המסע לטבריה
דווקא בשבוע הכי חם של השנה, הגיעה קבוצת עולים מאוקראינה לחום של הכנרת, בדרכם לעבוד במלונות האגם • עופר מתן ליווה אותם מקבלת הפנים ועד הלם המפגש עם מזג האוויר, ולמד למה כולם בטוחים שזה סידור מצוין
בירידה מצומת פוריה מזרחה, כשלאט־לאט נראית הכנרת במלוא תפארתה, פרושה בין השיכונים של טבריה להרי הגולן, העיניים של קרינה (9) נפערו. היא מתחה את צווארה וזיהתה את כחול המים. "תראו, הגענו!" קראה בהתרגשות והעירה את אמה לודמילה (32), שתקעה לבעלה ולנטין (32) מרפק בצלעות, שיקום גם. המשפחה הביטה סביב בעיניים נוצצות וגמעה את הנוף בשקיקה. שנים שטבריה לא ראתה אנשים שכל כך מתרגשים לבוא בשעריה, כמו בני משפחת קונונוב מקייב שבאוקראינה.
הקונונובים יצאו ברחוב יהודה הנשיא, ליד דירת אחיו הגדול של ולנטין. קרינה התרגשה לפגוש בבנות הדוד שעברו לכאן לפני שנתיים, ותוך כמה דקות שיחקה בבריכה מתנפחת שהאב מילא בגינת הבניין. על הפנים של לודמילה לעומת זאת ניכר הלם מהחום שהיכה בה ברחוב הטברייני. היא מיצמצה וניסתה להסדיר נשימה כשבעלה פורק את המזוודות לדירה ומחבק את אחיו, מעין גרסה שזופה שלו. האח הוא טבח באחד המלונות בעיר, ובמקביל לומד ניהול תיירות. כששמע שאחיו הצעיר שוקל לעלות לעיר עם משפחתו, הוא מיד התחיל להרעיף עליה שבחים. ולנטין ולודמילה חשבו על אשדוד, אבל נשבו בקסמה של טבריה; מבחינת קרינה זה ניצחון גדול, כי בכנרת אין מדוזות ובחוף האשדודי יש ויש.
"אני מרגישה שמחה וגם עומס רגשי", אמרה לודמילה בנסיעה מנתב"ג אל עירה החדשה. ולנטין הוסיף ש"בגלל שאנחנו יודעים שהעלייה לארץ זה דבר קשה, טוב שדחסו לנו הכל ביום אחד – משרד הקליטה, משרד הפנים והכל". שניהם ילידי קייב, כהוריהם, ושם הכירו והביאו לעולם את קרינה. ולנטין למד אבטחת מידע ולודמילה הוכשרה כתופרת, אך את פרנסתם עשו מחנות מגזינים ועיתונים שהייתה להם. הם מספרים שלא היו מעורבים בחיי הקהילה היהודית בקייב ולא היו להם חברים יהודים, ואת המפגש הראשון עם ישראל ועם ישראלים עשו כמה שעות קודם לכן, כשנחתו בנתב"ג. "אנחנו לא יודעים מילה בעברית חוץ מ'שלום', אבל אני אוהבת את הצליל של השפה", אומרת לודמילה. "שמעתי אנשים מדברים על 'חוצפה ישראלית'. אישית לא שמעתי על זה אבל זה לא מרתיע אותי. בכל עם יש חוצפנים יותר ופחות, ואני בטוחה שזה לא כזה נורא".
משפחת קונונוב היא חלק מהעלייה מאוקראינה שמטפטפת לארץ בשנים האחרונות בעקבות המצב הכלכלי והפוליטי במדינה. הם עלו בעזרת הקרן לידידות, קרן פרטית שעוסקת בין השאר בהעלאת יהודים ארצה. עד לפני כמה שנים הקרן העבירה לסוכנות היהודית כספים שגייסה מתורמים פרטיים בארה"ב לטובת העליות, אך בסוף 2014 הוחלט שם לטפל בעניין בעצמם. מאז, מספרים בקרן, הם מביאים לארץ כל שנה כ־5,000 יהודים מאוקראינה, ברזיל, ארגנטינה, צרפת, טורקיה, מרוקו ועוד – בעיקר קהילות שצריכות עזרה כלכלית, ולא קהילות מבוססות כמו בארה"ב, קנדה, אוסטרליה ובריטניה.
