yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    חדשות • 16.07.2018
    סוף פנטסטיק
    נחום ברנע

    מוסקבה. המונדיאל הסתיים בקרשנדו, במשחק שייזכר לשנים רבות בשתי מדינות לפחות, צרפת וקרואטיה. הוא ייזכר לא משום שהיה מושלם אלא להיפך, בגלל שהיה גדוש בטעויות. זה ההבדל הגדול בין ספורט קבוצתי לבלט: הטעויות הן שעושות את המשחק לאטרקטיבי כל כך, לממכר. השלמות משעממת; הפאשלה אנושית.

     

    היכולות של השחקנים, רוח הלחימה שלהם, החוסן המנטאלי, עשו את המשחק לאיכותי. הטעויות שלהם הפכו אותו לרכבת הרים מסחררת. הגול העצמי שהכניס ראשו של מאריו מנדג'וקיץ', חלוץ קרואטיה, בדקה 18; נגיעת היד של איוון פריסיץ' הקרואטי ברחבה שלו בדקה ה־38, שחייבה בעיטת 11 ושער; הטעות של השוער הצרפתי הוגו לוריס בדקה ה־69, שאותה מנדג'וקיץ' תרגם לשער. שלוש טעויות שסחטו וואו ועוד וואו ועוד וואו מפי הצופים באצטדיון והשפיעו על התנודות במשחק ועל התוצאה הסופית.

     

    על פי כל הנתונים הסטטיסטיים קרואטיה הייתה טובה יותר. היא מסרה יותר, החזיקה יותר בכדור, סיכנה יותר את שער היריב. אבל סטטיסטיקה לא מכריעה משחקים, וטוב שכך.

     

    לפני שאני חוזר לדון בכדורגל, כמה משפטים מתבקשים על גשם, מטריות, להקת בנות ושלטון יחיד. סופת הרעמים התחילה במהלך המחצית השנייה. היא נשמעה בהתחלה כמו התופים שהביאו האוהדים מצרפת. הגשם המתין לטקס. הוא פתח לאט והלך והתגבר – אמרנו קרשנדו, וגם הגשם אמר קרשנדו. אחד המאבטחים של נשיא רוסיה פוטין פתח מטרייה. המטרייה סככה על פוטין לבדו. נשיאת קרואטיה גרבר-קיטרוביץ נרטבה עד לשד עצמותיה; נשיא צרפת מקרון נרטב עד לשד עצמותיו. לאחר כמה דקות – זמן שמהיציע נראה כמו נצח – הביאו מטריות נוספות. בסוף הגיעו ל־12 מטריות, שצבעו את הבמה כולה בשחור.

     

    צעירה המזוהה עם להקת "פוסי ריוט" פורצת למגרש
    צעירה המזוהה עם להקת "פוסי ריוט" פורצת למגרש

    הזמן שבו נשיא רוסיה, המארח, היה האיש היבש היחיד על הבמה אומר משהו על המשטר הרוסי הנוכחי והמקום שתופס בו פוטין. לא עלה על דעתו של פוטין לומר, תגנו על נשיאת קרואטיה קודם, היא גברת; או, אני אחכה עד שכולם יזכו במטריות. אלוהים ופוטין, פוטין ואלוהים; וכל השאר, שיירטבו.

     

    האופוזיציה היחידה שמצליחה להרגיז את פוטין היא להקת הבנות "פוסי ריוט". ההתפרצות של שלוש בנות וגבר אחד לדשא, במהלך המחצית השנייה, נראתה בתחילה כמו תעלול מביך של צעירים חולי פרסום, אבל הזיהוי שלהם עם הלהקה הפך את התעלול למחאה משמעותית. השוטרים גררו את הבנות על הדשא כמו שגוררים חפץ. הן השאירו מאחוריהן פס ארוך שנמחק בגשם. מעניין לאן גררו את החבורה בלילה, בתחנת המשטרה, מה עשו לה ומה עוד יעשו.

     

    לשני האירועים האלה יש השלכות גלובליות. היום יתקיים בהלסינקי, בירת פינלנד, מפגש פסגה בין הנשיא טראמפ לנשיא פוטין. טראמפ מגיע לפסגה כשהממשל שלו משדר שני מסרים סותרים לגבי רוסיה ופוטין. מערכת המודיעין האמריקאית והמועצה לביטחון לאומי בבית הלבן רואות בפוטין אויב מסוכן, שלא בוחל בשום אמצעי כדי למוטט את המוסדות הפוליטיים האמריקאיים ואת המחוייבות האמריקאית לאירופה; טראמפ מעריץ אותו, את שלטון היחיד שלו, את היכולת שלו לשרוד לאורך עשרים שנה. פוטין מגיע לפסגה כמנצח.

