שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: יובל חן
    24 שעות • 18.07.2018
    "אני רוצה להשתמש בתבונה במתנה שקיבלתי מהבורא"
    לקח ליובל דיין הרבה זמן להבין שהיא לא צריכה להתנצל על כלום, רק ליהנות מהבחירות שלה בחיים. בראיון ל"ידיעות אחרונות" היא מספרת איך ההתקרבות לדת הופכת אותה לבן אדם טוב יותר ולמה יש לה פרפרים בבטן רגע לפני הופעת הבכורה על במת תיאטרון הבימה
    יואב בירנברג | צילום: יובל חן

    "הו, הנה הבת שלי. כפרה עליה, איזו מתוקה, פשוט נשמה", אומר יעקב כהן כשיובל דיין מגיעה ומחבק אותה. גם היא מחזירה לו חיבוק מהלב. כמה דקות אחר כך, כשהם יהיו על הבמה בחזרות להצגה "מיקה שלי" בתיאטרון הבימה כאב ובתו, אפשר יהיה להיווכח איך הכימיה ביניהם עובדת. שקטה, סבלנית, מכילה. ודיין צריכה את זה. זו הרי הפעם הראשונה שלה על במת התיאטרון.

     

    "אני מכירה את יעקב הרבה זמן, אבל החזרות הן הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים, והוא מדהים", היא אומרת. "הוא בן אדם מלא חום, צנוע ומפרגן. יש לי הרבה מה ללמוד ממנו".

     

    דיין, 23, פרצה לפני שש שנים ב"דה וויס". היא סומנה כפייבוריטית הגדולה לזכייה, אבל בצעד שעורר הרבה כותרות ושאלות היא פרשה בסערה רגע לפני הגמר. מאז היא עושה הכל בדרך שלה, בצעדים מדודים, במחשבה, בוחרת בפינצטה את החומרים שמתאימים לה. בשנים האחרונות דיין מקבלת לא מעט הצעות לשחק בטלוויזיה ובתיאטרון. אבל כאחת שיודעת יותר טוב מכולם מה נכון לה — היא העדיפה להמתין. עד שמשה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה ובמאי ההצגה שמבוססת על שיריו הנצחיים של יאיר רוזנבלום, הציע לה להיבחן. "עד עכשיו העדפתי לחכות כי לא הרגשתי שביססתי את המקום שלי כזמרת", היא אומרת. "אבל אחרי שני אלבומים והתחלה של אלבום שלישי, אני כבר מרגישה בשלה ומשופשפת להפליג גם לנמלים אחרים, למרות שאין לי ניסיון קודם בזה ולא למדתי משחק".

     

    בכל זאת, מדובר כאן בהצגה בתיאטרון הבימה, במקום שבו דרכו גדולי השחקנים. לא היו לך היסוסים?

     

    "לא, משהו בתחושת הבטן שלי הרגיש שייך לפה. כששואלים אותי איך בהבימה, אני אומרת שזה כמו סדנת העצמה, שנדרש ממני להיות גם שחקנית וגם רקדנית, וגם לחלוק במה עם אנשים ששרים יחד איתי, שזה משהו שאני לא רגילה אליו. יש לי הרבה מאוד תמיכה מהקאסט. באיזשהו מקום אני מרגישה שדי נזרקתי למים ולקחתי את ההזדמנות הזאת באהבה. כשאתה נכנס לבמה ורואה את כל התפאורה, זה מרגש .מאוד התרגשתי בכלל שפנו אליי. זה גם היה אחרת משאר ההצעות שהופנו אליי, כי ההצגה מבוססת על שירים של יאיר רוזנבלום שאני מאוד מאוד אוהבת".

     

    הכל קורה לטובה

     

    דיין, ילדת סנדוויץ', נולדה באשדוד לאבא עובד נמל ואם עובדת הרשות המקומית. מוזיקה תמיד הייתה בבית ההורים, אבל יובל לא חלמה אז להיות זמרת. "כשהייתי קטנה חשבתי בכלל שאהיה רופאה כשאגדל", היא מספרת. "זה המסלול שנותבתי בו. אותרתי כמחוננת היחידה בשכבה ואז בכל יום שישי הייתי יוצאת לבית ספר מיוחד שמלמד אותך רובוטיקה, וטרינריה וביולוגיה".

     

    איך זה להיות המחוננת היחידה בשכבה?

     

    "סבלתי מזה", היא מחייכת. "ביקשתי שיעשו לכולם מבחן חוזר. לא היה לי נוח שאני המחוננת היחידה. הייתי אז חננה אמיתית. הייתי גם ילדה רצינית, של מועצת התלמידים, של פעילויות חברתיות, אבל הייתי מאוד רגישה. אני זוכרת שכשהיינו הולכים לאסיפת הורים, אמא שלי הייתה לוחשת למורה, 'תתנהגי אליה בעדינות'. היא תמיד גוננה עליי. הם חששו שהרגישות שלי תהיה בעוכריי.

