נשיקה ישראלית

בט"ו באב הזה, אולי יותר מתמיד, חשבנו שכדאי להזכיר: אהבה היא אהבה - והיא באה בכל מגדר, צבע עור או לאום. ט"ו נשיקות ישראליות: פרויקט צילומים מיוחד

אלון הדר עדכון אחרון: 27.07.18 , 00:15

מאי ותום

צולם: במרכז תל־אביב | צילמה: אביגיל עוזי

אנחנו: מאי ברזילי (22), סטודנטית למחול; ותום ארנון (23), מאמן התעמלות מכשירים לילדים. גרים בתל־אביב.

איפה הכרנו: (מאי) "בטינדר, לפני כשלושה חודשים. הנה, הסיפור שלנו מוכיח שאפשר. הרבה אנשים מפחדים בגלל התדמית של אפליקציות ההיכרויות, וזה דווקא עוזר לך למצוא אדם שקרוב אליך, בטווח הגילים, במרחק, בתחומי העניין. אבל אולי זה בכלל נדיר".

הנשיקה הראשונה: "בדייט ראשון היינו בבר בתל־אביב, בסופו ישבנו בכיכר רבין ושם הייתה הנשיקה הראשונה".

האהבה שלנו: "בגלל ששנינו מתעסקים בספורט ואמנות, יש בינינו חיבור אחר. כשאפשר להבין אחד את השני - נותר משהו מיוחד. דברים שרק אנחנו יכולים להבין. חיבור דרך מכנה משותף".

אלינה ועידו

צולם: בפארק החורשות, דרום תל־אביב | צילם: אילן ספירא

אנחנו: אלינה דאוקסי (24), מעצבת בגדים ותלבושות; ועידו חליל קרסו (33), אנימטור. גרים בפלורנטין, תל־אביב.

איפה הכרנו: (אלינה) "בפסטיבל מידברן לפני ארבע שנים".

הנשיקה הראשונה: "כמובן, בפסטיבל".

האהבה שלנו: “תכלס, האהבה שלנו היא הכי מדהימה ועוצמתית ששנינו אי פעם חווינו. מרגישה איתו בבית. הוא הבן אדם שהכי טוב לי איתו בעולם, ואני מאמינה שגם ההפך. אהבה זה כוח אדיר, נותן מלא כוחות ותמיכה. עושה לך כל כך טוב. אנחנו באמת מאמינים שמצאנו את החצי השני שלנו. וזה מרגיש מדהים!"

אלינה ועידו

רפאל ורינת

צולם: בחדר הלידה בבית החולים אסותא באשדוד, בעת ניתוח קיסרי ("בשניות הראשונות של חיי הבת שלנו ליאן, בחרנו להתנשק") | צילם: גדי קבלו

אנחנו: רפאל (35), שף מסעדת ארמיס בחוף לידו באשדוד; ורינת מנחימוב (37), עובדת בחברת הובלה ולוגיסטיקה. הורים לשלושה ילדים, גרים באשדוד.

איפה הכרנו: (רפאל) “בחוף הים באשדוד. התחלתי איתה במועדון על החוף וזרמנו הלאה. עד עכשיו".

הנשיקה הראשונה: "באותו ערב, בדיסקוטק".

האהבה שלנו: “להתעורר בבוקר ולראות את זו שלידך, לנשום אותה - זו אהבה. ביום שזה לא קורה, אתה מרגיש שמשהו חסר לך. לראות את האמא דואגת לילדים, אוגרת את האהבה, מעניקה. כשאני חש את האהבה שלה לילדים, אני מרגיש חלק מזה. אומר: אם לא הייתי איתה, זה לא היה קיים. יש שיגידו: אהבה זה נשיקות וחיבוקים. בולשיט. זה בא והולך. יש דברים הרבה יותר עמוקים. האהבה היא לא סרט הוליוודי. אלו דברים שאתה חווה כל יום. בשבילה אתה קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר הביתה. האהבה כמו פרח, חייב להשקות אותה מדי יום, כדי שהיא לא תיבוֹל. האהבה היא המשמעות של החיים".

רפאל ורינת

זלמה ודֹב

צולם: בחצר ביתם בפתח־תקווה | צילם: בנם, אילן ספירא

אנחנו: זלמה (77) ודב (84) ספירא. גימלאים, גרים בפתח־תקווה. הורים לשלושה ילדים וסבים לחמישה נכדים.

איפה הכרנו: (דב) “הכרתי לחבר שלי את אשתו והם הרגישו חייבים לנו. טובה תחת טובה. אז הם אמרו לי: 'יש לנו מישהי להכיר לך'. יצאנו בפעם הראשונה לדייט ארבעתנו בתל־אביב, ומאז המשכנו ביחד".

