כן, אני יודע שאין אמירה יותר פולנית מזאת, אבל אני חייב להגיד את זה: אמרתי לכם.
כששמעתי כבר לפני כחודשיים ממקור יודע דבר שישראל ופולין קרובות להסכם פשרה על החוק הפולני השערורייתי, הרגשתי שזה יוביל רק לבעיות נוספות. "אסור להתפשר על ההיסטוריה. לפולנים יש רק אינטרס אחד בפרשה הזאת - והם יעשו עליכם סיבוב", הזהרתי אותו.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
עכשיו, אחרי ההסתבכות המביכה עם ההצהרה המשותפת של ראש הממשלה נתניהו ועמיתו הפולני, ואחרי שיעקב נגל, שניהל את המשא ומתן מטעם ישראל, אישר שהפולנים הפרו בגסות את ההסכם, התברר עד כמה גדול המרחק שהיה צריך לשמור ממורבייצקי, מחבר מרעיו וממערך הבוטים והטרולים הנושאים מסרים אנטישמיים ומכחישי שואה שנשלחו לתקוף אותי, מאז שהעזתי להתעמת איתו.
גם נגד אמא ז"ל ואבא
החלק שאליו אני קשור בפרשה החל בשבת, 17 בפברואר, בעימות עם נשיא פולין מטאוש מורבייצקי בוועידת מינכן. במוצאי שבת עוד חשבתי שמדובר במתקפה מקרית, מפוזרת, בהתפרצות בלתי מאורגנת של רגשות פופוליסטיים, אנטישמיים ופאשיסטיים, מצד אנשים שמשתמשים ברשת ככלי לפריקת הרגשות האפלים ביותר. אבל בסופו של יום עדיין רק במשהו ספונטני.
אלא שלמחרת בבוקר, כשההתקפות החריפו והבודדים הפכו לעשרות, למאות ולאלפים, ותכנים ותמונות החלו לחזור על עצמם בתצורות דומות, הבנתי שמדובר במשהו אחר לגמרי. ומי שעושה מאמץ כה גדול להכפיש ולהפחיד אותי, הוא גורם הרבה יותר רציני מכמה חוליגנים ניאו־נאצים ברשת.
ביום שני בבוקר, כשהם העלו לרשת תמונות של הקבר של אמא שלי וקראו לאבא שלי "קאפו", הבנתי עד כמה קמפיין כזה, שעלותו נאמדת במאות־אלפי דולרים, עלול להרתיע עיתונאים, או כל אחד אחר שרוצה לבטא את דעתו באופן חופשי.
ביקשתי מאנשי חברת Cyabra ("סייאברה"), המורכבת מיוצאי קהילת המודיעין ועוסקת בהגנה מפני קמפיינים חשאיים של השחרה ברשת – לנתח את המתקפה שבוצעה ואת אלפי הציוצים והתגובות בפולנית, בעברית ובאנגלית, וכן לבדוק את דף הפייסבוק וחשבון הטוויטר שלי, את השרתים ואת שמות המגיבים. הם חזרו עם דו"ח מפורט המנתח את המקרה ועם מסקנה חד־משמעית: "לא מדובר בהתארגנות עצמאית או נקודתית. מדובר במערך יח"צ חזק ומיומן, עם מימון נדיב ביותר. בסבירות גבוהה מאוד – מי שעומד מאחורי קמפיין ההשחרה הוא גוף מבוסס עם יכולות ותקציבים שיש רק לארגונים גדולים".
היתרון של תוקף בסוג כזה של מערכת סייבר ברשת החברתית הוא שיהיה קשה מאוד לתפוס אותו ולהוכיח חד־משמעית שאדם מסוים עמד מאחורי יצירת ישות פיקטיבית כלשהי, שכתבה דברים נוראים בפייסבוק.
איך תיכננתי אירוע ספונטני?
