שישי 20 ביולי 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    24 שעות • 11.07.2018
    השאלה היומית: האם צריך לנקוט בצעדים פליליים כנגד מי שמפיץ סרטונים פוגעניים בווטסאפ?
    קראו את שתי הדעות המנוגדות ובסוף תוכלו להצביע: מי צודק לדעתכם?
    מרב בטיטו, בן־דרור ימיני

     

     

     

    לשים סוף להפקרות

    מרב בטיטו

     

    לפני כחודשיים קיבלתי בווטסאפ סרטון מחריד כלשהו שצולם באחת ממדינות אסיה. לא זיהיתי את השולח, אבל משום מה — זה היה בתור לקופה של המכולת, הבוהן הצייתנית שלי נשלחה ופתחה אותו. זה עדיין הולך איתי מה שראיתי שם, לא מצליחה למחוק מהתודעה את הזוועה.

     

    דברים שפעם לא חלמנו שקיימים במציאות, מופיעים לנגד העיניים בקול צבע ותמונה חיה, ושורטים את נשמותינו לנצח. גם את הסרטון ששלח לי פעם ח' הרצף המצחיק שעבד אצלי בבית, וראו בו אריה בגן חיות שטורף את המאמן שלו, אני לא מצליחה למחוק מזיכרוני; אפילו שעברו עשר שנים מאז. דמיינו מה קורה לילד בן 12 שצופה בכיף שלו במכשיר הפרטי שקנו ההורים, רואה אישה בגיל של אמא שלו, עושה דברים שהוא ממש לא אמור לראות. עכשיו תכפילו בעשרות אלפים של ילדים ובני נוער — אל המבוגרים תכף נגיע — ותקבלו משהו שאמור להדאיג אותנו מאוד.

     

    וזה לא שאף אחד לא דאג. ב־2015 אישרה הכנסת את ההצעה לתיקון החוק נגד הטרדה מינית של ח"כ יפעת קריב לשעבר (יש עתיד), והפכה את הפצת הסרטונים בעלי התכנים המיניים למעשה פלילי בצדו חמש שנות מאסר. לא מפליא שההצעה ההיא עברה ברוב וללא מתנגדים. מדובר בעניין חוצה מגזרים, מגדרים ודתות: אף אחד לא רוצה שהילד שלו ייכנס לחדר אפל ללא השגחה, ויצא משם מסונוור ומסוחרר ללא יד מכוונת. באותה מידה, לא מפליא שהחוק הזה כמעט ואינו נאכף: נוח יותר להשקיע במצלמות מהירות משוכללות מאשר לארוב בשוחות הסייבר לבריוני ווטסאפ.

     

    אז הגיע הזמן לשנות גישה ולהפעיל את החוק על מפיצים ומעבירי הסרטונים. ולגבי כל מי ששיתף בימים האחרונים סרטונים של מפורסמות במצב אינטימי — הניחו שאישה שהעלתה סרטון של עצמה במצב אינטימי, זקוקה לעזרה ולא לביוש. צאו מנקודת מוצא שאף אישה או גבר לא רוצים להיות בתפקיד העצוב של גיבור סרט סקס. אל תהיו צופים שבויים של אף אחד, זה רק הופך אתכם לשותפים לפשע.

     

    לא מציאותי להגיע לכולם

    בן־דרור ימיני

     

    נתחיל במובן מאליו. כאשר אדם מסוים נפגע, והוא יודע על אדם אחר שמפיץ חומר פוגע, מיני או לא מיני — אז כן, צריך לנקוט בהליך פלילי. זה גם מה שאומר סעיף 3(א)(5א) בחוק למניעת הטרדה מינית: "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום, מהווה הטרדה מינית". כאשר אדם מפרסם סרטון עירום של חברתו לשעבר, צריך להגיש נגדו כתב אישום. אין על כך שום ויכוח.

     

    העניין הוא שאנחנו יודעים באיזה עולם אנחנו חיים. רוב האנשים שפועלים במרחבים הווירטואליים הם לא רק סקרנים אלא לפעמים גם מציצנים. במסגרת השיח הסוער והשוצף הם מקבלים ושולחים דברים הכוללים רכילות זולה, שמועות ולפעמים גם קטעי וידיאו מביכים. אי־אפשר ולא צריך למשטר את העולם הזה. ובכל מקרה, יש הבדל בין הפצה זדונית ומכוונת של חומרי תועבה על ידי בעל עניין שמטרתו לפגוע, לבין הפצה של חומרים רכילותיים ברשתות החברתיות.

     

    ניקח את השיח הפוליטי למשל. בקבוצות ווטסאפ, מימין ומשמאל, שבהן אני חבר לא פעיל, אני חשוף לשיח מרתק ומעניין, שכולל, פה ושם, גם דברי הבל ולשון הרע. חופש הביטוי, כדאי לדעת, כולל גם את החופש להפיץ שקרים. וכאשר מישהו נפגע, הוא יכול להגיב ולתקן. לא כל פגיעה מחייבת התערבות משטרתית. משום שאנחנו יודעים איך זה מתחיל. ואנחנו צריכים לחשוש שמהר מאוד זה יגיע לסתימת פיות.

     

    בין חסידי חופש הביטוי לבין תומכי זכות האדם לשם טוב, אני שייך בדרך כלל לאחרונים. ולמרות זאת, ההגנה על שם טוב צריכה להיות באמצעות השיח עצמו. את המנגנונים של ההליכים הפליליים צריכים לשמור בצד. מי ששיתף קטעי וידיאו מביכים של סלבריטאים עשה מעשה בלתי מוסרי. זה לא אומר שצריך לשלוח אליו את המשטרה. הרי יש עשרות אלפים כאלה, אם לא יותר. מישהו מתכוון ברצינות להגיע אליהם?

     

    המפיצים הזדוניים ראויים להליך פלילי. האחרים — והם הרוב המוחלט — לא זקוקים לשוטרים ולכתבי אישום. הם זקוקים לחינוך.

     


    פרסום ראשון: 11.07.18 , 21:08