רביעי 22 באוגוסט 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אלכס
    המוסף לשבת • 26.07.2018
    לחץ אוויר
    במשך כמה חודשים הסתיר צה"ל מהציבור כי רחפנים של חמאס הטילו מטעני נפץ באחד מיישובי עוטף עזה | ייתכן שזה ניסוי כלים המעיד על יכולת חדשה ומדאיגה, שתבוא לביטוי כבר בעימות הקרוב: פגיעה מדויקת בסוללות "כיפת ברזל" ובעמדות של צה"ל, ופיגועי תופת אוויריים | ולא רק בדרום: ניסיון היירוט הכושל של מערכת "קלע דוד" והטילים שנחתו בכנרת מחייבים הפקת לקחים גם בחזית הצפונית
    אלכס פישמן

    ב־13 במאי השנה, סמוך לשעה תשע בערב, נשמע פיצוץ בתוך אחד היישובים בעוטף עזה. תושבים שיצאו מבתיהם גילו על הדשא שני מנגנוני פיצוץ מחוברים למשהו שנראה כמו מצנח קטן, לבן ומרובע. אחד המנגנונים התפוצץ אך לא גרם נזק. גורמי ביטחון שהגיעו ליישוב אספו את הממצאים, אבל לא ידעו להסביר באותו שלב איך ומניין הגיעו.

     

    ימים אחדים לאחר מכן שוב התגלה חפץ דומה בפאתי אותו יישוב, השוכן מול העיר עזה. הפעם כבר אפשר היה להצביע על הקשר בין מנגנוני הפיצוץ לרחפן שהגיע מהרצועה. בפעם השלישית באותו חודש שבה חדר רחפן אל היישוב הזה הוא כנראה כבר לא חזר לרצועה, ונפל בדרך. הצבא לא דיווח לציבור על האירוע וגם היום הוא מתייחס אליו בצורה מעורפלת, למרות שהממצאים שנאספו בחצר שביישוב הוצגו בפני כמה מתושביו.

     

    צה"ל לא יודע לומר כמה רחפנים נושאי מטעני נפץ שוגרו בשנה האחרונה מרצועת עזה, כמה מהם חזרו הביתה בשלום, והאם מדובר בסנונית המבשרת גלים של רחפני נפץ בסיבוב האלים הבא. אך הנחת העבודה בפיקוד הדרום היא שלחמאס יכולת להפעיל רחפנים אלימים.

     

    כבר לפני כמה חודשים דופנו מגורי החיילים המפעילים את מערכות כיפת ברזל הפרוסות בדרום הארץ. ההסבר האפשרי היחיד להופעת קירות הבטון הללו, המפרידים בין הסוללות לבין המגורים, הוא החשש שמישהו מתכנן לפגוע במערכות השיגור הטעונות בטילים. פיצוץ כזה עלול לגרום לנפגעים רבים בקרב החיילים הנמצאים בסמוך.

     

    משלוח של רחפנים שנתפס במעבר הגבול לעזה
    משלוח של רחפנים שנתפס במעבר הגבול לעזה

     

     

    פגיעה מדויקת במערכת כיפת ברזל הוא אחד היעדים המובהקים של חמאס, שכן מדובר לא רק במטרה יוקרתית אלא גם בסמל, ממש כמו חדירה ליישוב, חטיפת חייל או פגיעה במכשול שבונה ישראל. והדרך הפשוטה ביותר להגיע לסוללה של כיפת ברזל היא לשגר רחפן שיטיל עליה מטען נפץ, או יתפוצץ על המערכת.

     

    הרחפנים ששוגרו לעבר אותו יישוב בחודש מאי השנה היו ככל הנראה "פיילוט" לתוכנית מבצעית. בתפיסת ההפעלה של חמאס, תפקידם העיקרי של הרחפנים נושאי המטען ושל הרחפנים ה"מתאבדים" היא לגרום להרג המוני או לפגוע פגיעה מדויקת במטרות צבאיות. בתרחיש שבו מסיבה ישראל כמות גדולה של נפגעים ברצועה, חמאס יפעיל בתגובה רחפני נפץ לעבר יישובי העוטף. זה יכול להיות מגרש כדורסל בעיצומו של משחק, זה יכול להיות גם חוף רחצה. באזור זיקים, למשל, אותרו השנה רחפנים שהגיעו מעזה. תסריט אפשרי נוסף הוא שרחפן כזה ירחף מעל עמדת צלפים ישראלית וישליך לעברה מטען קטן, למשל רימון רסס, כתגובה לירי צלפים על מתפרעים פלסטינים.

