אהבה עיוורת

"פרפרים הם חופשיים" היא קומדיה רומנטית קצת שונה המספרת על דוני, בחור צעיר עיוור מלידה, המנסה לפלס לעצמו דרך עצמאית בחיים. הוא אינו רוצה שירחמו עליו, ולכן הוא עובר לדירה משלו בניו־יורק ומנסה לסגל לעצמו אורח חיים כמה שיותר נורמלי. המאמצים שלו מתמקדים בעיקר ביחסים שהוא מפתח עם שכנתו היפה והזרוקה, ג'יל, ובניסיונו להתרחק מאמו הדומיננטית. מעבר לשאלת ההתמודדות עם המגבלה של העיוורון, זהו בעצם סיפור על מרד נעורים והחיפוש אחר אהבה, נושא המחבר את המחזה לתקופה שבה נכתב, שנות השישים, ולאווירה העולה משירי להקת "האמהות והאבות" השזורים לאורך ההצגה.

בתוך המגבלות של המבנה השבלוני של הקומדיה הרומנטית הצליח המחזאי לאונרד גרש לבנות דרמה קומית עדינה וכנה, עם אוסף משכנע של דמויות ריאליסטיות. הן זוכות למימוש בימתי צבעוני ומדויק מצד ארבעת השחקנים בהפקה שביים אלדר גרויסמן־גוהר על הבמה החמה והיפה, שעיצבה נטע הקר.

תום אבני, בתפקיד הראשי, בונה דמות מורכבת ומעוררת אהדה. היכולת שלו להעביר לנו את העיוורון של דוני היא מרשימה ביותר. הוא גם אחראי לתרגום החדש המעניק לדיאלוגים טון עכשווי קליל וקולח. לצידו מככבת ענבר דנון בתור ג'יל, וגם היא עושה עבודה טובה כשהיא נעה בטבעיות בין הטון הקליל יותר של הפתיחה לטון היותר רציני של הסוף. ליאת גורן, כאם המגוננת, מגישה ביצוע חריף וחזק, על גבול הקריקטורה, אך לא מעבר לו. דני שפירא, בתפקיד אפיזודי קטן של במאי אוונגרדי המגיע לביקור בדירה של דוני, מספק כמה רגעי שעשוע באמירותיו המביכות.

התוצאה הסופית היא הצגה נעימה ורגישה, המצליחה להעביר סיפור אנושי מצחיק וכואב עם סוף אופטימי, שקשה שלא להתרגש ממנו בסיום.

ההצגה תעלה היום ב־20:30 ובשבת ב־21:00 בתיאטרון באר־שבע