אמא–לנד

תנסו לתאם ראיון עם שתי אמהות צעירות, עובדות ועסוקות, ועיתונאית אחת. נראה אתכם. אבל אחרי שינויים ותזוזות, ולמרות שאחת הייתה תוך כדי מעבר דירה (כשהמובילים אצלה בבית!), אחת עם תינוקי על הידיים ואחת בחופשת מחלה – הצלחנו.

את שירלי טמיר הכרתי מעמוד הפייסבוק שלה, שהפך לַמֶּכָּה של אמהות צעירות שמחפשות מקום שפוי, מקום שמאפשר לשמוע שלא הכל מושלם, וזה ממש־ממש בסדר.

אפשר להגיד ששמת לך למטרה להציג אלטרנטיבה שפויה לקלישאת האימהות המושלמת?

"זו הגדרה מדויקת".

שירלי, 32, נשואה לנמרוד ואמא לגילי, הקימה את עמוד הפייסבוק שלה לפני כשלוש שנים, אחרי שבנה נולד. היא העלתה עוד ועוד פוסטים שבהם שיתפה בקשיים, בתחושה של בלבול ואובדן דרך. היא החלה לצבור עוד ועוד עוקבות, ותגובות עוצמתיות של הזדהות. כיום היא מהבלוגריות המובילות ברשת, עם למעלה מ־20 אלף עוקבים. את ליבי נחימובסקי היא פגשה במסגרת אירועים משותפים של בלוגריות, ומאז נוצר חיבור משמיים. לאחרונה הם העלו סרטון משותף שקראו לו "שונות אבל ממש דומות".

ליבי, 28, נשואה ליעקב ואמא ל־6 (הגדול בן 9!), גרה בכפר חב"ד. היא גדלה במשפחה אדוקה בבני־ברק עם 11 אחים ואחיות. בגיל 18 התחתנה, הגיעה לבגרויות בהיריון ראשון, ומאז בכל שנה ילדה תינוק. לטענתה, לא הרגישה חריגה או שונה מהסביבה שלה. "זה היה רגיל לגמרי".

בשנים הראשונות היא עבדה תוך כדי גידול הילדים הקטנים בכל מיני עבודות משרדיות, והרגישה שהיא סובלת ולא תורמת לעצמה שום דבר. "הרגשתי שאני בתוך כלא ושכל הכישרונות שלי לא באים לידי ביטוי בשום מקום".

"כאמא, היה חסר לי לדבר עם אמהות אחרות שגם להן יש ילדים בהפרשים קטנים – אמא שלי הייתה עסוקה, בעלי לא ילד 6 פעמים, והרגשתי מאוד לבד. בליבי־לנד. יום אחד, כשהייתי במשרד הנדל"ן שעבדתי בו בתל־אביב, ראיתי פרסום שהיה כתוב בו: 'אוהבים מצלמות?' ואני אומרת על עצמי שאני המצאתי את הסלפי! יש לנו סרטונים משפחתיים שאני בת 3, עומדת על כיסא ושרה מול המראה. הפרסום היה לקורס הגשת טלוויזיה של רשת. התקשרתי באותו רגע, שמעתי את המחיר והתעלפתי. אנחנו מרוויחים מינימום, יש לי תינוקות בבית, אין מצב שאני יכולה להרשות לעצמי. ובכלל, אני חרדית, ופתאום קורס טלוויזיה - זה לא בדיוק היה קל. שילמנו בתשלומים ונרשמתי, וכל יום רביעי הייתי בהתרגשות אדירה.

זה דבר מאוד חריג לאישה חרדית ללכת ללמוד טלוויזיה, איך היו התגובות?

"קיבלתי הרבה תגובות שליליות מהחברה החרדית, כי זה באמת חריג שאישה חרדית עם פאה תשים את עצמה בפרונט. אבל היום יש לי מלא עוקבות חרדיות, וכשאני הולכת בבני־ברק, עוצרים אותי כל שנייה החרדיות, כי הן מכירות ואוהבות".

