"זה הגוף שלי, ואותו אני אוהבת ואיתו אני חיה בשלום"
שני קליין, לנצח רמה המיתולוגית מ"אפס ביחסי אנוש", מסתערת על אוגוסט עם הופעה בסיטקום "הפסיכולוגית", סדרת הנוער "אילת" והסרט "הורדוס איילנד", כשבמקביל לקריירה המשגשגת היא מטפחת אהבה חדשה עם השחקן גיא גבל הצעיר ממנה בארבע שנים. עזבו אותה משאלות פולניות, הם אפילו לא גרים ביחד, אבל קליין מודה בזהירות שטוב לה ‑ עם גופה, עם חייה ועם עצמה
נס חנוכה התרחש בחייה של שני קליין. לפני כחצי שנה, מאחורי הקלעים של המחזמר "מדגסקר" שעלה בחג האורים, היא מצאה אהבה. "זה לא נס שמישהו התאהב בי", היא מדגישה, "אבל זה קרה כשאני שיחקתי בתפקיד ההיפופוטם השמן והוא היה הפינגווין הנחמד. אין לי מושג איך הוא נפל בקסמי ההיפופוטם, אבל עובדה, הוא נפל".
המאושר הוא גיא גבל, שחקן (עכשיו ב"סלאח שבתי") בן 29.
הוא צעיר ממך.
"מה, לא ידעת שאני קוגרית?" היא מגחכת.
בחמש שנים.
"לא!" היא מוחה. "עד ה־20 באוקטובר אני בת 33. רק למחרת יום ההולדת אני אהפוך לבת 34".
סליחה, לא חשבתי שאני דורכת לך על היבלת.
"שום יבלת", היא פוסקת. "בגיל 29 היה לי משבר, לא האמנתי שאני אכן מתקרבת לגיל 30, אבל המספר העגול הגיע בשנה טובה מאוד בחיים שלי, כשהסרט 'אפס ביחסי אנוש' הצליח בארץ ובעולם, וזה מה שאיפשר לי להתעלם ממנו. נכנסתי לחיים הבוגרים בתחושה שכבר הוכחתי את עצמי ושהכל בסדר. לא בסדר, נפלא. עכשיו, גיל 34 הממשמש כופה עליי להסתכל קדימה מזווית ראייה של גדולה, ואני עוד לא שם".
באיזה מובן?
"החיים שלי הפכו לנורא נוחים. אני עצמאית, הקריירה שלי נכנסה למסלול סבבה, אני כבר לא פוחדת מהתקופות היבשות שבין העבודות, יש לי מעגל של חברים שאיתם אני אוהבת לבלות, ולא בא לי לשבור את השגרה".
גם לא למען בעל וילדים?
"בתור נערה הייתי מאוד בוגרת ומוכנה לחיי נישואים. תמיד חשבתי שיהיו לי הרבה ילדים. כיום, לא נראה לי שאני אעצור את החיים בשביל להביא ארבעה ילדים עד גיל 40. אולי הנורמה שהתרגלנו אליה, להתחתן ולהביא ילדים, זה לא מה שאני רוצה? בטוח שארצה ילדים בחיי, אבל אולי לא עכשיו?"
ההורים לוחצים?
"ממש לא. הם מאחלים לי הצלחה בכל אשר אלך מפני שהם כבר הבינו שאני יודעת מה הדרך שלי ומה נכון בשבילי".
אין שום ניצוץ פולני במשפחה?
"לא, הוריי הם 'הגנב מבגדד', שילוב של עיראקית ורומני. העיראקים יודעים להתנהג כמו פולנים, אבל האמא הפולנייה פסחה עליי מפני שתמיד הייתי הקטנה במשפחה. אני הבת הרביעית, השם שלי הוא ראשי תיבות של 'שוב נולדה ילדה', ומגיל אפס אמרתי להם 'עשיתם שלוש טיוטות עד שיצאה לכם הגרסה המושלמת. אני, כמובן'. הוריי היו חייבים לדאוג לשלוש הבנות שמעליי לפני שהגיעו אלי".
והדאגה עזרה?
"שתיים מאחיותיי נשואות והשלישית ילדה מחוץ לנישואים ובתה הביאה המון אושר למשפחה. תמיד גדלנו בתחושה שאנחנו יודעות מה אנחנו עושות ואף פעם לא דחפו אותנו לכיוון מסוים. הם מבינים שהקריירה שלי היא לא ניין־טו־פייב, ושסגנון החיים שלי שונה מזה של הרבה אנשים אחרים. זה לא אומר שאני לא יכולה להתמסר לבית, אבל זה יהיה בית אחר. סבא שלי הוא היחיד שניסה ללחוץ עליי. הוא אמר 'שני, תעשי אותנו גאים'. עניתי לו 'למה, עכשיו אתה לא גאה בי?' ושם זה נעצר".
