מונדיעל
ילד צרפתי שעושה בית ספר לאגדה ארגנטינאית | יפנים שגורמים לבלגים להזיע | אנגלים שמנצחים בפנדלים | שחקן ברזילאי שנותן הצגות, תרתי משמע | אלופות עולם שלא מעפילות לרבע הגמר | אוהדים דרום אמריקאים שמביסים את האירופאים | וחידוש טכנולוגי שמשנה את כללי המשחק | שליח "ידיעות אחרונות" מסביר למה כבר אפשר להכתיר את המונדיאל ברוסיה כהצלחה גדולה
חאמס רודריגס, כוכב באיירן מינכן ונבחרת קולומביה, ישב בשורה הראשונה ביציע. פציעה חוזרת מנעה ממלך השערים של המונדיאל הקודם לשחק בשמינית הגמר מול אנגליה, וכך, כיוון שרק בדקה השביעית הצליחו למצוא לו מקום ישיבה, לא רק שנאלץ לראות את החברים מהצד אלא גם היה צריך לחוות 120 דקות של מתח כשמאחוריו אוהדים מן השורה, שצילמו את עורפו ללא הפסקה. עם השריקה לסיום ההארכה גם הגיעו אוהדים לחבק. יש פנדלים, ואנגליה אף פעם לא מנצחת בפנדלים.
קצת אחרי ששוער אנגליה ג'ורדן פיקפורד עצר את הפנדל האחרון של קרלוס באקה, פירסם רודריגס תמונה שבה הוא נראה ממרר בבכי על הספסל. איכשהו, בניגוד גמור להיסטוריה שלה במונדיאלים, אנגליה ניצחה. האוהדים, שקודם לכן בירכו, אמרו אחד לשני את המשפט שנשמע הכי הרבה באצטדיון ספרטק ביום שלישי בערב: "הנה ההוכחה שבאמת הכל יכול לקרות במונדיאל הזה".
מונדיאל 2018 נחשב כבר עכשיו לאחד הטובים והמעניינים שהיו. הוא כזה בגלל שונותו — התוצאות הבלתי צפויות, הדרמות בדקות האחרונות, השיפורים הטכנולוגיים שגרמו למשחק להיראות טיפה אחרת. שמונה משחקים בלבד נותרו, וכל אחת משמונה הנבחרות שהגיעו לשלב רבע הגמר, שיתקיים היום ומחר, יכולה ללכת עד הסוף. במונדיאל הזה, כאמור, הכל יכול לקרות.
שופטי הווידיאו RAV דופק בדלת
רחוב ניקולסקאיה, לא רחוק מהקרמלין, הפך בזמן המונדיאל באופן מאולתר למתחם האוהדים הססגוני ביותר ברוסיה. מקום קלאסי לחגיגות, מלא בפאבים ובמסעדות, וסגור לתנועת כלי רכב. האוהדים־תיירים, שלא מנוסים בדרכיה של מוסקבה העצומה, מתקשים לאתר את המעברים התת־קרקעיים המובילים לרחוב, וכך הם מוצאים עצמם חוצים את הכבישים בריצה. כמעט בכל ערב אפשר לראות אוהדים אחרים עומדים בכניסה לרחוב ובאמצעות תנועת ידיים מסמנים לרצים תמונת טלוויזיה: שופטי הווידיאו מסתכלים עליכם עוברים ברמזור אדום.
הבדיחה הזו תופסת בכל מקום בעיר. כשנהג מונית, למשל, מבקש סכום מופרז עבור נסיעה, יכולים האוהדים השתויים להציג את סימן הטלוויזיה שמשמעותו "העולם השתנה": אין יותר מה להסתיר ואי־אפשר לשקר. שופטי הווידיאו, או יותר נכון השימוש בווידיאו לקבלת הכרעות במשחקים, הוא הכוכב הגדול ביותר של מונדיאל 2018. לא רק שהוא מוסיף ממד חדש למשחק שנחשב שמרני לאורך שנים רבות, אלא גם ממש משנה את הכדורגל.
השינוי הבולט ביותר הוא מתן פנדלים מוגבר. 28 פעמים שרקו שופטים לבעיטה מהנקודה הלבנה עד כה, יותר מפי שניים מבכל משחקי המונדיאל הקודם, ועוד שמונה משחקים לפנינו.
