כל מי שרואה את הסקייטים החשמליים החדשים של סגוויי (Segway) לא יכול שלא לתהות: איך, לעזאזל, רוכבים על זה בלי ליפול?
ה־Drift W1, שנחשפו לפני שבועות בודדים, הם זוג סקייטים עם הנעה חשמלית ומנגנון ייצוב אוטומטי. מניחים רגל אחת על כל גלגילית — אין רצועה מאבטחת — ופשוט רוכנים קדימה ומתחילים לנסוע. האמת? זה נראה די מסוכן ולא יציב. "זה כנראה רעיון נורא. תאונות בוודאי יתרחשו", נכתב באתר הגאדג'טים הפופולרי engadget.
אבל דניס הארדהולט, נשיא סגוויי EMEA, הממונה על פעילות החברה באזור אירופה, המזה"ת ואפריקה, כבר ניסה את ה־Drift החדשים ומרגיע: "זה היה פנטסטי, אפילו אני יכול לרכב עליהם. זה הרבה יותר נוח וקל ממה שהיית מצפה. הם מצוידים בטכנולוגיית הייצוב העצמי שיש לנו כבר שנים. זה מרגיש ממש כמו החלקה על הקרח או נסיעה על רולר־בליידס". בתערוכת IFA הקרובה בברלין החברה צפויה לתת הזדמנות לאנשים נוספים להתנסות במוצר, והיא תתחיל למכור אותו בהמשך גם בישראל.
שינתה כיוון
כשמדברים על סגוויי רובנו נזכרים ברכינוע, כלי התחבורה האישי שהומצא בתחילת שנות ה־2000. הוא התקבל בהתרגשות ונחשב חידוש מלהיב, אך בסופו של דבר נכשל בהשגת נתח שוק רחב. הסיבה: מדובר היה בכלי יקר, שפנה לנישה מצומצמת. סגוויי של היום היא כבר חברה אחרת לחלוטין: ב־2015 נרכשה החברה האמריקאית על־ידי סטארט־אפ סיני בשם Ninebot, שהיה אז בן שנתיים בלבד ועסק בפיתוח כלי תחבורה חשמליים וברובוטיקה, וזכה להשקעה גדולה מענקית הסמארטפונים שיאומי.
מאז, סגוויי־ניינבוט שינתה כיוון. אף שהיא עדיין מייצרת את הסגוויי המקורי, בעיקר לשימושים מסחריים־מקצועיים כמו טיולים ועבור כוחות שיטור, היא נכנסה בכל הכוח לעולם הצרכני והחלה להתמקד בכלי תחבורה חשמליים חכמים ואישיים. רובם מצוידים בחיישנים ובטכנולוגיית הייצוב הדינאמית מהסגוויי המקורי, שמאפשרת להאיץ, לעצור ולפנות רק באמצעות מחוות גוף לכיוון המתאים.
הכלי המוכר ביותר שלה הוא הסגוויי־מיני (בעל כמה גרסאות וגדלים): זהו מיני־רכינוע, שנראה כמו הוברבורד עם מוט ייצוב, שעליו משעינים את הרגליים. בנוסף, בשנה שעברה השיקה החברה קטגוריה חדשה של קורקינטים, ובקרוב תתחיל למכור את הסקייטים. הכלים של סגוויי מיובאים לישראל על ידי UME מקבוצת UMI (יבואנית שברולט, קאדילק ואיסוזו).
במארס האחרון גם נפתחה חנות דגל חדשה של סגוויי־ניינבוט ברחוב דיזנגוף בת"א. לדברי הארדהולט, זו חנות הדגל הראשונה מסוגה שמקימה החברה מחוץ לסין.
מקפיד על קסדה
למה החברה מתעניינת בשוק הישראלי הצנוע? "יש ביקוש גדול לסוגי תחבורה חדשים בישראל", הוא משיב. "אולי הרושם שלך הוא שהשוק הישראלי לא גדול, אך בקנה מידה גלובלי הוא משמעותי בשל האימוץ הנרחב של טכנולוגיות לניידות אישית והפתיחות לחידושים. הישראלים גאים בכך. בנוסף, היינו בת"א ונתקלנו בבעיות כמו עומס תנועה, צפיפות עירונית והיעדר חנייה. אלה בעיות שקיימות בכל העולם והן מאוד ברורות גם בישראל. לכן, עבורנו זה לא היה רעיון מוזר לפתוח חנות ראשונה כאן".
הארדהולט אומר כי בחברה מרוצים מהמכירות של המוצרים בארץ: "זה שוק שצומח בקצב גבוה יותר ממה שאנו מסוגלים לעמוד בו". ואכן: דומה כי בשנים האחרונות רחובות ישראל הצפופים ובעלי המדרכות הצרות מתמלאים ביותר ויותר כלי תחבורה חשמליים קטנים, מהוברבורדים דרך סקייטבורדים ועד קורקינטים ואופניים חשמליים (לא רק של סגוויי, כמובן, אלא שלל מותגים וחברות). וכמובן שכמות התאונות הקשות שבהן מעורבים רוכבים של כלים כאלה, עולה בהתאם. המקרה הזכור ביותר הוא של הדוגמנית שלומית מלכה, שנפצעה בראשה לאחר שהחליקה עם הקורקינט החשמלי בת"א.
