אחרי 51 שנה במוזיקה הישראלית, אריאל זילבר כבר ראה הכל. תמיד עצמאי בשטח, לא צריך טובות. בספטמבר הקרוב הוא יחגוג 75, וגם יעלה למה שהוא מגדיר למקורביו כמופע "פרישה מהבמה", שיתרחש בפסטיבל ראשון־לציון בחול המועד סוכות, סמוך ליום הולדתו.

צריך לדייק. זילבר למעשה אמור לפרוש מההופעות לקהל הרחב אבל צפוי להיענות במשורה להופעות מוזמנות מוועדי עובדים, חברות ורשויות מקומיות. הוא כבר פרש מהופעות לפחות פעמיים במהלך הקריירה שלו, אבל בתקופה הנוכחית, מבחינתו ומבחינת סביבתו הקרובה זה בפירוש מהלך דרמטי. הסיבות לפרישה הזו? לטענת מכריו, זילבר פשוט מיצה כרגע, "נמאס לו לרוץ אחרי מכירות הכרטיסים", כפי שמגדיר חבר, "הוא רוצה שההופעות יגיעו אליו ואם לא יגיעו, מילא. יסתדר".

ואולי בכלל המלחמות האינסופיות על דעת הקהל, שעבר במהלך 20 השנה האחרונות, התישו אותו. אחרי שהתראיין במוסף זה ב־2001 והתבטא נגד הומואים ובעד מדינת הלכה וקילל את הקיבוצים, זילבר נאלץ להתמודד עם חרם כמעט מלא של הממסד התרבותי בישראל. חלק מהופעותיו בוטלו, שיריו לא הושמעו אז כמעט ברדיו. זילבר חזר בו מכמה מהדברים, בעיקר מהחלק נגד תנועת הלהט"ב, אבל דווקא הגביר את מעורבתו הפוליטית, ואף פיקפק בקביעה כי יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה. לימים טען שדבריו סולפו ושהוא כמובן לא תמך בכל צעד אלים נגד רבין. "מה פתאום שאני אתמוך ברצח?"‬

ב־2014 היה נראה שהממסד השלים איתו, עם ההכרזה שיקבל פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם. אבל בעקבות ביקורת ציבורית ומה שנרמז כהתערבותה של דליה רבין, שהכחישה, הוחלט על שינוי, וזילבר קיבל את הפרס על תרומה למוזיקה הישראלית. "הייתי מחזיר את הפרס‭,"‬ הכריז אז, "אבל לא אפנה עורף לאהבה ולתמיכה שקיבלתי היום מהעם. בהתחלה אמרו לי, 'פרס מפעל חיים' ואני מודה על כך... אני מכאן, מהארץ הזו, ומודה על זה כל יום. אני מבטא עצמי בצלילים. אני נגד חרמות. ישראלי ויהודי גאה. בואו ונישאר מחוברים אחד לשני עם הערכים ונופי הילדות שלנו. האם רק שירים שלא אומרים כלום נחשבים?"

בכל זאת, זילבר בסוף קיבל פרס על מפעל חיים, ובצדק, מאמ"י, בפברואר 2016. "מעולם לא התכוונתי לפגוע באף אחד. ושתדעו, גם אני בנאדם וגם אני נפגע לפעמים", אמר בכנות נוגעת ללב. ברוש לבדו, מול אש ומים.