אבל לא רק הפנדלים הם העניין. המונדיאל הנוכחי מציג גם את מספר השריקות לנבדלים הנמוך ביותר שהיה אי פעם בכל טורניר גדול, לנבחרות או לקבוצות. בעקבות הכנסת ה־VAR קיבלו עוזרי השופט הוראה שלא להניף דגל לנבדל במקרים גבוליים, לתת למהלך להימשך, ורק במקרה של שער ייעשה שימוש בווידיאו לבדיקת הנבדל. התוצאה: הנבחרות מפחדות מאי־הרמת הדגל ומשאירות את קו ההגנה שלהן קרוב לשוער. הסגנון משתנה, ולכן גם נכבשו מעט שערים בחלק הראשון של הטורניר.
קבוצות צריכות להיערך בהתאם לחוקי המשחק החדשים, אולי אף להתחיל לאמן שחקנים בצורה שונה, בעיקר במחלקות הילדים והנוער, אבל לפחות בשנים הקרובות נראה אי־אחידות, כיוון שברוב הליגות בעולם לא יהיה שימוש בשופטי וידיאו בעונה הקרובה.
בגרמניה ובאיטליה השתמשו ב־VAR בשנה החולפת, בהולנד ובספרד הפונקציה תיכנס לפעולה בחודש הבא, אבל בליגת האלופות, למשל, מסרבים לשתף פעולה עם החידוש. וכך יוצא ששחקנים מופיעים בשני מפעלים שונים עם חוקים שונים. ומה בישראל? בפורטוגל חשפו שעלות הקמת האופרציה במדינה עלתה על מיליון יורו. באיגוד השופטים הישראלי מעוניינים להוסיף שופטי וידיאו, לא מהעונה הקרובה, אבל כמו תמיד הכל שאלה של כסף.
השואו של יפן הפתעה בלי מסיבה
חגיגה זה מצוין, אבל בכל הקשור למה שעובר על השחקנים מאחורי הקלעים, בפיפ"א מנסים לשמור על פרטיות ככל הניתן. לכן, כשבתחילת השבוע פירסמה נציגת הארגון תמונה של חדר ההלבשה היפני, היה ברור שמדובר בסיפור חריג במיוחד.
בתמונה נראה חדר ההלבשה נקי ומצוחצח, בדיוק ההפך ממה שאפשר לצפות לו, בטח אחרי הדחה מהטורניר, ועל השולחן הונח פתק ובו המילה "ספאסיבה", תודה. העולם החל להלל את התרבות היפנית — אין סיכוי שקבוצה אירופית או דרום־אמריקאית תנקה את חדר ההלבשה ואת ספסל המחליפים אחרי משחק — אבל הדיבור הנרחב על המחווה המפתיעה עשה גם עוול מסוים ליפן. אף אחד לא דיבר על הכדורגל שלה.
יפן הודחה בשמינית הגמר מול בלגיה. היא הובילה בשני שערים, אבל הפסידה 3:2 משער דרמטי כמעט עם שריקת הסיום. היפנים נראו מצוין מול בלגיה החזקה, שנחשבת כרגע לאחת משלוש המועמדות המובילות לזכייה (יחד עם ברזיל וצרפת). הבדל הגובה והפיזיות הכניע אותה בסוף, אבל היא הייתה קרובה לרשום הפתעה ענקית. עוד הפתעה, יש לומר.
מונדיאל 2018 כבר זכה לכינוי "מונדיאל ההפתעות". גרמניה, אלופת העולם, הודחה כבר בשלב הבתים. ספרד, עוד פייבוריטית ברורה, הודחה בשמינית הגמר. כשלוקחים בחשבון שנבחרות כמו איטליה והולנד כלל לא הגיעו לרוסיה מגלים שכרגע לא נשארה בתמונה אף אחת מהפיינליסטיות בשני המונדיאלים האחרונים: גרמניה וארגנטינה (ברזיל 2014) וספרד והולנד (דרום־אפריקה 2010).
ככל שחולפות השנים יש פחות חשיבות לשאלה "היכן נולד השחקן", אלא דווקא לשאלה "איפה הוא משחק היום". למעלה ממחצית שחקני הסגל היפני, למשל, משחקים באופן קבוע באחת הליגות הבכירות באירופה. קרואטיה, מדינה קטנה יחסית מבחינת אוכלוסייה, מציגה חוליית קישור שמורכבת משחקני ריאל מדריד וברצלונה. כשמזכירים את צמד המילים "צמצום פערים", ביטוי שנשמע ברוסיה בכל פינה, הכוונה היא בעיקר להשפעות הגלובליות של המשחק. וככל שהעולם נהיה מקום קטן יותר, כך המשחקים הבינלאומיים יהפכו צמודים יותר.