     

    בצבא טוענים שיש הבדל עקרוני בין עפיפונים ולבלוני נפץ, אמצעים פשוטים לכאורה הנכנסים להגדרה של מחאה וטרור עממי, לבין שימוש ברחפני נפץ, שהוא בגדר "טרור מזוין". לכן, מעריכים בצה"ל, חמאס לא יעז לשלוח רחפנים אלימים ולהסתכן בעימות צבאי. מי שחושב כך כנראה ישן בעמידה. הרי הדור הקודם של לובשי המדים לא האמין שמנהרות ההברחה יהפכו למנהרות תקיפה, והדור שקדם לו נרדם מול הקסאמים, שאותם כינה בזלזול "צינורות ברזל מעופפים".

     

    ב־15 בדצמבר 2016 נורה למוות בתוניסיה המהנדס מוחמד א־זווארי, שעסק ככל הידוע בפיתוח כלי טיס בלתי מאוישים עבור חמאס - כולל התאמה של רחפנים אזרחיים לצורכי מודיעין ותקיפה. באותה עת זינק היקף הדיווחים על ניסיונות הברחה לרצועה של רכיבים לרחפנים דרך המעברים בארז ובכרם שלום.

     

    הקצין שנפצע שלשום בגבול עזה. חמאס מפעיל רחפנים גם כדי לאתר מארבים של צה"ל | צילום: חיים הורנשטיין
    הקצין שנפצע שלשום בגבול עזה. חמאס מפעיל רחפנים גם כדי לאתר מארבים של צה"ל | צילום: חיים הורנשטיין

     

     

    על פי נתוני יחידת המעברים במשרד הביטחון, ב־2016 נתפסו בשני המעברים 110 רחפנים שלמים ו־51 חלקי רחפנים. ב־2017 נתפסו 70 רחפנים שלמים ו־301 חלקי רחפנים, וב־2018 נתפסו 60 רחפנים שלמים ו־400 חלקי רחפנים. רוב הציוד נרכש באינטרנט מחברות כמו עלי אקספרס.

     

    השאלה היא כמה רחפנים כאלה לא נתפסו והוכנסו לרצועה. החיפוש אחר הרחפנים הוא מסובך מפאת גודלם, הקטן יחסית. בדרך כלל הם מוסלקים - מפורקים או שלמים - בתוך כמויות אדירות של צעצועים הנכנסים לעזה, ולעיתים בתוך כבודה של אדם הנכנס לרצועה. בנוסף, נתיב העברת הסחורות ממצרים לעזה, דרך מעבר סלאח א־דין הסמוך למעבר רפיח, אינו נתון לפיקוח של ישראל, ואין לה מידע על מה שעובר דרכו.

     

    הנתונים מלמדים שחמאס, בניגוד לצה"ל, חושב שהברחת הרחפנים היא מאמץ מרכזי, ממש כמו המאמץ להכניס חלקי מל"טים לרצועה. חלקי הרחפנים מגיעים לסדנאות של הארגון, שם עוסקים אנשי מקצוע בהרכבתם ובהתאמתם לפעילות צבאית. באותם בתי מלאכה ניתן להרכיב רחפנים גדולים יותר, שיכולים לשאת מטען של ארבעה ק"ג ויותר.

     

    אגב, גם מהנדס חמאס פאדי אל־בטש, שחוסל באפריל השנה במלזיה, עסק בפיתוח כלי טיס בלתי מאוישים. אחד התחומים שבהם התמחה היה תקשורת מוצפנת בין המפעיל לבין הרחפן או המל"ט.

     

    מהמפעל בסין לעזה

     

    חמאס החל להפעיל רחפנים כבר לפני כמה שנים, אבל עד לאחרונה הם שימשו בעיקר לאיסוף מודיעין. תושבים בעוטף עזה מספרים על רחפנים הטסים מעל שדות החיטה והחורשות, כנראה בניסיון לאתר מארבים של צה"ל על הגדר.

     

    חמאס לא המציא כלום. מה שקורה ברצועת עזה בזעיר אנפין מתרחש בקנה מידה גדול יותר באיראן, עיראק, סוריה ואצל חיזבאללה. חמאס מקבל את הידע הזה ומתאים אותו לצרכיו. אבל מה שכבר הבינו ארגונים כמו דאעש וחיזבאללה, צה"ל מתקשה להבין: רחפן סטנדרטי יכול להפוך בקלות לטיל מונחה. סרטונים מעיראק מראים לוחמי דעאש משמידים טנק באמצעות רחפן. הם מתקינים עליו פגזי מרגמה 60 מ"מ או 80 מ"מ, מרכיבים לו מנגנון הפעלה, והרי לך מערכת נשק מדויקת המזהה את המטרה ומנווטת אליה. והכל בפרוטות.

