"אני לא רואה שום הבדל בין הזכות של הגבר לבין הזכות של האישה לממש את הצורך בהורות", אומרת נעמה פלג, שלפני שלוש שנים הביאה לעולם תאומים, בן ובת, כפונדקאית. "את מה שקורה עכשיו אפשר להגדיר במילה אחת - חושך".

פלג (36), ממושב נוב שברמת הגולן, גרושה ואם לשלושה, לא מבינה "למה זה משנה למישהו מה מינם של ההורים לעתיד, מה הנטייה שלהם ומה הם עושים בביתם. המדינה חייבת לתת מענה לכל מי שרוצה להפוך להורה".

גם הילה פרץ־ביטון (36) מקיבוץ ארז, אם לשתי בנות, ילדה לפני שנתיים תינוקת לזוג חשוך ילדים. "אני לא טוענת שהתופעה של ניצול נשים לא קיימת בעולם, אבל בישראל התהליך הזה מתבצע תחת פיקוח קפדני של משרד הבריאות, ומי שמנסה לשלב בין ההדרה של אוכלוסיית הגייז לבין נשים מוחלשות טועה ומטעה", היא מדגישה.

לשאלה אם תסכים להיות פונדקאית עבור זוג גייז היא לא מהססת לענות בחיוב. "באהבה גדולה. בפעם הקודמת רציתי לחוות את הנס של בריאת משפחה. בפעם הבאה, אם תהיה, אני רוצה לצאת למסע שונה, משהו שייגע בי בצורה אחרת".

הילה פרץ־ביטון | צילום: יונתן בלום

גם בשביל נעמה פלג המגדר לא מהווה שיקול. "בתהליך הקודם עבדתי עם זוג הטרוסקסואלי והיה לי קשה איתם", היא מספרת. "אין סיבה שלא אשא ילד עבור זוג גייז שאתחבר אליהם".

פרץ־ביטון, מנהלת פרויקטים חברתיים בשדרות, פתחה את דף הפייסבוק "סגולת הרחם" המשמש כתובת לנשים השוקלות פונדקאות ולזוגות השואפים להפוך להורים. "אני מנהלת איתם שיחות ארוכות, בודקת את הציפיות ומספקת תשובות מניסיוני. עוד לא פגשתי אף אישה שאמרה לי שהיא שוקלת את רעיון הפונדקאות רק בשביל הכסף. זה לא סכום שמשנה חיים, זה מעשה שמשנה חיים. בין הפונדקאית להורים לעתיד אין יחסי עובד־מעביד, אין סחר, וכל מי שטוען לכך מעליב גם את הפונדקאיות שבחרו לקיים חסד שאין גדול ממנו וגם את ההורים לעתיד שהופכים לציבור מנצל".