ההדחה של ספרד מתמסרים בדרך הביתה
ההדחות המפתיעות ביותר היו כמובן של גרמניה וספרד, ויש כמה מכנים משותפים בין השתיים. לכל אחת מהן שחקנים רבים שכבר עברו הכל ברמה הבינלאומית וזכו בתארים הנחשבים ביותר. שתיהן הופיעו ללא חלוץ מרכזי שמתאים לסגנון המשחק שלהן. שתיהן גם החזיקו בכדור, התמסרו בלי סוף, אבל ללא תכלית.
שלושת השבועות האחרונים חיזקו את הדעה הרווחת שהסגנון ששלט במשחק לפני עשור כבר לא רלוונטי. ספרד הניפה את גביע העולם, ושני גביעי אליפות אירופה, בזכות סגנון משחק קיצוני, שעיקרו להחזיק בכדור כמה שיותר, להתמסר כמה שיותר, עד שתגיע פרצה בהגנה. גרמניה נראתה בשלושת משחקיה כמו ספרד של פעם, רק בלי היכולת לגרום לכדור לגעת ברשת.
מונדיאל, תמיד, הוא מודל לחיקוי מקצועי. הטרנדים הבולטים בו הופכים להיות נחלת כלל הקבוצות בשנה־שנתיים שמגיעות אחרי הטורניר. שלוש הנבחרות שהחזיקו הכי הרבה בכדור הן גרמניה, ספרד וארגנטינה. שלושתן כבר בבית. במשחק הפתיחה הייתה סעודיה עם הכדור 62 אחוז מהזמן, ועדיין הפסידה לרוסיה 5:0.
כשמשחק ההדחה של ספרד הגיע לדו־קרב פנדלים, החלה לעבור בדיחה בין היציעים. הפנדל הראשון עוד לא נבעט, אבל הקהל הרוסי כבר חגג העפלה לרבע הגמר והיה בטוח שניצח. הבדיחה סיפרה שכיוון שספרד יודעת רק למסור, זה גם מה שהיא תעשה בבעיטות ההכרעה. פנדל לא ייכנס כאן.
ספרד העבירה במשחק הזה לא פחות מ־1,114 מסירות, שיא מונדיאל כמובן, אולי אף שיא כל הזמנים בכל משחק ששוחק (אין נתונים מדויקים), אבל רק שבע מהמסירות האלה, קצת יותר מחצי אחוז, הביאו את הכדור לשחקן שנמצא בתוך הרחבה של השוער הרוסי איגור אקינפייב. אין ספק שבעונה הבאה נראה קבוצות מנסות להימנע מלהחזיק בכדור, בדיוק הפוך מהמגמה השלטת בעולם לאחר הזכייה הספרדית ב־2010.
ומה עם ספרד עצמה? היא לא תשנה את דרכה, כך לפחות טענו הספרדים לפני שעזבו את מחנה הנבחרת בעיר קרסנודאר. ספרד לא תשתנה, אבל כדי לחזור לטופ היא תצטרך לשכלל את השיטה.
חילופי הדורות מי מספר 1
לא רחוק מהכיכר האדומה מציעה חנות ספורט להדפיס בחינם כל שם שתבחר על גב חולצת אחת הנבחרות המשתתפות, או שהשתתפו במונדיאל. החנות התפרסמה לאחר שכמה אוהדים החליטו להדפיס על גבם דווקא את שמו של ולדימיר פוטין, כשמתחת לשם נשיא רוסיה מופיעה הספרה 1, רמז למעמדו בשליטה על הגלובוס. הרעיון תפס, ועכשיו אוהדים רבים מבקשים בדיוק אותו דבר, מזכרת לא רעה מרוסיה בסך הכל, אבל אנשי המכירות מספרים שיש חולצה מבוקשת יותר, זו של קיליאן אמְבַּאפֶּה.
לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו עזבו את רוסיה מוקדם, ואמבאפה הצעיר, רק בן 19, הפך להיות הפנים של המונדיאל. אם צרפת גם תהפוך לאלופת העולם, סביר להניח שהמונדיאל הזה ייזכר כזה שהפך את אמבאפה מאחד השחקנים בעלי הפוטנציאל הגדול בעולם לאחד הסופרסטארים הגדולים בעולם.
סמלי שאמבאפה הפך להיות כזה במשחק שבו הדיח את מסי. החלוץ הבקיע פעמיים מול ארגנטינה, אבל השיא לא היה באחד השערים אלא בריצה לאורך יותר מ־60 מטרים, שבהם חלף במהירות מסחררת על פני השחקנים המתבגרים של ארגנטינה. אין תמונה טובה יותר כדי לסמל חילופי דורות, את שליטתו של הכוכב החדש.
