נויה ורדימון נכנסת לכלבייה בכפר רות ומרגישה את האחריות והאהבה. "התפקיד שלי הוא למצוא בית חם לכל כלב וחתול", היא אומרת. כמנהלת הניו־מדיה של "תנו לחיות לחיות", מדי שנה היא שוברת את הראש בחיפוש אחר קונספט ייחודי ללוח השנה שהעמותה מוציאה במטרה לעודד אימוץ ולגייס תרומות. "אני נדהמת לפגוש אנשים שבעבר גידלו כלבים או חתולים, ויודעים איזו שמחה הם יכולים להעניק ולמרות זאת הם לא פותחים את ביתם וליבם", היא אומרת בצער.
בביתה הפרטי היא מגדלת כבר חמש שנים את בן־בן, כלב על כיסא גלגלים. "כשהיה גור מישהו זרק אותו מהרכב", היא מספרת. "הוא היה משותק בכל פלג הגוף התחתון. בבית, הוא מספיק חזק כדי ללכת על השתיים הקדמיות, אבל בחוץ הוא יושב בכיסא גלגלים. אספתי אותו אליי כי התאהבתי בו, וגם מפני שידעתי שהאנשים שמגיעים לימי אימוץ לא יבחרו דווקא בכלב נכה. שנה לאחר מכן הבאתי לו חברה, ג'ורג'י, כלבה עיוורת, שבשנתיים הראשונות לחייה הייתה נעולה במרתף חשוך בהתנחלות ושימשה כמכונת המלטות".
השנה פנתה אליה ואלדה טרוגמן, שאימצה כלב מכפר רות והפכה למתנדבת בעמותה, והסבה את תשומת ליבה לצילומים משותפים של ילדים ובעלי חיים שראתה באינסטגרם. "תמונות מדהימות", מעידה ורדימון, "ואלדה שאלה אותי אם תמונות כאלה יכולות להתאים ללוח השנה וביקשתי ממנה לאתר את הצלמת".
כך נוצר הקשר עם סווטה בוטקו, 36, שלפני 11 שנה התאהבה בישראלי ועקרה בעקבותיו ממוסקבה לבת חפר. "בעלי עובד בהיי־טק, אני עבדתי כאדריכלית וגידלתי שלושה ילדים. הצילום היה עבורי תחביב. רק לפני שנתיים התחלתי לצלם בצורה מקצועית, כשעזבתי את הקריירה כדי להתמסר לבן שלי".
דן, בנה האמצעי (כיום בן 6) אובחן כבעל עיכוב התפתחותי. "הציעו לו רכיבה טיפולית והשינוי היה משמעותי. משיעור לשיעור ראיתי שהסוס מחזק את הביטחון העצמי של דן וגם מפתח אותו מבחינה רגשית. צילמתי את דן על הסוס. דרך עינית המצלמה ראיתי שנוצר ביניהם קשר מדהים והרגשתי שאני חייבת לשתף את הפלא הזה עם אחרים".
אימצתם בעצמכם?
"ברור. לפני שנה וחצי הבאנו לדן את הכלב ארגו. הוא עוד לא מסוגל לטייל איתו לבד מפני שארגו ממש ענקי, רק כשאני מתלווה לטיול דן מוביל את ארגו בחגורה, אבל בבית הוא משחק איתו, מלטף אותו ומסרק לו את הפרווה. בסוף החופש הגדול דן יעלה לכיתה א' בבית ספר רגיל".
בוטקו התלהבה מההצעה לצלם לוח שנה ל"תנו לחיות לחיות". "אפילו לא עלה בדעתי לבקש כסף", היא מספרת, "הרי כל הרעיון של עמותה הוא לתרום לחברה. פירסמתי בדף הפייסבוק שלי שאני מחפשת דוגמנים לצילומים עם בעלי חיים".
איזה אנשים חיפשת?
"חיפשתי אנשים שונים כדי להעלות את המודעות לשונה, גם בקרב אנשים וגם בקרב בעלי חיים. רציתי שהצילומים ישקפו את היכולת הנדירה של בעלי החיים להכיל אותנו, על המורכבות והפשטות שבנו, ללא שיפוטיות וללא תנאים".