     

    נכון שרחפני הנפץ הם לא נשק הכרעה, אבל אם לא מסמנים אותם כאחד האיומים המרכזיים ולא נערכים לקראתם, קשה להעריך את רמת הנזק שהפעלה מסיבית שלהם עלולה לגרום בעתיד. יתרה מזאת: עזה היא לא הבעיה המרכזית של ישראל בתחום הרחפנים. היא רק שדה הניסויים של ציר איראן־חיזבאללה, מול מערכות הנשק הישראליות. למשל - מול כיפת ברזל. המידע המצטבר מגיע לטהרן, מנותח שם - ועובר גם לחיזבאללה.

     

    ישראל עצמה עושה שימוש ברחפנים כדי להטיל גז מדמיע על המפגינים בגבול עזה. חמאס עלול לאמץ לעצמו את המודל הסורי ולבדוק אפשרות של שימוש בכלור שיושלך מרחפנים. מבחינת ישראל, מדובר באיום המחייב התמודדות רצינית ברמות הטכנולוגיות הגבוהות ביותר.

     

    אחד היתרונות של הרחפן, מלבד הדיוק, טמון בכך שהוא קשה לגילוי: קשה לזהות אותו באמצעים אופטיים מרחוק, אין לו חתימת חום, חתימת המכ"ם שלו היא כמו של חמקן, הוא טס נמוך וכמעט לא שומעים אותו. המגבלות שלו הן טווח קצר יחסית - כמה ק"מ בלבד - וקושי לתפקד במזג אוויר סוער.

     

    ההתמודדות עם רחפנים מתבצעת היום בעולם בכמה מישורים, שהמרכזי שבהם הוא חסימת מערכת הניווט הלווייני שלו. אלא שיצרני וצרכני הרחפנים משפרים את יכולות הניווט הלווייני שלהם כל העת, מה עוד שהמצלמה שעל הרחפן מאפשרת לנווט אותו אל המטרה גם ללא מערכת ניווט לוויינית.

     

    מערכות הגנה מתקדמות מאתרות את הרחפן באמצעות התקשורת שלו, ואז שולחות כלי טיס לא מאוישים המיירטים אותו. חברת אלתא מערכות של התעשייה האווירית כבר מכרה לארצות־הברית מערכות היודעות להשתלט על התקשורת של הרחפן ולשבש אותה, ויש גם חברות סטארט־אפ ישראליות המפתחות מל"ט מיירט רחפנים ואמצעים לחסימת מערכות קשר של רחפנים.

     

    70 אחוז מהרחפנים בשוק העולמי מיוצרים בחברה סינית אחת - DJI. גם צה"ל רוכש שם רחפנים. מדובר אמנם במוצר טכנולוגי סיני, וקיים חשש שסוכנויות הביון הסיניות יידעו בבוא היום להשתלט על התדרים שלו, לעקוב ולשבש אותו, אבל הם זולים, אפשר לרכוש אותם בכמויות, וזה שווה את ההשקעה. החברה הסינית הזו דואגת כל הזמן לשפר את חסינות מערכות התקשורת של הרחפנים מתוצרתה, כך שכאשר רחפן מזהה שעלו על התקשורת שלו, הוא שב מיד לנקודת ההמראה.

     

    ה"טוצ'קה" אשם

     

    הגמגום הטכנולוגי של צה"ל לא מתחיל ולא נגמר ברצועת עזה, מול רחפני חמאס. יום שני השבוע, 23 ביולי 2018, יירשם כתאריך היסטורי בתולדות הטכנולוגיה הצבאית הישראלית. בפעם הראשונה התמודדה ישראל מול הטיל הרוסי אס־אס־21 ("טוצ'קה") - וכשלה. נציגי חיל האוויר ניסו למזער ולטשטש את חוסר ההצלחה של מערכת "קלע דוד" בהשמדת הטילים הרוסיים ששיגר הצבא הסורי, וכשלו גם הם.

     

    הבעיה נעוצה לא רק בכך שטכנולוגיה רוסית מיושנת הצליחה להערים על המילה האחרונה בטכנולוגיה הישראלית, אלא גם באמירת רק חלק מהאמת לציבור. אין פלא שהכתבים שהאזינו לאיש חיל האוויר שניסה לאחר האירוע להסביר מה קרה שם, לא הבינו באמת מי הפיל, מה הופל, מה התפוצץ ולמה. כך שלפחות מבחינה תודעתית, מערכת "קלע דוד" החלה את הקריירה המבצעית שלה ברגל שמאל. היום יושבים ודאי המהנדסים ברפאל והמפעילים בחיל האוויר ועושים את ההתאמות הטכנולוגיות והמבצעיות כדי שהתקלה הזו לא תחזור על עצמה.