הרוסים כבר החלו לכנות אותו אנטילופה, כשה־פ' מנוקדת בסגול, כיוון שכמו אנטילופה הוא מסוגל לרוץ במהירות למרחקים ארוכים. לפי בדיקת הטלוויזיה הצרפתית אמבאפה הגיע בריצה המדוברת למהירות שיא של יותר מ־37 קמ"ש. יש כל מיני דרכים למדוד מהירות בזמן משחק, מדידות המספקות תוצאות שונות, אבל מעולם לא נרשמה מהירות כזו לשחקן שרץ עם הכדור. חברו לנבחרת, הקשר פלוריאן תובאן, אמר שהוא דמיין את אמבאפה יושב על קטנוע בדרך לשער.
אמבאפה הוא הטינאייג'ר השני בלבד שמבקיע צמד במונדיאל. קדם לו רק פלה, לדעת רבים גדול שחקני הכדורגל בכל הזמנים. דייגו מראדונה, עוד מתחרה על התואר, ישב ביציע באותו משחק. מסי היה על המגרש. כל הגדולים, בעבר ובהווה, צפו בשחקן שהיכולות האתלטיות שלו נראות כאילו הגיעו מכוכב אחר.
אמבאפה מביא לביטוי בצורה מושלמת את המאפיינים של הכדורגל הצרפתי — אתלטי, מהיר, פיזי. פול פוגבה, אחד השחקנים היקרים בכל הזמנים, שלצד ההופעה של אמבאפה נשכח שגם הוא היה מצוין, מחזיק בדיוק באותם נתונים. אמבאפה מוסיף שליטה בכדור, לפוגבה יכולת מסירה פנומנלית.
בכך צרפת שונה מנבחרות כמו גרמניה או ספרד. היא לא מחזיקה בכדור אלא מנצלת את יתרון המהירות שלה ואת העוצמה הפיזית כדי לצאת מהר קדימה. ועם המהירות הזו יש לה סיכוי גבוה להגיע עד הסוף.
השינוי של ברזיל יותר קאסימרו מניימאר
אמבאפה לא היה אמור להיות השם החם אחרי מסי ורונאלדו, אלא דווקא ניימאר. ברזיל שלו תשחק הערב מול בלגיה החזקה, וכמובן הרבה תלוי בשחקן היקר ביותר בכל הזמנים, זה שלפני שנה שילמה עבורו פריז סן־ז'רמן 222 מיליון יורו. אבל בעוד ברזיל משתפרת ומתקדמת, הדעה הרווחת על ניימאר די שלילית.
האוהדים ברחובות הערים השונות ברוסיה, ולא משנה מהיכן הם מגיעים, הפכו את ההתחזויות של ניימאר לבדיחה. את המילים של שיר פאבים ידוע — "אני אשתה עד שאני אפול" — שינו מעט, ועכשיו שרים את המשפט "אני אשתה עד שאהיה ניימאר". בפאבים מציעים סיבוב משקאות חינם בכל פעם שניימאר נופל על הדשא. פלא שהם עוד לא פשטו רגל. באחד הסרטונים המשעשעים שמסתובבים ברשת רואים את ניימאר לוחץ ידיים לקפטן נבחרת יריבה לפני תחילת המשחק ונופל מהלחיצה. בסרטון אחר רואים את אמבאפה רץ לשער של ארגנטינה, ובמקום לגלגל את הכדור הוא מגלגל את ניימאר.
התחושות החלו להשתנות במשחק שמינית הגמר, שבו ניצחה ברזיל את מקסיקו 0:2. ניימאר הבקיע אחרי התקפה יפה, ולמרות שגם במשחק הזה ביצע כמה הצגות ברורות שגרמו לעולם לגחך, הוא הוסיף הפעם גם יכולת טובה.
ברזיל היא עדיין הפייבוריטית של סוכנויות ההימורים להנפת הגביע, אבל האמונה בברזילאים לא מגיעה דווקא בזכות ניימאר, או אפילו קוטיניו, שנחשב לשחקן הטוב ביותר של ברזיל בטורניר. זה כי ברזיל הנוכחית היא לא ברזיל הקלאסית, של הכדורגל השמח, אלא כזו שיש לה עוצמה הגנתית, משחק סולידי בכל מקום במגרש, מיעוט נקודות תורפה. ברזיל היא הרבה יותר קאסמירו, הקשר האחורי שיודע לתקל מצוין את היריב (והיעדרותו מול בלגיה בגלל כרטיסים צהובים עלולה להיות משמעותית), מאשר ניימארית.
