שבת 30 במאי 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
הכי מטוקבקות
    צילום: אביגיל עוזי
    ממון • 12.07.2018
    בעוד שנתיים נשחה בירקון?
    אם מתווה השיקום של "השכנים של הירקון" ישכנע את המומחים, נוכל לקבוע עם חברים לטבילה במים ופיקניק על גדות הירקון • המתנגדים: ישראל בבצורת 5 שנים - למה להזרים 70 מיליון קוב מים טובים לשתייה, שבסוף יגיעו לים?
    עופר מתן

    היום כבר לא מספיק להיות סתם נחל עם שתי גדות, טיפה זרימה, כמה קרפדות וצרצרים ברקע. כל נחל ישראלי ששואף לחזור לזרום בשצף קצף כמו פעם, מוטב לו שיצטייד בעמותה שתעשה עבורו לובי. רשימת הנחלים הרי ארוכה, מאות מהם עומדים בתור ומחכים שישקמו אותם עד רמה שאפשר יהיה לשחות בהם, ולהיות פסטורלי, מוצל ובמיקום טוב לטיולים זה כבר ממש לא מספיק. ברגע שכמה נחלים התחילו לחשוב על יחסי הציבור שלהם - השאר היו חייבים ליישר קו. ישראל היא מקום קשוח מדי כדי שנחל יוכל לצפות שמישהו ישקם אותו בלי איזה קמפיין יח"צ טוב.

     

    במובן הזה, הירקון הוא ליגה אחרת משאר הנחלים בארץ. מעבר לאזכורים הרבים שלו בתרבות הישראלית (קשה לדמיין להקה בשם "שלישיית גשר נחל בצת", למשל), הנחל שחוצה 6 ערים ומועצה אזורית אחת כבר זכה לתכנית שיקום מיוחדת משל עצמו ("פרויקט גאולת הירקון"). בשנה האחרונה הוא נהנה מנדבך נוסף של יחס, הפעם לא מהממסד והמדיה אלא מהציבור - עמותה בשם "השכנים של הירקון" שמאגדת תושבים שמתגוררים בצמוד לנחל. המטרה? להחזיר את מי הירקון להיות נקיים ברמה שאפשר לשחות בהם ולהפוך את הנחל לחוף הרחצה השני של גוש דן. הם מודעים להרמת הגבה שההצהרה הזו עשויה לגרור, בטח על רקע שובו של קמפיין "ישראל מתייבשת", אבל בידיהם נתונים מספריים, חוות דעת של אנשי מקצוע ומתווה שאמור להחזיר את הירקון למה שהוא היה לפני שנות ה־50 בתוך שנה־שנתיים. חמושים באופטימיות הם יצאו לדרך, נתקלו בלא מעט סקפטיות מצד מקבלי ההחלטות ולמדו שלשקם נחלים זה לא פחות מסובך מלהזיז הרים.

     

    סיפורו של נחל מזוהם

     

    בנובמבר 2016 יצאו מוטי אלמליח ואשתו קרן בן נון, תושבי רחוב אוסישקין בתל־אביב, לטיול בוקר על גדות הירקון. להפתעתם הם גילו כמויות מבהילות של דגים מתים צפים על המים "ברמה של מכת מצרים ממש". כשראו שיום וחצי לאחר מכן הדגים המתים נעלמו והנחל חזר לסורו, הם התחילו להתעניין. ברשות נחל הירקון, גוף ממשלתי שהוקם בשנות ה־90 כדי ליישם את תכנית "גאולת הירקון" ודואג לתחזוקת וניקוי הנחל, אמרו להם שהדגים כנראה מתו משמנים ואבק שהגשם הראשון סחף איתו לנחל, אבל משהו היה נראה לאלמליח מוזר. הרי לפני כמה שנים הוכרז על סיום שיקום הירקון וראש עיריית ת"א, רון חולדאי, אף קפץ ראש למים ב־2011 כדי להוכיח לעולם שהם ראויים. אז מה קרה פתאום?