את מאוהבת?
"אני חושבת שכן, אבל ההתאהבות שונה מאוד מבעבר, היא יותר בוגרת. כבר אין לאבד את הראש, אני לא חושבת שזה עוד קיים בגילי. גיא ואני התחלנו בצחוקים, ברגע מסוים אפילו אמרתי 'נראה לי שאני מטרידה אותך', ולא קרה בינינו כלום עד שההצגה ירדה. רק אחרי חודשיים ביחד התחלתי להרגיש את המשהו הזה בלב".
הוא כבר פגש את משפחתך?
"גיא הגיע למפגש המשפחתי הכי הארדקור שאפשר. סבתא שלי נפטרה לפני חודשיים והוא בא לשבעה והכיר את כל האחיות העיראקיות של סבתא, ואת כל הדודים ואת כל הקרובים והרחוקים שהוא היה פוגש בחתונה שלנו ולא ככה, על ההתחלה. האחיות של סבתא ישר לחשו לי 'זוגד'ה', שזה בעל בעיראקית. הן האיצו בי 'לכי תכיני לו צלחת' כי אצל מזרחים יש אוכל בשבעה. גיא בוגר ברמות, הוא לא מרגיש לי בן 29, ולא רק שהוא לא נבהל מההתרגשות שקמה סביבו ‑ הוא צחק".
כבר איחדתם כתובות?
"לא, זה מוקדם נורא. הוא המון אצלי. את מברשת השיניים הוא הביא ביום הראשון, מאז פיניתי לו מגירה ובינתיים זה מספיק. אני גרה בשכירות בדרום תל־אביב, ליד שוק לוינסקי, אזור מדהים, צעיר וכיפי שעדיף בעיניי על מרכז העיר. את סיוט החנייה פתרתי בעזרת קטנוע, שאיתו אני גם מתניידת בפקקים, והמכונית הישנה של סבא עומדת לרשותי כשאני נוסעת להורים, בהוד־השרון".
כיף לסבול
הוריה (אוצרת מוזיאון ויזם נדל"ן) התגרשו לפני 11 שנה, אך רק לפני שנתיים נפרדו סופית. "הם פשוט לא היו מתאימים", היא מתנסחת בזהירות, "וכיוון שהיה להם מפעל משפחתי הם לא מיהרו לפרק את החבילה. כיום, כשאני שואלת את עצמי אם אהיה מסוגלת לחיות עם אדם אחד עד סוף החיים, אני חושבת על הנישואים שלהם ויודעת שאני לא רוצה לחזור על הטעויות שלהם. אני מקווה שאוכל להתבונן מהצד על מערכת היחסים שתהיה לי, לזהות בה בעיה, לומר 'ככה אני לא רוצה', ולא להסתפק באמירה".
בגלגול הבא שלך את רוצה להיות רזה?
"כרגע אני חיה בגלגול הזה, וזה הגוף שלי, ואותו אני אוהבת ואיתו אני חיה בשלום. נראה לי שהנושא הזה כבר נסחט ונטחן ומוצה. כבר שנים אני לא נשקלת, זה לא מעסיק אותי בכלל, עד שבא לי ללבוש בגד מסוים ואני מגלה שהוא צמוד מדי וזה קצת פחות נחמד. פעם, כדי להוריד קילו או שניים התנזרתי מפחמימות במשך יומיים, וכיום אני צריכה להפחית בארוחות ולוותר על פינוקי הלילה, אבל זה ממש לא סוף העולם. תמיד עשיתי כושר, זה כיף לסבול. בחנוכה, ב'מדגסקר', נפצעתי בברך ומאז פעמיים בשבוע אני עושה פיזיותרפיה ופעמיים בשבוע מזיעה אצל מאמנת אישית, אפרת כהן הגאונה".
גאונה?
"במלוא מובן המילה. יש ימים שאני קמה הפוכה, בלי כוח, ומתחילה לשלוח לה הודעות של 'כואב לי'. מאמנים אחרים היו מוותרים על האימון, אבל אפרת מגיבה ב'בואי, מאמי, נעבוד לאט'. באחד הימים ההפוכים האלה אפרת שאלה אותי אם בא לי להיות המדריכה ועל המקום המצאתי את הדמות של עינת, שמדברת בקול גבוה וצועקת 'בנות, קדימה' לתוך מיקרופון מדונה, ובלי ששמתי לב דיוושתי על האופניים במשך חצי שעה. היא הצליחה למצוא את הנקודה שעובדת עליי - כשאני בתוך דמות אני לא חושבת על מה שאני עושה. לפעמים, תוך כדי אימון, היא שואלת אותי 'לקרוא לעינת?' וכשלא בא לי, עינת לא מגיעה".
