מדווחים מהשטח: והפעם: נתי רוזנקרנץ, בן 48 מנווה מונוסון | איפה: איטליה

נתי, מה עשית באיטליה?

הבת האמצעית שלי סיימה תיכון והיא לפני שנת שירות משמעותית. שנינו אוהבי ספורט וטבע אז תיכננתי לנו טיול טבע אתגרי. טסנו לרומא, נסענו שעה וחצי לכיוון מזרח אל מחוז אומבריה. זה אזור של מפלים, אגמים וטרקים.

לא נסעתם להירגע מהחיים.

לא. בבוקר יצאנו לפעילות שנקראת קניונינג. נסענו להרים ומשם יצאנו לטרק של שעה וחצי בסבך, ואז התחלנו לרדת סדרה של עשרה מפלים גועשים בסנפלינג, כשבין מפל למפל הולכים בסבך. היינו בקבוצה עם מדריכים. שאר חברי הקבוצה באו עם ניסיון בסנפלינג, אנחנו בלי. כל המדריכים דיברו איטלקית ולא הבינו אנגלית.

אבל שרדתם.

כן, בשש בערב יצאנו מהסבך למרעה והרגשנו שעשינו את זה, ואז התפרענו על פיצות. ביום השני הלכנו למסלול מפורסם של רפטינג, אבל שני המשוגעים החליטו לעשות אותו אחרת. עשינו מה שנקרא "הידרו־ספיד" - אותו מסלול - רק עם גלשן בוגי, סנפירים וקסדה. המדריכה אמרה לנו "אני יכולה להסביר לכם המון, אבל סביר להניח שבשלב כלשהו תמצאו את עצמכם בתוך מכונת כביסה". וכך גם היה.

מי נכנס למכונה?

שנינו. נכנסנו לנהר, ראינו את סירות הרפטינג חולפות על פנינו והתחלנו לגלוש אחריהם. יש בנהר גלים גבוהים בגלל הסלעים, אז צריך ללמוד את הטכניקה תוך כדי, אבל הטבע לא מחכה שתלמד אז מצאנו את עצמנו כמה פעמים מתערבלים. בכזה מצב צריך לדעת להיות תמיד בזרם הנהר ולא להיקלע לקצוות כי משם מתקשים לצאת. למזלנו לא נתקענו. חטפנו מכות יבשות, זה כיף אדיר אבל יש בזה סכנה.

בטח הייתם רעבים אחרי, זה המון אנרגיה.

אבל ויתרנו על ארוחת צהריים, כי משם המשכנו לקבוצת אופניים שתיאמנו מראש. הגענו למקום ואנחנו רואים עוד זוג איטלקי, מאומן, עם כל התלבושת והאופניים המותאמות והחליפה והתיקים, ואנחנו שנינו עם סנדלי שורש. המדריך ויטו ראה אותנו ואמר "מה זה?". אמרנו "זה בסדר, איטס איזראל". יצאנו לדרך ולא עיכבנו את הקבוצה. הוא לקח אותנו לאזורים יפים ומפלים, וכשנכנסנו לנהר בהפסקה אמרתי לו "עכשיו אתה מבין למה סנדלים?".

בטח ישנים טוב בכזה טיול.

כל לילה. למחרת התחלנו בריצת בוקר סביב האגם, ומשם הגענו למקום היחסית תיירותי - מפלי מרמרה. המשכנו לאיזה טרק בהר מאוד גבוה, חמש שעות הליכה במעגל גדול ויפה, לבד. יום קודם ראינו נחש והמדריך אמר שיש שם נחשים וחזירי בר, אבל עברנו גם את זה. ולמחרת חזרנו לארץ עייפים ומרוצים.

לא עשיתם בטן־גב. אפילו לא דקה.

אבל הילדה מוכנה לחיים. הילדה חזרה ולמחרת יצאה למחנה צופים, היא אמרה לי ששם היא נחה.

מכירים מישהו רחוק?  nevo21@gmail.com