כך נראה כנס הסתה

העניין הוא שכמו שיש מסיתים ומדיחים בצד אחד, יש גם בצד השני. למשל, ארגון להב"ה. כאשר מישהו ביקש בשם הארגון הזה לקיים שם כנס — הוא נדחה. "לא אתן במה לגופים מסיתים", אמר מנהל בית הגפן, אסף רון. אני בצד שלו. זה מה שמחייב השכל הישר. אבל החוק לא שם לא אותו ולא אותי כדי להחליט מיהו מסית ומדיח ומי לא. ומי שנותן במה לזעאתרה לא יכול להימנע ממתן במה לאחרים. ובכלל, המודעה הקוראת לכנס נראית כמו מודעה של ארגון כהניסטי. הדבר הבולט ביותר בה הוא אגרוף. כך נראה כנס הסתה. כך לא נראה כנס נגד גזענות.

הבעיה העמוקה יותר היא ששורה של גופים תרבותיים נשלטים על ידי אנשי שמאל קיצוני. הם עושים שם מה שהם רוצים. מתק השפתיים שלהם על חופש הביטוי לא יכול להסתיר את העובדה שהם מעניקים במה להסתה נגד מדינת ישראל. זה כבר קרה בתיאטרון יפו, שקיים אירוע שאחד מאורחי הכבוד שלו היה העבריין המורשע באסל גטאס, והכנס כולו היה למען "חופש הביטוי" שכולל תמיכה במחבלים מורשעים.

נדמה שעל גופים ציבוריים צריך להחיל בדיוק אותו כלל שחל על המועמדים לכנסת: מי שתומך בגזענות או שולל את זכות קיומה של ישראל — רשאי לעשות זאת, אבל לא בתמיכת המדינה ולא במוסד שנתמך על ידי המדינה. כנס בארגון תומך מובהק בחיזבאללה הוא חציית קו אדום. הפעם, צריך להודות, השרה מירי רגב צודקת.

די לסתימת פיות

יקיר אלקריב

לזכותה של מירי רגב אפשר להגיד כנראה רק דבר אחד: בכל פעם שנדמה שהשרה שברה את שיאי חוסר הכישרון וחוסר ההתאמה לתפקידה, היא שבה ומוכיחה שתמיד אפשר לרדת קצת יותר נמוך ולבזות עוד במעט את עצמה, ולמעשה — את כולנו.

הפעם רגב שינמכה את עצמה כשפנתה ליועץ המשפטי לממשלה וביקשה ממנו למנוע כינוס מחאה של אנשי מפלגת חד"ש שנערך נגד חוק הלאום בתיאטרון בית הגפן בחיפה. עוד קודם פנתה רגב לראש עיריית חיפה באותה דרישה, ונהדפה בטענה המוצדקת שהתיאטרון רק מושכר לאנשי חד"ש לצורך הפעילות באותו הערב. אבל בעיניה של רגב העובדה שהמדינה מממנת באופן חלקי את פעילות בית הגפן מקנה לה את הזכות לקבוע איזה פעילויות ייערכו בו. וכל זה ברוח אמירתה האלמותית, המכוננת: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?".

עכשיו שימו לב מה קורה פה: שרה במדינה המכנה את עצמה דמוקרטית מבקשת למנוע כינוס של אנשים ששכרו אולם ושילמו עליו כחוק, רק מפני שהשקפתם הפוליטית שונה משלה. ולזה יש שם פשוט: סתימת פיות ששייכת למשטרים אפלים. לא עזרה גם טענתו של מנכ"ל בית הגפן שאמר שמבחינתו אותו אולם יכול להיות מושכר למחרת גם לאנשים שיתמכו בחוק הלאום וימחו נגד הכינוס של חד"ש. אבל למרות התשובה הזאת, השרה רגב החליטה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיאסור את הכינוס.

אז השרה רגב לא מבינה שישראל היא מדינת חוק, שיש בה חופש ביטוי וחופש התכנסות וחופש מחאה, ולכן כדאי שכל פעם שהיא מתעוררת בהתפרצות זעם שכזאת מישהו יזכיר לה שעדיין שומרים פה על החוק ועדיין היא לא קובעת את סדר היום. שכן החוק אינו נתון לגחמתם של פוליטיקאים. ולמרות שלא היה שום צורך להמחיש כמה מיותר חוק הלאום וכמה נזק הוא גורם, הנה לכם עוד פרשה עגומה שמוכיחה זאת.