בארבע השנים האחרונות, שבהן הייתה תלויה ועומדת כנגדו חקירה בחשדות לכאורה לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, היה לישראל זינגר – ראש עיריית רמת־גן ושחמטאי חובב – מנהג לילי כמעט קבוע: כשהמחשבות לא נתנו לו מנוח, הוא היה קם ממיטתו, מדליק את המחשב, ומשחק מולו שחמט. "אפשר להגיד", הוא אומר השבוע בחיוך, "שבארבע השנים האלה שיחקתי יותר שחמט מאשר ישנתי".
אבל השבוע הגיעה ההודעה הדרמטית ששינתה הכל: למרות ההמלצות להעמידו לדין - החליטה הפרקליטות לסגור את התיק. אמנם הסגירה היא מחוסר ראיות (ולא מחוסר אשמה), אבל עדיין – ארבע שנים של חקירות ולילות שחמט טרוטי שינה הסתיימו באבחת הודעה לקונית אחת.
אז בלילה שאחרי סגירת התיק עדיין שיחקת שחמט מול המחשב?
"לא, באותו לילה סוף־סוף ישנתי".
וכשחמטאי, איך אתה מסכם את ארבע השנים האחרונות?
"מבחינתי, כל המערכה הזו נגמרה במט, לטובתי. רק שמי ששימש כאן בתפקיד המלך יצא מהמשחק הזה כאוּב מדי".
***
ההודעה על סגירת התיק הגיעה ביום ראשון השבוע, כשזינגר היה בלשכתו בעיריית רמת־גן. בלו"ז היה מתוכנן אירוע עם גמלאי העיר. ואז הטלפון שלו צילצל. "זה היה עורך הדין שלי", משחזר זינגר. "הוא הודיע לי שהתקשרו מהפרקליטות ובישרו לו שהחליטו לסגור את התיק. למרות שזה דבר שציפיתי לו, הרגשתי סוג של בלבול, לקח לי זמן להתעשת. לא אמרתי כלום לאנשים סביבי, וירדנו לאירוע. אבל אז כנראה הודיעו את זה בתקשורת, כי אנשים התחילו לצעוק אליי מהחלונות: 'זינגר, אתה יודע שסגרו לך את התיק!' התחיל מין פרץ כזה של רגשות, אבל אני ניסיתי להיות מאופק".
למה? ארבע שנים קשות, הודיעו שנגמר, נסגר. מותר לשמוח.
"כי זה היה המוטו שלי במשך כל הזמן הזה. אני בא מתחום הפיזיקה, ויש שם דיבור על 'עולמות מקבילים'. ככה התנהלתי: הייתי מגיע לעבודה ומניח בצד את כל המחשבות על החקירה; ואחר כך במהלך כל יום העבודה רצתי מנושא לנושא, ושוב מדחיק את הכל. רק בדרך הביתה במכונית זה היה מגיח שוב וחוזר למרכז התודעה. כך שאני יכול לומר שבארבע השנים האלה בעולם האחד שלי הדחקתי את הרגשות הרעים; אבל בערב הזה השבוע, כשקיבלתי את הבשורה, הדחקתי את הרגשות הטובים".
"זה לא התחבר לי"
זינגר בן 69, נשוי לחגית (ספרנית במקצועה) ואב לרן, ניצן וגלית. ב־1962, כשהיה כבן 13, עלה מרומניה. הנער העולה החדש ההוא הספיק לעשות כאן צבא, ללמוד לתואר שני בפיזיקה גרעינית, ולהפוך במשך 18 שנה למנהל המיתולוגי של תיכון בליך. מ־2003 נכנס גם לפוליטיקה המקומית של רמת־גן וכיהן כחבר מועצת העירייה וכראש האופוזיציה.
ואז הגיעו הבחירות המוניציפליות של 2013.