הנשיקה הראשונה: (זלמה) "הו, זה היה מזמן. כמה? תחשוב, שלפני ארבע שנים חגגנו את חתונת הזהב, ותקבל פרספקטיבה".

האהבה שלנו: (שניהם) "בהתחלה אהבה היא התלהבות וניצוצות, אחר כך האהבה מתפתחת לעוד מקומות: לשמור אחד על השני, לדאוג, וכמובן לעשות דברים נפלאים ומרגשים ביחד. לחוות ביחד את לידת הילדים, הנכדים, וגם להיזכר בחתונה שלנו. הקשר שלנו, כמו האהבה, מתחזק מיום ליום".

זלמה ודֹב

אילה ומנו

צולם: ברחוב קינג ג'ורג' בתל־אביב > צילמה: אביגיל עוזי

אנחנו: אילה סזריולם (42), מעצבת תלבושות; ומנו פרגו (46), די־ג'יי (במקור מדרום סודן). גרים בתל־אביב.

איפה הכרנו: (אילה) “נפגשנו לראשונה בחנות למוצרי טבע שעבדתי בה לפני תשע שנים בשינקין ומנו היה לקוח שהגיע".

הנשיקה הראשונה: "שבוע לאחר שהכרנו, קבענו לצאת לדייט. הוא איחר לפגישה כי הוא היה חולה. אני חזרתי הביתה, כי לא האמנתי שהוא חולה. נפגשנו שוב, והוא השתעל במשך שעה וחצי. בפגישה הוא היה נורא ג׳נטלמן וחמוד. התנשקנו בפעם הראשונה ליד הבית שלי בשינקין".

האהבה שלנו: "מנו מדרום סודן, ואני נולדתי פה. אהבה חוצה צבע, גזע, מין וגיל".

אילה ומנו

טלי ותמיר

צולם: בשדות החרוכים סביב קיבוץ ניר עם, עוטף עזה | צילם: גדי קבלו

אנחנו: טלי (55), יועצת נומרולוגיה ותקשור; ותמיר שמחי (58), מנכ"ל מכסף, מפעל לייצור סכו״ם וכלי בית. מתגוררים בקיבוץ ניר עם, הורים לארבע בנות, סבא וסבתא לשלושה נכדים.

איפה הכרנו: (טלי) “אני ילידת קיבוץ ניר עם, תמיר הגיע במסגרת הצופים לקיבוץ ופגש נערה בת 17 עם צמות, מאוד נחמדה וערכית. הוא חיזר אחריי בדבקות קרוב לשנה עד לדייט הראשון".

הנשיקה הראשונה: "לא יכולה לשכוח אותה! היא הייתה ליד השער הראשי של קיבוץ ניר עם. נשיקה של בחור מאוד מנוסה יחסית לגילו לילדה ביישנית ושמרנית".

האהבה שלנו: "אהבה בשבילי זה היכולת ליצור אינטימיות רגשית כנה ופתוחה. היא לא יכולה להתקיים בלי זה. אהבה זה ביטחון. אהבה זה בית. הוא החבר הכי טוב שלי. אנחנו נשואים מ־1984. תמיר שאל אותי: 'את רוצה להתחתן?' אמרתי: 'כדאי?' הוא ענה: 'כן'. ככה, בלי מניירות. אגב, בערב שבו התחתנו, עוד שתי בנות מהכיתה התחתנו. כולנו נישאנו לבני אותו גרעין. הרב עבר מחתונה לחתונה באותו ערב. שלושת הזוגות עדיין נשואים".

טלי ותמיר

ספיר ואודרי

צולם: בביתן בתל־אביב | צילם: אילן ספירא

אנחנו: ספיר להב (30), עוסקת במחשבים (עם הקעקועים); ואודרי ששון (26), עורכת וידיאו.

גרות בתל־אביב.

איפה הכרנו: (ספיר) “אודרי מלוקסמבורג, אבל הגיעה לישראל, התאהבה בתל־אביב, למדה קולנוע וחיה פה. מדי שנה היא טסה לבקר את המשפחה שלה באירופה. בקיץ לפני שלוש שנים, הבית היה ריק ומישהו היה צריך לשמור על הכלב שלה. אחת החברות הטובות שלה, שהיא גם חברה שלי, לקחה את האחריות. יום אחד היא אמרה לי: 'אני צריכה להוריד את הכלב, בואי נעלה'. ראיתי את התמונות שלה על הקיר. אמרתי: 'אני מכירה אותה מהקהילה בתל־אביב, אבל אף פעם לא דיברנו'. כשחזרה לארץ היא הצטרפה לחבורה שלנו".