אחד המצולמים בלוח השנה הוא בנה דן. "בהתחלה רציתי לצלם אותו עם דוברמן דווקא מפני שהוא נחשב לגזע תוקפני ואלים, והדוברמן אפי ששהה בכלבייה היה רגיש ועדין בדיוק כמו דן. קיבלתי רשות מהעמותה להעלות לפייסבוק את הצילום של דן עם אפי, הוא קיבל יותר מ־700 לייקים ואחרי שבוע הוא מצא משפחה". בלוח השנה דן מצולם עם קייסי, בן 6, כלב מעורב עם לב זהב שמתנדבי העמותה חילצו במצב קשה מכפר קאסם. מאז חלפו כבר ארבע שנים וקייסי עדיין ממתין לדף חדש בחייו.
"בעלי מקנא בכלב שלנו" | דינה וצ'ארלי
דינה אלייב (26) מנהלת חיים מלאים מתוך כיסא גלגלים. "נולדתי בקייב, אוקראינה, אני הבת השלישית במשפחה ומשהו הסתבך בלידה שלי. כשהייתי בת שלוש עלינו לישראל. כולם אמרו להוריי שבישראל תנאי החיים טובים יותר לאנשים עם מוגבלויות. בקייב אבא שלי עבד כמהנדס ואמא שלי הייתה עקרת בית. בפתח־תקווה אבא הפך לשיפוצניק ואמא מטפלת בקשישים, אבל כולנו מאושרים". לדבריה של אלייב, "תמיד ידעתי שמתישהו אשתלב במסגרת רגילה. כשהצבא החליט לתת לי פטור נלחמתי על הגיוס. במשך שנתיים התנדבתי בחיל הים ואפילו נבחרתי למצטיינת הנשיא ב־2013". מאז היא למדה קופירייטינג ומחפשת עבודה בתחום שלה, "אבל לא במיידי, מפני שבימים אלה אני עסוקה בשיפוץ הדירה שקנינו".
קניתם?
"כן, לפני חצי שנה התחתנתי עם אלדר. הוא קופירייטר ולאחרונה עשה קמפיין מימון המונים כדי להוציא לאור את ספרו הראשון, וגם לו יש שיתוק מוחין".
איך היכרתם?
"בפייסבוק. לפני קצת יותר משנתיים הוא כתב פוסט ליום האהבה, זה היה פוסט חד וקצת מריר, אבל גם מצחיק. מכרה משותפת תייגה אותי וכתבה 'דינה, תראי, יש כאן מישהו שכותב כמעט כמוך'. בעקבות זה אלדר פנה אליי והתחלנו להתכתב. לילות שלמים העברנו בהתכתבות. הוא מאוד חכם, בעלי. חיזר אחריי בעקשנות".
אלייב גדלה עם בעלי חיים ואימצה את טופי, כלב לבן עם כתמים חומים. "לפעמים בעלי מקנא ואומר, 'את נותנת לטופי יותר תשומת לב ממה שאת נותנת לי'. כשהתחלנו את השיפוץ, כדי שיהיה לנו יותר נוח מבחינה לוגיסטית, טופי נשאר אצל הוריי והם טוענים שמאז הפרידה הופיעו אצלו בעיות התנהגות. כנראה שהוא מתגעגע אליי".
אלייב מככבת בלוח בחודש פברואר עם צ'ארלי בן ה־6, שנמסר לכלבייה לפני ארבע שנים כשבעליו הקודמים הביאו לעולם תינוק, ומאז ממתין לאימוץ.
אהבה ללא צבע | אור ושלג
אור מזרחי מחולון היא מורה לחינוך גופני ("סיימתי את השנה השלישית בסמינר הקיבוצים"), שחקנית ומאמנת כדור־שער בבית הלוחם בתל־אביב ("זה ענף ספורט ייחודי לאנשים עם לקויות ראייה ועיוורון"). אה, והיא גם לבקנית.
