אחד הסרטים האמריקאיים המדוברים ב־2017, "פרויקט פלורידה", מתאר את חייהם של ילדים לאמהות חד־הוריות שגרים בבניין מול הכניסה ל"דיסניוורלד" בפלורידה. הם משחקים בעגלות סופרמרקט, עושים בלגן בקומפלקס, אך אף אחד מהם לא זכה לבקר בעולם החלומות של דיסני שמעבר לגדר. הסיבה: לאמהות שלהם אין כסף.

המציאות של 35 אלף תושבי המועצות האזוריות הבדואיות אל־קסום ונווה־מדבר בנגב מזכירה מעט את הילדים האלה: קרובים, אבל לא נוגעים בארץ המובטחת. בעוד כמה חודשים ייחנך בתראבין, אחד מ־11 הכפרים שמרכיבים את שתי המועצות, שדה סולרי לייצור חשמל בכמות השווה לצריכה השנתית של 25 אלף בתי אב. אף שתושבי 10 הכפרים הנוספים אינם מחוברים לרשת הארצית, הם לא ייהנו מהחשמל מהמתקן החדש. ההספק השנתי של 10 מגה־ואט שהקולטים הסולריים ייצרו יועבר למערכת הארצית ויחולק בין שאר תושבי המדינה. השכנים של תראבין ייאלצו להמשיך להסתדר עם גנרטורים פרטיים וחיבורים פיראטיים מסוכנים.

המתקן הסולרי יוקם על קרקעותיו של מוסא תראבין, בן 48 ואב ל־13. עם שאר 2,500 בני שבטו הוא גדל באזור עומר, עד שבתחילת העשור הקודם העבירה אותם הממשלה למיקומם הנוכחי, מעט דרומה לרהט, והקרקע נרשמה על שמם בטאבו. 400 דונם מ־1,500 שייכים למוסא ולאחיו, ובמשך כמה שנים הם זרעו שם מעט חיטה והשכירו חלקים ממנה לגידולי תפו"א. ב־2010 הציעה להם חברת האנרגיה "ערבה פאוור": תשכירו לנו 150 דונם לקולטים סולריים לייצור חשמל, ובתמורה נשלם לכם סכום שנתי.

מוסא חתם. בשלב מסוים נרכשה ערבה פאוור על ידי "משקים אנד פרטנרס" שבבעלות הארגון הארצי של משקי הקיבוצים, המקימה 20 אלף קולטים על 150 הדונמים של מוסא. השדה יפעל כאן 23 שנים. הרווח השנתי למשפחה יהיה כ־375 אלף ש' לפי מפתח של כ־2,500 שקל לדונם. משקים אנד פרטנרס תשלם גם את דמי ההשבחה, כמיליון שקל.

מוסא תראבין | צילום: חיים הורנשטיין

תראבין אמנם מחובר לחשמל, אבל עדיין במעמד סוציו־אקונומי נמוך. במרכזו יש מכולת אחת, שבה פחית קולה נמכרת ב־4 שקל, והיא משמשת מוקד עלייה לרגל לילדים המקומים.

"הפרויקט יעזור למשפחות שלנו", אומר מוסא, "זה עסק מעולה. אתה לא צריך לעבוד יותר מדי, והקרקע עושה רווח". לדבריו, שכניו מפרגנים: "יש בכפר אנשים עם עדרי עיזים וכבשים והם לא יורשו להיכנס לשטח הסולרי המגודר. ההסכם שלי מול משקים אנד פרטנרס קובע גם שהם יעסיקו 6 מבני המשפחה באבטחה ותחזוקה". רחמים יונה, ראש ועדת התכנון המרחבית של האזור, אומר שבקשות ל־3 פרויקטים סולריים נוספים הוגשו לוועדה על ידי בדואים, אחת מאום־בטין ושתיים מאבו־קרינאת.