     

    רוצים לשחות. "השכנים של הירקון" מימין: בני דאון, שרית אלקלעי, ליבי דאון, מוטי אלמליח, קרן בן נון (ובתה רוני), תמי לוי, ג'סיקה אלפרין ולוריין ברוקסטיין | צילום: טל שחר
    רוצים לשחות. "השכנים של הירקון" מימין: בני דאון, שרית אלקלעי, ליבי דאון, מוטי אלמליח, קרן בן נון (ובתה רוני), תמי לוי, ג'סיקה אלפרין ולוריין ברוקסטיין | צילום: טל שחר

     

    אלה הן תולדות הירקון בקצרה: מאז ומתמיד היה מדובר בנחל שופע מים שמקורם בנביעות טבעיות מאקוויפר ההר באזור ראש־העין. הוא שימש מוקד רחצה ובילוי עבור תושבי האזור, יהודים וערבים, עד שבשנות ה־50 יזם בן גוריון פרויקט ענק ושאפתני של הזרמת מי מקורות הירקון לנגב היבש. מדובר היה באחת מספינות הדגל של חזון בניית הארץ אבל גם במכת מוות לנחל, שהפך במהרה לתעלת ביוב שהערים והמפעלים באזור הרשו לעצמם להזרים אליה גם פסולת תעשייתית, כימיקלים וכל הבא ליד.

     

    הממשלה הקימה את רשות נחל הירקון וזו פתחה בתהליך שיקום של הנחל. הוחלט ששני סוגים של מים יסופקו לירקון: מים מאקוויפר ההר שמוזרמים בנקודה שבה נבעו בעבר המעיינות הטבעיים; ומי קולחין (ביוב) מטוהרים משני מתקני טיהור שפכים באזור השרון, שמוזרמים מהמתקנים לנחל קנה וממנו לירקון. החלק שבין מקורות הירקון למפגש עם נחל קנה הוא הנקי ביותר כי יש בו רק מים שפירים (נקיים). מנקודת החיבור של הנחלים ואילך הירקון הופך מזוהם מאוד, כשככל שמתקרבים לים רמת הזיהום יורדת כי רוב מי הנחל הם בכלל מי ים שזורמים פנימה לאפיק הנחל.

     

    ועדת ענבר, שמונתה ב־2001 כדי לכתוב קריטריונים למי קולחין, קבעה שהמים שיוזרמו לירקון יכילו לא יותר מ־200 חיידקים קולי צואתיים לכל 100 מ"ל מים. כמויות החיידקים שנמדדו בירקון עד כה ב־2018 נעות בין 4,000 ל־200,000 ל־100 מ"ל מים. מידת הזיהום, אם כן, רחוקה שנות אור מהתקן שקבעה המדינה. מה גורם לפער העצום? ובכן, כאן נכנס לתמונה הנבל בסיפור - מתקן טיהור השפכים דרום השרון. המתקן נמצא בין קיבוץ ניר אליהו לקלקיליה והוא יכול לטהר עד 6,000 קוב מי ביוב ביום. אלא שמאז שנת 2010 גדלה כמות הביוב שמוזרם למתקן הזה, ולפתע הוא נדרש לטהר כ־24,000 קוב ביום ופשוט לא עומד בזה. המשמעות היא שמי ביוב לא מטוהרים בכלל או מטוהרים חלקית זורמים לירקון מדי יום.

     

    "ניסינו להתנגד לזה, הבענו דעתנו בישיבות, שיחות טלפון ומכתבים אבל זה לא עזר", מספר דוד פרגמנט, מנכ"ל רשות נחל הירקון מאז שנת 93'. "בתחילת השנה, בעקבות לחץ שלנו, בוצעו במתקן כמה עבודות שיפוץ ששיפרו קצת את המצב אבל זה עדיין לא מתקרב לרמה של 200 חיידקים ל־100 מ"ל מים. התקווה שלנו היא מתקן טיהור השפכים החדש בדרום השרון, שבנייתו אמורה להסתיים עד סוף 2018 שיוכל לטהר 42,000 קוב ביום. אני לא חושב שגם הוא יצליח להביא את המים לדרגה של 200 חיידקים ל־100 מ"ל, אבל צריך להבין שאפילו אם נזרים לירקון מים שפירים בלבד - הם עדיין יזרמו באפיק והזרימה תעלה את כמות החיידקים שיש בהם".

