רביעי 26 בספטמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    עינב שיף
    חדשות • 20.07.2018
    רואים לכם
    עינב שיף

    בניגוד לקלישאה, התמונה הזאת לא שווה אלף מילים וגם לא מאה אלף. הרוח שנושבת ממנה חזקה יותר ממה שהטקסט, כל טקסט, מסוגל להכיל. כי לא משנה כמה מביטים בה ומאיזו זווית, התחושות שהיא מציפה משתקות גם את הדחף להגיד משהו, להבין מה זה אומר, לנסח את הרגע הזה בישראל. אפשר פשוט לקרוא לזה ייאוש.

     

    הנה הוא, השלטון, במלוא הדרו: זחוח ומדושן, מתכנס לסלפי שינציח לילה של "הישגים" לקואליציה. יש שם, בשורה הראשונה, ח"כ שחשוד בשוחד, שחסינותו מנעה ממנו מעצר ודאי; ראש שב"כ לשעבר, שהמיר את קשית הסיכול בנבוט הפופוליזם; שר שמקפיד להגחיך את עצמו מדי ראיון; סגן שר שרדף עם סכין אחרי פעיל פוליטי ונדרשו תחקירים כדי לברר מה הוא בעצם עושה; ח"כ שפעל ללא לאות למען צורך ציבורי דחוף במיוחד - שיפור תנאיו של ראש הממשלה; והח"כ המצלם, שכבר תשו הכוחות מלהזכיר את הנבערות, הבורות, הגסות והסקסיזם שהוא מפיץ מאז נכנס בסערה לחיינו. נסתפק במילה אחת: בורגס.

     

    ובמרכז, המנצח. בכל המובנים, גם כווינר וגם כאחראי על התזמורת הזו ועל הצלילים שהיא מפיקה. קל להבחין באי־הנוחות של ראש הממשלה, במבוכה שהקִרבה מעוררת אצלו. כמה הוא ניסה, למשל, להתחמק ממפגש מתועד עם אורן חזן בישיבות הסיעה. אבל הפעם הוא שם. וטוב שכך, כי בין שהוא נוכח ובין שלאו, הוא תמיד שם: בחוק הלאום ובאפליית האבות ההומואים, במקארתיזם של שר המדע ובמצעד האיוולת בעזה. בעידוד או בקריצה, בזיגזוג או בשב ואל תעשה: הכל עליו.

     

    מה שהופך את הצילום של עמית שאבי (צלם "ידיעות אחרונות") לאיקוני הוא פרט קטן, כביכול משעשע: כשחזן מניף את הסלולרי שלו חולצתו מצטרפת אליו, כך שהיא אינה מכסה את כל גופו. מותנו הגלויה לעומת נתניהו החנוט בחליפה, היא הפער בין התדמית המכובדת למציאות המרושלת, בין פרלמנט לשכונה.

     

    אולם יש בטפח הזה הרבה מעבר. זהו החרך שחושף את מה שגם סלפי יהיר לא יצליח להעלים: את הדורסנות שמחפה על חוסר ביטחון, את הצורך במפגני פטריוטיזם צווחני כדי להסתיר ריקנות אינסופית, את הפחד המודחק מהיום שבו כל זה ייגמר. שם, ברווח שבין הגבר לחולצה, נמצא המסר: אתם עכשיו שמחים ושיכורים מכוח, אבל אנחנו רואים לכם.