הנשיקה הראשונה: "שבוע לאחר ההיכרות, הלכנו למסיבה ב'בלוק'. שמחות, שיכורות, ואז התנשקנו. אחרי הנשיקה אמרנו: מה פתאום, אנחנו ידידות. שתינו רק יצאנו ממערכות זוגיות ורצינו את הלבד. אני מאוד ישראלית, בחיים לא הסתכלתי לכיוון תיירות. אבל הרגשות ניצחו".

האהבה שלנו: "אהבה מגיעה ללא תכנון מוקדם או בניית פורמט. היא פורצת את הגבולות ושוברת את החוקים של עצמך. בלי פחד!"

ספיר ואודרי

דניאל ואסף

צולם: מול שער יפו, ירושלים | צילם: אלכס קולומויסקי

אנחנו: דניאל (25), מנהלת מותג נעליים, כרגע בחופשת לידה; ואסף זלצמן (27), טבח במסעדת הסדנא. הורים לאופק, בת חמישה חודשים. מתגוררים במושב בר גיורא.

איפה הכרנו: (דניאל) “הכרנו דרך חבר משותף ששירת עם אסף בבסיס. באחת החופשות יצאנו עם כל החברים לבר בירושלים. לא ממש התייחסנו אחד לשני. אבל לאחר מכן דיברנו בפייסבוק וזה התגלגל".

הנשיקה הראשונה: "לקחתי את אסף לטייל באזור הרי יהודה, תצפית לעין כרם, והוא מה שנקרא, 'ניצל את ההזדמנות'. באותו מקום, ארבע שנים לאחר מכן, הוא הציע לי נישואים".

האהבה שלנו: "אני ואסף מאוד שונים אחד מהשני. אני מזרחית, הוא רוסי. המשפחה שלי יותר דתית, שלו פחות. אנחנו מנהלים חיי משפחה ואפשר לגשר וזה נדיר, החיבור של המשפחות. אני לא נוסעת בשבת, הוא כן - ובכל זאת, האהבה פורחת".

דניאל ואסף

דפנה ואילונזו

צולם: ברחוב בדרום תל־אביב | צילם: אילן ספירא

אנחנו: דפנה בר־אל (29), מאפרת, מעצבת שיער ואופנה; ואילונזו קורח (34), שחקן וסולן להקת המפשעות. מתגוררים בתל־אביב.

איפה הכרנו: (אילונזו) “לקראת אירוע השקת האלבום הראשון של המפשעות חיפשתי רקדנית בורלסקה - ריקוד על גבול החשפנות, מעין קברט, שואו־גירל, פרודי ומודע לעצמו. קיבלתי המלצות על דפנה, והיא הופיעה באותו ערב, שבו שילבנו כמה נמברים".

הנשיקה הראשונה: "בסיום אותו מופע".

האהבה שלנו: "מה שהכי כיף לי ולדפנה, זה לאהוב כאילו אין מחר. אבל מדי פעם גם להיזכר שכל החיים לפנינו ושאנחנו אף פעם לא נמות".

דפנה ואילונזו

שי וכרמית

צולם: בביתם באורנית | צילם: אילן ספירא

אנחנו: כרמית (41), מזכירה בבורסה ליהלומים; ושי (40) משולם, לשעבר קבלן גז (שי סובל מהמחלה הניוונית ALS, אינו מדבר והתכתב איתנו). הורים לשני ילדים. גרים באורנית.

איפה הכרנו: (כרמית) “לפני 15 שנים עצרתי עם חברים בדרך לטיול בירושלים אצל חבר שלהם, ושם הכרתי את שי".

הנשיקה הראשונה: "בחוף הים העונות בנתניה".

האהבה שלנו: (שי) “האהבה מצילה חיים ונמדדת ברגעים הכי קשים. הכוח הולך, האוויר נחלש, הקול נוטש, התנועה בורחת, אבל האישה שאיתי נשארת. עברו כמה שנים מאז שחיבקתי, ליטפתי ונישקתי אותך ואמרתי לך בקול ברור: אני אוהב אותך. וזה חסר לי מאוד ובטח שגם לך. ואת מחבקת ומעניקה חום בלי לקבל. וזה לא מובן מאליו.

"אנשים, זה כל הסיפור. לא המקום, לא החומר. מתוך כאב האגו נשבר. הלב יתרחב מתוך חוסר ברירה. אני מקבל מהאנשים כוח עצום, שם הקושי ושם הסוד הגדול. בדיוק כשכבר לא רציתי דבר, קיבלתי יותר. קיבלתי את עצמי באמת ולכן אני יכול לאהוב אנשים באמת.

