הדרכים הידועות

"שיר דרך", שלום חנוך: "חתונה לבנה", שחנוך כתב בעקבות התפרקות נישואיו, הוא אלבום הנסיעה המושלם, המומלץ גם למי שמצוי בזוגיות מחבקת. "שיר דרך" הנועל, נותר אחד משיאו.

"מכוניות", משינה: יש למשינה הרבה שירים שכיף לשמוע בפול ווליום עם חלונות פתוחים בעודכם צועקים את המילים, בדיוק כמו באייטיז. "מכונית" הוא לגמרי אחד מהם.

"חיפה חיפה תל אביב", בנזין: הרבה לפני "כביש החוף" של סטטיק ובן אל תבורי, יהודה פוליקר של בנזין שר על נסיעה בכיוון אחד לאורך הים במטרה לכבוש את העיר הגדולה.

"נערת רוק", ריקי גל: שיר מטלטל של גל, מאלה שכשהם מתנגנים ברדיו שווה להישאר בשבילם עוד כמה דקות ברכב. גם אם כבר הגעתם ליעד.

"ארץ חדשה", שלמה ארצי: עברו 30 שנה מאז שהארץ שעליה שר כאן ארצי נחשבה לחדשה. את המניפסט הפוליטי האמיץ שלו אוהבים לזמזם גם אלו שלא מסכימים איתו.

"רץ אלייך", עילי בוטנר וילדי החוץ: הלחנים הקולחים שקל לזמזם, הגיטרה הסוחפת והאנרגיות של ילדי החוץ שמעלות חיוך, הפכו את בוטנר לפצצת עומק חכמה כשזה מגיע לפיצוח הפלייליסט המקומי.

"רוב השעות", עידן רייכל: רייכל הפך לאחד האמנים האהובים כאן בעיקר בזכות הבלדות המרגשות. "רוב השעות" הוא מהרגעים האלו שבו הוא החליט לשחרר שני כפתורים ופגע בול.

"שני משוגעים", עומר אדם: כנראה שאתם לא בדרך להופעה של אדם עכשיו — כי שוב אין כרטיסים. אבל "שני משוגעים" הוא מעורר שמחה בדוק, בלי קשר לתוצאות הפגישה שסיימתם כרגע.

"חלום ישן", לירון עמרם: הכוח העולה בכל מה שקשור לשילוב נכון בין מזרח למערב. עד שאלבום הבכורה של עמרם ייצא וכל המדינה תזמזם אותו, תתמכרו בינתיים ל"חלום ישן".

"כל הזמן הזה", נצ'י נץ': קשה לסרב למנת שף שמורכבת מטקסט היפ הופ מעט נוסטלגי, לחן נהדר של דודו טסה ופזמון שאי אפשר להפסיק לשיר. גם אם לא נולדתם בפתח תקוה.

"צל עץ תמר", קרולינה: הריאליטי המוזיקלי הפך את הקאברים לכרטיס המזל להצלחה מהירה. לא כשזה מגיע לגרסת הכיסוי המושלמת לזוהר ארגוב, ועוד עם כאלו חצוצרות וכינורות מרטיטים.

"תל אביב בלילה", עדן בן זקן: גם כוכבי פופ שמשחררים שירים רק כדי להישאר בתודעה, מפיקים לעיתים יהלומים. ב"תל אביב בלילה" בן זקן מיישרת קו עם איימי ויינהאוס המנוחה, ויוצאת מלכה.

"כבישים פתוחים", דיקלה: כל אחד רוצה לנסוע בכביש פתוח עם רמקולים מתפוצצים מצלילים שמסבים לו אושר. אם אפשר לעשות את זה עם הנאמבר הזה של דיקלה — מה טוב.

"בחום של תל אביב", שרית חדד: כמה מהרגעים היפים בפופ שלנו נוצרו מחיבור בין יוצרים שפעם לא היו אמורים להיפגש. עברי לידר והנרי תרמו לחדד להיט דאנס מוצדק שירים לכם כל נסיעה.

"ציפור מדבר", אתניקס: פעם, לפני הרבה שנים, כשתמיר קליסקי וזאב נחמה עוד דיברו ביניהם, הם כתבו שירי פופ נהדרים. "ציפור מדבר" הוא אחד מהראשונים והכי טובים שלהם.

"עכשיו הכל בסדר", יהודית רביץ: רביץ הקליטה פעם גירסה ל"ציפור מדבר", אבל היא פה בזכות אחד השירים הכי כיפיים בעברית. מהגרוב הפאנקי תיהנו בנהיגה. כשתעצרו, צפו בקליפ והחיוך יתווסף בוודאות.

"שיר סתיו", אריק לביא: לביא המנוח לא בדיוק נמנה על אבות הרוק הישראלי. אבל עם ג'ינס, כובע וסולו הגיטרה הנהדר של יצחק קלפטר יבל"א הוא הפך לרגע אחד לתשובה המקומית לג'יימס בראון.

"לא נרדמת תל אביב", דני רובס: כשרובס הוציא את השיר הזה לרדיו בתחילת האייטיז, עוד היה אפשר למצוא חנייה בתל־אביב. הוא עדיין אחד מהשירים היותר יפים שנכתבו על העיר הנהדרת והבלתי אפשרית הזו.

"סע לאט", אריק איינשטיין: לא באמת אפשר להשאיר אותו בחוץ, נכון? איינשטיין בשיאו ככותב וכמגיש בכמוסת זמן שנותרה רלוונטיות עד כאב: לשיר ביטלס בקולות ולחשוש ממשהו שיעוף עלינו מעזה.

"ממשיך לנסוע", אהוד בנאי: בנאי הוא הטרובדור המושלם לדרכים, וגם אנחנו — מינוס כשרון הכתיבה ־ לפעמים מתנהלים כמוהו. גם כשנדמה לנו שהגענו אנחנו מיד חושבים על הנסיעה הבאה.