כשסיימה את הלימודים הייתה בטוחה שכל תוכניות הבוקר מחכות לה, שכל העורכים בטלוויזיה רק מחכים להחתים אותה על חוזה לפינה קבועה, וזה מן הסתם לא קרה. "החלטתי שאף אחד לא יעצור אותי, ונזכרתי שהיה לנו שיעור עם לינוי בר גפן, והיא אמרה לנו – אל תחכו לאף אחד שייקח אתכם, פשוט תקנו מצלמת וידיאו, שבו בסלון, ותתחילו לדבר למצלמה ולעשות סרטונים. וזה מה שעשיתי – קניתי מצלמה באיביי, והתחלתי להעלות סרטונים לפייסבוק. פתאום ראיתי שאנשים כאילו רק חיכו לזה. עוד ועוד אנשים פונים, ופתאום רוצים לשמוע את הקול שלי, וככה נולד העמוד "ליבילנד".

ליבי עזבה את העבודה המשעממת במשרד בתל־אביב, ובנוסף לעבודה סביב השעון בבית ועם הילדים, היא הפכה לתופעת רשת מטורפת, עם קרוב ל־20 אלף עוקבים בפייסבוק.

מה הסטריאוטיפ הכי מעצבן והכי לא נכון שאת נתקלת בו כאישה צעירה חרדית?

"וואי, את בטח כל היום לבד בבית עם הילדים ובעלך כל היום לומד בישיבה! אז בעלי עובד, והוא עם הילדים ועושה כל מה שצריך יותר ממני. יעקב בעלי עושה המון ומעורב, והסטריאוטיפ של האישה הקטנה שעומדת עם הסינר ומבשלת סיר פתיתים, והבעל לומד תורה כל היום ולא אכפת לו - פשוט לא נכון. זה נורא מעצבן אותי כשאני שומעת את זה".

מה אנשים לא מבינים על החיים שלך?

"שגם לאישה חרדית יש חלומות, וכישרונות, ויש לה מה לומר, ויש לה מקום להביא את עצמה לידי ביטוי, והיא ממש לא קטנה ומפוחדת שמסתתרת מאחורי בעלה. לאישה חרדית יש אמונה, והיא לבושה בצניעות ויש לה פאה, אבל היא אישה בדיוק כמוך, ויש לה המון מקום".

מה המטרה או השליחות שלך בתור בלוגרית חרדית?

"חשוב לי להשמיע את הקול שלי דווקא לציבור החילוני, שאין לו הזדמנות להכיר אישה חרדית ואמא חרדית. אצלנו לכולם יש משפחות ברוכות ילדים, וזה לא חריג. אנשים חרדים אומרים לי לפעמים - מה את רוצה, שנמחא לך כפיים?"

אושר גדול, אבל איפה ההנאה? 

יש אמירה שגם מגובה במחקרים, שבהורות בכלל ובאימהות בפרט, יש אושר גדול, אבל אין כיף, אין הנאה. זו עבודה סיזיפית, רצופה תסכולים, שגורמת לנו להגיע לקצה, לתמרן בתוך הבית ומחוצה לו, ושכיף גדול אין שם. אתן מסכימות עם התפיסה הזו?

שירלי: "אני מתחברת לזה, אבל לא בצורה טוטאלית. זה עניין של רגעים – זה לא שהכל או מושלם, ורוד ונוצץ, או שאת בדיכאון והכל שחור. אני אישית חושבת שיש רגעים של הנאה, שגילי אומר לי משהו, או שהוא עושה משהו ואני מרגישה כל כך גאה, שפשוט אושר ממלא אותי. יש הרבה רגעים של הנאה, אבל הם רגעים. ואז מגיעים רגעים קשים, אבל אז מגיעים עוד רגעים של הנאה, ויש גם וגם. וגם בהקשר לאושר, גם זה לא תמיד נכון. יש רגעים של שבר גדול, ותחושה של איבוד עצמי. צריך להימנע מלתת כותרות כל כך דיכוטומיות של שחור ולבן. ברור שלהיות אמא זו זכות, והגשמה, וזה האושר הכי גדול בעולם. אבל יש גם רגעים שאת לא מרגישה מאושרת – זה מביא אתגרים לזוגיות, ושאלות על עצמך, מי את ולאן את הולכת, איפה נשאר לי מקום להגשים את החלומות שלי. לי חשוב שאמהות ירגישו לגיטימציה להרגיש קשת של רגשות, וצריך לתת להם ביטוי. להתכחש אל הרגשות הקשים והמתסכלים, זו טעות.

