לישראלים שנשארו בארץ אביא השבוע כמה דברים מעניינים – וחשובים – מאתרי אינטרנט שאין מרבים לגלוש אליהם, וחבל.
אתחיל באתר של הירחון הבריטי Which, לדעתי כתב העת הצרכני המהימן בעולם. עורכי האתר (והירחון) לקחו על עצמם משימה ראויה לכל שבח: להפריך את הדעות הקדומות על מזונות מסרטנים מצד אחד, ומרפאי סרטן מצד שני.
הסקירה של וויץ' מתבססת על בחינה של עשרות מחקרים רפואיים מעודכנים ומיון קפדני של הממצאים. מסקנתם: רוב המזון הנחשב כמסרטן אינו כזה. גם רוב המזון הנחשב למעכב ואף מרפא את מחלת הסרטן אינו כזה.
• האם ממתיקים מלאכותיים מעלים את הסיכון לסרטן? לא, עונים בביטחה מומחי וויץ׳. ממתיקים מלאכותיים נמצאים במיני מזון רבים, ממשקאות עד יוגורטים, מגומי ללעיסה עד קינוחים מוקפאים. מחקרים מדעיים לא מצאו השפעות מסרטנות שלהם על בני אדם, ורשויות המזון בארה"ב, אירופה (וישראל) הוציאו את הממתיקים המלאכותיים מרשימת תוספי מזון המסוכנים לבריאות.
• האם תוספי מזון אחרים מסרטנים? התשובה של וויץ': למזונות המכילים תוספים המאושרים למאכל על ידי רשויות המזון והבריאות (באיחוד אירופי ניתן להם סימון המתחיל באות E) אין השפעה מסרטנת.
• אך יש יוצא מהכלל אחד: החומרים המשמרים שמשתמשים בהם ליצור בשר מעובד: נקניקים, נקניקיות, פסטרמה ועוד. ארגון הבריאות העולמי מזהיר מאכילת יותר מ־50 גרם בשר מעובד ביום, בשל העלייה בסיכון לחלות בסרטן.
• לא כן ביחס למוצרי מזון מעובדים חוץ מבשר. אכילתם לא מגדילה את הסיכון לסרטן, פוסקים מומחי הירחון. מותר בין היתר ללקק גלידה ולזלול קורנפלקס. וויץ׳ מציין כי אחדים ממזונות אלו משמינים — והשמנת יתר מסווגת כגורם סיכון רציני לסרטן. השמנה, לא הרכב האוכל. גורמים מאיצי סרטן נוספים הם אזבסט, עישון ואלכוהול.
• האם חומרי הדברה שנעשה בהם שימוש ליצור מזון באמת גורמים לסרטן, כפי שסבור רוב הציבור? לא, משיבים עורכי המגזין. קביעתם נחרצת וכפולה: אין עדות מדעית להשפעות מסרטנות של מזון ״לא אורגני״ ואין, במקביל, עדות מדעית לכך שאכילת מזון אורגני ללא חומרי הדברה הקטינה איכשהו את הסיכוי לסרטן. בזכות הפיקוח הציבורי במדינות מפותחות על חומרי ההדברה המותרים בייצור מזון, לא נמצאו קשרים והשפעות כאלה, לא להחמרה ולא להקלה.
• מותר גם לשתות קפה ולהמתיקו בסוכר. לקפה אין השפעה מסרטנת וצריכת סוכר כשלעצמה, קובעים המחקרים המצוטטים בוויץ׳, מותרת בכמות מבוקרת שלא גוררת השמנת יתר. ואל תרוצו לאכול כורכום, לשתות תה ירוק ולקנות תוספי מזון המתפרסמים כמעכבי סרטן. המחקרים עליהם מסתמכת הסקירה בוויץ׳ "לא מספקים עדות אמינה" לטענות מסוג זה. ובבקשה לא לסמוך על סיפורי בדיות ההמוניים המעמיסים את הרשת.
דחף המיידיות
באתר של כתב העת למחקרי צרכנות JCR של אוניברסטת אוקספורד הבריטית הועלה מחקר המנסה להשיב על השאלה למה סדר העדיפויות של בני אדם בביצוע משימות שונות משובש כל כך. למה המוח שלנו מוביל אותנו לבצע קודם כל את המשימות הפחות חשובות ולדחות את ביצוע המשימות החשובות, המשפיעות על חיינו בטווח הארוך יותר?
