"תסתכל עלינו", מבקש שמרי סגל, עו"ד במרכז "תמורה" לקידום השוויון, ולשעבר רכז השדולה הגאה בכנסת. "אין לך סיכוי לראות חבר'ה סטרייטים בגיל שלנו, שיכולים לשבת ביחד בלילה ולתכנן מחאות. הרי לכולם יש ילדים".

אנחנו נמצאים בדירה תל־אביבית צפופה, בשעת ערב מאוחרת של אמצע השבוע, סביב מגשי פיצה וקולה זירו. על ספות הסלון הקטן יושבים פרט לסגל עוד שישה צעירים להט"בים שפועלים מיוזמתם ובהתנדבות מלאה, במטרה לסחוף מדינה שלמה אל הרחובות. "הדרישה שלנו פשוטה, להיות אזרחים שווים", אומרים החברים המכונסים בסלון. "וכרגע אנחנו ממש לא מרגישים ככה".

לצד סגל יושבים נועה גולני, לשעבר יו"ר החוג הגאה במפלגת העבודה ומתנדבת באיגי, ארגון הנוער הגאה; אבירם בלומנקרנץ, מתנדב בוועד למלחמה באיידס; רועי נוימן, בוגר מחאת האוהלים של 2011; רן לייבל, מנכ"ל איגי ושותף בבר הגייז "שפגאט"; רעות נגר, עובדת בעמותת "ישראל חופשית" להפרדת דת ומדינה, אקטיביסטית לזכויות להט"ב ומפיקת המופע "לסביהוניסט"; וחן שמילו, פעיל בקהילה הגאה.

הם כולם בגילאי ה־30, ללא ילדים, בעלי מודעות חברתית מפותחת והיסטוריה של התנדבות בקהילה הגאה ובכלל. רהוטים, בקיאים בפרטים ומסורים לערכים של שוויון, הם מכנים את עצמם "הפנתרות הוורודות", והפכו תוך שבוע לאחת הקבוצות המשפיעות ביותר במחאת הלהט"ב, אותה מחאה שהשתלטה בימים האחרונים על סדר היום הציבורי.

בימים הבאים הם מתכננים שורה של אירועים מגוונים ויצירתיים. את מלוא הפרטים בנוגע למפת החסימות המתוכננות אי־אפשר לחשוף, אבל אם אתם חושבים להסתובב השבוע באזור ירושלים, כנראה שלא תוכלו להתעלם מהם.

צילום: יאיר שגיא

מחאה דיגיטלית

הקש ששבר את גב הקהילה היה התיקון לחוק הפונדקאות. רק לפני שנה קבע בג"צ שהחוק לא שוויוני ודחק במדינה לתקנו. התיקון שהובא לשולחן כלל בתוכו גם נשים יחידניות שמעוניינות להפוך לאמהות, אבל סגר את הדלת בפני אבות יחידנים וכמובן — בפני זוגות חד־מיניים.

אחרי שבראשית השבוע שעבר הצליחו חברי הקבוצה לחסום כמה כבישים במרכז תל־אביב לזמן קצר בלבד, ביום רביעי האחרון יותר מ־500 איש צעדו ביוזמתם מכיכר הבימה לקריית הממשלה, תוך שחלקם חוסמים את צומת השלום. המשטרה, שליוותה את הצעדה, איפשרה את חסימת הכביש ללא מעצרים.

ההפגנה התארגנה במהירות הבזק, מפה לאוזן ובאמצעות הווטסאפ, שעות בודדות לאחר ההצבעה על התיקון לחוק הפונדקאות. אנחנו מצטרפים לפגישה שעורכים מנהיגי הקבוצה שעות ספורות אחרי אותה הפגנה, כדי לתאם את המשך פעילותם.