     

    "מאז שאנחנו ילדים תמיד אומרים לנו מה יקרה אם אנחנו ניפול. אף אחד אף פעם לא אומר לך מה יקרה אם תצליח. תמיד פורסים בפניך את רשת הביטחון ואומרים, 'אם את נופלת, אנחנו פה'. אבל רגע, הצלחתי, אז מי מחכה לך כשאת ממריאה?"

     

    הרגישות הזאת חרצה גורלות גם בדה וויס. "אני חולת שליטה", היא אומרת. "אני חייבת לדעת לאן אני הולכת ומה אני עושה, ושם, בתוכנית, הרגשתי שיצאתי מאיזון. הייתי מוקפת באנשים יוצאי בתי ספר למוזיקה, שלמדו כל החיים שלהם מוזיקה, ובאה ילדה מאשדוד שלא למדה כלום ופתאום יש עליה המון פוקוס. וזה הלחיץ אותי. זה הרגיש לי כמו משימה כבדה מדי לילדה חסרת ניסיון מוזיקלי.

     

    "זה גם מה שקורה בהבימה. כולם למדו מוזיקה ומשחק, אבל הפעם אני מרגישה שאני באה ממקום הרבה יותר בוגר ונוכח ומבינה שאני לא צריכה להתנצל אלא להיות גאה בעצמי. בדה וויס זה הרגיש לי כאילו מישהו שם לי את החיים על הילוך מהיר מדי, ורציתי להחליט באיזה הילוך אני רוצה לנסוע".

     

    היו רגעים מאז שהתחרטת על ההחלטה לפרוש מדה וויס?

     

    "לרגע לא. אני גם בחורה מאמינה שיודעת שכל מה שקורה — קורה לטובה. אני גאה בהחלטות שלקחתי ועומדת מאחוריהן".

     

    אבל יכולת גם להיכשל?

     

    "לקחתי את זה בחשבון, וגם אחרי שפרשתי לא מיהרתי להוציא שירים ולנצל את המומנטום שהיה סביבי. אני זוכרת שעודד בן־עמי צילצל אלינו הביתה ואמר לי, 'עכשיו, בלי קשר לראיון, למה עשית את זה?'. כולם דיברו על זה. עד היום שואלים אותי למה פרשתי. אני מרגישה שהאנשים שמדברים איתי מתחלקים לשניים — יש כאלה שמבינים ויש כאלה שאומרים, 'אבל יכולת לזכות. ויתרת על משהו מאוד מאוד גדול'. ואני מסבירה שהמשהו המאוד גדול הזה היה עבורי מאוד קטן לעומת השקט והשלווה הפנימית שרציתי בה".

     

    עד כדי כך?

     

    "כן. לפני שאתה עולה לאודישן שואלים אותך: מה יקרה אם ארבעת המנטורים יסתובבו? במי תבחר? כששאלו אותי נקרעתי מצחוק, והם לא הבינו למה אני צוחקת. אמרתי — קיבלתי מכם MP4 בחינם, אני מה־זה מבסוטה. מפה כל השאר זה בונוס. באמת, באתי בשיא התמימות לדבר הזה, ופתאום החיים שלך מתהפכים בדקה וחצי של שיר כשאתה בקושי בן 16 וחצי. מבחינתי, הקאט הזה התבקש, וברוך השם זה גם הצליח. אז אין לי על מה להצטער. זו פשוט החלטה שהנפש שלי הקיאה מתוך הגוף. הרגשתי שאני טסה ברכבת הרים, אמנם טובה, אבל רכבת הרים".

     

    וכששואלים אותך היום אם להשתתף בתוכניות כאלה?

     

    "עד היום אמהות שואלות אותי כשאני הולכת ברחוב, ואני אומרת, 'אם זה באמת החלום שלכן, אז כן. ללכת על זה כי זו פלטפורמה מדהימה שיכולה לעשות הרבה טוב למי שבא לשם עם כלים נכונים. הייתי אז ילדה, אבל באישיות שלי הייתי אישה מאוד מבוגרת. אפילו קצת זקנה. יש לי נפש מאוד עתיקה. מאז שאני ילדה תמיד עניינו אותי שאלות יותר מהותיות כמו לאן אנחנו הולכים, מה התכלית שלנו פה".

     

    להיות צנועה ונדיבה

     

    שש השנים שעברו מאז לימדו את דיין להתמודד עם ההצלחות. גם ההתקרבות שלה לדת. "למדתי להגיד שאם קיבלתי משהו, אז זה מגיע לי", היא אומרת. "כשהגעתי להבימה הבטחתי לעצמי ליהנות ממה שקורה לי בהווה ולא בדיעבד, ואני מרגישה שאני מצליחה בזה. היום אני גם מאמינה כשאנשים אומרים לי שהם עוברים בזכות השירים שלי תקופות בחיים, שהם נותנים להם תקווה".

