אחיי הדרוזים, זה הזמן לעצור את כדור השלג. מותר ורצוי להתווכח על חוקים והגדרות במדינה דמוקרטית, אבל אני מתפלל שלא יהיו יותר מדי טרמפיסטים על הוויכוח הזה. יש הרבה גורמים באזור שלנו שהיו רוצים לראות את הברית בינינו מתפרקת. יש רבים מדי שרוצים להוכיח שאי אפשר לייצר דו־קיום בין יהודים לבין שאר העמים במזרח התיכון. לאומנים ערבים מבקשים לצייר את המדינה שאנחנו אוהבים כחשוכה וגזענית, שונאי ישראל שמחים למצוא כל הזדמנות להכות, ולבסוף גם אנשי אופוזיציה רוצים להילחם בקואליציה כי כך טבעי ונהוג בפוליטיקה. אתם ואנחנו אמורים להיות חזקים יותר. כבר במאה ה־12 תיאר בנימין מטודלה את יחסי האהבה בין יהודים לדרוזים באזור, ומאז קום המדינה בחרתם להיות איתנו. לא לצידנו אלא כמונו.

העדה הדרוזית היא סמל ליכולת של מיעוט לחיות במדינת לאום. הבדלי דת, שפה ותרבות לא מונעים מאיש לראות עצמו אזרח שווה זכויות ושווה חובות, להיות בן נאמן לארצו. סוד השותפות הוא היעדר שאיפות לאומיות וסובלנות כלפי הרוב, כפי שהרוב בדמוקרטיה צריך לגלות סובלנות כלפי המיעוט.

לא הכל מושלם, ויש למדינה ולרשויות עוד הרבה מה לעשות ולשפר, יש חריקות וצורך בתיקונים, אבל הקשר הזה הוא סיפור הצלחה. זו בדיוק הסיבה שבמשך שנים מנהיגי הציבור הערבי בישראל רואים בכם כישלון שלהם, זו הסיבה שהלאומנים הערבים מכנים אתכם בוגדים, זו הסיבה שצעיר דרוזי בישראל יכול להגיע לכל מקום שירצה, מסיירת מטכ"ל, דרך המוסד, האקדמיה, בתי הספר לרפואה, בית המשפט ועד שולחן הממשלה.

בעיניי זה מקור גאווה עצום, ואני יודע שגם עבור רוב בני העדה הדרוזית בישראל.

ועכשיו לנסיבות: חוק הלאום. בואו נחזור למידה הנכונה, ומשם נתווכח. החוק בסופו של דבר הוא ניסיון (אולי מגושם) לייצר חוקה. כשזו תהיה, את הפתיחה תרכיב מגילת העצמאות שבה שוב מודגשת זכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארצו. במגילה הזו אגב אין את המילה דמוקרטיה, ולמרות זאת היא ביטוי לדמוקרטיה. בדיוק כפי שחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו, שגם הוא חלק מהחוקה העתידית, עוסק בשוויון אף שהמילה הזאת אינה מופיעה בו. אם זה היה תלוי בי, יהיו בחוקה גם חוקים נוספים כמו חוק־יסוד: החקיקה וגם חוק שילוב מיעוטים עם שוויון מלא – זכויות וחובות. אם אתם חשים שתהליך חקיקת חוק הלאום היה בעייתי, אז טעינו בדרך – לא בכיוון. הייתם צריכים להיות חלק מהתהליך, להבין את המגמה – ולהשפיע. גם היום אפשר לתקן.

מחברים קרובים הבנתי שיש כאלה שמשוכנעים כי חוק הלאום הוא הרע בהתגלמותו – שיש לו השפעות על חיי היום־יום. סיפור שרץ בקרב מבוגרים בעדה הדרוזית מחבר בין חוק הלאום להפקעת קרקעות. מי שמפיץ את השמועות האלה עושה זאת במתכוון, כדי לפגוע בנו. אולי זה חוק שיש עוד צורך להתווכח עליו, אבל בוודאי שאין זה חוק שנועד לפגוע בכם. והאמת היא שלא רק בכם: יש מיעוטים נוספים שהם אזרחים ישראלים נאמנים – יש בדואים בצפון שישראלים רבים חייבים להם את חייהם, נוצרים ומוסלמים. ויש גם כאלה שלא ממלאים חובות ועדיין זוכים לזכויות פרט שוות.

ההפגנה במוצאי שבת היא ביטוי דמוקרטי בריא. לא אהיה שם, למרות ההזדהות שלי איתכם, כי בעיניי החוק הפוך מכפי שמציירים אותו. למרות זאת, אני מאחל למארגנים בני העדה הדרוזית תחושת סיפוק מההזדהות הרבה של בכירי המערכת הישראלית והציבור. המחאה, דווקא בכיכר רבין, היא סמל לכך שאין בינינו שום הבדל. כמו כל קבוצה אחרת בחברה הישראלית, אתם מפעילים את כל הכלים הדמוקרטיים.

אז בואו נמשיך להתווכח, תמשיכו להפגין נגד כל מה שמטריד אתכם, רק אל תיתנו מקום לקולות שמבקשים לשבור את הקשר המיוחד בינינו. זרקו את מי שקורא להפסיק את הגיוס או להתחבר ללאומנים בקרב ערביי ישראל. הפגינו מתוך רצון לשילוב. העתיד שלנו משותף.