תשובתם של מנג זו, יאנג יאנג וכריסטופר הייס, החתומים על המחקר: בגלל "אפקט המיידיות". כלומר, דחף מוחי הגורם לנו להתמסר למה שנתפס כמיידי, ללא קשר למידת חשיבותו או מורכבותו. משורה ארוכה של ניסויים שערכו החוקרים הסתבר שנעדיף לבצע את המשימה המיידית גם כשהיא קשה ודורשת הקצאת משאבים נפשיים וחומריים גדולים על פני משימה חשובה ומועילה שאפשר כביכול לדחות. המוח שלנו, טוענים החוקרים, הוא שלוחץ עלינו לתעדף את המיידי על פני החשוב, למרות התועלת גדולה הנובעת מפתרון בעיה חשובה לעומת תועלת קטנה הקשורה בהשלמת משימה מיידית פחות חשובה. בגלל אפקט המיידיות, בני האדם נוטים "לבחור באופציות גרועות על פני טובות". חוכמת ההמון היא חוכמה גרועה.
החוקרים מאוקספורד נמנעו ממתן עצות איך נוכל להתגבר, לטובת עצמנו, על דחף המיידיות. בדיון שהתפתח סביב ממצאי המחקר עלתה עצה אחת שהכל הסכימו איתה: להקשיב למומחים. להאזין בכובד ראש לאנשים מוסמכים, בעלי מוניטין בתחומם כדי שיעזרו לנו וידריכו אותנו בהעדפות העשייה שלנו. להסתייע בהם כדי לא להיכנע לאינסטינקט בסיסי מתעתע הלוחץ עלינו להזניח את הבעיות החשובות.
זה נכון גם ביחס לפוליטיקאים, אצלם דחף המיידיות מחוזק על ידי חיבור לדחף הבחירות הקרובות תמיד. הם חיים את השעה ונושמים את הפופוליזם; הסתכלו על מהלכיהם חסרי הבינה של ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
והסתכלו על הנעשה סביב שולחן הממשלה בירושלים.
ההפך מהמומלץ
הציטוט להלן מתמצת את המסר החד־משמעי הכלול בקובץ מאמרים שיצא לאור והועלה באתר אינטרנט של המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, מרכז אוניברסיטאי מכובד מאוד המעסיק חוקרים בעלי רקע ביטחוני עמוק. כותרת הקובץ: "המשבר ברצועת עזה — מענה לאתגר".
וכה כתבו בדברי הסיכום לקובץ עורכיו ענת קורץ, אודי דק ובנדטה ברטי: "על ישראל להכיר בכישלון האסטרטגיה של פגיעה בתנאי חייה של אוכלוסיית עזה בכוונה שתפנה את הזעם והתסכול נגד הנהגת חמאס, תלחץ עליה להיענות לתביעות ישראליות או לתעל את פעולותיה לנושאי רווחה ובכך להקל את העומס והאיום הביטחוני מעל ישראל. אסטרטגיה זו לא השיגה עד כה את יעדיה. ההפך הוא הנכון".
לפי הנתונים, המובאים הן בקובץ והן בדוח האחרון של הבנק העולמי, רמת החיים הריאלית ברצועת עזה נמוכה כעת ביותר משליש ממה שהייתה ב־1998. רק רבע מאוכלוסיית עזה בגיל העבודה מוצא תעסוקה כלשהי, העוני רחב ממדים, התשתיות הרוסות, אספקת חשמל ומים זורמים מוגבלת לשעות ספורות ביממה, הביוב לא מטופל כלל (כמעט כל המים הנצרכים במגזר הפרטי מזוהמים) ומערכות הבריאות והחינוך קורסות בשל העומס והקיצוץ בסיוע מבחוץ.
לדעת המכון למחקרי ביטחון לאומי, אלו תנאים אידיאליים להתפשטות ייאוש המזין טרור בכללותו וטרור של יחידים בפרט. למשל מסוג עפיפוני ההצתה. הם ממליצים על שינוי בגישה הישראלית לרצועה: הגמשה בסגר, הקלות על תנועת סחורות, פתיחה מבוקרת של שוק העבודה הישראלי לעזתים וייזום תוכניות שיקום. רבבות רבות של פלסטינים מעזה עבדו בעבר בארץ בלי שהיו מעורבים בטרור. לעומת זאת, מדיניות של הידוק הסגר תיצור, לדעת חוקרי המכון, "מצוקה גוברת שתלבה נטיות לוחמניות".
