ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    הונג קונג
    מסלול • 26.07.2018
    כוס קפה על גג העולם
    הונג־קונג היא שילוב קיצוני בין מזרח למערב: גורדי שחקים ומותגי־על – לצד סמטאות צרות עם מסעדות קטנות, חנויות מזכרות, שוקי דגים ודוכנים לחיות ים שונות ומשונות | וגם: מדרגות נעות באורך 800 מטר, רכבל באורך 1.4 ק"מ, השירותים עם הנוף היפה בעולם, ומראות ליליים עוצרי נשימה
    יואב קרן

    ברוס לי עבר דירה. ליתר דיוק, הועבר. בביקורי הקודם בהונג־קונג עמד פסלו של המאסטר בטיילת של חצי האי קאולון, על רקע הנוף האורבני עוצר הנשימה, בעוד מעבורות הסטאר ירוקות הגחון וסירות הג'וּנקה חוּמות המפרש חוצות את נמל ויקטוריה. עתה הוא שוכן בגינת שעשועים מעט נידחת לא רחוק משם, שזכתה לשם הזמני "גן הכוכבים", עד שיסתיימו השיפוצים בטיילת, ואמן הקונג־פו המנוח יקבל שוב את הכבוד המגיע לו.

     

    זה לא הדבר היחיד שהשתנה. כשירדתי מהאוטובוס בכניסה למלון הכה בי גל חום ולחות שלא זכרתי מהביקור הקודם. האם אלה שינויי האקלים? התחממות כדור הארץ? ואז הבנתי: לפני 11 שנה הייתי חלק מקבוצה מאורגנת שנסעה ממקום למקום במיניבוס ממוזג. הפעם טיילתי באופן עצמאי (את הטיסה עצמה להונג־קונג עשיתי כאורח של קתאי פסיפיק בטיסת הבכורה של אחד ממטוסיה החדשים ממפעל איירבוס בטולוז). כך שחוויתי את הונג־קונג האמיתית — לטוב ולרע.

     

    ואי־אפשר לחוות את הונג־קונג מבלי להידחק ברכבת התחתית עם עוד עשרות אלפים, מבלי להתעלף מחום בין דוכני הדגים המיובשים וסנפירי הכריש ומלפפוני הים שמשמשים הן למאכל הן למסכות פנים, ואז לחזור לחיים באחד ממרכזי הקניות המפוארים והממוזגים שבאזור סנטרל. אי־אפשר לחוות באמת את הונג־קונג מבלי לנשום אותה, להריח אותה, להזיע אותה.

     

    זה יישמע קלישאה, אבל זוהי המציאות: הונג־קונג היא שילוב קיצוני בין חדש לישן ובין מזרח למערב, ואין דבר שמבטא זאת טוב יותר מפיגומי הבמבוק שמשמשים עד היום לבנייה. בהונג־קונג יכול התייר הרעב להסתובב ברובע העסקים והבנקאות הנוצץ ולמצוא עצמו לפתע בתוך מסעדה סינית קטנה, כשהמלצר שהוא גם בעל הבית מצווה עליו לחלוק שולחן עם זוג מקומי כמו הייתה זו חומוסייה ביפו, וסביבו אנשי עסקים בחליפות יקרות לוגמים מרק שרימפס עם כופתאות ב־25 שקלים.

     

    הונג־קונג איננה יעד תיירות שגרתי, ודאי לא לישראלים, שבשבילם היא בעיקר תחנת מעבר בדרך לאוסטרליה, ניו־זילנד או יפן, או יעד לנסיעות עסקים. בשני המקרים אפשר להקדיש לה כמה ימים — ארבעה או חמישה יספיקו, אבל גם שלושה.

     

    המקלט להגנה על סירות מפני טייפונים
    המקלט להגנה על סירות מפני טייפונים

     

    אזור סנטרל: מנהטן הקטנה

     

    רובע סנטרל, ליבה הפועם של הונג־קונג ומרכז העסקים שלה, הוא מנהטן בזעיר אנפין – שילוב של וול־סטריט, טיימס סקוור וצ'יינה טאון. הבניינים לא גבוהים כמו בניו־יורק (מרכז הסחר הבינלאומי, הבניין העשירי בגובהו בעולם, נמצא דווקא בקאולון), אבל מספיק גבוהים כדי להזכיר אותה. בחלק מהם קומת הכניסה היא קניון קטן עם מסעדות, בתי קפה ומותגי יוקרה כמו ג'וצי וארמאני, וכשיורד גשם אפשר לתפוס שם מחסה. לקנות זה כבר סיפור אחר. באחת החנויות, שמתמחה במוצרי אלקטרוניקה, ראינו טוסטר של דולצ'ה וגבאנה ב־4,900 דולר הונג־קונג, שזה 2,300 שקל.