הפוטנציאל הסולרי של אדמות הבדואים נופל לרשות לפיתוח ולהתיישבות הבדואים בנגב כפרי בשל. הרשות היא אגף במשרד החקלאות שמנסה לרכז את הבדואים בנגב ב־7 העיירות המוסדרות שהוקמו בשנות ה־70, ובשתי המועצות האזוריות אל־קסום ונווה־מדבר, הכוללות את תראבין. הרשות שואפת לחתום על הסכמים עם בדואים שיש להם תביעות בעלות על קרקעות, לגרום להם להתפשר על חלקן, במקרים מסוימים להעתיק את מקומם לאזור העיירות המוסדרות, ובתמורה לתת להם בעלות רשמית בטאבו על הקרקעות.

"הפרויקט על האדמות של תראבין מעולה לנו", אומר מנכ"ל הרשות יאיר מעיין, "זה יגרום לבדואים אחרים שתובעים בעלות על קרקע להבין שכדאי להתפשר ולקבל רק חלק מהקרקע בטאבו כי אפשר לעשות ממנה כסף". מוסא נוטה להסכים. "סוד ההצלחה בחיים זה לוותר ולהתפשר", הוא אומר. "ברור שבפשרה אתה מקבל פחות ממה שלדעתך מגיע לך, אבל המדינה חייבת לתת לבדואים יותר ממה שהיא לפעמים מציעה, להושיט יד ולתת להם להרגיש שהם שייכים ולא מופקרים. המצב הנוכחי לא טוב לאף אחד".

מהפכת אנרגיה

אלא שהפנטזיה של מעיין כי עשרות בדואים יבקשו מחר לחתום על הסכם בנוגע לקרקעות שלהם רחוקה מלהתממש בקרוב. תשתית חברת החשמל בנגב הגיעה לקצה גבול יכולתה בשינוע חשמל למרכז הארץ, ובשנים הקרובות לא יוקמו פרויקטים סולריים נוספים בדרום. לכן משקים אנד פרטנרס, למשל, מתמקדת בגליל.

בשנים האחרונות יש מהפכה בשוק האנרגיה, ולפני כחודש אף אושרה רפורמה מקיפה. כיום, 3% מהחשמל מגיעים מאנרגיה מתחדשת (בעיקר סולרית). היעדים שהציבה הממשלה הם שעד 2020 מקור 10% מהחשמל יהיה באנרגיה מתחדשת, ועד 2030 המספר הזה יטפס ל־17%.

האפשרות להקים שדות סולריים על אדמות של בדואים רבים בנגב תהפוך ריאלית רק בעוד 4־5 שנים, כשעבודות התשתית של חברת החשמל באזור יושלמו. ברשות החשמל מתנחמים בכך שהרפורמה מספקת תמריץ לחברת החשמל לשפר את הרשת: אם לא תעשה זאת, ייפגעו רווחיה.

לאחרונה ביקרו מנכ"ל משקים אנד פרטנרס, שחר בן־מויאל, ויו"ר החברה, חן מלמד, באתר הסולרי ובדקו את התקדמות העבודות. משקים אנד פרטנרס מקימה כיום 5 פרויקטים של חשמל סולרי בהיקף של 1,000 דונם (בדורות, תלמי יפה, עין צורים, מסילות ותראבין) ו־2,000 דונם נוספים בפיתוח. לפרויקט בתראבין הם גייסו 70 מיליון שקל מכלל ביטוח.

מלמד, בן קיבוץ לוחמי הגטאות שמתגורר כיום ביאכטה במרינה בהרצליה, מדגיש שהפרויקט בתראבין חשוב מאוד לחברה מעבר לפן הכלכלי. "התנועה הקיבוצית רואה פה פוטנציאל ליצור גשר ושיתוף פעולה בין אוכלוסיות בנגב", הוא אומר. "חשוב לנו להראות ששיתוף פעולה בין קיבוצניקים לבדואים אפשרי. בנוסף, אנחנו תוהים אם אפשר לעשות פרויקט דומה גם בעזה. כרגע אנחנו מעורבים בשתי יוזמות: הקמת תחנת כוח קונבנציונלית בשטחי המועצה האזורית אשכול לתושבי הרצועה, ואיתור שטחים להקמת מתקנים סולריים ובניית קו חשמל ייעודי משם לעזה - שלא תלוי במגבלות הרשת הישראלית. היוזמה השנייה מתקדמת יותר, אנחנו מעורבים בה עם משרד הביטחון ועוד חברות אנרגיה ישראליות, ואני מקווה שזה יתקדם".