Win Win לכל המעורבים
לאחרונה נוצר שיתוף פעולה בין משרד הקליטה, עיריית טבריה, התאחדות המלונות בעיר והקרן, ובמסגרתו עולים מאוקראינה מובאים לעיר ומשולבים בבתי המלון, שכמו כל ענף התיירות בארץ סובלים ממחסור בכוח אדם. במשרד התיירות אומרים שכ־41,500 איש עובדים בענף, וצריך מעל 3,000 עובדים נוספים בתפקידי חדרנות, ניקיון, מטבח ומלצרות. זה Win Win לכל המעורבים: המלונות בעיר משוועים לעובדים; הקרן רוצה להעלות אנשים; ולממשלת ישראל יש רווח כפול, גם עולים נוספים המסייעים במאבק הדמוגרפי, וגם עובדים ישראלים שיכולים לבוא במקום עובדים זרים. מתוך 41,500 עובדי המלונות, כ־3,000 הם זרים, ועוד 1,500 ירדנים שנכנסים מדי בוקר לארץ וחוזרים בערב לירדן.
אוקראינה היא משאב פוטנציאלי גדול. משרד הקליטה מעריך שחיים בה סביב 300 אלף יהודים. יחד עם משפחת קונונוב נחתו ביום שלישי שתי משפחות נוספות שעתידות להשתלב באחד ממלונות טבריה. כולן פגשו נציגים של משרדי הקליטה והפנים ושל 9 מלונות בעיר, באירוע של הקרן שנערך ערב קודם בקייב. בקרן אומרים שכ־300 אוקראינים יעלו באוגוסט, ו־40־50 מהם ייקלטו לעבודה במלונות הטברייניים. שאר העולים שנחתו השבוע ייקלטו בחיפה, נצרת עלית, נהריה, ראשל"צ וערים נוספות.
כשמשפחת קונונוב ויתר האוקראינים שהיו איתם בטיסה נחתו בנתב"ג, חיכה להם טקס קבלת פנים עם שרת הקליטה, סופה לנדבר. זו התלהבה מכך שכ־20 כלבים וחתולים עלו איתם, וביקשה להצטלם עם כל הנובחים והמייללים. רוב העולים היו משפחות כמו קונונוב – הורים בני 30־40 וילדים בני 12 ומטה, שגילו עניין מועט בנאומים ועניין רב בג'ימבורי, בקצה האולם. הם כובדו בעוגיות, כריכים וקפה, כשעל הניקיון וההגשה הופקדו כמה עובדות קבלן דוברות רוסית.
שלום, שם שלי סלאביק!
ג'ף קיי, מנכ"ל הקרן לידידות, אמר לעולים ש"לנדבר היא האישה הכי חשובה שהם צריכים להכיר בפוליטיקה הישראלית", ואחת האימהות, שהתקשתה להשתיק את בכייה של בתה התינוקת בזמן נאום השרה, הראתה סימני לחץ. הדבר האחרון שהיא צריכה זה לעצבן אח"מית מקומית ביומה הראשון בארץ. מאחוריהן ישב איש חייכן בשם סלאביק, עם בנו בן ה־14 וניה. הם מהעיר האוקראינית חרקוב ולמדו באולפן לפני הגעתם, וכעת נרגשים להתנסות בעברית. למרות ההפצרות של אחד מעובדי נתב"ג שהעולים יישבו, סלאביק התעקש לעמוד ולהציע לחיצת יד לכל ישראלי שנקרה בדרכו, תוך חיוך ענק והכרזה: "שלום, שם שלי סלאביק!"
קיי עצמו, עולה ותיק מסקוטלנד, אמר לעולים ש"מיליון וחצי נוצרים אוהבי ישראל אוהבים אתכם", והתכוון לתורמים האוונגליסטים האמריקאים, ש־99% מ־140 מיליוני הדולרים שהקרן מגייסת בשנה מגיעים מהם. הוא שכח להוסיף שהאינטרס של האוונגליסטים בהקשר הזה הוא אמונתם בנחיצותה של מלחמת גוג ומגוג בין היהודים ושאר העולם על אדמת ארץ ישראל, ושכדי שזו תקרה, יש להעלות את כל יהדות העולם ארצה.
"המדינה נמדדת לא בכמות העולים שבאים אלא בכמות העולים שנשארים, וברור לנו שעולים מאוכזבים ללא עבודה עשויים לחזור לארץ מוצאם", אמרה לנדבר ל"ממון". "המשרות שמוצעות להם במלונות בטבריה הן אמנם התחלתיות, אבל גם אביגדור ליברמן התחיל כסבל בנמל והיום הוא שר הביטחון". קיי ביקש לחזק את דבריה והוסיף שהוא עצמו עבד כשעלה במלון המלך דוד בירושלים, בתפקיד זוטר, ואף פוטר בשלב מסוים.
