר כך. "תמיד התעסקתי עם השיער. עשיתי חימצונים, קארה, שחור סיני, כל הסגנונות. עשיתי את זה אצל הספר שלי ארנון, שאני מת עליו — הוא מספר מספיק גייז שאני יכול לסמוך עליו, ומחובר מאוד לאופנות ולכל הכדורגלנים. פעם הוא סיפר אותי כמו מסי, בלי שתיכננתי בכלל. הייתי בהלם, ואני זורם איתו. אבל אתה יודע, רק המעז מנצח.

"אני יושב באולפן ליד מאמני כדורגל, שאם הם היו רואים אחד כמוני אצלם בקבוצה, הם ממש לא היו משתגעים על זה, אבל זה אני, ואני סומך על הספר שלי. התעסקות בשיער באה מתוך רצון להישאר צעיר, ילד".

אני בטוח שנעים לך עם המחמאות שאתה מקבל.

"למי לא נעים ממחמאות?! אפילו הקולגות מערוצים אחרים מפרגנים לי. אבל אני שמח בעיקר על דבר אחד, שהמשפחה שלי מתרגשת ושאני עושה להם קצת נחת אחרי כל הבלגנים שעשיתי להם בחיים. האתגר הגדול שלי זה להישאר עם הרגליים על הקרקע. קיבלתי בחודש הזה אלפי מחמאות והודעות, וזה מאוד מחמם את הלב, אבל אני בסך הכל עושה את העבודה שלי, לגרום לאנשים ליהנות".

ג'ובאני רוסו בהלם

אם יש משהו שלוינטל, 38, לא משתגע עליו, זו העובדה שאנשים מתפלאים מהחיבור שבין גייז לכדורגל. בשבילו זה החיבור הכי טבעי, בטח בישראל 2018. "אני לא מבין מה מיוחד בהגדרה 'גיי שאוהב כדורגל", הוא אומר. "אנחנו בתקופה הכי מתקדמת ביחס לגייז. התהליכים שעברנו בעשרים השנים האחרונות זה התקדמות של מאות שנים. אנשים כל הזמן בוכים כמה רע להם ולא שמים לב איזו מהפכה מטורפת התחוללה כאן. אנשים בתל־אביב הולכים יד ביד ברחוב. ברומא הם פוחדים שיבואו ניאו־נאצים ויהרגו אותם".

אם הכל כל כך טוב כאן, איך אף כדורגלן ישראלי עדיין לא יצא מהארון?

"זה הגיוני, כי כדורגל זה תחום מאוד גברי, כמו הצבא. יש שם הרבה דעות קדומות. כשאומרים שעשרה אחוזים מהאוכלוסייה הם גייז, זה לא אומר שעשרה אחוזים מהכדורגלנים הם הומואים. יש הרבה יותר הומואים שאוהבים אירוויזיון מאשר הומואים שאוהבים ספורט. העולם הזה של הומואים בספורט עבר מהפכה עצומה בשנים האחרונות בעולם, בעיקר בחו"ל, אבל כדורגלן גדל בחברה מאוד מאצ'ואיסטית. כל הסביבה הזאת מפמפמת לו 'זה רק יהרוג לך את הקריירה'. אם כדורגלן יגיד שהוא הומו, הוא ירגיש מוקצה בחדר ההלבשה".

עד כדי כך?

"יש הרבה מאמנים בכירים שאולי כלפי חוץ יגידו לך דברים נהדרים על גייז, אבל אמרו לי שהם לא היו רוצים לראות הומו בקבוצה שלהם. העולם הזה של הכדורגלנים הוא עולם פרימיטיבי. לא אני אומר את זה, שחקנים שדיברתי איתם אומרים את זה. ג'ובאני רוסו, שאני משדר איתו באולפן, אמר לי שהומו בכדורגל היה הקללה הכי גדולה כשהוא שיחק".

אבל אורי קוקייה וגילי מוסינזון יצאו מהארון ונשארו בחיים.

