"זה היה רגע של פרידה", היא מתארת. "רעדתי מפחד. הרגשתי שמרחפת מעליי עננה של מוות. נישקתי את שתי בנותיי, את האחיות שלי ואת אחי, אחזתי חזק בכף ידו של יגאל בעלי, והשתדלתי שלא לחשוב על שני אנשים שכבר נפרדו מהעולם הזה — אבא שלי, שנפטר על שולחן הניתוחים, ואשתו הראשונה של יגאל, שנפטרה מסרטן בראש.

"יום לפני הניתוח יגאל ואני חגגנו 33 שנות נישואים", היא מציינת, "וברור שלא חגגנו. אף פעם לא אהבתי חגיגות. אבל כיום, שנה וחצי אחרי שקרה לי נס, אני יודעת יותר מתמיד שיגאל הוא המלאך שלי. אם צריך לעבור את המסע המטלטל הזה, אז רק עם פרטנר כמוהו. יגאל שמר על אופטימיות גם כשאני ראיתי רק שחור".

בשנתיים האחרונות, נוסף על הטיפול האינסופי בה ובמקביל לעבודות בישול וניקיון, גוטסדינר (74) היה גם זה שענה לסלולרי שלה ודחה הזמנות להופעות. "לרוחמה יש קריירה של 45 שנה, מאז התגייסה ללהקת פיקוד המרכז, והיא מעולם לא ביטלה הופעה", הוא אומר. "גם בהריונות, גם אחרי לידות, השירה היא סם החיים שלה, ופתאום מצאתי את עצמי מתלבט. לומר שהיא חולה? שהיא ממתינה לניתוח? שהיא מתאוששת? בסוף אימצתי נוסח אחיד. אמרתי ‘רוחמה לא זמינה כרגע’, ורק בליבי תהיתי עד מתי הרגע הזה יימשך".