בתום הטקס התפנו ולנטין ולודמילה לשבת מול נציגת משרד הקליטה, שאירגנה להם תעודות עולה ותעודות זהות ונתנה להם את התשלום הראשון של דמי הקליטה מהמדינה. הם זכאים ל־5,400 שקל לחודש למשך חצי שנה כמשפחה של הורים וילדה, ועוד שנה עשויים לקבל מענק של 20 אלף שקל כי יגורו בגליל, אבל רק אם ישלימו את לימודיהם באולפן לעברית. נוסף על כך הם קיבלו צ'ק, מענק חד־פעמי של 1,300 דולר מהקרן, ועוד כמה שבועות יקבלו ממנה שובר לרכישת ריהוט ומוצרי חשמל בגובה של עד 4,000 שקל, בהתאם לצורכיהם.
בזמן שבני הזוג הסדירו ענייניהם הם הוזעקו בידי אחת המנקות דוברות הרוסית לג'ימבורי. קרינה נפלה תוך כדי משחק וייתכן שנקעה את הקרסול. לודמילה בחנה את הרגל והרגיעה את הבכי, כשהמנקה מביאה לה קרח. "היא פשוט מתרגשת להגיע לישראל", הסבירה אחר כך. "זו הנפילה השלישית שלה מאז שהמראנו". נציגת משרד הקליטה צפתה בהן מהצד באמפתיה. שמה אלונה והיא עצמה עלתה מאוקראינה לפני 12 שנה. "זה שוק, אתה יודע איזה הלם זה לסגור דלת באוקראינה ואז לפתוח אחת בישראל?" אמרה. "כשאני הגעתי לארץ אף אחד לא קיבל אותי ולא סידר לי עבודה, ועדיין, אחרי עשור התקבלתי לעבוד במשרד הקליטה". תחושה דומה חלק צלם הווידיאו של הקרן לידידות, שעלה מארה"ב לפני 20 שנה ולא זכה לתיכוניסטיות עם בלונים שיחכו לו בשדה וישירו "הבאנו שלום עליכם".
סולידריות של דוברי רוסית
אם משהו בלט ביום הראשון של הקונונובים בארץ, זו הסולידריות בין העולים ממדינות שונות דוברות רוסית. הסיוע שלודמילה קיבלה מאותה מנקה, החיוך שבני הזוג קיבלו מאלונה – הפרצוף הישראלי הראשון מטעם הממסד שדיבר איתם – כל אלה מדגימים את שותפות הגורל בין העולים בכלל ובפרט בין עולים דוברי רוסית. דוגמה נוספת הייתה המפגש של המשפחה עם אנדרי ליישנקו (36), שעלה מאוקראינה ב־2001, "ישר לצבא ולאינתיפאדה השנייה". כעת הוא רכז צעירים עולים בעיריית טבריה, וילווה את המשפחה בשלביה הראשונים: פתיחת חשבון בנק, דיאלוג מול המעסיק, מציאת דירה וחתימת חוזה מול בעל הבית. דירת 3 חדרים בטבריה עולה 2,000־3,000 שקל בחודש.
"בטבריה גרים 45 אלף איש ובהם 9,000 עולים, רובם דוברי רוסית", מספר ליישנקו. "יש לנו 8 אולפנים ו־7 רכזי עירייה – עולים מצרפת, אתיופיה, דרום אמריקה, קהילת בני המנשה, צד"לניק ואני. יש בעיר גם הרבה חרדים, אבל הקהילות מרוכזות בשכונות נפרדות. בשכונה של אח של ולנטין, נגיד, הרוב דוברי רוסית". ואכן, בכיתה של בת הדודה של קרינה בבית הספר היסודי בשכונה לומדים 27 ילדים, מהם 13 דוברים את השפה.
