בדיוק לפני שלוש שנים היא פרצה כסיפור סינדרלה. סופי (סופיה) מצ'טנר בת ה־14 וחצי, ממשפחה חד־הורית מחולון, טיילה עם הסוכנת שלה בפריז בתקווה להשתחל לשבוע האופנה. הן נכנסו לחנות "דיור", ונתקלו במקרה בראף סימונס, המעצב הראשי, שעל המקום הגיש לה חוזה של מיליון שקל לשנה ובחר בה לפתוח את תצוגת האופנה לעונת הסתיו. הנשימה נעתקה כשהיא עלתה למסלול בשמלה לבנה שקופה. הלב רטט כשהיא סיפרה, בקול חרישי, שאולי כבר לא תיאלץ לעזור לאמא שלה בשטיפת חדרי מדרגות.
מה השתנה מאז? הכל. אותו מבט כחול, שיער זהוב ורגליים שלא נגמרות, אבל מצ'טנר ("בחו"ל קוראים לי סופיה וזה נשמע לי מתנשא, אז עדיף שתקראי לי סופי") כבר לא מפזרת סביבה אבקת קסם של פיות. כמו בת 17 וחצי היא עומדת על זכותה לא לדפוק חשבון לאיש. קצת אנוכית ("בבית של אמא אני אפילו לא מרימה את הכפית"), מאוהבת עד מעל לראש ("אני והחבר שלי זה לנצח"), לא מתלהבת מהמדים ("הצבא ירשה לי לטוס לתצוגות?"), ובעיקר מציאותית.
כמה חשוב לך להיות דוגמנית, מאחת עד 10?
"שבע. לפעמים אפילו פחות. זו עבודה קשה מאוד. להיות דוגמנית בינלאומית זה לקום מוקדם מאוד, בחושך, לעמוד על הסט כל היום, להשתעמם בטיסות ארוכות, ולהחליף 70 לוקים כאילו שאני רובוט".
אז למה לך?
"אני עושה את זה רק בשביל הכסף. בקמפיין שדורש ממני יום צילומים אחד אני מקבלת יותר ממשכורת חודשית של מנכ"ל. זה משמעותי, לא? כסף עוזר בחיים, לא?"
וכשתהיי מולטי־מיליונרית תהיי מאושרת?
"גם עכשיו אני מאושרת. מה חסר לי? אני יודעת!" היא פורצת בצחוק מתגלגל. "יש לי רק שלושה נמשים על הפרצוף, אז קניתי עיפרון איפור מיוחד ואני מציירת לי נמשים".
"אצלי הכל הפוך"
רותם גור, הסוכנת הצמודה, נעה על הכיסא בחוסר נוחות. "סופי עדיין סינדרלה", היא טוענת, ומבקשת להזכיר שבת טיפוחיה עשתה בשלוש שנים את מה שדוגמניות אחרות לא צוברות בעשור. חשוב לה גם לציין שבימים אלה מצ'טנר היא הפרזנטורית של "פקטורי 54", "ללין" ומעצבת שמלות הכלה דנה הראל. "אצלי הכל הפוך", אומרת מצ'טנר בגיחוך. "התחלתי עם הדבר הכי גדול ואחריו באו האודישנים הקטנים".
המרצדס שלך שחורה או אדומה?
"פחחח. עוד אין לי רישיון. בקיץ שעבר התחלתי לקחת שיעורים. רציתי לגמור תוך חודש כי נמאס לי להזיע באוטובוסים, אבל בכל פעם שקובעים לי טסט, יוצא שאני לא בארץ".
העיניים שלה נוצצות כשהיא מספרת על המאושר — תומר טליאס, בן 19, כדורגלן ודוגמן. "הכרנו לפני שנה וחצי באינסטגרם. זיהיתי אותו כי הוא השתתף בסדרה בערוץ הילדים, 'הבנים והבנות'. התחלתי לעקוב אחריו. נפגשנו כמה פעמים, ואחרי חודש הוא זרק אותי. היית מאמינה? בכיתי מלא, הייתי ממש עצובה. החלטתי להתנתק ממנו לגמרי וקיוויתי שהצמיחה שלי נעצרה".
מה הקשר?
"לפני שנה וקצת, כשהגעתי למטר שמונים, קיוויתי שסיימתי לגבוה. פחדתי שאם אהיה גבוהה מדי לא אמצא גבר יותר גבוה ממני. אבל תומר בסדר. הוא מטר שמונים ושמונה, אז הראש שלו מעליי אפילו כשאני על עקבים. כשהוא זרק אותי, ניסיתי להעסיק את עצמי בבגרויות ובלימודים. הוא גמר את התיכון וטס עם חברים לפאלמה, ואחרי שבעה חודשים של ניתוק פתאום סימס לי 'מה העניינים?'
