yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: יובל חן
    24 שעות • 15.07.2018
    בועטת בתקרת הזכוכית
    "כמה אפשר לקדוח על כל מסירה", "למה היא צועקת כמו במספרה?", "מה, היא פוד־פרוססור?!", "היא לא צעקה היום על בעלה?" — אלה רק חלק מהתגובות שספגה שחקנית הכדורגל אשרת עיני שעשתה היסטוריה במונדיאל והפכה לאישה הראשונה שמפרשנת משחק כדורגל של גברים. אבל התגובות השוביניסטיות לא מרפות את רגליה: "כשאתה חלוץ בתחום מסוים אתה חוטף ואני מוכנה לשלם את המחיר. אני חושבת שהתגובות האלה נובעות מנכות רגשית"
    יואב בירנברג

    שחקנית הכדורגל אשרת עיני רגילה לרוץ על כל המגרש כשהיא יורדת להגנה, אבל שלשום היא עשתה היסטוריה דווקא כאשר ישבה על הספסל, בעמדת הפרשנית. עיני, לשעבר קפטן נבחרת כדורגל הנשים של ישראל, הייתה לפרשנית הראשונה שהעבירה משחק בשידור ישיר בתולדות שידורי הכדורגל בארץ. והיא עשתה זאת באחד מרגעי השיא של הענף — המשחק בין בלגיה לאנגליה על המקום השלישי במונדיאל. אירוע שהרבה גברים היו שמחים לפרשן.

     

    אז בעטת בתקרת הזכוכית של פרשנות הספורט?

     

    "תקרת זכוכית? פשוט התכוננתי למשחק בצורה הכי מקצוענית שאני יכולה וקיוויתי שאעשה את זה על הצד הטוב ביותר. אני מקווה שזה באמת מה שקרה".

     

    ואכן, עיני זכתה ללא מעט תגובות מפרגנות על הידע שהפגינה וגם על ההיסטוריה שעשתה. "גם ברשתות החברתיות היה מבול של תגובות. מסתבר שאנשים באמת התרגשו לשמוע קול נשי במונדיאל, אחרי כל כך הרבה שנים של קולות גבריים".

     

    צילום: משה חרמון
    צילום: משה חרמון

     

     

    מה אמרו?

     

    "שהם אהבו לשמוע את הניתוח הענייני שלי, החמיאו על הידע והשליטה שלי במשחק. בכלל, אהבתי מאוד שחלק גדול מהמגיבים התייחסו עניינית לפרשנות שלי, ולא להיותי אישה".

     

    אבל לצד אלה, היו מאות תגובות של גברים בעמוד הפייסבוק של התאגיד שמתחו עליה ביקורת ארסית ומעליבה, שלא לומר סקסיסטית ושוביניסטית, כמו למשל: "כמה אפשר לקדוח על כל מסירה?!", "תתאפקי ותשתקי קצת גברת", "בתאגיד רוצים להיות חדשניים אז שלחו לרוסיה פרשנית שבקלות יכולה להתחרות בפוד־פרוססור, טחנה כאילו היא יושבת במספרה", והשיא: "מה הבאתם את הפרשנית המקרקרת הזאת? היא נשואה? היא לא צעקה היום על בעלה?". עיני, אגב, מבהירה בחיוך שהיא לא נשואה אבל חובקת בן זוג.

     

    אז מתברר שלא פשוט להיות פורץ דרך, בטח לא בתחום גברי ומאצ'ואיסטי כמו כדורגל. בעוד פרשני כדורגל גברים יכולים לחפור ולהיות ארכאים כאוות נפשם, כאשר מדובר בפרשנית, הצופים אינם סובלניים. עיני, 33, שיש לה ניסיון על המגרש יותר מאשר לרבים מהצופים שעלבו בה, עונה: "אני מאמינה בעשייה, זה המוטו שלי", היא אומרת. "תמיד יהיו גם תגובות שליליות ותמיד יתייחסו לעניין המגדרי — נשים או גברים. ככה זה לצערי. אני חושבת שזה נובע מתוך איזושהי נכות רגשית וחוסר יכולת לראות נשים פורצות דרך. הרי גבר בעמדת הפרשן לא היה חוטף כזה מבול של תגובות. לגברים פשוט הרבה יותר נוח שהזכרים ימשיכו לשלוט בתחום. מפריע להם שאנחנו פולשות להם למגרש".

