פרפרים בנובמבר אידור אווה אולפסדוטיר
גיבורת הסיפור "פרפרים בנובמבר" (מאנגלית: גבי סילון/ הוצאת חרגול), שהיא גם המספרת, היא מתרגמת איסלנדית השולטת ב־11 שפות, מייחסת משמעות גדולה למילים וכל חייה "סובבים סביב הגדרות של מילים", ואפילו האהבות שבחייה נופלות קורבן להן. היא נעה בין בעלה למאהב שלה, עד שאלה נוטשים אותה והיא יוצאת למסע.
הסיפור נפתח ברייקיאוויק, בירת איסלנד, כשנישואיה מתמוטטים, בין השאר בגלל "הרגליה המוזרים". "את לא רוצה לגדול", מטיח בה בעלה, "מתנהגת כמו ילדה למרות שאת בת שלושים ושלוש. ממשיכה לעשות את הדברים המוזרים וחסרי האחריות שלך". וזה עניין של פרספקטיבה, שכן אוסף המוזרויות של הגיבורה מקבל נופך נוסף במסע שהיא עוברת לאחר התפרקות היחסים. היא הורגת בטעות אווז, זוכה בהגרלות לוטו, הופכת עשירה ונאלצת לטפל בטומי, ילד בן ארבע חירש ואילם, שחברתה הטובה הפקידה בידה.
החיבור בין אשת השפה — שכל מילה עבורה היא הרת גורל — לבין הילד שעבורו יש שפה אחת, שפת הסימנים וקריאת השפתיים, ואין תחליף, הוא שמניע את העלילה. הם יוצאים למסע נפשי אל הטבע, אל "דממה של מישורים גבוהים" ומרדף אחר פרפרים בחודש נובמבר. היא עוסקת הרבה בהתבגרות ובמשמעות של מהם חיים בוגרים, בזוגיות, בהבאת ילדים לעולם, ובמקומם של הילדים בקשר שבין בני זוג. לדידה, כשיש ילדים, ההורים "כבר לא מקיימים יחסי מין, חוץ מאיזה זיון מהיר ומזדמן... כבר לא מתנשקים, כשהם אוספים זה את זו מהעבודה. הם מפנים את ראשם ובוהים מבעד לחלונות המכונית".
המסע עם הילד מזמן להם גילוי וחיבור רגשי, דבר שונה מאוד ממותחני הרצח וההיעלמויות המאפיינים לרוב את הספרות האיסלנדית ובכלל את המדינות הנורדיות. יש ברומן הזה רגעים של שמחה ושל עצב, של הומור ואירוניה וסרקזם, שיוצרים תמונה עשירה של חוויה אנושית אינטימית.
אף על פי כן, זה לא ספר שנשאר איתכם יותר מדי זמן לאחר הקריאה, וודאי שהוא לא יצירת מופת. הוא ספר חביב שמעניק חוויה סיפורית אך מתעקש לא לאתגר בה את הקורא בטיפול מתוחכם בנושאים מורכבים. יחס לעגני לזרים, וחיות שהופכות לאובייקט קולינרי — אולי יתקבלו בהבנה באיסלנד, אך פחות בחלקים אחרים של העולם. כמו כן, זהו בהחלט לא רומן פמיניסטי, שכן הגיבורה כמו נישאת ללא שליטה על רצף האירועים ועונה לסטריאוטיפים שוביניסטיים.
עמודים: 270.
ציטוט: "אישה יכולה לעמוד על סף כניעה מוחלטת לאהבה, למשל, בלי להרהר בכך אפילו רגע".