"בשנייה שיצאתי אמא שלי ראתה שמשהו לא בסדר איתי", היא מספרת. "תינוקות נולדים אדומים, אני הייתי סגלגלה. שני אחיי הגדולים קיבלו אותי כמו שאני, בהמון אהבה, אבל כבר בגן התחילו ההצקות. ילדים קראו לי 'שיערות סבתא' או 'קספר'. בהתחלה הייתי חוזרת הביתה בוכה, עד שבכיתה ה' התחלתי להרביץ לכל מי שהציק לי וזה פסק".
היא למדה במסגרות רגילות, "חמש יחידות ביולוגיה, בגרויות, הכל כרגיל. כשקיבלתי פטור מצה"ל התנדבתי, ובמשך שנתיים הייתי מש"קית חינוך בפיקוד המרכז בירושלים ולמדתי להתנייד לבד".
כבר חמש שנים היא גרה עם בן זוגה, שי קריוף. "היכרנו בבר בתל־אביב, באתי עם חברה והוא בא עם חברים. כשהם עזבו את המקום שי שאל את חברה שלי אם הוא יכול לחזור איתנו לחולון ומשם זה התקדם מהר. כבר בהתחלה אמרתי לשי שאני יודעת להסתדר, ושאם אזדקק לעזרה אני אבקש. ביומיום אין יותר מדי דברים שהוא צריך לעשות למעני".
בני הזוג מגדלים שתי כלבות. "רועות כנעניות, אחיות, בנות שנה. מישהי שעוסקת בחילוץ כלבים שלפה אותן מחברון ופירסמה תמונה שלהן בפייסבוק שלה".
לצילומים הצמידו לה את שלג בן ה־3. "בדקות הראשונות הוא הסתכל עליי בחשש, אבל התקרבתי אליו בעדינות וכשליטפתי אותו בבטן הוא נמס. הוא עדיין ממתין לאימוץ. המסר של לוח השנה הוא 'בוא לכלבייה ותוך דקה תמצא אהבה'. הצלמת בחרה עבורי כלב לבן מפני שזה נראה טוב במצלמה, אבל כלב לא רואה צבעים. שלג לא ידע שאני לבקנית, וזה מה שחשוב לי לומר. אל תשפטו אף אחד, לא בני אדם ולא בעלי חיים, על פי ההופעה החיצונית. רק אם תתעלמו מההופעה החיצונית תוכלו להגיע פנימה ולמצוא חיבורים אמיתיים".
כל אחד הוא פלא | נועם ובן־בן
"נועם, האור של חיי, נולד עם תסמונת דאון", מספרת סיגל בוקסדורף מאשדוד, מדריכה ומרצה ללשון עברית במחוז דרום ובין מייסדות עמותת "תסמותק". "נועמיקו נולד אחרי שלוש בנות והרופאים בחדר הלידה דאגו להנחית אותנו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. הם צעקו עליי למה לא עשיתי בדיקת מי שפיר, הזהירו אותי שהגידול שלו יהיה קשה, אלף בשורות איוב, השיח הרפואי סימא את עינינו. מהמקום הנמוך הזה החלטתי לכתוב למשרד הבריאות על החוויה המרה שעברתי בחדר הלידה, וכשניסו לטייח את העובדות הבנתי שאני חייבת לחולל מהפכה כדי שאף אמא לא תעלה בדעתה לנטוש את פרי בטנה. נכנסתי לפייסבוק, לקבוצה סגורה של הורים לילדי דאון, הזמנתי כמה אמהות לביתי וזה היה וואו. כל אמא התגאתה בילד שלה, גיליתי מציאות חדשה. הבנתי שחייבים להנגיש את החברה לילדי דאון וחייבים להנגיש אותם לחברה".
כיום חברות בתסמותק מאות אמהות שגם מתנדבות ללוות אמהות טריות לילדי דאון. "את השיח על הקשיים הפכנו לאתגרים. נועם היה אמור לעלות לכיתה א', אבל כיוון שהוא מעוכב, הוא ייפרד מהגן השפתי וילמד שנה נוספת בגן רגיל".