הפנטזיה הממשלתית שעולים אוקראינים יחליפו בהדרגה עובדים זרים בענף המלונאות, מתאפשרת בזכות חומרת המצב הכלכלי במדינה. הזוג קונונוב מספר ששכר ממוצע שם הוא כ־400 דולר (כ־1,400 שקל), אלא שבשנים האחרונות יוקר המחיה זינק – והמשכורות נותרו בעינן. "יש דיבור כזה מחוץ לאוקראינה כאילו היא מתקרבת לאירופה, אבל זה רחוק מהמציאות", אומר ולנטין. "לפני כמה שנים היו לנו 3 חנויות מגזינים והיינו בעלים של דירה, אך נאלצנו למכור שתיים כי המסים כבדים מדי וזה לא השתלם. אחי עבר לארץ לפני שנתיים, וסיפר שכאן, אם יש לך עבודה קבועה אתה יכול להרשות לעצמך חיים נורמליים, ולכן באנו. לצערי, ההורים שלי ושל לודמילה נשארו בקייב, הם מבוגרים מדי. היינו מתים שהם יצטרפו, אבל הם לא רוצים". עוד נתון שמבריח יהודים הוא המלחמה מול רוסיה בדרום מזרח המדינה, אם כי הזוג קונונוב, כתושבי קייב שגם כל משפחתם המורחבת חיה בעיר, לא הושפעו ממנה ישירות.
לדברי שלום בוגוסלובסקי, בלוגר ומארגן ומדריך טיולים ישראלי באוקראינה, בין המצב הכלכלי למלחמה יש קשר ישיר. "מאז הפלישה הרוסית ב־2014 מגזרים שלמים בכלכלה באוקראינה שמחוברים לכלכלה הרוסית פשוט קרסו", הוא אומר, "המטבע צנח, וכל המדינה הייתה צריכה להיערך מחדש. במקביל, החיבור הכלכלי לאירופה, שאמור להיות התחליף לחיבור לרוסיה, עוד לא קרה, ולכן המצב קשה. בשנים האחרונות יש שיפור איטי במצב, אבל האדם הפשוט עוד לא רואה אותו. מי שלא מסתדר כלכלית שוקל הגירה, כשפולין היא היעד מספר 1, עם מיליון וחצי מהגרי עבודה אוקראינים. עבור היהודים ישראל היא אופציה מושכת, כי הם מקבלים פה אזרחות וביטוח רפואי והכל, ולכן משפחות צעירות עולות לארץ".
בשש בערב הגיעו ולנטין ולודמילה למלון קיסר פרימיום, שבו הם עתידים להיקלט, והמקום היה מלא נופשים חרדים של תקופת בין המצרים. מנהל המלון, יובל אברמזון, אמר לבני הזוג בפגישתם בלובי: "אני משווע לעובדים שרוצים לעבוד, ולא רק רוצים עבודה. שלא יעזבו אחרי כמה חודשים כמו חבר'ה לפני צבא או אחריו, שחוסכים לטיול להודו". כיום יש לו 200 עובדים, מהם 10 זרים מאוקראינה, 20 ישראלים דוברי רוסית, והשאר צעירים ערבים ויהודים, חלקם לפני גיוס. האורחים, הוא מספר, נחלקים בין תיירות פנים ונוצרים אמריקאים וסינים.
ולנטין ולודמילה הקשיבו בעיון, מנסים לקלוט כל שביב מידע במוחם התשוש. הם צפויים להשתכר כ־32 שקל לשעה, כ־2 שקלים מעל שכר המינימום, ואברמזון הבטיח להם שיתחשבו בעובדה שעליהם ללמוד עברית בבוקר, ולכן יקבלו בעיקר משמרות ערב. התפקידים שהם עשויים לקבל הם: חדרנים, עובדי ניקיון ומלצרים, ועד שלא ישלטו בעברית הם לא יוכלו לעבוד בקבלה ובכל תפקיד שדורש תקשורת עם האורחים התובעניים. "משמח מאוד שיש עבודה שמחכה לנו", אמרה לודמילה אחרי הפגישה. "אנחנו רוצים להתחיל לעבוד במלון ולהרגיש איך זה, להכיר יותר לעומק את עולם התיירות והמלונאות, ואז נדע יותר טוב: האם זאת הקריירה שאנחנו רוצים שתהיה לנו פה, או שזו תהיה רק משרה ראשונית שממנה נמשיך לתחום אחר? נחיה ונראה".
41,500 איש עובדים בענף התיירות בארץ
3,000 עובדים נוספים חסרים במלונות
300 אלף יהודים חיים באוקראינה
5,000 עולים מביאה הקרן לידידות בכל שנה
140 מיליון דולר בשנה מגייסת הקרן מאוונגליסטים אמריקאים
1,400 שקל השכר הממוצע באוקראינה
כ־32 שקל לשעה ירוויחו העולים במלונות בטבריה
לפנייה לכתב/ת 