     

    יום לפני היירוט הכושל הופיעו בעיתונות הסורית פרסומים גלויים על כך שהצבא הסורי הציב בדרום רמת הגולן טילי קרקע־קרקע מדגם טוצ'קה, כך שהפתעה אסטרטגית לא הייתה כאן. הטיל מוכר במערב מאמצע שנות ה־70, כך שמערך ההגנה האווירית אמור היה לזהות ולהתאים את עצמו במהירות לפרופיל התעופה הייחודי של הטיל הזה. בניגוד לטילים "אם־600" ו"פאתח־110" שמפעיל הצבא הסורי, היוצרים במעופם קשת באליסטית שיוצאת מן האטמוספרה וחוזרת אליה - טיל הטוצ'קה מבצע תנועה סמי־באליסטית: הוא לא יוצא מהאטמוספרה, הקשת שלו מאוד מתונה, והוא יכול לפגוע במטרות בטווחים של בין 20 ל־120 ק"מ, על פי החלטת המְשגר. כיוון שמדובר בטיל מונחה מדויק, אפשר להתאים את הנתיב שלו, כלומר - לתמרן. חוכמת המגן היא ליירט אותו בכל נקודת זמן לפני שהוא נוחת על מטרה.

     

    משום מה, בחיל האוויר שיגרו את טילי "קלע דוד" ממרחק עשרות רבות של קילומטרים, מתוך הנחה ששני טילי הטוצ'קה ששיגרו הסורים ייפלו בטווח המקסימלי שלהם בתוך שטח ישראל. מדוע המערכת לא יכולה הייתה לומר לאיש המבצעים היכן עומד הטיל הסורי לנחות ומדוע לא יורט במעופו הרבה לפני שנחת - אלה שאלות טכנולוגיות מבצעיות המחייבות הסבר. הסיבה נעוצה, ככל הנראה, בחוסר בשלות או במחלות ילדות של המערכת הזו.

     

    לזכותו של מערך ההגנה האווירית ייאמר שלמעט טילי "קלע דוד", שנועדו ליירוט טילים מן הסוג הזה, לא היה לה שום מענה אחר, וכי המערכת הייתה דרוכה. השאלה היא מדוע הגיע לחדר הבקרה מידע, שבדיעבד הסתבר כשגוי, ולפיו הטיל עומד לנחות בוודאות בשטח ישראל. התחקיר הפנימי בחיל האוויר יצטרך לקבוע אם זו הייתה תקלה בחישובי המערכת או טעות אנוש.

     

    כך או כך, שיגור הטילים המיירטים שירת מסר מדיני. ממש כפי שההפלה המוצלחת של המטוס הסורי, למחרת היום, הייתה יותר מסר ואזהרה לסורים מאשר צורך מבצעי אמיתי. ישראל הודיעה שלא תאפשר שום הפרה של הסכמי הפרדת הכוחות ברמת הגולן, והמסר - בשני המקרים - הוא ערנות מוחלטת ותגובה אגרסיבית בכל מחיר.

     

    שעה קלה אחרי אירוע היירוט בחר חיל האוויר במדיניות הסברה מעניינת: הניתוח הצליח, אבל החולה מת. כאילו הייתה זו "אשמתם" של הטילים הסוריים שהם לא נפגעו. אילו היו טסים כפי שמצופה מהם - הם היו נפגעים... להציג כישלון כהישג זו זריית חול בעיני הציבור. כל הטילים האיראניים כיום הם מתמרנים, לכן הכישלון הזה מול טיל מתמרן מדור ישן יחסית הוא מדאיג ומעורר שאלות לגבי הבשלות של אותה "שכבת ביניים" של הגנה אווירית שבתווך שבין כיפת ברזל ל"חץ 2". בהמשך נשמעו גם גמגומים לגבי ההשמדה העצמית של הטילים המיירטים שלא פגעו. חיל האוויר טוען שטיל מיירט אחד השמיד את עצמו בוודאות. אז מה קרה לשני? האם השברים נמצאו על ידי האויב? ואם כן - איזה נזק נגרם?

     

    נפילתם של שני טיל הגראד בכנרת, ביום רביעי השבוע, מחייבת גם היא תחקיר מעמיק. הפעם מדובר בירי של דאעש במסגרת המלחמה המתחוללת בדרום סוריה. אבל גם אם אותם טילים שוגרו לעבר ישראל בטעות, עצם נפילתם באחד מאתרי התיירות השוקקים בארץ, בעיצומה של חופשת הקיץ, הוא אירוע חמור. צה"ל יצטרך לבדוק את פערי הכיסוי של מערכות הגילוי והיירוט בגזרה רגישה זו ולהשלים אותם. צריך רק לקוות שהפעם לא ינסו למכור לנו לוקשים.

     


    פרסום ראשון: 26.07.18 , 16:59