     

    סנטרל הוא גם מקום מושבן של הנהלות הבנקים הגדולים. בהנחה שלא באתם לחתום על עסקת מיזוג כלשהי תוכלו להסתפק בביקור בבניין המרשים של בנק HSBC.עיצוב הפנים נעשה לפי שיטת הפנג־שוואי, ומחלקת המשכנתאות נראית כמו לובי של מלון יוקרה. לא שזה עוזר במיוחד לתושבי הונג־קונג, שמחירי הדירות בה מטורפים.

     

    בין הרחובות היוקרתיים מחברות סמטאות צרות עם חנויות קטנות ודוכני שוק. למשל, חנות שאפשר להצטייד בה במזכרות כמו נעלי בית סיניות, ערכת טיפוח ציפורניים עם איורים סיניים מסורתיים ואפילו ספרים של מאו דזה־דונג בתרגום לאנגלית, למי שמתכנן מהפכה. עשר דקות הליכה מתחנת המטרו סנטרל נמצא שוק רחוב גרהאם – סמטה תלולה של דוכני ירקות ופירות, חיות ים שונות ומשונות, וטופו גולמי שנמכר בצורת בלוקים לבנים ולא ממש מגרים למראה.

     

    באי הונג־קונג נמצאות המדרגות הנעות הכי ארוכות בעולם. אורכן 800 מטר, הן מתחילות באזור סנטרל ומטפסות במעלה ההר, חוצות רחובות חמודים עם בתי קפה, פאבים, מסעדות וחנויות 7-Eleven. את הדרך חזרה צריך לעשות ברגל או במונית.

     

    הונג-קונג בלילה. תצפית מפסגת ויקטוריה
    הונג-קונג בלילה. תצפית מפסגת ויקטוריה

     

    חצי האי קאולון: קחו מעבורת

     

    מהטיילת של קאולון, שמוכרת יותר בשם "שדרת הכוכבים", נשקף אחד מקווי הרקיע היפים ביותר בעולם: האי המרכזי ורובע סנטרל. בין שני חלקי העיר מפריד מצר ים שתחתיו עובר קו מטרו, אבל הדרך הטובה ביותר לחצות מצד לצד היא במעבורות הסטאר (Star ferry), שמזכירות קצת את ספינות הקיטור ששטו על המיסיסיפי. ההפלגה נמשכת כמה דקות לכל כיוון והמחיר כשני שקלים לאדם.

     

    כבר הזכרתי את מרכז הסחר הבינלאומי בן 108 הקומות, אבל הבניין המפורסם ביותר בקאולון הוא דווקא מלון פנינסולה, שפועל כבר 90 שנה ונחשב לאחד המלונות הטובים בעולם. מאחר שרובנו לא יכולים להרשות לעצמם לשלם 3,200 שקל ללילה בחדר עם נוף לנמל, הסתפקנו בגיחה לשירותים בבר שבקומה ה־28, שהקיר שלהם הוא חלון ענק, ונחשבים לתאי השירותים עם הנוף הכי יפה בעולם.

     

    את הביקור בקאולון כדאי לכוון כך שיתחיל ביום ויימשך אל תוך הלילה, גם בגלל מופע האורות המרהיב שמתקיים כל ערב, וגם כדי לבקר בשוק הלילה טמפל סטריט. כמקובל בשוקי לילה במזרח אסיה, אפשר למצוא כאן הכל, מתיקים ובגדים, דרך חפצי אמנות סיניים, ועד דיסק־און־קי בצורת סימפסונים ומיניונים. יש סמטה של מגידי עתידות וקוראות בקלפים, ואפילו כמה דוכנים של אביזרי מין.

     

    אברדין ואפ ליי צ'או: טאי צ'י בטיילת

     

    באי הזעיר אפ ליי צ'או מתגוררים כ־90 אלף איש על שטח של 1.3 קמ"ר — מה שהופך אותו לאי השני הכי צפוף בעולם. בגלל צפיפותו הוא בנוי לגובה, ותושביו מתגוררים בכוורות אנושיות בנות 50 קומות. כדאי להגיע לכאן ולו רק כדי לראות את המקלט להגנה מפני טייפונים. מדובר ברצועת ים שמפרידה בין אפ ליי צ'או לבין אברדין שבדרום האי הונג־קונג, ומאחר שהיא מוגנת מפני הסופות הטרופיות העזות, עוגנות בה מאות סירות וספינות בצפיפות שמזכירה חניון תל־אביבי בשישי בצהריים. כאן, אגב, צולמה אחת מסצנות האקשן בסרט "טומב ריידר 2", בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי. הניגוד בין בנייני המגורים האחידים, המתנשאים לגובה של עשרות קומות, לבין הערבוביה הצבעונית של ספינות דיג, מוניות צפות, יאכטות וג'ונקות, הוא מדהים.