ראש הממשלה ושר הביטחון קראו כמובן את ההמלצות באתר INSS והחליטו לשנות גישה. רק לא בכיוון ההגמשה המומלץ, אלא להפך. החליטו על סגירה כמעט מלאה של המעבר בכרם שלום ועל צמצום מרחב הדייג. להאיץ את בוא הקטסטרופה ההומניטרית ולא למנוע אותה.
אין לשלול את האפשרות שכתוצאה מצעדי הענישה הקולקטיבית ייפסק לזמן־מה שילוח אמצעי ההצתה מעזה לעבר ישובים בישראל. לזמן־מה, כי ענישה קולקטיבית, כפי שהוכח בהיסטוריה, לא רק שאינה מוסרית, היא גם לחלוטין לא יעילה. מחזקת את כושר העמידה של האויב, מגבירה את תחושת אי הצדק שלו ומחלישה את מוכנותו לפיוס ופשרה. היא מעלה את הסיכוי לעימות צבאי. מי שאין לו מה להפסיד, לא יהסס להפסיד גם את חייו.
כפי שהסביר ב"ידיעות אחרונות" עמיתי הפרשן הבטחוני אלכס פישמן, הידוק הסגר על עזה ממילא לא ייצא אל הפועל ויהיה רק הצהרה מילולית מזיקה. אקט חפוז ומיותר, מנוגד להמלצות מומחים, מבטא את רוח הפרצים של הבחירות בפתח. כמותו "חוק הלאום" המיותר והודעת הסולחה המיותרת של ראשי ממשלות ישראל ופולין.
שובו של האסימון
בעבר, כדי להשתמש בטלפון ציבורי צריך היה לשלשל לתוך חריץ מיוחד חתיכת ברזל דמוית מטבע ששמה אסימון. ככל שהטלפונים השתכללו, האסימונים הוחלפו בכרטיסי חיוג ונעלמו.
עכשיו הם חוזרים בעולם הדיגיטלי, כיחידות השקעה ייחודיות. הפופולריות שלהם והשינויים התכופים והמרתקים באופיים, אופן הנפקתם, ייעודם, המסחר בהם והפיקוח עליהם הופכים את "האסימונים", TOKENS באנגלית, לאפיק המרתק ביותר ביקום המטבעות מבוססי הצפנה והמשתמשים בטכנולוגיה של רישום או איגום מבוזר. וסליחה על השימוש בשפה המצלצלת מובן רק לשותפי סוד; היא מאפיינת את השיח בבועה של המטבעות הדיגיטליים על סוגיהם.
הכי נוח לראות באסימון הדיגיטלי יחידת השקעה חדשה שאינה מניה, לא איגרת חוב ולא נייר ערך — ואף על פי כן היא נכס פיננסי. יזם טכנולוגי מגייס באמצעותם כסף ממשי מהציבור, והציבור מסכן באמצעותם את כספו. האסימונים הדיגיטליים נמכרים ("מונפקים") בעיקר על ידי חברות הזנק מתוחכמות בזירות אינטרנט מיוחדות, בהן הם נסחרים אחר כך. הם מעניקים לרוכשים אותם, כלומר למי שמממנים את הפרויקטים של המנפיק, זכויות שונות ומגוונות. אסימון צרכני־שימושי מבטיח למחזיק בו קנייה בהנחה של המוצר והשירות של היזם המנפיק, או גישה חופשית למידע שהוא מייצר, או שותפות פעילה במערכות המחשוב שלו וכדומה. אסימון השקעתי, המכונה באנגלית "אסימון דמוי נייר ערך", מבטיח לרוכש תמורה פיננסית: חלק ברווחים או חלק בדיווידנד או זכויות בהנפקות עתידיות ואפילו, במקרים נדירים, זכויות בפירוק החברה. ויש אסימונים שאינם מבטיחים מאומה לרוכשים; הם מתיימרים לתפקד כמטבע העובר לסוחר.
"אסימון", מגדיר אותו אתר ישראלי של משרד רואי החשבון BDO, "הוא יחידת ערך היכול לשמש לכל מה שהאדם או הארגון שפיתח אותו יחליט ולהכיל בתוכו". הנפקה של אסימונים צרכניים לא כפופה לדיני ניירות ערך; רגולטורים רואים בה עוד מאמץ לגייס "מימון המונים" באינטרנט להמצאות מסקרנות. שימושיותם מוגבלת והפופולריות שלהם דועכת. על הנפקת אסימונים דמויי ניירות ערך, לעומת זאת, חלים חוקי ניירות ערך, בגרסה מרוככת. הנפקתם תעלה למנפיק בין מיליון לשני מיליון דולר: עורכי דין, רואי חשבון, מפיצים עוד.
