בר המנזר הוא אחד ממקומות הבילוי הפופולריים בתל־אביב. אבל מתברר כי בעוד מבקריו שותים ונהנים, לא שילמו בעליו לעובד זר מאריתריאה על שעות נוספות. הוא הגיש תביעה ובית־המשפט קבע כי יפוצה בסכום של 104 אלף שקלים.

פסק הדין בפרשה ניתן על ידי הדס יהלום, סגנית נשיאת בית־הדין האזורי לעבודה בתל־אביב. התביעה הוגשה באמצעות פרקליטיו של העובד, עוה"ד שחר דור ורוזי נמר, וממנה עולה כי האיש עבד בבר כשוטף כלים וכפועל מטבח במשך ארבע שנים, עד יולי 2015. מחצית מהתקופה, עד יולי 2013, הועסק לכאורה באמצעות חברת כוח אדם ואחר כך ישירות על ידי הבר.

מפסק הדין עולה שהוא עבד שישה עד שבעה ימים בשבוע. שכרו הסתכם ב־35 שקלים לשעת עבודה. יום עבודה שלו נמשך בדרך כלל 12 שעות ולפעמים גם 15. למרות זאת לא קיבל תוספת על שעות נוספות. בנוסף לכך לא קיבל זכויות סוציאליות כמו ימי חופשה ותגמולי פנסיה.

בשנתיים הראשונות לעבודתו קיבל את שכרו מחברת כוח אדם. הוא קיבל ממנה אמנם תלושי שכר אך לא היה כתוב בהם את שם המעביד וגם לא את פרטיו האישיים. מנהלי המנזר פיקחו על עבודתו אך לא בדקו מה כתוב בתלושי השכר שלו. בית־המשפט קבע כי גם בתקופה שלכאורה הועסק האיש על ידי חברת כוח האדם, הוא הועסק בפועל על ידי המנזר.

בכתב התביעה נטען: "ההתקשרות בין המנזר לחברת כוח האדם הייתה פיקטיבית וכי המנזר עשו לעצמם רווחים על גבו של העובד".

באוגוסט 2015 פוטר העובד בלי שקיבל פיצויים. במנזר טענו שהוא פוטר משום שנהג לשתות אלכוהול במהלך עבודתו, הוא טוען לעומת זאת כי איש מעולם לא העיר לו על כך.

בית־המשפט קבע במארס 2017 כי המנזר ישלם לו פיצוי משום שפוטר ללא שימוע, וכן משום שלא שילמו לו על שעות נוספות. השופטת קבעה כי הנהלת הבר תפצה אותו בסכום של 104 אלף שקלים.

אלא שעד היום הוא לא קיבל את הכסף. כמו כן חייב בית־המשפט את המנזר בהוצאות המשפט, בסך 7,000 שקלים.

ליאור הרגיל, אחד הבעלים של המנזר, אמר בתגובה: "כל הסיפור מופרך. מדובר בעובד שקרן ונוכל, שקיבל כל מה שרצה והחליט לתבוע אחרי שעזב. מעבר לכך, טעינו כמו כולם כשעבדנו עם חברת כוח אדם. בעליה הונו אותנו. לגבי אי תשלום פסק הדין - הוא ניתן שלא בפנינו ולא ידענו עליו. לו היינו יודעים היינו משלמים".