בחברה חרדית, ליבי, יש מקום לקשת של רגשות בהקשר האמהי?

ליבי: "בגלל הרשתות החברתיות, זה נראה שאצל כולם הכל מושלם, ורק אני נאבקת ומתמודדת. כמה את רואה אמא שמעלה תמונה לאינסטגרם כשהיא עם דמעות, וכיתוב 'לא ישנתי כל הלילה, בא לי למות'? חוץ מכמה פוסטים ששירלי העלתה, והיא שיקפה אמת שבאה מהלב והבטן, בחיים לא ראיתי שיתופים כאלה. אם יש אמא שמרגישה ככה, היא מרגישה שמשהו לא בסדר איתה ושהיא לבד".

אבל אנחנו הרי יודעות שה לא נכון שאצל אחרים הכל מושלם, אז למה אנחנו מאמינות לזה?

ליבי: "כי אנחנו ממהרים להניח הנחות על אחרים, כי יש לחץ חברתי לשדר שהכל מושלם. לאחרונה העליתי סרטון בדיוק על זה שכל מאבטח בקניון מרשה לעצמו להעיר לי על איך אני מדברת לילד או איך הלבשתי את הילדה. ברור שזה לא עניינו, ולכאורה מה אכפת לי ממנו, אבל זה כן חודר אותנו לפעמים".

שירלי: "אני מאמינה שהתמודדות עם הקושי, לא להתכחש, לדבר על הדברים – זה כרטיס הכניסה לממלכת האושר. כמו שבזוגיות למשל, אם מדברים על הדברים, אז יש סיכוי יותר טוב שדברים ייפתרו, שתהיה תקשורת טובה יותר, שנרגיש טוב יותר. אז גם באימהות, זה אותו דבר. אם מדברים על הדברים, ומשתפים, זה מקל על הקושי. אני מקווה שיום יבוא ותהיה יותר סובלנות לשיח, יותר פתיחות".

"אמא פגומה"

לאחרונה העלתה שירלי סרטון שהיא קוראת לו "אמא פגומה". מעין תשובה לעמוד הפייסבוק הרותח "אבא פגום", המונה קרוב ל־220 אלף עוקבים. העמוד נוצר בהגדרתו, "למען כל אותם אבות שבאמת מנסים להיות טובים בטיפול בילדים, אבל איכשהו הדברים תמיד מתפקששים להם בדרך".

שירלי: "אז יש קבוצה, שהיא כאילו הומוריסטית, אבל היא בעצם מראה שגם האבות צריכים איזה שבט מודרני שיתמוך בהם, גם הם זקוקים לפרוק, כי גם להם קשה. אבל עדיין, לאבות יש לגיטימציה להגיד, 'אני אבא פגום', 'אני לא מושלם', ולהדביק סטיקר על הרכב. אז זה נורא מצחיק, ולגמרי לגיטימי, אבל כשאני העליתי סרטון ואמרתי, 'אני אמא פגומה' - חלק מהתגובות שקיבלתי היו - 'צריך להזמין את לשכת הרווחה'. אז אני שואלת, למה אבא יכול להגיד 'אני אבא פגום' וזה מצחיק, ואם אמא אומרת אני 'אמא פגומה' - ומה זה בעצם פגום, זה בסך הכל לא מושלם - אז צריך להזמין אליה הביתה את הרווחה? וזה רק ממחיש את הלחץ האדיר שיש על אמהות".

יותר קל להיות אמא בחברה חרדית?

ליבי: "בגלל שרוב המשפחות הן ברוכות ילדים, לאמא שלי יש 12 ילדים, לאחיות שלי, לגיסות, לשכנות שלי – אז יש לי באמת שבט, אני לא לבד. יש מסביבנו המון ילדים, והגדולים מעסיקים את הקטנים, ואנחנו אף פעם לא לבד".

שירלי: "אני חושבת שההבדל הוא גם בזה שכשליבי הפכה להיות אמא, היא לא חטפה את הכאפה של החיים שלה כמו שאני חטפתי. מצד שני, לתחושתי, המקום הזה שאת מרגישה שנגמרו לך החיים, והנה פתאום הילדים הם בראש סדר העדיפויות, ואיפה החלומות שלך, ואיפה ההגשמה שלך - בחברה החרדית זה עוד יותר קיצוני, כי באמת את מתחתנת והופכת לאמא בגיל מאוד־מאוד צעיר לפני שהספקת משהו, והחיים 'נגמרים' כבר בגיל 19, 20".