אחת הטענות שהועלו נגדי במסגרת הקמפיין הייתה שכל האירוע שהחל את המהומה תוכנן מראש. ש"היהודי השקרן", כלומר אני, לא הייתי סתם אורח מקרי בוועידה, ולא סתם ישבתי בשורה השלישית בעת דבריו של ראש הממשלה מורבייצקי, אלא הייתי שם בכוונת מכוון - והכל רק כדי להביך ולפגוע בראש הממשלה היקר שלהם. בפוסטים אחרים נטען שאני לא עיתונאי אלא סוכן של המוסד הישראלי.
האמת היא שהאירוע כולו היה הדבר הפומבי הכי לא מתוכנן שקרה לי בחיי. כמה ימים קודם לכן סיימתי השקת ספר חדש בארצות־הברית. אחרי סבב פרסומים, הרצאות וראיונות שלא היה נטול תגובות או דרמות הייתי מעט מותש. ואז, בנחיתת ביניים קצרה במוסקבה פגשתי עיתונאי מקומי. הוא הזכיר לי את המונח "אמצעים אקטיביים" (active measures) - ז'רגון מקצועי בק־ג־ב ובסוכנויות הביון שפעלו תחת פיקודו במדינות מזרח אירופה. הכוונה, על פי מילון המונחים של הק־ג־ב, לפעולות שנועדו "להטעות את היריב, להחליש את מעמדו ולשבש את יכולתו להוציא לפועל בהצלחה תוכניות עוינות לברית־המועצות".
"אז הם עושים אותו דבר היום. פשוט. בלי אידיאולוגיה ועם טכנולוגיה אחרת לחלוטין", אמר לי האיש וסיפר שלא לציטוט ולייחוס כיצד המודיעין המקומי מפעיל "עדרים ודיביזיות" של ישויות פיקטיביות ברשת החברתית כדי לזרוע בלבול ודיס־אינפורמציה, להכפיש, להרתיע ולשבור את רוחו של כל מי שקם נגד השלטון, עיתונאים ופעילי זכויות אדם.
הבטתי בו בסימפתיה וחשבתי איך הייתי מרגיש במקומו.
ומה עם הפיל שבחדר?
ביום שבת בבוקר הקשבתי בכנס לדברי ראש ממשלת פולין מורבייצקי, שדיבר על כלכלה, אנרגיה והיחסים עם רוסיה. מורבייצקי דיבר על הכל - חוץ מאשר על הפיל שנמצא באמצע החדר: החוק שעל פיו יהיה אסור להאשים את פולין והפולנים במעורבות בשואה, ומי שיעשה זאת יסתכן בעבירה פלילית.
כשהגיע זמן השאלות, החלטתי לנצלו. אחרי שהמיקרופון הועבר אליי, קמתי לדבר. רציתי לשאול שאלה כללית על החוק, אבל אז הוצפתי בזיכרונות. כל המשפחה שלי - אמא ז"ל, אבא והמשפחות שלהם - עברו את השואה. מעטים שרדו. הרוב נספו. ואז, כשקמתי מהכיסא בשורה השלישית, הכל עלה בי; הזיכרונות, הגעגועים לאמא, הבגידה הנוראה של השכנים והחברים, השבועה של אמא שלעולם לא תדבר ולו מילה אחת יותר בפולנית. רוחי סערה.
כשדיברתי, ראש ממשלת פולין הביט בי במבט אטום ומקפיא דם. "לפי החוק החדש שלכם, כשאני מספר את הדברים האלה, אני נחשב לפושע", אמרתי לו. "אני לא מבין מה אתם מנסים לעשות בחוק הזה".
לא ציפיתי באמת לתשובה. תיארתי לעצמי שמורבייצקי יביע השתתפות בצערי ובצער המשפחה ויחמוק ממני באיזה ניסוח דיפלומטי פתלתל, נעים ומלא חמלה והבנה, אבל כזה שלא באמת אומר משהו.