"עניתי לו שאני מגיעה ארצה ליום, לתצוגה, והזמנתי אותו לשם. בלב שלי אמרתי, 'תבוא, תקנא, תראה מה פיספסת'. אחרי התצוגה חזרתי לניו־יורק, אבל הטיסה התעכבה בבן־גוריון ותומר צילצל. אמר, 'אני רוצה שנחזור'. התעצבנתי ואמרתי 'זה לא יקרה. שאני אחזור למישהו שזרק אותי?! זה פאדיחה!' מניו־יורק טסתי ללונדון והוא בא לשם וביקש צ'אנס נוסף. נתתי לו, וכבר שנה אנחנו ביחד. הוא האהבה של החיים שלי. הוא קורא לי 'בובי' ואני קוראת לו 'באבי'. הוא העלה לי את הביטחון בגוף שלי. עד אז חשבתי שהפנים שלי יפות והגוף רק 'בסדר'. אני מתה להתחתן איתו ולהביא את הילד הראשון בגיל 25 למרות שבסוכנות ממליצים לי לחכות".
"רציתי להיות רופאה"
אמה של סופיה, קסניה, ילדה אותה כשהייתה בת 27. "בפעם הראשונה היא התחתנה ברוסיה עם בעל יהודי שבזכותו קיבלה אזרחות ישראלית. אבל בארץ הם לא הסתדרו והתגרשו. ואז אמא הכירה את אבא שלי, פיודור סוטניקוב. הם עשו הסכם, הולידו שלושה ילדים ונפרדו לפני שמונה שנים".
אז למה לא קוראים לך סופיה סוטניקוב?
"אני ואחותי ניקול, בת ה־14, לקחנו את שם המשפחה של אמא, מהבעל היהודי שלה, ואחי הקטן אלכס קיבל את שם המשפחה של האבא הביולוגי. לפעמים הוא מגיע אלינו הביתה, אבל אין בינינו קשר, רק 'שלום שלום'. האחים שלי מחוברים אליו יותר. אני, הבכורה, ראיתי שהוא עשה הרבה עוול לאמא שלי. אם היא חושבת שהוא לא צריך להיות בבית, אז אני בצד שלה".
חשוב לך להתגייר?
"אמרו לי שבצבא אוכל לצאת לקורס 'נתיב' ולעבור תהליך גיור בחודשיים במקום בשנתיים. אני מאמינה שיש מישהו ששומר עליי. לפני טיסה אני קוראת את תפילת הדרך. אני נורא אוהבת ארוחת שישי עם קידוש, וצמה ביום כיפור. השנה אפילו צמתי בתשעה באב בגלל שתומר צם. אם אתחתן עם תומר אני רוצה שהילדים שלנו יהיו יהודים, אבל אני לא יודעת איך הגיור יסתדר עם הדוגמנות. אמרו לי שבחודשיים של הקורס לא אוכל לטוס, ושלא ירשו לי להעלות תמונות שלי בבגדי ים. בקיצור, זו לא החלטה שעושים על רגל אחת. לא מפריע לי להישאר נוצרייה. אני מתה על ישראל, אבל פוחדת מהמצב הביטחוני. אולי בסוף אתחתן עם מישהו מאמריקה שבכלל לא אוהב יהודים?"
בניגוד לכל מה שנכתב עליה בעבר, הבוגרת הטרייה של תיכון "הרצוג" בחולון ("אהבתי את בית הספר רק בגלל חיי החברה, החסרתי המון לימודים בגלל העבודה, ולמרות זאת הוצאתי בגרות שהציון הכי נמוך בה הוא 80") טוענת שהדוגמנות מעולם לא הייתה חלום שהתגשם. "בכלל לא רציתי לדגמן. רציתי להיות רופאה. ביסודי למדתי בקורס לרופאים צעירים, עבדנו בספארי וניתחנו לבבות של חזירים. אבל כולם אמרו לאמא שעם הנתונים שלי אני חייבת להיות דוגמנית או כדורסלנית.
"בחופש הגדול הלכתי עם חברים לימית 2000, ומישהו שאל את אמא 'למה שלא תשלחי אותה לבית ספר לדוגמנות?' חיפשתי באינטרנט סוכנויות, צילצלתי אליהן, אמרו לי שאני חייבת לבוא עם הורה, אז אמרתי, 'טוב, ביי, נקסט'. עבדתי אז במכולת ליד הבית והבעלים הכיר את רוברט בן־שושן. הוא שלח אותי לאודישן ב'קסטרו' ואמרו לי, 'את קטנה מדי לתצוגה'. לא עשיתי שום דבר בארץ עד שרותם לקחה אותי לפריז. תצוגה אחת שינתה לי את החיים".