ליבי: "אבל זה שיש לי בעל ומשפחה ונולדו לי ילדים, ממש לא אומר מבחינתי שנגמרו לי החיים. המטרות של נשים במגזרים השונים שונות. אישה חרדית שמתחתנת, כל מה שהיא רוצה זה להפוך להיות אמא. וכשחילונים אומרים לי שבגלל שהתחתנתי בגיל 17 אז בעצם אני רק אמא, אני מנסה להסביר שמבחינתי להיות אמא זה וואו! זה לא רק, זה הדבר שבשבילו באתי לעולם! תפיסת החיים שונה, ההישגים שונים".

שירלי: "המכנה המשותף שלנו הוא בדיוק בנקודה שלא משנה מה הרקע, אם הכנת את עצמך כל החיים להיות אמא, או שזה נפל עליך בבום, אם קל או קשה יותר – לכולן יש התמודדות, ומשם נולד הקשר בינינו, והסרטון שעשינו יחד. כי לא משנה כמה אנחנו שונות, וכמה באנו ממקומות שונים – אימהות זה דבר על־מגזרי, ותמיד יש מקום להזדהות ולתמוך אחת בשנייה".

איך נוצר החיבור ביניכן?

שירלי: "אני עושה הרבה שיתופי פעולה, כדי להפיג את הבדידות... נפגשנו והיה חיבור מיידי".

ליבי: "כשאני מדברת עם שירלי אני מדברת כאילו שאנחנו חברות מהיסודי! זה אותה שפה, ואותם קשיים. ואני כל כך אוהבת לפרגן לה! אני חושבת שאנשים מרגישים שמישהו מביא את עצמו עד הסוף ורוצה להעביר מסר אמיתי, לעומת מישהו שרוצה סתם להיות מפורסם".

שירלי: "מעבר לחיבור המדהים בינינו, לליבי יש תמימות. היא טהורה פשוט. היא סופר אינטליגנטית, חדה, מלמדת אותי מלא דברים, והיא מעוררת בי השראה על האופן שבו היא לא מוותרת על עצמה. והיא מפלסת לעצמה דרך, ואני פשוט נרגשת ממנה, ומרגישה שלמרות שנראה שאין בינינו שום מכנה משותף, יש בינינו המון דמיון ואנחנו יכולות להעשיר אחת את השנייה, וזה כיף גדול".

מה זה אומר להיות אמא במציאות שאנחנו חיים בה היום?

שירלי: "להיות אמא היום זה אומר להיות בחיפוש מתמיד. חיפוש אחר מה שנכון לך, אחר תמיכה וחיבור ושבטיות – בעולם האמיתי או בבלוגים או בקבוצות. להקיף את עצמך במי ובמה שטוב לך איתו. לחפש את מה שהכי נכון לך, ולאפשר לעצמך את החיפוש. לא תמיד לדעת מה נכון, לא תמיד לדעת מה לעשות".

ליבי: "להיות אמא זה להגיד לילדים שאסור עכשיו ממתקים כי זה לא בריא, ואחר כך לקחת קצת לעצמך מהממתקים האלה, ולאכול במקום מסתור. כי מצד אחד להיות אמא זה לדאוג לכל צורכי הילד, ומצד שני לא לשכוח שגם את בן אדם, ויש לך חלומות וכישרונות, ולא לשכוח את עצמך. ואז את האמא הכי טובה בעולם. אני תמיד מספרת את הסיפור שלי. אני לא מתיימרת להעיד על אף אחד אחר. ומדהים אותי איך כל כך הרבה נשים מתחברות לסיפור שלי, ולחוויות שלי, ואני מגלה כמה אנחנו דומות".

שירלי וליבי חברו ליצירה של סדנה שבה הן נותנות כלים בסיסיים לבלוגינג, ומזמינות חילוניות, חרדיות, אמהות ולא־אמהות לצאת מהמרחב הווירטואלי, ולפגוש עוד אנשים שרוצים להגשים את חלום הבלוגינג.

gl@yediot.co.il-shiri