     

    "חזון של אזרחים לא מפחיד אותי". גיורא שחם | צילום: באדיבות רשות המים
    "חזון של אזרחים לא מפחיד אותי". גיורא שחם | צילום: באדיבות רשות המים

     

    ככה עושים לובי לנחל

     

    בזמן שפרגמנט תולה תקווה במתקן טיהור השפכים החדש, החבר'ה בעמותת "השכנים של הירקון" עסוקים בחזון שלהם לירקון עתידי בלי אף מי קולחין ועם אפשרות לשחייה. השבוע הם שלחו לשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, מכתב שמפרט על המתווה שהם ניסחו לשיקום הנחל האהוב עליהם. "אנו סבורים כי השבה של 32% ממי הירקון המקוריים לנחל, בכמות של כ־70 מליון מטר קוב לשנה, תסייע לו להשתקם באופן ראוי ובתוך זמן קצר יחסית ניתן יהיה לשחות בו בבטחה", כתבו. הם מכנים את התכנית "ניקוי בשליש" ומדגישים שהיא נוסחה בעצה אחת עם מומחים וחוקרים מהאקדמיה.

     

    אחת מאותן נשות מקצוע היא אורית סקוטלסקי, רכזת תחום הנחלים והמים בחברה להגנת הטבע. בדוח בנושא שיקום נחלים שהיא כתבה בשנת 2012 וזכה לכותרת "געגועים לנחל", נכתב: "אנו מציעים להציב את חזון השבת המים לירקון בשלב הראשון על 70 מלמ"ק בשנה (כ־32% מהשפיעה ההיסטורית), אם בקליחה טבעית ואם בהזרמה של מי קידוחים, כפי שנעשה כיום". כוונת המשפט האחרון היא שההזרמה של אותם 70 מיליון מטר קוב בשנה יכולה להיות או ע"י שאיבה או ע"י נביעה טבעית של המעיינות, אם כי האפשרות השנייה נראית קלושה למדי מאחר שרף המים באקוויפר ההר ירד מתחת לקו שבו נובעים המעיינות.

     

    "מאחר שרוב משק המים כיום בישראל נסמך על התפלה, שמהווה מעל 50% ממי השתייה", מסבירה סקוטלסקי, "אז המחשבה של 'השכנים של הירקון' לבחון מחדש החלטות כמו להזרים מי ביוב מטוהרים לירקון למשל היא מחשבה נכונה. אין ספק שמבחינה אקולוגית עדיף לשקם את הירקון ע"י החזרת מקורות המים הטבעיים שלו מאשר ע"י הזרמת מי קולחין". גם הלל גלזמן, ראש מדור ניטור נחלים ברשות הטבע והגנים, מסכים עם הקביעה הזו. "מאוד היינו רוצים שהירקון ישוקם עם מים שפירים בלבד, זה החזון שלנו", הוא מבהיר, "אבל אני ריאלי ולא רואה את זה קורה כי צריכת המים השפירים גדלה מאוד בעשורים האחרונים, ולהקצות יותר מהם דווקא לירקון ולא לשתייה זה לא מובן מאליו. אם אכן יפסיקו לגמרי להזרים קולחין לירקון ייתכן שתוך שנה שנתיים יהיה אפשר לשחות בו".

     

    לא עומד בקצב. מתקן טיהור השפכים דרום השרון | צילום: אסף פרידמן
    לא עומד בקצב. מתקן טיהור השפכים דרום השרון | צילום: אסף פרידמן

     

    להבדיל מאנשי החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, פרגמנט מרשות נחל הירקון לא מתלהב מהמתווה של "השכנים" ונראה שאין לו יותר מדי סבלנות אליהם. "יש אנשים שלא רוצים מים מסריחים, יש אנשים שחשוב להם שדגים רגישים יוכלו לשחות בנחל, ומישהי פעם אמרה לי שברווזים במי הירקון זה המטרה מבחינתה", הוא אומר. "כל אחד מתמקד באספקט אחר של הנחל ובכל מקרה אני לא רואה מצב שמישהו יוכל לשחות פה בקרוב, מה גם שבשביל לשחות לא מספיק מים נקיים אלא צריך גם שירותי הצלה, חופים מוסדרים ועבודות תשתית שיבודדו את המים כדי שהנחל לא יזדהם בדרך מיובלים אחרים. אנשים לא מבינים לעומק את משמעות הפנטזיה הזו של לשחות בירקון".

