הפוליטיקה ניצחה את האמת

ההצהרה של נתניהו, של ממשלות ישראל ופולין, פגומה. ההשוואה בין אנטישמיות לאנטי־פולניות, וזו רק דוגמה אחת, מעוררת זעם מוצדק. אבל יש בעיה עם המהומה הגדולה. משום שזה כבר עשרות שנים שהמחקר האקדמי במדעי החברה והרוח בכלל — וההיסטוריה בפרט — זנח את חקר האמת. אנחנו בעידן הנרטיבים. וכשמישהו מעלה בדיון ציבורי את הטענה שהוא מספר את ה"נרטיב" שלו, זה ברור שההמשך יהיה בין שקר למניפולציה.

ההצהרה היא מסמך פוליטי. המטרה היא פוליטית. ישראל רוצה לחזק את הקשרים עם שורה של מדינות מזרח ומרכז אירופיות שבשנים האחרונות נוטות ימינה, ולפעמים יותר מדי ימינה. אפשר להתווכח על ההיגיון שבמדיניות הישראלית, אבל זה בדיוק ההיגיון שהינחה את המדיניות בסוגיית הג'נוסייד הארמני שבוצע לפני יותר ממאה שנה. וזה ההיגיון שמנחה את רוב מדינות העולם, רוב הזמן, ביחסי החוץ שלהן. בעניין הזה אין שמאל וימין. אין היסטוריה ואין אמת היסטורית. אין לנו ידידים או אויבים, אמר פעם אחד מגדולי המדינאים של הדור האחרון, הנרי קיסינג'ר. יש לנו אינטרסים.

באקדמיה אנחנו מצפים לנורמות אחרות. קודם כל אמת. אבל זה לא קורה: גם שם האידיאולוגיה מעוותת את המחקר. אחד מגדולי התועמלנים של העשורים האחרונים הוא ד"ר אילן פפה, שפרסומיו רצופים בשקרים אנטי־ציוניים. "השקרן כגיבור" הייתה כותרת מאמר של פרופ' בני מוריס, שחשף שורה של שקרים מביכים אצל פפה. לא מדובר בטעויות, שעלולות להתגלות בכל מחקר, אלא בשקרים שיטתיים ומגמתיים. התשובה של פפה הייתה פשוטה, והוא אמר אותה בקולו שלו: "אנחנו עושים (את ההיסטוריוגרפיה, ב"י) בגלל סיבות אידיאולוגיות, לא בגלל שאנחנו מחפשי אמת... אין אמת, יש רק אוסף של נרטיבים".

כבר שנים רבות שהספרים של פפה ושל תועמלנים מסוגו שולטים בשיח האקדמי בעולם, לפעמים גם בישראל, בכל מה שנוגע לסכסוך הישראלי־ערבי. חלק מאלה שמפנים היום אצבע מאשימה לנתניהו שייכים לבית המדרש הפוסט־מודרניסטי שמייצר תופעות מסוגו. גם אם נתניהו יתאמץ, הוא לא יגיע לדרגה של פפה ודומיו. ובכל מקרה, המחקר האקדמי אמור לעסוק בחתירה לאמת. השדה הפוליטי אמור להשיג מטרות מדיניות. את ההצהרה המשותפת צריך להבין על רקע פוליטי. אין לה שום יומרה מחקרית.

נחזור לרגע להשוואה בין אנטישמיות לבין אנטי־פולניות, כפי שעולה מההצהרה המשותפת. יהודים לא רדפו פולנים ולא ביצעו בהם פוגרומים, לא לפני השואה ולא אחריה. אצל פולנים, לעומת זאת, האנטישמיות הייתה חלק מובנה בהיסטוריה, גם אם היו אלפי פולנים שהם חסידי אומות עולם, וגם אם הממשלה הפולנית הגולה אכן התריעה על השמדת יהודים.

העניין הוא שגם בישראל הפכו שורה של אנשי אקדמיה, עיתונאים ופעילים פוליטיים את ההשוואה בין ישראל לגרמניה הטרום־נאצית - ואפילו הנאצית - לתחביב הקבוע שלהם. נכון שתוחלת החיים של הפלסטינים עלתה. נכון שהריבוי הטבעי שלהם הוא מהגבוהים בעולם. נכון שתחת שלטון ישראל הם הפכו למשכילים ביותר בין מדינות ערב. אבל זה לא מפריע לתועמלנים לעשות השוואות מופרכות, בשירות האג'נדה הפוליטית.

כך שצריך להבהיר: ההצהרה המשותפת ראויה לביקורת. שום אינטרס פוליטי לא מצדיק עיוות היסטורי בנוגע לחלקם של הפולנים בשואה או בנוגע לעומק האנטישמיות. צריך רק לזכור שנתניהו לא המציא כלום. הוא בסך הכל צועד במסלול של אלה שהחרפה רשומה על שמם.