     

    צילום: משה חרמון
    צילום: משה חרמון

     

     

    אז השוויון המגדרי עדיין רחוק?

     

    "בהחלט. יש עדיין גברים שחושבים שהאישה גם לא צריכה לנהוג, או להצביע בבחירות, אלא רק להיות במטבח, אבל אפילו במקומות החשוכים האלה הדברים משתנים. היום כל העולם הולך לכיוון של שוויון, למרות שאנחנו עדיין רחוקים ממנו. אני שמחה שיש גם הרבה אנשים שחושבים אחרת, במיוחד מקבלי ההחלטות בתאגיד ובערוץ הספורט. ולא שאני לא מוכנה לקבל ביקורת. אני לא חסינה לביקורת ואני גם לא נעלבת, כל עוד הביקורת עניינית. מבחינתי, כל אחד רשאי להביע את דעתו, אלא שהיום, עם הרשתות החברתיות, פשוט הרבה יותר קל לקטול".

     

    אז הם קטלו.

     

    "כן, כי כשאתה חלוץ בתחום מסוים, אתה חוטף, ואני מוכנה לשלם את המחיר. נשים גם מגיעות לעמדת הפרשנית עם הרבה פחות אגו מגברים. בכלל, אני גם מאמינה שאחרי שאעביר עוד שידור או שניים — טון הביקורת אליי ישתנה. הרי הדברים של המבקרים מעידים על האופן שבו הם תופסים את תפקידן של נשים בעולם, זה לא מעיד על היחס שלהם אלי".

     

    בואי נזכור שגם הפרשנים הגברים, כמו מוטי איווניר ורמי ויץ, חטפו על הראש. מרמי ויץ בכלל עשו סאטירה.

     

    "הביקורות עליהם לא היו מוצדקות. הרבה מאוד אנשים צופים במשחקים ולכל אחד יש מה להגיד. ככה זה".

     

    איך עד היום לא הייתה שום פרשנית כדורגל?

     

    "צריך שיהיה מישהו שיפרוץ את הדרך. מבחינתי הסכר נפרץ, ובשנים הקרובות נראה הרבה פרשניות טובות וראויות. התקווה שלי היא שישפטו אותנו רק לפי תוכן הדברים".

     

    הבנים הקניטו אותי

     

    לעומת היחס של הקהל, שאינו חד־משמעי, קברניטי אולפן המונדיאל, לצד השדרנים והשדרניות בערוץ הספורט, מחבקים אליהם את עיני: "אני אוהבת את הגישה של הקולגות שלי. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה ובפרגון עצום והמשתתפים בפאנלים נותנים לי את כל הכבוד הראוי. בכלל, בערוץ הספורט יש צוות שדריות ופרשניות מדהים — מאיה רונן, מירי נבו, טליה סלנט, רותם ישראל ודניאלה סמרי. אני עדיין תינוקת בתחום והן בכיף באות ונותנות לי מילה טובה, הכוונה, עצה. מאיה רונן ואני עולות לשידור בתוכניתה של קרן נויבך 'סדר יום', ומהרגע הראשון הכימיה בינינו הייתה נהדרת. מיד אחרי התוכנית הראשונה שלחנו הודעות זו לזו על כמה כיף לנו לדבר ביחד על כדורגל".

