כיף של הלוויה

הצגה | "הלוויה חורפית", תיאטרון באר־שבע

"הלוויה חורפית" הייתה מההצגות המצליחות ביותר של חנוך לוין בשנות השבעים, אך מאז לא זכתה לחידוש בתיאטרון הציבורי הרפרטוארי, אלא רק בהפקות של בתי ספר למשחק. כעת היא חוזרת בהפקה ססגונית ועליזה, שהעמיד במאי צעיר בשם יאיר שרמן על במת תיאטרון באר־שבע, המוכיחה שהטקסט הישן עדיין עובד לא רע ואפילו יש בו כמה הברקות מופלאות.

הסיבה להצלחה טמונה בפשטות ובבהירות של הסיטואציה הקומית, שניתן להגדירה כ"הלוויה או חתונה"? בתמונה הראשונה אנו צופים במותה של אלטה בוביצ'ק, המשביעה את בנה היחיד, לצ'ק, שיביא את כל משפחתה להלווייתה. בתמונה השנייה הוא מגיע לביתם של הדודה שרצייה והדוד רשס, ודופק על דלתם באמצע הלילה בניסיון לבשר להם את הבשורה המרה. אך הם עסוקים בחתונת בתם, וולווציה, האמורה להתרחש למחרת, ולכן הם מסרבים לפתוח לו את הדלת. הם מבינים שהחדשות המצערות, עלולות להביא לדחיית החתונה. מכאן מתפתח מרדף גרוטסקי מטורף, שבו לצ'ק רודף אחרי בני משפחתו ואלה בורחים ממנו עד לפסגות ההימלאיה.

את הפנטזיה הליצנית הגרוטסקית הזו העמיד שרמן בהפקה אנרגטית, צבעונית ומלאת דמיון. השחקנים כולם מגישים ביצועים קריקטוריים חריפים, ובולטים במיוחד ליליאן ברטו (אם החתן), שירי גולן (הדודה), מולי שולמן (הדוד) ורוני בליץ (אבי החתן). אורה מאירסון מעצבת בצורה מופלאה שתי דמויות משנה קטנות, ואילו מיכל ויינברג מרשימה בכיוון יותר אפל כמלאך המוות, אנג'ל סמואלוב, המלווה בנגן חמת חלילים (אריק גרשקוביץ). מי שמנסה להשחיל לקומדיה הפרועה קמצוץ של כאב אותנטי הוא עלא דקה, המגיש ביצוע נקי ומשכנע כלצ'ק המסכן. התוצאה הסופית היא פנטזיה גרוטסקית מסוגננת, מבריקה ומשעשעת ביותר, המזכירה לנו עד כמה המוות והחתונה הם בעצם שני צדדים של אותו מטבע – מטבע החיים.

ההצגה תעלה היום ב־20:30 ובשבת ב־21:00 בתיאטרון באר־שבע