נשארים בבית

שלטי ענק ביציעי האוהדים הם לא משהו שרואים במונדיאל, אבל אתמול בסוצ'י היה אירוע מיוחד. "מתי אם לא עכשיו", שאלו אותיות הענק על השלט הפרוש. באותיות קריליות, עבור הרוסים, אבל בזמן ההמנון הקרואטי, כאילו ההצהרה היא עבור כולם – תראו את המונדיאל הזה, לא תהיה אפשרות טובה ממנו להגיע לגמר.

קרואטיה ורוסיה לא ממש "לקחו" את ההזדמנות, אבל אחת הייתה חייבת להרוויח ממנה. ובסוף, איכשהו, בפנדלים, זו הייתה קרואטיה. ההפתעות הרבות, וההבדל בין צדדי הגרלת הנוק־אאוט, בהחלט סידרו אפשרות להגיע רחוק גם עם משחקים לא מספיק טובים בדרך. מה שנקרא "רק להתכופף ולקחת", או במקרה הזה, של דומאגוי וידה ושל מריו פרננדס, רק להתרומם ולנגוח.

לקח לקרואטיה זמן להתכופף ולקחת. 90 דקות לא הספיקו, בסוף גם לא 120. ואז, בפנדלים, עלו הזיכרונות. בטורניר הגדול הקודם, לפני שנתיים בצרפת, קרואטיה הודחה מול פורטוגל בגלל שער בדקה ה־117. אתמול ספגה בדקה ה־116. לפני עשור, ביורו 2008, היא עלתה ליתרון בהארכה מול טורקיה, אבל ספגה שוויון בדקה ה־121. לוקה מודריץ' ואיבן ראקיטיץ' החטיאו בבעיטות ההכרעה. הפעם הם כבשו, וניצחו.

קרואטיה – וזה מוזר כי רוסיה רדפה כל הזמן אחרי הכדור – נראתה עייפה יותר, זקוקה יותר למנוחה, ככל שהמשחק התקדם, אבל כשאומרים קרואטיה צריך להוציא מהרשימה הקבוצתית שחקן אחד, לוקה מודריץ' שמו. מודריץ' לא היה מדויק בתחילת המשחק, הוא קיבל תפקיד טקטי לניהול התקפות בצד ימין, אבל בהארכה, דווקא כשהרגליים כבדות, נדמה שמישהו החליף לו בטריה. כולם עמדו ומודריץ' רץ. שתי גיחות ארוכות שלו עם הכדור, בין שחקנים, ולא ברור מאיפה הגיעו הכוחות, הכניסו חיים. לאחר הריצה השנייה יצא הכדור לקרן. מודריץ' המשיך, הרים אותו, וידה כבש.

קרואטיה ניסתה להעפיל לראשונה למונדיאל כמדינה עצמאית במוקדמות 1994 ועכשיו, ביורו 2018 – סליחה, מונדיאל 2018 – היא משווה את השיג השיא שלה, חצי הגמר לפני 20 שנה. גם רוסיה החלה להתמודד במוקדמות המונדיאל באותו זמן, לאחר שהתפרקה סופית מכל שכנותיה, אבל היא, כרוסיה, מעולם לא עברה את שלב הבתים. הקהל, שעבר למצב דממה עם הפנדל האחרון, הריע לשחקנים כשבאו ליציע. הם החלו את הטורניר סקפטים ומסיימים אותו מרוצים, מעל הציפיות.

אצל קרואטיה הציפיות בשמיים. היא יכולה להגיע לראשונה לגמר מונדיאל ולכו תדעו – אולי גם גביע. מתי אם לא עכשיו?