"כי מי אני?

"דמיינו נשמה אחת גדולה שהתנפצה לרסיסים שהפכו לאנשים ויש להם מכנה משותף. אני כלום, כאבק, ללא אנשים".

שי וכרמית

בת־אל וניר

צולם: בשדרות בן־גוריון בתל־אביב | צילם: אלעד גרשגורן

אנחנו: בת־אל בורנשטיין (30), שחקנית; וניר בורנשטיין (31), מנהל הפקה, עובד בחברת סטארט־אפ. מתגוררים בתל־אביב.

איפה הכרנו: (בת־אל) “אני מאוהבת בניר מגיל 14, למדנו ביחד באותו תיכון. נפגשנו בכל מיני סיטואציות בחיים, ותמיד הייתה לו חברה. לפני שלוש שנים נפגשנו שוב וזה היה רגע בודד באנושות שלא הייתה לו חברה. התחלנו לצאת. אחרי חודש אמרתי לו: אני אוהבת אותך. זה בסדר, זה שלי. ואם אתה לא יכול להחזיר לי אהבה, תדע שאני פה בשבילך. מאז אנחנו ביחד".

הנשיקה הראשונה: “בדייט הראשון בבר־מסעדה ננוצ׳קה".

האהבה שלנו: “הייתי שש שנים רווקה בתל־אביב, והרגשתי שאהבה זו שפה שלא ידעתי לדבר. אחרי שנים של עבודה, הבנתי שיש משהו מאוד משחרר באושר שבלעשות למישהו אחר טוב. אהבה היא הרגש הכי אלוהי בעולם. והיא ההפך הגמור מאגו".

בת־אל וניר

שמוליק ופייגה

צולם: ליד הכותל, העיר העתיקה, ירושלים | צילם: אלכס קולומויסקי

אנחנו: שמוליק אברהם יורוביץ (27), עיתונאי חרדי; ופייגה (24), סטייליסטית ומעצבת אופנה. מתגוררים בירושלים.

איפה הכרנו: (שמוליק) “דרך חברה משותפת. הדייט הראשון היה בבר בירושלים. לאחר שנה מההיכרות, התחתנו בבני־ברק".

הנשיקה הראשונה: “אחרי החתונה, כמובן".

האהבה שלנו: “אני הגעתי מההארד־קור של מאה שערים, חסידות תולדות אהרון. הכרתי את פייגה אשתי, שהיא בכלל ממשפחה ליטאית אדוקה מאופקים. במונחים החרדיים, לפחות של אז - אלו קצוות כל כך שונים. היו הרבה שניסו לפקפק. אצלנו בדרך כלל מתחתנים דרך שדכנים, וגם הזרם חשוב. תכלס, אנחנו מחזיקים קרוב לחמש שנים והכל בזכות האהבה. האהבה אמיתית. התפקיד שלי הוא רק לדאוג שלה יהיה יותר טוב. יש משהו באהבה מעבר לרגשות פיזיים ורצון לחיות בזוגיות ובמשפחה, יש בה ניצוץ אלוקי".

שמוליק ופייגה

בוריס ותמרה

צולם: ברחוב באשדוד | צילם: גדי קבלו

אנחנו: בוריס גינסבורג (95), וֵטֵרָן מהצבא האדום; ותמרה בורונובה (86), זמרת ועובדת עם מקהלת הווטרנים.

איפה הכרנו: (בוריס) “בבלארוס".

הנשיקה הראשונה: “לא זוכר..."

האהבה שלנו: “היא תומכת בחיים שלי, היא המוזה שלי, היא הכל בשבילי".

(תמרה) “והוא ‑ כל החיים בשבילי".

בוריס ותמרה

נורית ומקס

צולם: בגן אהרונסון, רמת־גן | צילם: אילן ספירא

אנחנו: נורית (35), גננת; ומקס לשקביץ׳ (35), איש היי־טק. הורים לילדה, מתגוררים ברמת־גן.

איפה הכרנו: (נורית) “לפני 14 שנה התארחתי אצל חברה בקיבוץ עין גדי והוא גר שם. הכרנו – והתאהבנו".

הנשיקה הראשונה: "ביום שהכרנו!"

האהבה שלנו: "אהבה טובה מתחילה מחברות טובה, ובעיקר מלכבד אחד את השני. אהבה כל הזמן משתנה, ותמיד צריך לשמור עליה. נולדתי באתיופיה ועליתי בגיל שנה, מקס עלה מבלארוס בגיל 16. אז אנחנו מאוד שונים, גם ברקע, גם באופי - אבל תמיד מדברים. לא חייבים להסכים, ועדיין לאהוב. זו הדרך שלנו".