הארדהולט (שמקפיד לחבוש קסדה כשהוא מצטלם על אחד מהכלים של החברה), אומר, כי הכלים שמייצרת החברה בטוחים, ושהאחריות לשמירה על בטיחות מוטלת על המשתמשים. "החברה שלנו תמיד עודדה אנשים לנקוט באמצעי זהירות, לרכב על הכלים באופן בטוח וללבוש ציוד מגן כמו קסדות. אנחנו מנסים לחנך משתמשים, עושים מה שאפשר, אך גם סומכים על האחריות שלהם. בסופו של דבר, אם אני רוכש מכונית ונוהג בצורה לא בטוחה, יצרן המכוניות לא יכול לעשות שום דבר בקשר לזה".
הקילומטר האחרון
התוכנית לטווח קצר של סגווי, לדברי הארדהולט, היא למצוא פתרון ל"בעיית הקילומטר האחרון" (בעיית ההגעה, למשל, מתחנת הרכבת או האוטובוס למשרד או הביתה). אבל כשמסתכלים על היצע המוצרים של החברה, נדמה שהיא עדיין ממוקדת במכשירי פנאי והנאה, כאלה שפונים לקהל צעיר, ולאו דווקא כאלה שמסוגלים לפתור בעיות תחבורה ממשיות ולהחליף מכונית או אופניים.
"לא מסכים עם הטענה הזו", אומר הארדהולט. "אם נסתכל על סדרת המיני, היא אכן משמשת יותר לבידור ולכיף, וכך גם הדריפט. אבל הקורקינטים שלנו בהחלט משמשים לתחבורה יומיומית. אני לוקח את הקורקינט במכונית, מחנה אותה, ועושה את הקילומטר האחרון עם הקורקינט. החברה הולכת לשילוב: חלק מהמוצרים יהיו רק לצורכי הנאה, ואחרים ישלבו הנאה ותחבורה אישית".
אגב, סגוויי השיקה את הקורקינטים שלה בעיתוי מצוין: בימים אלה חל זינוק בביקוש להשכרת קורקינטים חשמליים שיתופיים דרך אפליקציות, בעיקר בסן־פרנסיסקו. גם ענקיות כמו אובר וליפט נכנסו לתחום. הארדהולט מגלה כי סגוויי מספקת את הקורקינטים לרבות מהחברות.
רובוט שעוקב אחריך
אז מה הלאה? אחד התחומים שסגוויי שוקלת להיכנס אליהם ברצינות רבה הוא הרובוטיקה, וספציפית — לרובוטים אישיים חכמים. הראשון הוא ה־Loomo, כלי תחבורה קטן שהוא גם רובוט המשמש כעוזר אישי. אפשר לרכוב עליו כמו על הוברבורד, וברגע שיורדים ממנו, המסך מסתובב וחושף "פנים" דיגיטליות חייכניות — והוא יכול לנסוע לבד, לעקוב אחריכם, ואפילו לקחת עבורכם את תיק הגב, את שקיות הקניות — או סתם לצלם אתכם מרחוק. הוא יושק בהמשך השנה.
"המייסדים של ניינבוט עוסקים בצורה עמוקה בבינה מלאכותית, ברובוטיקה ובטכנולוגיות עתידניות המקלות על החיים, לא רק בכל הקשור לניידות", אומר הארדהולט. "ה־Loomo הוא יותר מוצר חזון ולא בהכרח מיועד לשוק הרחב. אפשר לראות אותו כאח של R2D2 או BB8 (הרובוטים מ"מלחמת הכוכבים"). אפשר לדמיין איך רוכבים עליו למכולת המקומית, יורדים, הולכים בין המעברים כשהוא הולך אחריכם ומקריא את רשימת הקניות. בדרך חזרה אתה צועד ברגל, ו־Loomo נוסע מאחוריך, עוקב אחריך וסוחב עבורך את השקיות. זה אולי נשמע קצת מופרך, ולא בטוח שזה יהיה כך במציאות — אבל אנחנו מצפים שרובוטים יהיו בתחילה שוק קטן — שבהחלט יגדל".
ואיך תבטיחו שסגוויי בגלגולה הנוכחי לא תגמור כמו הסגווי המקורי שנכשל?
"לא הוגן לקרוא לסגווי המקורי 'אי הצלחה'", הוא אומר. "דין קיימן, שהמציא אותו, הקדים את זמנו, וראה בעיות שבאותה תקופה אנשים אחרים לא ראו, ואולי לא היו אז הבעיות הכי גדולות. לכן הוא גם ייצר מוצר שהקדים את זמנו. לפני 15 שנה המצב היה מעט שונה, אך היום ברור שבפני העולם ניצבים אתגרים כמו צפיפות, פקקים, זיהום אוויר והיעדר חנייה. החזון שלנו כעת הוא לתת לאנשים דרכים חדשות לנייד את עצמם מנקודה א' לנקודה ב', בעיקר בערים ובסביבה אורבנית". ˆ
sagi-c@yediot.co.il
