רביעי 25 בנובמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    בת קינר | צילום: יאיר שגיא
    זמנים בריאים • 12.07.2018
    תקשיב, חמודי
    הדרך להתמודדות עם הפרעות הקשב והריכוז של ילדכם מתחילה אצלכם בבית, בסיפור שלפני השינה • המורה והמחנכת בת קינר כתבה את ספרה "איתי, די! ואיתי, תפסיק!" בדיוק למטרה הזו, והיא כאן כדי להסביר
    מירי בן־דוד ליוי

    איתי מתקשה להתרכז ולהצליח בלימודים. הילדים צוחקים עליו, המורה מעירה לו וההורים מאוכזבים. איתי, שנאלץ להתמודד עם קשיים רבים, המשותפים לשליש מילדי ישראל, הוא גיבור "איתי, די! ואיתי, תפסיק!", ספרה של בת קינר, מטפלת באמנות, הבעה ויצירה, מרצה, מורה ומחנכת.

     

    "היכולת להתגבר על הפרעת הקשב תלויה במרכיבים הפסיכולוגיים ההתפתחותיים", מסבירה קינר. "האקלים המשפחתי והחברתי, העבודה על העצמי, החיזוקים, המוטיבציה והסקרנות שמחדירים בילד, האמונה שהוא יכול. ולכן חשבתי להוציא ספר שיעלה את המודעות לקושי, ושתהיה הבנה שיש מה לעשות והיא תלויה בחיזוק הילד באשר הוא. רציתי לתת גם לילד וגם להורים ארגז כלים כדי להתמודד ולהתחזק ולהבין שיש מה לעשות, ושתפקיד המשפחה מכריע בעניין, וככל שתהיה יותר מודעות תהיה יותר אפשרות לסייע ולעזור. חשוב לתת לו תחושה שהוא יכול לווסת את ההתנהגות שלו ולשלוט עליה. השליטה העצמית היא הדבר המכריע בחייו".

     

    קינר, אם לשלושה וסבתא לחמישה, מבקשת להצביע על לב הבעיה לשיטתה. "בעבודתי כמטפלת באמנות, נוכחתי לגלות שהקושי הוא פעמים רבות ביכולת לווסת את ההתנהגות. הורים רבים אינם מבינים מה יש לילדם, הם מתוסכלים ומאוכזבים. הילדים עצמם חווים פערים ואינם מבינים מדוע הם לא מצליחים. חשתי רצון עז לספר את סיפורו של ילד המתמודד עם ההפרעה הזו, על מנת לעורר את המודעות ובכך לסייע להורים ולילדים להתמודד בהצלחה עם הקשיים".

     

    עטיפת הספר
    עטיפת הספר

     

    קריאה משותפת

    "איתי, די! ואיתי, תפסיק!" (בהוצאה עצמית, בהפצת "ספרי צמרת", איורים: רתם חקלאי), מלווה בהקדמה שבה קינר מנחה את ההורים ומעודדת אותם לקרוא את הסיפור ביחד עם הילדים, לשוחח איתם על גיבור הסיפור ועל הרגשות הנלווים כשנחשפים לסיפור שלו. היא מציפה סימפטומים ששייכים לילדים עם בעיות קשב וריכוז, ומדברת על הקושי סביב הקימה בבוקר ועל היחסים המשפחתיים. היא מציעה להורים לבדוק עם ילדיהם מספר סוגיות: האם איתי חסר אונים? האם הוא בעל כוחות פנימיים להתמודד עם הקשיים ולהתגבר עליהם? האם ילדים שמתקשים להתרכז בלימודים, והישגיהם לעיתים נמוכים מידיעותיהם, הם ילדים עצלנים? האם בכי הוא ביטוי לחולשה או להבעת רגש? האם קל או קשה לבקש סליחה? אילו אירועים או מצבים לאורך הסיפור נותנים לאיתי תקווה?

     

    "הפרעת קשב היא קושי בוויסות ההתנהגות ולאו דווקא בלימודים", מסבירה קינר, "ולכן יש שיפוט של הסביבה לגבי ההתנהגויות, והילד לא מובן לעצמו ולסביבה. יש הבדל בין החוכמה והיכולת של הילד לבין הביצועים שלו, וכמו איתי בסיפור, הילד מתוסכל ולא יודע מה יש לו. ראיתי אצלי בקליניקה הרבה מאוד דמעות של ילדים שיצאו מתוסכלים ממבחנים שבהם לא הצליחו, למרות שהם בעצם ידעו הרבה ולמדו הרבה".

     

    אז איך הספר עוזר לילד ולהוריו?