אבל טעיתי. מורבייצקי דחה האשמות שונות על מעורבות פולין או פולנים בשואת היהודים ואמר ש"אסור לנו להתיר שקרים נוראיים כאלה כי הם יפגעו בזכרם של הקורבנות, גם פולנים וגם יהודים". שורת המחץ שלו הייתה שאכן "היו במלחמה פושעים פולנים, כמו שהיו פושעים יהודים, רוסים או אוקראינים".
למשמע הדברים האלה נותרתי פעור פה. עיניי נמלאו דמעות של כאב וזעם.
הראשונה שהבינה מה קרה הייתה ציפי לבני. היא ישבה בשורה הראשונה וצילמה בטלפון שלה את ההתרחשות. אחר כך קמה, ניגשה אליי, ראתה כמה אני מתרגש וחיבקה אותי, אמרה משהו בסגנון "אתה תראה, זה לא יישאר כאן. הדברים שלו על היהודים שאשמים בשואה יעוררו סערה גדולה בשעות הקרובות".
הייתי בטוח שהתגובה החריפה מישראל, שכללה גם סוג של גינוי של נתניהו לדברי מורבייצקי, תביא את ראש ממשלת פולין להבין שהלך צעד אחד רחוק מדי, ולהתנצל.
אבל שוב טעיתי. הציוץ הראשון מטעם דובר פולני רשמי היה שלא תהיה ברירה ליהודים, אלא להתמודד עם האמת. בהמשך באו תגובות רכות יותר, אבל כולן חזרו פחות או יותר על אותו המסר, בלי לסגת ובלי לבקש סליחה.
"שלום לך, מפיץ פייק־ניוז"
ובמקביל - יצא לדרך מסע השיסוי וההסתה ברשת החברתית.
כל פוסט שהעליתי וכל ציוץ זכו מיד למאות ואלפי תגובות ופוסטים נגדיים. המוטיב הבולט ביותר בהם היה לתת אותי כדוגמה בולטת לתכונות ידועות של יהודים, בעיקר שקרנות כרונית ותאוות בצע. "רונן ברגמן יהודי חכם, בא למינכן כדי לעשות הרבה כסף מהשואה...", "ככה זה יהודים רגילים - שקרנים. היהודים חמדנים מאוד. הם רואים רק כסף, כסף, כסף...", "שלום לך מפיץ פייק־ניוז. כמה כסף שילמו לך על הפצת שקרים על פולין?...", "זמן השקר הגיע לסיומו. עכשיו העולם יראה את האמת. אמת פולנית, לא שקרים יהודיים...", "...אתה מראה שיש לך זלזול עמוק כלפי קורבנות השואה... השקרן הפחדן @ronenbergman...", "תתבייש לך ברגמן! זו פרובוקציה מושלמת בסגנון יהודי, אבל שקרים רק חושפים את הפנים האמיתיות של האומה שלך. בגלל זה אנשים בכל רחבי העולם שונאים אתכם במשך אלפי שנים! האמת תביס אתכם! אנו נחשוף אותה!".
ועוד: "אני מאמין שנוכל לאבחן כראוי את מחלתו של מר רונן ברגמן, הקרויה פולונופוביה. גם לאמו המנוחה הייתה כזו... זה חייב להיות עמוק בתוך הדנ"א שלו. כל הפולנים חוגגים היום את האמת ההיסטורית. אנחנו כוח עיקש...", "כך נראה הדיאלוג עם היהודים: אתם שואלים אותם, והם יגרשו אתכם...", "גמרנו עם החרא שהם האכילו אותנו. עכשיו היהודים ילמדו מה יהודים עשו בזמן המלחמה ויצטרכו לחיות עם זה...", "בגללך, מר ברגמן, עכשיו אני יודע למה היטלר שנא יהודים!".