בין הרגליים מסתובבת הכלבה אסי, על המדף ספרים של יורם קניוק, אסא כשר ויאיר לפיד, על אחת הספות זרוק מגפון, עדות להפגנה שזה עתה הסתיימה. אבל כלי המחאה החשוב ביותר בימינו הוא כמובן הטלפון, לא המגפון, שרק בעזרתו ניתן לגייס מאות אנשים להפגנה בהתרעה של כמה שעות. גם במהלך הפגישה מרביתם יושבים כשהווטסאפ והפייסבוק מהבהבים כל העת מול פניהם.

חלקם הספיקו להתקלח לאחר ההפגנה ומגיעים לפגישה כשהם מדיפים ניחוחות של שמפו, אחרים פחות. אבל בכולם אוחזת אותה אופוריה. "אני לא חושב שמישהו מאיתנו חשב שזה יגיע לכזו רמה", מתלהב בלומנרקנץ. "אי־אפשר לתאר את מה שהיה היום".

גולני: "אני אולי עפה על עצמנו אבל זה גרם לי להרגיש שאני חלק מאיזשהו תהליך היסטורי. הקהילה יוצאת החוצה ולא מתנצלת, ואנחנו חלק מזה. הייתי במהלך כל ההפגנה עם שיערות סומרות. כל הזמן שצעדנו הייתי בצמרמורות".

אבל נקודת הרתיחה שהוציאה לרחובות את כל חברי וחברות הקהילה, התרחשה גם סביב שני דיונים בבג"צ ותקרית אלימה בתל־אביב. בשבוע הקרוב ידון בג"צ בשתי עתירות; בדיון אחד יעסקו בזכותן של זוג אמהות להירשם שתיהן כהורותיו של ילדיהן, ללא הליך "אימוץ" יקר, משפיל וארוך בבית משפט. בדיון השני, יעסקו בדרישה להנפיק תעודות לידה עם שמות ההורים מאותו המין. בצירוף מקרים עגום, ביום שני האחרון הותקפה בסכין אישה טרנסג'נדרית בתל־אביב על ידי "לקוח" זנות, וכמעט מתה.

"יש משהו משותף לכל הלהט"בים שסטרייטים לא מבינים", אומר נוימן. "עברנו חיים די חרא, היציאה מהארון, ההתמודדות עם החברה. לראות את האנשים האלה יוצאים להפגין זה דבר לא מובן מאליו. גם ככה מתיש, אז גם לצאת ולהילחם? זה לא הדבר שבא לנו הכי טבעי".

מבצע הפגנה

פרט לסגל, איש מהם אינו מתכנן לעשות ילדים בקרוב. ואולם חוק הפונדקאות מסמל שבר גדול יותר, לא רק עבור סגל וגברים כמותו. "חוק הפונדקאות זו קריאת מלחמה על הקהילה", מבהירה גולני.

נגר: "וזה הרבה יותר מזה. יש פה מגמה: הדרה של נשים, הדרה של להט"בים, ובהמשך הדרה של חילונים. בגלל זה כשאנחנו יוצאים לרחוב זה לא רק המאבק שלנו, אלא מאבק על האופי של המדינה הזו. האינטרס של כולנו הוא שתהיה פה מדינה שוויונית שמכבדת את כולם".

אבל למרות המסרים האלה, גם הם לא האמינו שההירתמות הציבורית בישראל תגיע לרמות כאלה. השביתה שיזמה האגודה למען הלהט"ב תפסה תאוצה ולמעלה ממאה חברות ותאגידים הכריזו שיאפשרו לעובדיהם להשתתף, מרשות שדות התעופה ועד חברות כמו IBM. מספר חברות מרכזיות אף הודיעו שיציעו מענקים בגובה עשרות אלפי שקלים לעובדים שיחליטו להביא ילדים לעולם בהליך פונדקאות, ההסתדרות הוציאה קריאה למשק בבקשה לאפשר לעובדים לשבות, וההסתדרות הרפואית בישראל ביקשה מהגופים הרפואיים לאפשר לעובדים המעוניינים למחות לצאת מבלי שפרנסתם תיפגע. חברת WIX אפילו מימנה שלט חוצות ענק שמביע תמיכה במאבק על נתיבי איילון.