האוהדים השולטים גולים דרום אמריקאים
האוהדים הברזילאים מילאו כמה עשרות מטוסים שעשו השבוע את דרכם לסמארה, העיר הדרומית והשישית בגודלה ברוסיה. הם הגיעו ממקומות רבים, והיו ביניהם לא מעט ברזילאים־אמריקאים, כאלה ששורשי משפחותיהם בדרום אמריקה, אבל הם עצמם נולדו בצפונה. הם נראים ברזילאים, אבל הכירו אחד את השני בכלל בבית האחווה בקולג'. השירים בפורטוגזית, אבל שיחה מגלה שמדובר בחברים שלומדים בהרווארד.
התופעה הזו, של אוהדי נבחרות לטיניות המגיעים מארה"ב וממקומות אחרים כמו אוסטרליה, רחבה מאוד, בסדר גודל שלא נראה בעבר. קולומביאנים רבים טסו לרוסיה מקליפורניה, מקסיקנים באו מטקסס, אוהדי קוסטה־ריקה מפלורידה. דרום אמריקה שולטת ברחובות.
כל קהלי האוהדים הבולטים ביותר, הססגוניים ביותר, הגדולים ביותר, הם מדרום אמריקה או ממרכזה. חוץ מאוהדי רוסיה, כמובן, שנמצאים בבית. פרו שלחה למונדיאל למעלה מ־30 אלף אוהדים. קולומביה שלטה בקלות ביציעי אצטדיון ספרטק בשמינית הגמר מול אנגליה, מדינה שדרך קבע שולחת הרבה אוהדים לטורנירים הגדולים. וכמובן ארגנטינה, כולל עשרות אלפים שלא הצליחו להשיג כרטיסים למשחקים אבל צבעו את הרחובות בתכלת. רבים מהם עדיין פה, משום שמראש חשבו שיישארו עד השלבים המאוחרים, ועכשיו הם לא מצליחים להקדים את הטיסה הביתה.
הפטריוטיות מעט נעלמת מכדורגל הנבחרות האירופי, ואפשר להבחין בכך, אבל בדרום אמריקה היא חזקה מתמיד, גם בפן השלילי. בתחילת השבוע ציינו בקולומביה את יום הירצחו של אנדרס אסקובר, שחקן הנבחרת לשעבר שנורה למוות שבוע לאחר מונדיאל 1994 שבו הבקיע שער עצמי מכריע. אחרי שקולומביה הנוכחית הודחה מול אנגליה, קיבלו גם הפעם חלק משחקני הנבחרת איומים על חייהם. לקשר קרלוס סאנצ'ס, שהורחק מול יפן וגרם לפנדל מול אנגליה, המליצו לא לשוב למדינה. אחיו של אסקובר אף אמר שקולומביה כנראה לא למדה מאותו רצח מפורסם.
אלימות פוטנציאלית מהווה גם את אחד ההסברים למיעוט היחסי של אוהדי אנגליה. בטורניר הגדול האחרון, יורו 2016, התעמתו האנגלים עם חוליגנים רוסים ברחובות מארסיי. הפעם, גם מחשש למפגשים בין אוהדים אנגלים למארחים הרוסים, וגם בעקבות המצב המדיני הנובע מהרעלתו של המרגל הרוסי סרגיי סקריפל בבריטניה, האנגלים נעדרים. אם יעפילו לחצי הגמר, סביר להניח שזה ישתנה.
הנבחרת המארחת מגרש הרוסים
להצלחה של נבחרת מארחת יש קשר ישיר וחזק להצלחת האירוע, או לפחות לתחושה ברחובות. כל עוד המארחת נמצאת בטורניר, הרחוב שמח, המונדיאל מעניין את כולם. אז הרוסים מרוצים מהכדורגל שלהם, מאוד, אבל לא רק ממנו. תיירים ואוהדים שהגיעו לרוסיה עם דעות קדומות על המדינה ותושביה נתקלו באירוח מופתי. במרכזי הערים אפשר למצוא במפתיע דוברי אנגלית שרק מבקשים לעזור, ואפילו השוטרים נחמדים לכולם ומחייכים. לא פלא שבמשחקים של רוסיה רוב הקהל הניטרלי מעודד את הנבחרת המקומית.
יש כאלה שטוענים שהכל הצגה. אבל לפחות עבור התיירים או העיתונאים אכן מדובר ברוסיה אחרת מזו שמספרים עליה. גם הכדורגל אחר — מפתיע מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכזה שגם הופך את מונדיאל 2018 לאחד הטורנירים הבינלאומיים הטובים ביותר שידע הכדורגל.
לפנייה לכתב/ת 
