שובר שוויון

האירוע הטלוויזיוני של סוף השבוע היה המונולוג של ריאד עלי, במגזין שישי של כאן 11. בתוך דקות משידורו הוא שבר את מחסום הפלטפורמה והתפשט ברשתות החברתיות. לא מסובך להבין למה: העיתונאי הוותיק אמנם לא הפתיע בעמדתו, אך השילוב בין שפה פיוטית (שמאפיינת גם את כתבותיו) לנימה אישית (שנעדרת לרוב מעבודתו) יצר רגע טלוויזיוני חזק, שיהווה מעתה נקודת התייחסות בדיון הציבורי על חוק הלאום.

מעניין להזכיר שעלי כבר נשא מונולוג דומה לפני כשבועיים ב"כאן דיגיטל", שלא חולל את אותו אפקט. מלבד ההבדל במצב הפוליטי (החוק טרם עבר סופית), הדבר מעיד שעם כל הכבוד להשקעה ולהתפארות בחזית הדיגיטלית, עדיין אין תחליף לחשמל של השידור החי. יותר מזה: גם אם עיקר הצפייה בקטע היה דרך פייסבוק וטוויטר, המקור הוא בעצם ערוץ 1 בליל שבת. בדיוק כמו פעם.

ברור כי חלק ניכר מכוחו של הטקסט נבע לא רק מחריפותו, אלא גם מאופן ההבעה שלו. בבורסה של המסך, דמעות הן לעולם מניה עם ביקוש גבוה. עם זאת, ניתן להבחין שהאמוציונליות של עלי אינה נוחה לו והוא נאבק בה. נדמה כי האמפתיה כלפיו גברה גם בשל כך: בעוד פורמט המונולוג הנסער הפך למשאבת לייקים מאוסה, עלי באמת דיבר מהקישקע. בניגוד לאחרים, קשה לחשוד בו כמי שמדמיין תוך כדי כמה שיתופים ייצאו לו מזה.

מאידך, יש לומר ביושר כי ההדים הנרחבים נובעים גם מתפיסות קדומות וקיבעונות שוביניסטיים. לפיהם, גברים מבוגרים דוגמת עלי אמורים לשמור על פאסון. הופעתו מערערת את הסדר הזה, מה שמיד מתבטא בתשומת לב גדולה יותר. כך היה גם בראיון הרדיופוני המדובר של פרופ' מרדכי קרמניצר בשבוע שעבר.

עלי מזהה את חוק הלאום כהסרת האיפור מעל יחסי הדרוזים והיהודים בישראל. תגובתו, אם כן, היא בעצמה קילוף של שכבות הפאתוס והקלישאות והצבת נוסחה פשוטה במקומן: דם תמורת שוויון. לשיטתו של עלי, חוק הלאום מבטל את הדיל ומסמן את "החלל הדרוזי הבא" כ"חלל סוג ב'".

לישראלים רבים קל להזדהות עם השיח הזה, כיוון שהוא מנציח את הקשר הגורדי בין זכויות להקרבה. העלבון העמוק של עלי לא מכריח אותם לחשוב על אפליה יומיומית - עליה דיבר שיבל כרמי מנסור ב"אולפן שישי" - אלא הוא מעורר אצלם אי־נעימות כלפי לא־יהודים שמשרתים בכוחות הביטחון ומשפחותיהם. מהזווית הזו, גם תיקון כלשהו לא יעלים את המחיצות בין האוכלוסיות במדינה, אלא יבצע דירוג שלהן. הנה, חוק הלאום רק נחקק וכבר הוא נוחל הצלחה מסחררת.

"תום יער עושה את שביל ישראל" (yes) ו"טלוויזיה מהעתיד" (רשת 13) בישרו על התפתחות הקשר בין סצנה קומית חדשה לגופי השידור המרכזיים. החזרה של שתי התוכניות (הפעם יער מחוללת מהומות בפנימייה שבה למדה) מעידה כי המסך לא נרתע מההומור הבוטה והלא־מהוקצע במתכוון שמאפיין אותן. גם אם זה לא תמיד מצחיק ("טלוויזיה מהעתיד") או מרוכז בעצמו יותר מדי (יער), אלו בשורות טובות לחובבי הז'אנר ולא פחות מהם - לצרכנים כפייתיים של שערוריות פאנצ'ים. רק לפי פרק הבכורה של "טלוויזיה מהעתיד" - למשל ההתמודדות של "כוח חרדון" עם ילד ערבי שמחזיק מספריים - השבועות הקרובים יהיו המונדיאל שלהם.