כשהצלמת הזמינה את נועם לצילומים, אמו היססה. "נסענו לכפר רות, המתנו ביער הסמוך ונועם לא רצה להצטלם עם הכלב שהביאו לו. נכנסנו לכלבייה ואת פנינו קיבל בן־בן שהולך על רגליו הקדמיות. התבוננתי בפלא, בכלב שנאלץ לשנות את כל המבנה האנטומי שלו כדי שיוכל להמשיך לחוות את החיים, ונועמיקו שלי, הפלא המיוחד שלי, רץ לעברו ורצה רק את בן־בן. הלב שלי התמוסס, כל מי שהיה בסביבה בכה".
שמחה קטנה | בנימין ונוי
בנימין שאולוב חוגג היום את יום הולדתו ה־97 בבית אבות בהרצליה. לעיתים קשה עליו הדיבור, אך מול המצלמה, כשעל כתפו חתולה רכה, הוא חייך.
"אבי נולד בפרס ובגיל ארבע עלה לירושלים", מספרת בתו, רונית. "הם גרו בשכונת הבוכרים עד שעברו לנווה צדק, ליד קולנוע עדן. אבי עבד כלוטש יהלומים והוא ממייסדי בית הכנסת 'אנוסי משהד' בתל־אביב". שאולוב ורעייתו רחל, אף היא ילידת פרס, שנפטרה לפני ארבע שנים, הביאו לעולם שלושה ילדים שזיכו אותם ב־11 נכדים ו־8 נינים.
הצלמת ביקשה לצלם קשיש בחברת גורה בת חודשיים כדי להדגים איך אהבה מגשרת על פער השנים. לשאולוב הוצמדה נוי, גורה שנמצאה נטושה בתוך קופסת קרטון וכבר אומצה.
"בבית הוריי לא גידלו בעלי חיים", מספרת בתו. "בנווה צדק של אז בקושי היה כסף לאוכל, הוא היה חייב לדאוג לפרנסה. אבל לבית שלי אספתי כלבים וחתולים, וכך הפכתי את אבי לדוגיסטר, הוא טייל עם בתי וגם עם הכלבה שלה. לבית האבות אסור להכניס בעלי חיים וזה חבל, אני בטוחה שחתולה קטנה הייתה מביאה לו שמחה".
להכניס אהבה הביתה
עמותת תנו לחיות לחיות מזמינה אתכם לאמץ כלב או חתול כבר בסוף השבוע
מדי סוף שבוע עמותת "תנו לחיות לחיות" עורכת ימי אימוץ חגיגיים בתקווה לשדך בין חיות מחמד שמחפשות בית חם לאוהבי חיות שרוצים להרחיב את המשפחה. החיות שמככבות בלוח השנה החדש של העמותה ממתינות לאימוץ בימים אלה, ואיתן עוד כמאתיים בעלי חיים שרק מחכים לאהבה. העמותה אינה ממיתה כלבים וחתולים, ולכן חלקם מחכים בכלובים כבר שמונה שנים. מי שסוף השבוע פחות מתאים לו, יכול להגיע לבית המחסה בכפר רות שבעה ימים בשבוע, ללא תיאום מראש, עם כל בני הבית ולהיעזר בצוות של מאלפים וכלבנים, שיסייעו לכל אחד לבחור את החבר המתאים.
"אהבה ללא תנאי, זה המשותף לכל המצולמים בלוח השנה החדש", אומרת יעל ארקין, מנכ"לית תנו לחיות לחיות. "משני הצדדים זקוקים ומעניקים אהבה בלי תנאי, ועבורנו זו הזדמנות להעביר מסר לציבור ולעודד את כולם להכניס הביתה בעל חיים שיעניק להם אהבה. תקופות הקיץ והחגים מתאימות במיוחד להכניס בעל חיים ואני קוראת לכולם להגיע אלינו לכפר רות ולאמץ".
אלה שאינם יכולים לאמץ כלב או חתול, יכולים לעזור להם ברכישת לוח השנה באתר של תנו לחיות לחיות, במשרדי העמותה (דב פרידמן 8, רמת־גן) או טלפונית (3703 * שלוחה 2). כל ההכנסות ממכירתו הינן תרומה להמשך פעילות העמותה.
לוח שנה קטן: 45 שקלים
לוח שנה גדול: 65 שקלים