     

    עיני, ילידת הרצליה, משחקת כדורגל מאז שהיא זוכרת את עצמה. "התחלתי ללכת בגיל מאוד צעיר. כשהייתי בת תשעה חודשים כבר בעטתי בקלמנטינה שהתגלגלה במטבח, וככה החלה הקריירה שלי ככדורגלנית", היא מחייכת. "הייתי די טום־בוי. תמיד ראיתי כדורגל ותמיד שיחקתי. אני אוהדת הפועל תל־אביב מילדות, ומגיל חמש הייתי מגיעה עם אבא שלי למשחקים בבלומפילד, שם גם היה המשחק הראשון שלי ככדורגלנית, ושם גם הבקעתי את הגול הראשון שלי".

     

    הפועל לנצח.

     

    "ברור. האהדה לקבוצה לא קשורה למצב שלה בליגה או לליגה שבה היא משחקת. גם העונה נסעתי לכמה משחקים של הפועל".

     

    איך קיבלו חברות הילדות שלך את העובדה שהעדפת לשחק כדורגל מאשר לשחק איתן?

     

    "הבנות דווקא קיבלו את זה טוב ובאו לעודד אותי במשחקים. דווקא הבנים ניסו להקניט אותי מתוך איזו קנאה. איך הם הקניטו? הדברים הרגילים — 'מה את עושה פה? לכי למטבח!'; 'אני אעביר אותך בין הרגליים'. הייתי צוחקת ופשוט משחקת כדורגל. לא עניין אותי מה אומרים עליי, העיקר לנצח".

     

    בגיל 16 החלה עיני את דרכה בקבוצת הנשים של הפועל תל־אביב, וכעבור שנה חגגה איתן תואר כפול — אליפות וגביע המדינה. אחרי שלוש שנים עברה למכבי חולון. בשמונה השנים האחרונות היא מכדררת באס"א תל־אביב.

     

    את מסכימה לכך שכדורגל נשים הוא אחד מענפי הספורט הזניחים בארץ?

     

    "כדורגל הנשים בארץ לא מקבל את הבמה הראויה לו. יודע מה, בוא נדייק: הוא בכלל לא מקבל במה. גם החשיפה שלנו מעטה, למרות שבעבר לא הייתה לנו שום חשיפה תקשורתית".

     

    אני אובססיבית לכדורגל

     

    לשידורי הספורט עיני הגיעה לפני כשלוש שנים. "זה היה כשקבוצת פוטסדאם, אלופת אירופה לשעבר, הגיעה לקיים משחק אימון בארץ נגד נבחרת ישראל. המשחק שודר באינטרנט ומערוץ הספורט פנו אליי ושאלו אם אני רוצה לפרשן אותו. ישר הסכמתי. בקיץ לאחר מכן התקיימה בארץ אליפות אירופה לנערות, ומשם העברנו את שידורי הנבחרת ואת משחקי חצי הגמר והגמר בערוץ הספורט", היא מספרת ומודה שלתודעת ההמונים הגיעה דווקא בעזרת הרשתות החברתיות.

     

    "הבעתי בטוויטר כמה תובנות לגבי המשחקים וכתבתי גם כמה פוסטים לגבי כדורגל נשים. מירי נבו, שראתה את הפוסטים שלי, המליצה עליי לערוץ. בדרך כלל מדברים על זה שנשים קנאיות זו לזו, אבל מירי וגם שאר הנשים המדהימות בערוץ הספורט מוכיחות בדיוק את ההפך — שאפשר לפרגן".

     

    מה מושך אותך כל כך לדבר על כדורגל?

     

    "תן לי לדבר על כדורגל כל היום ואני אדבר. זה ברמת האובססיה. צריך לעצור אותי אחרת אני לא אפסיק".

     

    עיני מאמינה שזו רק תחילת הדרך שלה בשידורי הספורט. "אני מאוד מקווה להשתלב בשידורי הכדורגל בישראל — אם זה בליגה הישראלית או בליגות מחו"ל", היא אומרת. עד מתי אמשיך לשחק כדורגל? עד שהגוף יאפשר לי. אני מקווה שכמה שיותר. אני נהנית מכל רגע שבו אני על הדשא".

     


    פרסום ראשון: 15.07.18 , 20:00
    yed660100