     

    את המונדיאל ארגנה רוסיה היטב. הייתי בשני המונדיאלים הקודמים, בדרום־אפריקה ובברזיל. שם צצו גילויים על בזבוז ושחיתות בקנה מידה עצום, אבל הארגון היה טוב והשמחה רבה. ברוסיה הארגון היה מצוין והשמחה רבה. על שחיתות לא שמענו. התקשורת הרוסית נמנעה אפילו מלחשוף לקהל שלה את העובדה שהנבחרת הרוסית נעזרה באמצעים ממריצים לפני משחקים. זה לא נחשב לפטריוטי.

     

    כוכב נבחרת צרפת אמבפה מנשק את הגביע המוזהב
    כוכב נבחרת צרפת אמבפה מנשק את הגביע המוזהב

     

     

    המסקנה פשוטה: משטרים דיקטטוריים מיטיבים לארגן אירועים המוניים. כוח האדם שעומד לרשותם לא מוגבל. הציבור משתף פעולה ברצון: הוא מגוייס למטרה. גם בברזיל, גם בדרום־אפריקה וגם ברוסיה חודש המשחקים היה סוג של ירח דבש בין הציבור למשטר. הפשיעה יורדת פלאים. האנשים מאושרים.

     

    אושר היה גם באצטדיון לוז'ניקי – אושר עילאי. משחקי גמר גביע לוקים בדרך כלל בזהירות יתר: הקבוצות מתבצרות בהגנה ובונות את התקוות שלהן על התקפות מתפרצות. צרפת וקרואטיה נהגו ההיפך – הן שיחקו רוב הזמן במשחק פתוח, שאפתני, עשיר באירועים. הנבחרת הצרפתית צעירה מאוד. היא מיוחדת בחדוות המשחק שלה. זה גלש גם לטקס הסיום – לצהלות והנשיקות והחיבוקים הרטובים בגשם שוטף, לגלישות על הדשא. זה ריגש עד דמעות כל אדם מ־78,011 האנשים שהיו שם – גם את נשיאת קרואטיה.

     

    שער הניצחון. חגיגות הזכייה בפאריז, אתמול
    שער הניצחון. חגיגות הזכייה בפאריז, אתמול

    נבחרת לאומית היא מושג מוזר בעידן הגלובלי. אף אחד משחקני ההרכב של קרואטיה לא משחק בקרואטיה; רק אחד משחקני ההרכב של צרפת משחק בצרפת. בתוך ימים אחדים הם יתפזרו מחדש, כל שחקן והמועדון שלו. לא המדינה תזהה אותם, לא הדגל, אלא המועדון.

     

    המונדיאל הבא, בעוד ארבע שנים, יתקיים בקטאר. קטאר קנתה את המונדיאל בשחיתות, בשוחד, בחוצפה, אבל כל זה יישכח, ייעלם, כש־22 בחורים צעירים יעלו על הדשא בבגדים הצבעוניים שלהם ויתחילו להשתעשע בכדור.

     

    הגיבורה של קרואטיה

    צרפת אמנם ניצחה במונדיאל, אולם בקרב מנהיגי המדינות במשחקים, המנצחת הבלתי מעורערת הייתה נשיאת קרואטיה, קולינדה גרבר-קיטרוביץ', האוהדת מספר אחת של הנבחרת הביתית. גרבר-קיטרוביץ', שהגיעה למוסקבה בטיסה במחלקת תיירים, על חשבונה הפרטי ועל חשבון ימי החופשה שלה, בלטה בכל המשחקים בריקודי הניצחון והעידוד ובמשחק שמינית הגמר אפילו ישבה עם האוהדים ביציע, מכיוון שבתא ה- VIP לא התירו לה ללבוש את חולצת הנבחרת המשובצת. את משחק חצי הגמר בו הביסה קרואטיה את אנגליה היא החמיצה בגלל פסגת נאט"ו, אבל הספיקה לחזור לגמר. אחרי ההפסד אמש לא חשבה פעמיים לפני שירדה לחבק ולנחם כל אחד משחקני הנבחרת, למרות הגשם השוטף | צילומים: אבאקה

     

     

    Tass/ABACA
    Tass/ABACA

     

    צילום: אבאקה
    צילום: אבאקה

     

    yed660100