     

    ואם כבר פנטזיות, פרגמנט ממשיך, "חסרים מים במדינה ולכן אין מצב לקחת 32% כדי להחיות את הירקון, בטח כשאנחנו פה ברשות הנחל שמחים כל יום שלא מקצצים לנו את ההקצאה הקיימת של המים השפירים שמוזרמים לנחל".

     

    שיקום הנחל? אין בעיה

     

    בסופו של דבר מדובר בשאלה פוליטית של תעדוף והכרעה של לאן יילך כסף ממשלתי. כמות המים שמוזרמת כיום לירקון היא 1,350 מטר קוב לשעה שהם כמעט 12 מיליון מ"ק בשנה. "השכנים" רוצים הזרמה של 70 מיליון בשנתיים, כלומר הפער עומד על כ־60 מיליון קוב. אם המתווה שלהם יתקבל, אז המים שיילקחו מברזי השתייה שלנו לטובת הירקון יוחלפו כנראה במים מותפלים שעולים פי שלושה ממים שפירים (3 שקלים לקוב לעומת שקל לקוב). מה שאומר שלהפוך את הירקון לנחל שאפשר לשחות בו, יעלה לנו קצת פחות מ־200 מיליון שקל לשנה.

     

    אנשי אקדמיה ומקצוע שבקיאים בתחום אומרים שמתווה כזה של הפסקת הזרמת מי ביוב והגדלת כמות המים השפירים שזורמים בנחל, יהיה רלוונטי רק אם יובטח שהוא ימשיך לאורך שנים ארוכות ולא ייפסק תוך שנה־שנתיים, בתקציב המדינה הבא או עם התחלפות השר הממונה. הגוף שבכוחו לאשר מתווה כזה הוא רשות המים הממשלתית, ואנשיה, כך מספרים, מגוננים על המים כשם שנערי האוצר לא ממהרים לשחרר תקציבים.

     

    "אחרי שחקרנו את הבעיה לעומק הבנו שלא קיימת מנהיגות סביבתית שיכולה להוביל לשיקום אמיתי של הירקון", טוען אלמליח מ"השכנים". "נראה שאת השר להגנת הסביבה העניין בכלל לא מעניין והפקידות לא מצליחה לעשות אפילו את המינימום המתבקש — למנוע את זיהום הנחל. לא מצאנו אף אדם, קבוצה או גוף שמציגים חזון לירקון ולכן הבנו שהשינוי יכול להגיע רק מאיתנו".

     

    הפרטנר לדיאלוג לגבי הפנטזיה של שחייה בירקון עשוי להגיע ממקום לא צפוי - שר האוצר של המים בישראל, גיורא שחם, איש "מקורות" לשעבר ובעל נסיון רב בתחום המים, שמונה באפריל 2017 לתפקיד מנכ"ל רשות המים. "אם חושבים מה היינו רוצים להשאיר לילדים שלנו אז כן - הרעיון שבירקון יזרמו מים שפירים או מי קולחין מטוהרים באמת ברמה שזה בסדר אם נכנסו לך לפה בטעות, זה רעיון נכון", אומר שחם ל"ממון". "החזון טוב, אבל צריך לשאול כמה מים באמת דרושים ומה עושים איתם שנייה לפני שהם נכנסים לים? בסוף שנות ה־90 ניסיתי לקדם תכנית שאומרת שיוזרמו לירקון מים שפירים מטוהרים ממש, יותר מאשר מה שהמתקן החדש בדרום השרון יוכל לעשות, ואז לפני שהם נשפכים לים הם ייאספו מחדש ויוזרמו לחקלאות. התכנית לא התקדמה בסוף, ורק רכיב אחד שלה מתקיים: בדרום פארק הירקון מוקם בימים אלה מתקן, שתוך שנה וחצי יתחיל לאסוף מים שפירים שמוזרמים לירקון וכן את הקולחין של כפר־סבא והוד־השרון, ומשם יזרים אותם לטובת השקיית גני יהושע".