"השביתה הזאת היא רגע מכונן בהיסטוריה של מדינת ישראל. היא הרגע שבו מובהר סופית שעם ישראל בעד שוויון זכויות לקהילת הלהט"ב", אומר נוימן. "לא האמנו לרגע שעם ישראל יצטרף אלינו בעוצמות כאלה".

לאורך שבוע הפעילות העמוס חברי הקבוצה התרגלו לחלק משימות דרך הווטסאפ, ומפגש הפסגה אליו הסתננו היה הפעם הראשונה בה הם נפגשו פנים מול פנים בהרכב רחב. נכון לעכשיו נדמה כי בתוך הקבוצה הזו אין קרבות אגו, מאבקים פנימיים או פוליטיקה. הכל נעים ומסתדר, אפילו הזמנת הפיצה.

מטרת הפגישה היא להבין כיצד ממשיכים מכאן וממנפים את התהודה הציבורית. השאלה היא כיצד שומרים על מומנטום מצד אחד, מבלי לעייף את התקשורת והמפגינים מצד שני, והאם ממשיכים לחסום כבישים או שמא יצירת פקקים רק תעורר עליהם את זעם הציבור.

בין ההצעות שעולות בפגישה: לנסות להיכנס לתוך משרד הפנים ולהפגין שם, לתלות תמונות של משפחות גאות על קיר משרד המשפטים, להפגין מתחת לבית של שרי ממשלה. לבסוף מחליטים לקיים הפגנת "עגלות ריקות". גולני מציעה לצעוד מכיכר רבין לכיכר הבימה ונוימן מבקש שהצעדה תתחיל בשבע, כדי שתסתיים בדיוק בזמן למהדורות הטלוויזיה. אחד החברים מתנדב לנסח איוונט לפייסבוק. יום חמישי מגיע, ההפגנה יוצאת לדרך עם נוכחות מרשימה, פותחת את מהדורות החדשות ומככבת למחרת על שערי העיתונים. המשימה הצליחה.

"זו סיטואציה מרתיחה"

"זה התחיל לפני שבוע, ביום שבת, כשראיתי פוסט שדיבר על הבעיות בחוק הפונדקאות שעמד אז לפני אישור בכנסת", מספר בלומנקרנץ. "בדרך כלל כשאני רוצה למחות על משהו, אני מגיע זועם. כתבתי בתגובה שכשיתחילו לשרוף צמיגים, שיקראו לי".

התגובה של בלומנקרנץ גררה כמה לייקים, וכבר למחרת הוא נפגש עם לייבל וגולני. עד הערב הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ שפתחו, "שורפות צמיגים", כארבעים איש. ביום שני האחרון יצאה החבורה האינטימית מהמרחב הווירטואלי לרחוב והייתה הראשונה שחסמה כבישים במחאת הלהט"ב, כאשר חבריה חסמו את רחוב המלך ג'ורג' בתל־אביב. "באותו בוקר היינו 15 איש, ובערב כבר היינו 25 אנשים שחסמו את רחוב קפלן. ביום שלישי חסמנו את אבן גבירול והיינו כבר 30 ומשהו", אומר בלומנקרנץ.

אגב, באחת הפעמים בהם חסמו כביש התנפלו השוטרים על אחד הפעילים ועיכבו אותו לחקירה. הוא שוחרר רק לאחר שחתם של הסכם שמרחיק אותו מתל־אביב למשך עשרה ימים. "מסכן", אומר נוימן. "זה העונש הכי חמור שאפשר לתת לגיי".