     

    אפשר לרדת בתחנת המטרו Ley Tung, ללכת ברגל לרציף, לעשות סיבוב בשוק המקורה של אפ ליי צ'או, אולי לבחור איזה דג ולעלות למתחם המסעדות בקומה השנייה, שם יבשלו אותו עבורכם, ואז לקחת מונית־סירה לצד השני (2.2 דולר הונג־קונג לכיוון). על הטיילת המקסימה של אברדין, לחופו של מקלט הטייפונים, לא תפגשו כמעט תיירים, אבל תראו תושבים מקומיים מתאמנים בטאי צ'י, חבורות של גברים משחקים מה־ג'ונג, וכאלה שעושים ג'וגינג. יש גם שוק דגים ומסעדה צפה שמגיעים אליה בסירה.

     

     

    פינת רחוב ברובע העסקים של הונג-קונג
    פינת רחוב ברובע העסקים של הונג-קונג

     

    פסגת ויקטוריה: הפיק של הונג־קונג

     

    אפשר לתאר במילים את הנוף הנשקף מפסגת ויקטוריה, אבל התמונות מדברות בעד עצמן, וגם הן רחוקות מלהמחיש את הדבר האמיתי. ולכן, אם אתם בהונג־קונג, פשוט תעלו לשם. חובה. לפסגת ויקטוריה, ה"פיק", צריך להקדיש חצי יום, ועדיף שזה יהיה ביום האחרון — כדי לראות מלמעלה את כל המקומות שביקרנו בהם. החוויה העיקרית היא כמובן הנוף – האי הונג־קונג, על גורדי השחקים שלו, נמל ויקטוריה, חצי האי קאולון, אפ לי צ'או וחופי ים סין הדרומי. אבל העלייה ברכבל הפסגה, שנחנך ב־1888 ואורכו 1.4 ק"מ, היא חוויה בפני עצמה.

     

    מרפסת התצפית היא קומת הגג של מגדל ויקטוריה – מרכז קניות, אוכל וחוויות בן שבע קומות. אין כמו לשבת על כוס קפה או בירה כשמהחלון נשקפת העיר כולה. בנקודת התצפית יש צלם מקצועי שמביים את הזוגות הנפעמים על רקע הנוף ונותן להם הוראות: "תניחי את הראש על הכתף של אהובך", "חבק את אהובתך" וכו', כמו צלם חתונות. תמונה אחת בפורמט דיגיטלי עולה 100 שקל, אבל המחיר שווה את הלייקים שתקבלו.

     

    כרטיס משולב לרכבל הפסגה ולמרפסת התצפית עולה 37 דולר הונג־קונג לאדם, אבל הוא מקנה כניסה אחת בלבד לתצפית, כך שאם אתם רוצים לראות את הנוף גם ביום וגם בלילה תצטרכו לרכוש כרטיס נוסף או לעלות למרפסת לפני השקיעה ולהישאר בה עד רדת החשיכה.

     

    טופו ומלפפוני ים: שוק רחוב גרהאם
    טופו ומלפפוני ים: שוק רחוב גרהאם

     

    מחוץ לעיר: אטרקציות לילדים

     

    הונג־קונג היא לא בדיוק יעד לטיול משפחות, אבל אם הגעתם עם ילדים, תוכלו לבלות באושן פארק (Ocean Park), מתחם עצום שכולל אקווריום מהגדולים בעולם, פארק מים, רכבות הרים, רכבל שנשקף ממנו נוף נהדר של ים סין הדרומי וגולת הכותרת: שני דובי פנדה. אטרקציה נוספת לילדים היא דיסנילנד הונג־קונג, האח הפחות מפורסם של פארקי דיסני בפלורידה, קליפורניה, פריז, טוקיו ושנגחאי.

     

    אשתי טלי אומרת שבהונג־קונג אין יותר מדי אטרקציות, הונג־קונג היא בעצמה אטרקציה. כמו תמיד, היא צודקת.

     

    מודיעין שלום

     

     קתאי פסיפיק ואל על מפעילות טיסות ישירות להונג־קונג. על כרטיס הלוך ושוב בקתאי (עבור אשתי) שילמנו 800 דולר ארה"ב.

     

     המלונות במרכז אינם זולים. במלון איביס, שש־שבע דקות הליכה לתחנת המטרו וכרבע שעה הליכה לסנטרל, שילמנו כ־500 שקל ללילה.

     

     מומלץ לקנות כרטיס "אוקטופוס" שמאפשר לשלם בכל סוגי התחבורה הציבורית – מהמטרו ועד המעבורות.

     

    מנמל התעופה למרכז העיר לוקחים מטרו לתחנת הונג־קונג (110 דולר הונג־קונג, כ־51 שקל לאדם), ומשם יש שאטל חינם שעוצר בחלק גדול מהמלונות.

     

     יהיו שימליצו לכם לחצות את הגבול לסין כדי לעשות שופינג בעיר שנג’ן. אם בא לכם לנסוע שעה, לחכות עוד שעתיים בתור לוויזה, ואז להגיע לקניון שנראה כמו סניף של הכל בדולר – שיהיה לכם לבריאות.

     


    פרסום ראשון: 26.07.18 , 19:07