     

    - אתה תאשר הגדלה של הקצאת המים השפירים לירקון מ־12 מיליון קוב שנתי ל־70 מיליון?

     

    "בזמנו שאלתי אקולוגים והם טענו שמספיקים 10% מהזרימה ההיסטורית כדי לשקם את הירקון, כלומר 20־30 מיליון קוב בשנה של מים שפירים. העניין הוא שכל פעם מגיע מומחה חדש ומעלה את המספר קצת. למה 32% ולא 33%? 70 מיליון קוב זו כמות שאין לנו אפשרות להציל לפני שפיכתם לים, זה לזרוק לים 200 מיליון שקל כל שנה. אחרי שתיגמר בניית המתקן יהיה אפשר לממש את החזון של 30 מיליון קוב שנתי מים שפירים שלא מבוזבזים ונזרקים סתם לים".

     

    - אבל "ישראל מתייבשת".

     

    "אנחנו נמצאים כרגע בשנה חמישית רצופה של בצורת וכתוצאה מזה בנק המים שלנו, האקוויפרים והכנרת, התרוקן. המצב הזה מאוד נדיר והיו רק שתי תקופות כאלה באזורנו: בשנות ה־30 ובשנות ה־50. הייתי עכשיו בכנס בברזיל והאוסטרלים סיפרו לי שאצלם לקח 12 שנה עד שנגמרה הבצורת, אבל אני חושב שאצלנו זה ייגמר עוד מעט. פנינו לאזרחים בקריאה לעזור לחסוך קצת מים בשל הבצורת, קריאה להתגייס למלחמה במצב הטבע הנדיר הזה שלא יימשך עוד יותר מדי זמן".

     

    - ואם לכל נחל תקום עמותה שתפעל לקידום השיקום שלו? הרי אי־אפשר לרצות את כולם.

     

    "אפשר למצוא פיתרון יצירתי לכל נחל, ויש לנו אנשי מקצוע לזה. זה נכון שלא קל להתמודד עם אזרחים שבאים ואומרים אמירות כמו '70 מיליון קוב' שתופסות תהודה ציבורית, ויש אנשי מקצוע במערכת שזה מלחיץ אותם. לפני שבוע קם פרופסור ואמר שבגלל שאין מגנזיום במים אנשים מתים. זה שטויות, אבל אתה יודע איזה בלגן זה יצר לנו? אנשים נכנסו לחרדות. ההתמודדות עם זה היא חלק מהעבודה וחזון של אזרחים ממש לא מפחיד אותי, להפך".

     

    לא רק לתל–אביבים אכפת

    אפי פלדמן, 30, תושב בני־ברק ואב לארבעה, הוא אחד הפעילים בעמותת "השכנים של הירקון". "אני אמנם גר בחלק של בני־ברק שרחוק מהירקון, קרוב לכביש 4, אבל גם עבורי הירקון הוא המקום שאליו אני הולך כדי לעשות הליכה או לבלות עם המשפחה", הוא מספר. "בעשור האחרון אני מוצא עצמי לפחות פעמיים בשבוע סביב הנחל, כי אני בן אדם שמאוד אוהב מים ויכול לשבת שעות על גבי שעות ולהביט בהם, או לעבוד עם הלפטופ על גדות הנחל. יש ביהדות מצווה לשמור על הטבע וזה מדבר אליי כאדם מאמין, ובנוסף חשוב לי שכשהילדים שלי יגדלו, הם יוכלו לשבת על גדות הירקון כמוני, ליהנות ממנו ואולי אפילו לשחות. ברור לי שהיום המצב רחוק מזה, ובאזור בני־ברק הגדות של הירקון פחות מטופחות מאשר בתל־אביב והמים לא פעם מסריחים ומלוכלכים. יש ימים שגם אם נופל לי משהו לנחל אני לא מנסה להוציא אותו כי אני חושש שהמגע עם המים יזיק לי, וזה לא צריך להיות ככה".

     


    פרסום ראשון: 12.07.18 , 16:50