סגל: "תמיד נאבקנו כדי לקדם משהו, וזו הפעם הראשונה שאנחנו מנסים למנוע משהו. הרי הצעות חוק על אימוץ להט"ב, פונדקאות להט"ב, הורות גאה וכו', קמו ונפלו לאורך השנים ולא ירדנו לרחוב. אבל הפעם הייתה כוונה לתקן חוק שבג"צ קבע שהוא לא שוויוני, ובכל זאת השאירו אותנו בחוץ. זו חקיקה לא שוויונית ביודעין, וזו סיטואציה שמרתיחה בצורה בלתי רגילה".

אם מישהו חשב שהשביתה המתוכננת היא יום חופש נחמד, שיחשוב שוב. ארגוני הקהילה בראשות האגודה למען הלהט"ב מתכננים לו"ז גדוש בפעילות. בעשר בבוקר יתקיימו מחאות בכל רחבי הארץ. מאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל־אביב יקיים אולפן חי עם אושיות כמו ניצן הורביץ, אורנה בנאי, גל אוחובסקי, נדב בורנשטיין, אסי עזר, נסלי ברדה, בל אגם, נדב אבוקסיס, ובנוסף הארגונים, התומכים, ועדכונים חיים מכל מוקדי המחאה. במקביל ימחו בכיכר פריז בירושלים (מטר מבית ראש הממשלה), בצומת אלי כהן בבאר שבע, ברחוב העצמאות בחיפה, בצומת כרמיאל ובצומת השלום בתל־אביב.

בשעות הצהריים מתוכננים מפגשי מחאה בירושלים, חיפה, באר שבע ואבן יהודה, ובשעות הערב צפויות לצאת לדרך מספר הפגנות, כולל בעפולה.

אירוע המחאה המרכזי בתל־אביב יצא לדרך בצעדת מחאה למען הקהילה הטרנסג'נדרית שסופגת אלימות מסכנת חיים על בסיס יומיומי. הצעדה תצא מגן לוינסקי ותסתיים בכיכר רבין, שם תיערך עצרת מחאה המונית בסימן שוויון זכויות, הכרה והזכות לביטחון.

"בעבר רק רצינו לקבל הכרה, ומעצם זה שהגיעו למצעד שלנו שמחנו ואמרנו תודה. אנחנו לא נמצאים בסיטואציה הזו יותר", אומרת גולני. "אנחנו לא אומרים תודה על זה שמאשרים אותנו, אנחנו לא צריכות שתגיעו רק למצעד, תראו בנו פוטנציאל אלקטורלי, וביום שנצטרך אתכם לא תהיו שם".

שמילו: "במדינה יודעים שיש להט"בים, אבל כשזה מגיע לפרקטיקה, ובעיקר כשהיא מתנגשת בשאלות כמו איך נראה זוג נשוי, איך נראית משפחה, הממשלה אומרת סטופ. זהות זה בסדר, אבל המימוש שלה — זה משהו אחר".

נוימן: "היום לא רק נשבות, גם נצעד עם אחינו ואחיותינו הטרנסים במחאה על האלימות הקשה שהם סופגים. אנחנו קוראים לכולם ולכולן לצעוד איתנו ולהגיע לעצרת כדי לכתוב פרק חדש בהיסטוריה של מדינת ישראל".

יכול להיות שהגזמתם עם חסימות הכבישים? אפשר להגיש בג"צ חדש, להפגין, למחות בפייסבוק. לא חייבים להפריע לסדר הציבורי.

גולני: "אנחנו מפריעות לסדר הציבורי כי מפריעים לחיים שלנו. אנחנו חייבים לעורר את הציבור, ובמקביל בעיקר משתמשים בכלים הדמוקרטיים שלנו. למשל דאגנו שיציפו את חברי הקואליציה במאות סמסים כדי שיתמכו בחוק".

תגידו, איך בדיוק חוסמים כביש?

בלומנקרנץ: "פשוט מאוד, מחכים שיהיה רמזור ירוק, חוצים במעבר חציה ונשארים שם".

נוימן: "ומתחילים לצעוק 'אין לנו זכויות!'".