פעם סיפרת לי שאת חולמת לקבל תפקידים של פתיינית.
"ככה אמרתי?" היא תוהה, "זה נכון שלא רציתי להיות מקוטלגת בתור השמנה שעזבו אותה, רציתי לשחק גם אישה נחשקת, ומאז הדמות של רמה ב'אפס', כל התפקידים שקיבלתי ‑ מנתנאלה ב'מטומטמת' ועד תהילה ב'הרמון' ‑ לא היו מיועדים לשמנות. עשיתי את זה".
מצחיקה וקשוחה
אוגוסט 2018 שייך לקליין. אם תרצו (ולמה שלא תרצו?) תראו אותה כמעט בכל פינה. ב"אילת" (החל מ־12.8 ב־ HOT VOD young), שביים אביעד קידר, היא מגלמת מנהלת מחלקת שירות לקוחות בבית מלון, שעובדיה מאכילים אותה מרורים. "אפשר לקרוא לזה 'רמה מאפס ביחסי אנוש ‑ גרסת הנוער'. יצאתי שם הרבה יותר מצחיקה וקשוחה, למרות שהייתי זקנת השבט בקאסט של בני נוער. חנן סביון הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בצילומים, גיליתי בנאדם מדהים ומצחיק נורא. כיום כבר אין לי בעיה לא להיות המצחיקנית, אלא זו שמצחיקים אותה".
בסרט "הורדוס איילנד" של נלי גיא, העוקב אחר שני חברים שטובעים בדוחות וממציאים שגרירות פיקטיבית כדי לקבל מקום חנייה, היא מגלמת את הפקחית שעולה על משהו חשוד. "צילמנו את הסרט לפני שנתיים וחצי ולא זכרתי כלום ממנו", היא מגלה. "בהקרנת הבכורה צפיתי בסרט שכאילו לא קשור אליי וצחקתי נורא. כל מי שראה את הסרט מתנבא שהוא יהפוך לקאלט". וגם ב"הפסיכולוגית" (ימי רביעי, 22:00, כאן 11), היא מבליחה לשני פרקים, כאשתו של הרב שעורך טיפולי המרה לגייז. "זו סדרה הזויה שאין שום קשר בינה לבין המציאות, וזה אתגר לדבר למחשב. העבודה עם קרן מור הייתה בשבילי הגשמת חלום. בילדותי, כשהייתי עושה צחוקים בסלון, אמרו לי 'את כמו קרן מור' מפני שהיא הייתה בין הקומיקאיות הבודדות שנראו על המסך. בפגישתנו הראשונה קרן זרקה אליי שהיא רצתה לשחק איתי, ועניתי לה, 'על מה את מדברת? אני בקושי נושמת', והרגשתי שהצלחתי להדביק את הפער".
עד שיתחילו צילומי העונה השלישית של "מטומטמת" היא מצטלמת לסרט "לחוץ חתונה" שמביים גורי אלפי על פי ספרו של עומר ברק בתפקיד אביגיל, זו שמסכימה להתחתן עם הגיבור. ובין לבין היא מלמדת משחק ("בשיטת האלימינציה, אני מדגימה מה לא לעשות"), מתגעגעת לתיאטרון ("לא לנסיעות בוואן, אלא לבמה"), וחולמת על "דמויות שיכניסו חוסר שגרה לשגרת העבודה".
גם את רצף העבודה את זוקפת לזכות נס חנוכה?
"לא. זה כמו בבדיחה על מישהו שהלך ברחוב, חבר שאל אותו 'מה שלומך?' והוא ענה 'על הפנים'. שמע אותו אלוהים ואמר 'זה על הפנים? אני אביא עליך מכה כדי שתבין מה זה באמת על הפנים'. לאחר מכן אותו אדם פגש חבר אחר שדרש בשלומו והוא ענה 'נהדר', אז אלוהים ששמע אמר 'זה נהדר? אני אראה לך מה זה באמת נהדר'. אני מאמינה שהאדם בוחר את גורלו באמצעות אנרגיות של מצליחנות והסתכלות חיובית קדימה. אחרי 'מטומטמת' ישבתי כמה חודשים בבית. כל הבאזז שהיה סביבי לא סיפק לי עבודה".
חטפת דיכאון? שקלת פרישה?
"להפך. עשיתי קולקציית בגדים למותג 'קווין סייז'. כך תיעלתי את הימים המשעממים לכיוונים חיוביים. אני מסוגלת ליהנות מהעיסוקים הנוספים האלה מפני שברור לי שאני שחקנית. כבר אין לי צל של ספק בכך, זה לא תחביב".
לפנייה לכתב/ת 