     

    "הוא מדבר על סימפטומים שמבטאים את הפרעת הקשב ובכך נותן לגיטימציה לרגשות, לפחדים, לקושי. זה מעורר את המודעות לאותם קשיים ומסיר את האשמה. למשל, אחד המאפיינים הוא האימפולסיביות: הרבה פעמים ילדים עם בעיות קשב וריכוז קופצים, לא מחכים, לא מוותרים, ולכן קשה להם וכולם מסביב כועסים עליהם. זה נושא שעולה בספר וילד שקורא את זה מזדהה ומבין יותר. עוד אפיונים, שכמובן לא מופיעים אצל כולם ואיתי מדבר עליהם, הם הניתוקים, החלומות באמצע השיעור, וההורה מבין שבמקום לכעוס על ילדו ולהגיד לו שהוא מפונק, עצלן או לא מתאמץ, יש להסביר לו שזהו הקושי ויש פתרונות, שהוא שווה ולא טיפש, לתווך לו, להכיל אותו, ליצור אקלים נעים וכדומה, כמו שהנוירולוג שבספר הציע. כשיש מודעות והבנה, צומחת האמפתיה".

     

    המסר שלה ברור ואופטימי. "מכיוון שהפרעת קשב וריכוז היא אורגנית, היא מחייבת התייחסות נפשית וחברתית של הילד. זה לא יתחיל וייגמר בריטלין. הקבלה ההורית, הדימוי העצמי והחיבור של הילד למסוגלות שלו, הם שיקבעו אם יצליח בהמשך ואם תהיה לו המוטיבציה להוביל את עצמו להצלחות, ולגמרי יש לזה סיכוי טוב אם יודעים את הדרך".

     

    טיפים ועצות

    אלה העצות של בת קינר להורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז:

     

    שמרו על אווירה נעימה בבית. השתדלו שלא לכעוס על ילדיכם וחשבו כיצד ניתן לתווך את הדברים שבהם הוא מתקשה. זכרו שמילת המפתח היא "לתווך", ואם תעשו עבורו את הדברים ‑ רק תחלישו אותו.

     

    הציעו לו להזמין בכל פעם רק חבר אחד ולא יותר, אחרת ילך לאיבוד. זה יעזור גם לכם להיות בקונטרול על היחסים הבינאישיים שלו. כשמדובר בילד בגיל בית הספר היסודי, הישארו באזור. אם יש בינו לבין החבר קונפליקט כלשהו, היו שם כדי לתווך ולעזור.

     

    כשהילד משתף בקושי שלו - הקשיבו לו. כשהוא מדבר הוא רוצה שיקשיבו לו ושנתווך לו את הדברים כך שיביא את הפתרון בעצמו ויבין גם שאין רק פתרון אחד.

     

    • אפשרו לילדכם להיות יצירתי ‑ שלחתם אותו למכולת לקנות לחם והמכולת סגורה? אל תוותרו לו. הוא חייב להציע פתרון חלופי. אל תשאירו אותו במקום של הוויתור.

     

    היו מודל עבור הילד - אל תהיו שיפוטיים וביקורתיים כי הילד קולט את כל המסרים. זכרו שהוא רגיש וחשוף באופן מיוחד וביחס לילדים אחרים.

     

    דעו לתסכל את ילדיכם במידה הראויה - אל תשאירו אותו עצוב ולבד, אבל אל תגישו לו את הכל על מגש של כסף, כי בכך תאבדו את הסמכות ההורית מולו והוא עלול לפתח מנגנון של דחיית סיפוקים.

     

    למדו את הילד שמה שחשוב זה התהליך, המאמץ והכוונה, והתוצאה פחות חשובה. הראו לו שאתם מעריכים את העובדה שעשה את התהליך.

     

    • בגילאים הקטנים יותר תצטרכו להיות שם בשבילו בזמן הכנת שיעורי הבית. הישארו באזור, וכשיהיה זקוק להכוונה, הוא יידע שאתם שם.

     

    • אל תגזימו בחוגים ובמטלות. ילדכם זקוק להרבה מנוחה בין המשימות והמטלות השונות.

     

    • היעזרו במורים לאסטרטגיית למידה והתייעצו עם אנשי מקצוע. חשוב מאוד שתבינו בעצמכם את הלקות: היעזרו ביועץ חינוכי, במאבחן, או בפסיכולוג, דמות אחת שעליה אתם סומכים.

     

    • שתפו את הילד בקושי שלו. אמרו לו שאתם מבינים שיש לו קושי ושהוא לא עושה בכוונה, ושאתם כאן כדי לעזור לו. תנו לו תקווה ועזרו לו להבין שהוא לא טיפש.

     

    • לעולם אל תשוו בין ילדיכם. לכל אחד ההתפתחות וההבשלה שלו ולכל אחד החוזקות שלו.

     

    • זהו את החוזקות של ילדיכם והשקיעו בהן. מצאו את הייחוד שלו, את הכישרונות, את תחומי העניין.

     

    • למדו את הילד שלכם לסמוך על עצמו ולהקשיב לקול הפנימי שלו ולאינטואיציה שלו. •

     

    mirilivi@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 12.07.18 , 19:20