עניין המוסד הפך לבולט מאוד בדברים שנכתבו: "הכל פרובוקציה של המוסד...", "האם אתה תעשה הכל בשביל כסף? קריירה? בשביל המוסד?", "אתה יודע למה היטלר מעולם לא נמצא? כי הוא נימול, הוא היה יהודי. המוסד הרג והסתיר את היטלר, כדי שהעולם לעולם לא יידע שהוא יהודי...", "צריך להעריץ את סירובו של היהודי לענות על השאלות על אמו הקסומה ועל חייה החלופיים. ככה מתנהג סוכן אמיתי, הסוכן רונן ברגמן".
היו גם כאלה שהפכו את ההיסטוריה על פיה: היהודים חברו בתחילה לנאצים ועזרו להם להשמיד את הפולנים. אחר כך, עם סיום המלחמה, הם היו בין מקימי המשטרות החשאיות הסובייטיות, או ברגים מרכזיים בהן, ועזרו גם להן נגד הפולנים. פוסטים אחרים כללו איורים של יהודים סטייל ה"דר שטירמר". תמונות של תלויים על הגרדום ואחרים שמועלים לתלייה. מעל התלויים - סמל פולין, מגן דוד והכיתוב: "המשטרה היהודית בשירות המשטר הנאצי בגטו קרקוב. מעלים לתלייה שבעה פרטיזנים פולנים".
במקום אחר, איש גסטפו עומד מול אנשי המשטרה היהודית, עם הכיתוב: "מי זה? OMG, תראו, זה אבא של רונן ברגמן". ובאחר - צילום כרזה המוכיחה לכאורה שהיהודים קידמו את הכוחות הרוסיים שכבשו את מזרח פולין בכרזות תמיכה בנאצים ובצלבי קרס. אחר העלה תמונה מחרידה של איש המשטרה היהודית עם סרט מגן דוד מחזיק בידו גופת תינוק, עם הרמז לדם הילדים הפולנים החביב על היהודים.
איש אחד, או אולי היה זה בוט המזדהה בשם בנדיקט חמילובסקי, כתב: "ברגמן, אתם ועמך חייבים לקבל את האמת. גם היהודים אשמים במלחמת העולם השנייה: ציונים אמריקאים וגרמנים שיתפו פעולה עם היטלר כבר מהימים הראשונים, מימנו אותו והובילו לשלטון בגרמניה ב־1933". גם מוטיבים נוצריים לא חסרו: תמונות של ישו הצלוב, והרמז הברור להסגרתו לרומאים, עם כיתובים מעוררי חלחלה על כוס התרעלה שצריך לתת ליהודים. ובפוסט אחר - צילומו של בנימין נתניהו מניף את הכרזה המפורסמת באו"ם עם הפצצה האיראנית, אבל במקום הפצצה תמונה של ישו, חזרה מרומזת לסיפור ההלשנה היהודית עליו.
בצד החיבור שלי לנאצים ושל העם היהודי לפשעיהם ניסו הכותבים לערער על האמינות שלי. הם טענו בין השאר שאמי לא שרדה את השואה, שבני משפחתה לא נרצחו, שהיא לא הייתה ילדה כשפרצה המלחמה, שהיא לא קיבלה אות ציון לשבח על הפולנית שלה. הם טענו (בשקר) כי במאמר שפירסמתי לפני כמה שנים במוסף זה ממש טענתי דברים אחרים ממה שאמרתי לראש ממשלת פולין. כשקראתי זאת זעמתי כמובן, אבל גם לא יכולתי שלא להעריך את התחקיר ואת המאמץ. מישהו הצליח למצוא כתבה שאינה נמצאת ברשת, אשר פורסמה בעברית לפני חמש שנים ב"ידיעות אחרונות". אם אינני טועה, מאמץ כזה אפשר להוביל רק אם מגיעים פיזית לארכיון המחזיק את הכרכים. ומי הגיע? ואיך ידע להשיג את הכתבה, ואז לתרגם אותה?