באיזה מובן?
"הייתי לגמרי אלמונית, ודקה אחרי שהראו אותי בטלוויזיה קיבלתי מיליון הצעות חברות בפייסבוק. אישרתי את כולם כדי שלא יחשבו שאני סנובית. השתדלתי להיות נחמדה לאנשים למרות שהתרגזתי שתיארו אותי כילדה ענייה. מאז הכל השתנה. אמא עובדת הרבה פחות בניקיון ואני יכולה לעזור לה כלכלית. עברנו לדירת חמישה חדרים שעולה 5,000 שקל ואני נותנת לה חצי. לא נעים לאמא לבקש ממני כסף. כשהיא מתחילה להגיד 'בבקשה, רק אם יש לך מספיק', אני ישר אומרת לה 'בטח, תיקחי'. רותם לוחצת עליי להשקיע בנדל"ן, אבל לדעתי זה עוד מוקדם. במקום להשקיע בקירות אני מבזבזת על בגדים".
את לא מקבלת מספיק בגדים?
"מקבלת? מה, נראה לך שאני כמו אח שלי? אלכס הפך בשבוע שעבר לדוגמן. גם הוא חתום בסוכנות של רוברטו ורותם, כמו ניקול. אלכס הצטלם ל'קיווי בגדים', ונורא נהנה. ביקשו ממני להצטרף אליו לראיונות, אז באתי, ואלכס אמר לאחראי, 'אני לוקח את החולצה הזו הביתה, בסדר?' נפלתי. לי בחיים לא היה אומץ לבקש בגד".
אפרופו ניקול, יש מצב שתהפכו לגרסה הישראלית של הדוגמניות האחיות ג'יג'י ובלה חדד?
"שטויות, אנחנו בכלל לא מדברות. אנחנו מאוד שונות. היא מפוצצת בביטחון עצמי ונורא להוטה. חשוב לה להשיג כל קמפיין. אצלי זה לא ככה. יש עבודה — סבבה, אין עבודה — גם טוב. אני מעדיפה לבלות עם תומר. הוא משרת בתל השומר בתור נהג, זה שמסיע את המפקד לשטח או מביא לו חומוס. בא בתשע ויוצא בשתיים. הלוואי עליי סידור כמו שלו. אמא כבר התרגלה לזה שאני ישנה אצל תומר. כשאני אצלה, אני מסתגרת בחדר שלי ולא מוציאה ממנו את האף. סוף־סוף יש לי חדר פרטי. לפני שהתחלתי לדגמן גרנו, שלושת הילדים, בחדר של מטר על מטר".
איך אמא הגיבה כשהתחלת לישון אצל תומר?
"בטבעיות. אמרתי שאני רוצה גלולות והיא אמרה 'בסדר'. הוריו של תומר מרוקאים ויש שם אווירה חמה. אמא שלו מתייחסת אלי כאילו שאני בתה. אצל תומר אני מורידה מהשולחן, ואצל אמא שלי אני אוכלת מצלחות חד־פעמיות וזורקת לפח. אמא שלי לא יודעת לבשל ושונאת את המטבח".
את המטבח המרוקאי את אוהבת?
"דגים חריפים זה אחלה, אבל יש לי בעיה עם קוסקוס בגלל שאני לא אוכלת ירקות. יש משהו בריח או בצבע שלהם שלא יורד לי בגרון. אני גם לא נוגעת בממולאים. אני חולה על פיצה והמבורגר, ולאחרונה גיליתי את הסושי, אבל בסוכנות מודדים לי את ההיקפים פעם בחודשיים, עם סרט. כשאני מתרחבת, לא צריך להגיד לי שעליי להוריד. כל הדוגמניות שבסוכנות הולכות למאמן כושר אישי, חוץ ממני. אין לי כוח לכפיפות ואין לי שרירים. דוגמנית במעמדי חולמת לצעוד על המסלול של 'ויקטוריה סיקרטס', אבל הדוגמניות שמגיעות לזה מתאמנות פעמיים ביום ויש להן ריבועים בבטן, כמו קוביות, ולי כבר יש כרס קטנטונת. אין לי מספיק מוטיבציה בשביל להתאמן".
מה החלום שלך?
"חוץ מלהתחתן עם תומר? לאכול שוקולד בלי הגבלה עד שהוא יהיה לי מתוק מדי ומגעיל".