"אבל אורי קוקייה הוא כדורסלן. אל תשווה בין כדורסל לכדורגל. אלה שני עולמות שונים. זה גם עניין של שלב בקריירה. אורי קוקייה הוא לא ילד שעלה מהנוער, אלא שחקן ותיק. גילי מוסינזון סיים לשחק כדורסל כשהוא יצא מהארון. זה לא נחשב. בגרמניה, שם אפילו אנגלה מרקר קראה לספורטאים לצאת מהארון, זה כמעט שלא קורה. השאלה היא גם אם אתה עושה את זה כצעד אמיץ פורץ דרך או מתוך רצון לזכות ביחסי ציבור וללכת לתוכניות ריאליטי".

מישהו העיר לך הערה על כך שאתה גיי?

"לא, ואם כן — רק בצחוק. אבל אני כן שמח ששברתי את הסטיגמה".

מה ג'ובאני רוסו אמר לך כשהבין שאתה הומו?

"ג'ובאני ראה אותי מחובק עם חבר שלי, שצעיר ממני ביותר מעשר שנים, והכל סבבה. בפעם הראשונה, כשהחבר שלי בא לאולפן, ג'ובאני היה בהלם. לא אמרתי לו כשנפגשנו בפעם הראשונה 'שלום, אני עמית ואני הומו', אז הוא הופתע", לוינטל מחייך. "ג'ובאני אמר לי שגל אוחובסקי, שהיה איתו בצילומים של 'גולסטאר', שינה אותו. עשה לו סדרת חינוך".

מה אומר בן הזוג שלך על האהבה שלך לכדורגל?

"הוא אוהב כדורגל, אבל לא באותה דבקות שאני אוהב".

לוינטל הוא איש מרתק של ניגודים. אחד שזוכר מתי מראדונה הבקיע כל אחד מהשערים בקריירה שלו, ומצד שני מצטט את גבריאל גרסיה מרקס וחולה על מוזיקה קלאסית ואופרות. "יש בי שילובים מאוד קיצוניים", הוא אומר. "אני אוהב כדורגל, אוהב מוזיקה קלאסית ואופרה, ומצד שני הולך למסיבות מטורפות באירופה ובארץ. הקיצוניות הזאת היא אולי מה שעושה אותי מעניין. אני בנאדם מאוד חנון, ומצד שני ממש לא. ואני גם מאוד ילד ומצד שני סוג של שייח' בבית. רוצה שיפנקו אותו. יש לי גם כלב שאני חולה עליו, ככה שאנחנו משפחה בורגנית. חסר לנו רק ילד, וזהו".

מתי באמת?

"אני רוצה ילדים וחושב על זה. אם היית שואל אותי עד לפני שלוש־ארבע שנים, הייתי אומר לך שאני לא רוצה. עכשיו כן. אני משתנה. דברים שלא האמנתי על עצמי קרו".

אין על מסי

הוא נולד ביישוב הקהילתי עשרת ליד גדרה, אביו דן הוא רופא נשים ומיילד ואמו יעל עובדת בחברת כוח אדם. מגיל צעיר היה חיית תקשורת, כך שאף אחד לא הופתע כשמצא את עצמו בעיתונות. "אני יודע שמונה שפות, ביניהן אנגלית, ערבית, צרפתית, פורטוגזית ואיטלקית", הוא אומר. "אני בא מבית גרמני, אבל הלכתי גם למכון גתה כדי ללמוד גרמנית. איטלקית למדתי בזכות בן זוג איטלקי שהיה לי. פגשתי אותו, הוא לא ידע מילה באנגלית, ותוך שבוע כבר דיברנו איטלקית. כשאתה יודע שפות לטיניות קרובות, זה הרבה יותר פשוט".

השנים, הוא אומר, עושות לו רק טוב. "עד גיל 17 הייתי ילד שמן. התחלתי עם דיאטות והורדתי הרבה במשקל, 35 קילו לפחות. הגיל אצלנו הגייז הוא אויב גדול ותמיד חששתי מההתבגרות, אבל הרבה יותר בחורים ובחורות מתחילים איתי וזה עושה לי טוב. פתאום אני אטרקטיבי. יכול להיות שההתבגרות שלי היא מאוחרת".