ואז הגיע השיא: הם העלו תמונה של הקבר והמצבה של אמא שלי. זה כבר באמת היה מרשים והראה שמישהו עם הרבה יכולת וכסף עומד מאחורי העניין. זאת בגלל שאנחנו, בני משפחתה של מרים ברגמן ז"ל, מעולם לא העלינו את התמונה הזו לרשת האינטרנט. למעשה, אנחנו גם מעולם לא צילמנו אותה. איזה סוג של מוטיבציה, משאבים ויכולת, שאלתי את עצמי, צריך כדי לאתר ולצלם קבר של אישה בלתי מפורסמת בעליל בבית קברות בקריית־ביאליק? זה לא עסק פשוט.
והדברים לא נעצרו כאן: חברים רבים שלי בפייסבוק קיבלו הודעה עם תמונה שלי ותמונה של הארי פוטר זועם שכאילו אומר: "אתה שקרן!". אנשים שאני לא נמצא עימם בקשר סדיר התקשרו או שלחו הודעה לבדוק אם הכל בסדר אצלי.
לפתע חשתי כמו העיתונאי הרוסי ההוא שפגשתי בשדה התעופה, והבנתי את הפחד שלו. גם לליבו של מי שהיה מעורב באירועים ובפרסומים שנויים במחלוקת מתגנב הספק - אולי אוותר על הפרסום או הציוץ? אולי זה לא שווה את זה?
משתמשים מזויפים וזהויות פיקטיביות
מכיוון שהכל נראה לי מאורגן מדי, החלטתי לבדוק אם החשדות נכונים ופניתי לקבוצת יוצאי אגף המודיעין שהקימו את "סייאברה" - חברה העוסקת בהגנה מפני קמפיינים של שיימינג למותגים ואנשי ציבור ברשת החברתית. הדו"ח שקיבלתי מסייאברה לא מותיר מקום לספק: הוא קובע כי "בעקבות מתקפה על העיתונאי רונן ברגמן בפרשיית פולין ומעורבותה בשואה, ניתחה Cyabra את השיח הנגטיבי נגד ד"ר רונן ברגמן בתאריכים 19־20 בפברואר 2018 בפלטפורמות: פייסבוק, טוויטר, ynet והאתר הפרטי של ברגמן, RonenBergman.com. נמצא כי בכל הפלטפורמות הייתה מעורבות גבוהה מאוד של משתמשים מזויפים בשיח השלילי. המתקפה התבצעה ברובה באמצעות זהויות פיקטיביות שפירסמו אותם טקסטים ובאותם הזמנים. כמו כן נעשה שימוש בשירותי VPN (רשת פרטית וירטואלית או מדומה - ר”ב) כדי להסתיר את המדינות האמיתיות שמהן נעשתה הפעילות".
למשל, בפייסבוק: "נמצאו עשרות זהויות מזויפות, המפרסמות שיח שלילי כנגדו. השיח פורסם בשפות אנגלית, פולנית ועברית ועסק בהעלאת טענות כנגד פעילות היהודים בשואה, טענות על אי־דיוקים בדבריו של רונן, שיח אנטישמי כלפי יהודים, וכו'. מרבית השיח השלילי בפוסטים הינו תגובות ולייקים שנעשו בין הזהויות עצמן אחת עבור השנייה. הניתוח העלה שימוש רב של זהויות המשתמשות באותם הניסוחים והמילים, וכן מספר רב של פרופילים המפרסמים תגובות בזמנים קבועים ובלתי הגיוניים".
בטוויטר, נמצא כי "נעשה שימוש רב בהאשטאגים PolandTruth ,#JewishTruth# ו#האמתמפולין. חלק גדול מהזהויות נפתח זמן קצר לפני מועד האירוע ואף על פי כן פירסם מאות ואלפי טוויטים והאשטאגים. חלק ניכר מהזהויות חזרו על אותם הניסוחים והמילים".
המחקר בדק גם את ההודעות שנשלחו לאתר RonenBergman.com והעלה כי "נעשה שימוש בכתובות וירטואליות פרטיות, המסתירות את הכתובות המקוריות שמהן בוצעה ההתחברות".