     

    היא היחידה במשפחתה שבחרה להתקרב לדת. "אני חושבת שמאז ומתמיד זה משך אותי, במיוחד החוכמה האדירה שטמונה בכתבים האלה, בין אם זה הרמב"ם ובין אם זה הרב קוק", היא אומרת. "אלה דברים שאני מוצאת בהם המון השראה, המון היגיון, והרבה טוב לנפש. דרך היהדות אני לומדת איך להיות בנאדם יותר טוב, צנוע, נדיב, לכבד את ההורים".

     

    עוד לפני שבחרה בקרבה לדת, יובל נהגה לפקוד את בית הכנסת. "התחלתי ללכת לבית כנסת בימי שישי עוד לפני שהתחלתי לשמור שבת, בגיל 15־16. לא תמיד אפילו הייתי מתפללת. הייתי יושבת שם, נהנית מהאווירה, מהחיבור לאנשים, מהשירים. זה ריגש אותי. עם הזמן התחלתי גם להתפלל".

     

    ההתקרבות לדת יכולה לפגוע בקריירה שלך? יכול להיות שתחליטי בעתיד להופיע רק בפני נשים?

     

    "יש משפט יפה שאומר שהתורה נמשלת למים. זה אומר שאיזה כלי שתביא לשם, היא תיכנס לתוכו. אם הבן אדם קיצוני הוא יהיה קיצוני גם בתורה. אם הבן אדם מאוזן, הוא יהיה גם מאוזן בתורה. אני מאמינה שיש לי פה הזדמנות לרגש, לעשות משהו משמעותי, ואני לא רואה את עצמי מגיעה לאיזושהי החלטה קיצונית — לעצור הכל. אני דווקא רוצה להשתמש בתבונה במתנה שקיבלתי מהבורא ולעשות איתה דברים שיחברו בין עם ישראל".

     

    כרגע היא ללא בן זוג. "הייתה לי זוגיות משמעותית שנמשכה שנתיים והסתיימה", היא אומרת. "מה יקרה איתי בעוד חמש־שש שנים? החלום המקורי שלי הוא לפתוח מרכז שמטפל בילדים באמצעות מוזיקה. בנוסף, אני רוצה להעמיק את השורשים בתרבות הישראלית, ולהיות מחוברת כמה שיותר לאמת שבי".

     

    מרגישה מרחפת

     

    עכשיו היא משחקת ב"מיקה שלי", שכתב גדי ענבר ומביים משה קפטן. עלילת המחזה שיועלה לראשונה ביום שני הקרוב, מתרחשת בין שתי מלחמות — ששת הימים ויום כיפור. במרכזה קבוצת נערים על סף גיוס. מיקה (יובל דיין) נקרעת בין שתי אהבות גדולות — האחת לגידי, צעיר מלא חיים הלוקה בהלם קרב, שנוטש אותה ובורח מהארץ בחיפוש אחר מעט שקט לנפשו, והשנייה להארי, שמוצא תשובה בחזרה לדת. לצד דיין ויעקב כהן משחקים בין השאר גם מיקי קם, נדיר אלדד, מתן שביט, משה אשכנזי, אושרת אינגדשט ורויטל זלצמן. רשימת השירים כוללת אבני דרך כמו "שלווה", "ישנן בנות", "אהוב בסיירת חרוב", "היה לי חבר היה לי אח", "בשמלה אדומה", "מוכרחים להמשיך לנגן", "גבעת התחמושת", "ונתנה תוקף" ו"שיר לשלום".

     

    מהמפגש הראשון של דיין עם התיאטרון, עושה רושם שמדובר רק בתחילתה של דרך חדשה. "יש לי חשק להמשיך לשחק, ולא רק תפקידים מוזיקליים", היא אומרת. "יש לי גם מורה נהדר, קפטן, שיודע לעבוד עם אנשים שהם חדשים בתחום הזה. כשאמרתי לו שאני לא שחקנית, הוא ענה 'את זה תשאירי לי. אני יודע להוציא מאנשים שהם לא שחקנים את השחקן שבהם'. כל יום אני יוצאת מהבימה ומרגישה שאני פשוט מרחפת".

     

    ההצגה הראשונה מתקרבת. אין לך שום חששות?

     

    "יש לי פרפרים בבטן. בהתחלה פחדתי שהרמה כביכול תרד בגללי, כי אני חסרת ניסיון, אבל לקחתי את הטיפים שקיבלתי ועבדתי עליהם הרבה בבית. הופעתי כבר לפני אלף אנשים ויותר באמפי שוני, ופה אני יותר מתרגשת".

     


    פרסום ראשון: 18.07.18 , 20:14