לוינטל אמנם מעולם לא היה שחקן כדורגל, אבל הוא אוהב את המשחק מאז שהוא זוכר את עצמו. "כדורגל זה תשוקה, חיבור לילדות, זה טירוף בשבילי", הוא מסביר. את שני המונדיאלים הקודמים לוינטל סיקר מהמגרשים והרגיש על גג העולם. ההזמנה להשתתף באולפן הנוכחי טירפדה את האפשרות שימריא לרוסיה, למונדיאל הנוכחי. יש לו אמנם תחושה קלה של החמצה, אבל העבודה באולפן, ובעיקר הביקורות המחמיאות, מפצות על הכל. "חלק מהקסם של האולפן זה השילוב בין הקלילות של ג'ובאני לבין המאמנים הוותיקים המאוד טקטיים שעסוקים במערכים", הוא אומר ומתייחס גם לטענות של המבקרים כאילו הידענות שלו מעמידה באור מביך את מאמני הכדורגל שיושבים לידו באולפן — ולא מזהים חצי מהשחקנים. "המטרה שלי בשידור היא לא להוציא אותם פחות טובים ולהראות כמה שאני יודע. זה לא נכון לשידור. כולנו צריכים להיות ביחד, כמו קבוצה. אני מאוד נהנה ואוהב את החברים והפרשנים. הם הפכו לחבריי. אני חולה על שלום מיכאלשווילי. הוא איש מקצוע מעולה והאיש הכי נחמד שיש מאחורי הקלעים. רועי זריהן הוא החתיך האמיתי של הצוות. הוא גבר הורס ואיש מקצוע מצוין".

מה אתה אומר על הביקורות שלא מפרגנות לפרשנים ולשדרים האחרים באולפן?

"אני לא אחד שהולך ומבקר את החברים שלי. אני גם לא אוהב את המבקרים שמחמיאים לי רק כדי לבקר את השאר".

המלך הבלתי מוכתר של לוינטל במגרשים הוא מסי, למרות הכישלון הצורב במונדיאל הנוכחי. "לא היה בעולם שחקן באיכות וביכולת שלו", הוא פוסק. "ככדורגלן שלם מסי הוא הגדול ביותר. הוא הוביל בשנה האחרונה, בגיל 31, את הליגה הספרדית, בגולים, בבישולים, בכדרורים. בקיצור, בכל קטגוריה התקפית. מה ההבדל בין שחקן גדול לשחקן טוב? העקביות. כל שבת שנייה אלפי ישראלים נוסעים לקאמפ נואו כדי לראות אותו. הוא נותן להם הצגות. רונאלדו הוא הסקורר הכי טוב שהיה, אבל סקורר זה רק גולים. הגדולה היא לא רק לבעוט בכדור. מסי יותר טוב ממראדונה ופלה. זכייה במונדיאל היא לא המדד היחיד לגדולה של שחקן".

מה עם ניימאר?

"ניימאר הוא שחקן נהדר, אבל הוא חיה לא מאולפת בהתנהגות שלו. או שאוהבים אותו או שלא".

איזו נבחרת תזכה לדעתך במונדיאל?

"אני מקווה שצרפת. אני מאוד אשמח אם אנגליה תגיע לגמר".

לוינטל מקווה בכל ליבו שאולפן המונדיאל יהווה את נקודת הפריצה בקריירה שלו. "אוהבים להזמין אותי לאולפנים, וזה משמח אותי, אבל עד עכשיו לא הצלחתי למצוא מקום בתקשורת בארץ שינצל עד הסוף את מה שיש לי לתת", הוא אומר. "האם זה קשור לפוליטיקות — אני לא נכנס לזה. אולי דרך האולפן אנשים ייחשפו ויראו שיש לי מקום על המסך. לצערי, אין לי מרפקים, אני בחור טוב, וזו הסיבה שרק עכשיו אני פורץ. תמיד הולכים ובוחרים את השטנץ הקבוע. אני לא כזה, אבל אני אופטימי". •

ארבעת משחקי רבע גמר המונדיאל ישודרו ב"כאן" מחר ובשבת