כדי להתעדכן על הנעשה במרחב האסימונים הדיגיטליים אני גולש תכופות לאתר האינטרנט MEDIUM. מוצא בו רשימות, מסות והערות במגוון עצום של נושאים. בזכות הברירה הנכונה והקפדנית של עורכי מדיום, לא התאכזבתי כמעט מאף קטע שקראתי. לא לתפארת המליצה, הלוגו של האתר הוא "המקום בו המילים נחשבות".
ישראל תופסת מקום מכובד בתעשיית המטבעות והאסימונים הדיגיטליים. לו קרנר, אחד התורמים הקבועים למדיום בנושאי טכנולוגיה, העלה באתר רשמים נלהבים מביקורו ופגישותיו בארץ, במיוחד בתחום ההצפנה, ביזור המידע וחיזוי אוטומטי. במאמרו על ענף ה־Tokens מנבא קרנר "צונאמי של אסימונים דמויי ניירות ערך שירעיד את וול־סטריט". לתפיסתו, "העולם הפיננסי ניצב בפתחו של עידן הזהב של חדשנות בניירות הערך".
רשות ניירות ערך הישראלית העלתה לאינטרנט דוח של ועדה מיוחדת לבחינת הרגולציה בענף האסימונים והמטבעות הדיגיטליים. "זו תעשייה חדשנית", נכתב בדוח, "בעלת פוטנציאל לשנות ולייעל את העולם הפיננסי, כפי שאנו מכירים אותו. מאפייניה הייחודיים של ישראל ומעמדה העולמי בתעשייה זו יכולים להביא לכך שתהיה לה תרומה רבה לצמיחת המשק".
היתרונות ליזמים מהנפקת אסימונים ברורים מאוד; היא מאפשרת להם לגייס כספים ממקורות חדשים ולצמצם את הסתמכותם על בנקים, חברות למתן אשראי וקרנות הון סיכון. לעיתים קרובות בלי להעמיד ערובות וביטחונות, בלי לסכן הון עצמי ובלי להציע תמורה לרוכשי ההנפקות העלולים למצוא את עצמם ללא כסף וללא נכס. כל הסיכון עליהם, כפי שמזהירה רשות ניירות ערך בדוח המצוטט: "בחלק מההנפקות התגלו מקרים של תרמיות ומניפולציות במסחר ואף פרצות אבטחה שהובילו לאובדן כספי משקיעים ויזמים".
בין החברות המובילות בזירות האסימונים נמצאת חברת בנקור הישראלית. לפני שנה גייסה כ־150 מיליון דולר בהנפקה עצמית של אסימונים ייחודיים דמויי מטבע, שמחירם צנח מאז בעשרות אחוזים בתנודות חדות. השבוע סבלה בנקור ממתקפת פצחנים שהצליחו לגנוב ממנה כ־24 מיליון דולר.
ב־2017 הסתכם השווי הכספי של הנפקת האסימונים ברחבי עולם ב־4 עד 6 מיליארד דולר. סכום אפסי בהשוואה להנפקות של מניות, איגרות חוב, אופציות ומכשירים פיננסיים אחרים. השנה תוכננו הנפקות כפולות ומכופלות. לא בטוח שיתממשו. הדרישות של הרגולטורים הוחמרו מאוד והחשדנות כלפי השוק הדיגיטלי התעצמה מאוד. לצערם של אוהבי הסיכונים.
ביטקוין ומטבעות דיגיטליים אחרים המבוססים על הצפנה לא יחליפו את הכסף הרשמי הלאומי והבינלאומי, אפילו לא בשוליים. גם ההנפקות של Tokens לא יחליפו את הבורסות, אך השפעתן על שוקי ניירות ערך עשויה להיות חזקה ואף מהפכנית, כפי שמתנבאים לו קרנר וחסידי האסימון הדיגיטלי הנלהבים כמותו.
זה לא יקרה מחר ולא מחרתיים; לכל המוקדם בעוד שנים. עד אז, אפשר להסתפק בביקור מחכים באתרי אינטרנט מהימנים.