זינגר, שיריבו העיקרי באותה עת היה הח"כ לשעבר כרמל שאמה הכהן, ניצח ברוב של 52% מהקולות, והפך לראש העירייה. כשנה לאחר מכן, בדצמבר 2014, בשעה מוקדמת של בוקר חורפי, הוא פתח את דלת ביתו וראה מולו שלושה אנשים. הוא עדיין לא הבין שחייו עומדים להשתנות. "הם הציגו תעודת משטרה וביקשו ממני להתלוות אליהם. האמת היא שבשלב הזה לא נבהלתי. חשבתי שמדובר בעניינים מוניציפליים שקשורים לעיר. דווקא אשתי חגית נלחצה ושאלה אותם מה קורה. הם אמרו לה שיעדכנו אותה. שנינו החלפנו מבטים. אני לא חושב שהייתי מודע לעובדה שזה רגע כל כך קריטי בחיים שלנו. עד שלא נכנסתי לחדר החקירות כל מה שהתנהל וקרה סביבי לא התחבר לי לכלום. הייתי עסוק יותר בדברים של יומיום שקרו, מנסה להבין איפה נוצרה בעיה בעיר. היום אני מבין כמה זה היה נאיבי. ואז, בחדר החקירות, התחילו להאשים אותי בשורה ארוכה של האשמות".
כמו?
"חוץ מרצח ארלוזורוב האשימו אותי בכל. בהלבנת הון, בשוחד, בהפרת אמונים. אמרתי לעצמי: כל מה שהחוקר אומר לי לא קשור אליי. הבנתי מיד שמישהו זרק על השולחן שלהם 'בוכטה' של לכלוכים והשמצות, ושיערתי שהדברים קשורים למערכת הבחירות המאוד סוערת שהייתה פה שנה קודם לכן".
באותו יום, כשנלקח לבית המשפט להארכת מעצר, פגש שם את בני משפחתו ואת עורך הדין ינון סרטל, שייצג אותו לאורך הפרשה יחד עם עורכי הדין יהושע רזניק, ציון סהראי וניר לזר. שני אירועים הוא לא ישכח לעולם מאותו דיון: הראשון, כשהבן הצעיר שלו ניגש אליו, ובניסיון לעודדו טפח על שכמו ואמר: "שטויות". זינגר ענה לו: "כן, אבל גם עם שטויות צריך להתמודד".
השני היה הרגע באולם הדיונים שבו התיישב אל מול הבזקי מצלמות העיתונות, כשהוא בתפקיד העציר. "בשבילי זה היה נורא. אחרי כל כך הרבה שנים של מאבק בשחיתות, מישהו ניסה לדחוף אותי לצד השני של המתרס".
חשבת באותם רגעים על התלמידים שלך בבליך?
"יש לי אלפי תלמידים שחינכתי במהלך השנים, ודווקא הם הגיעו ותמכו. קיבלתי מהם חיבוק חם. הם עודדו אותי. התלמידים שלי היו חלק מהחבלים האלה שנזרקו אליי לתוך התהום. היו עוד חבלים כאלו: משפחה, חברים".
לאחר החקירה נשלח זינגר לכמה ימי מעצר בית. אחר כך גם נאסר עליו להגיע אל בניין העירייה לתקופה מסוימת, "אז המשכתי לטפל בנושאים שונים מחוץ לבניין. בדיוק אז היו הדיונים על התקציב, וניהלנו את זה ממרכז קהילתי בעיר. אישור תקציב זו נקודה מאוד קריטית, ובדרך כלל מלווה בהרבה מאוד מהומות וצעקות. אני זוכר שמי שבאה ואספה אותי בטרמפ לישיבה הזאת הייתה דליה לין, שבעבר הייתה סגנית שלי בבליך, והיום מכהנת כמנהלת אגף החינוך. הישיבה עברה בשלום. ואז, במכונית, בדרך חזרה, פרצתי בבכי. הכל התפרץ. דליה מכירה אותי שנים כאדם סגור, שלא מביע רגשות. היא אמרה לי: 'סוף־סוף גם אתה מרשה לעצמך להביע רגש'. אני חושב שזו הייתה התפרקות של הכל, וגם הקלה על כך שהתקציב עבר, ובעצם חברי המועצה הביעו בי אמון. זה היה רגע אופטימי בשבילי. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבכיתי. זה היה הרגע היחיד שבו נשברתי".
ואחר כך?
"בתקופה הראשונה היה לי יותר קשה לשמור על קור רוח. היה בי הרבה כעס, ואם מישהו היה זורק לעברי משהו, למשל בישיבת המועצה, משפט כמו 'אתה מושחת', הייתי עונה לו בגסות רוח 'תשתוק'. זה היה חלק מהזעם שלי בשלב הראשון של כל זה, ואז קיבלתי החלטה עם עצמי שאת הכעס אני שומר בתוכי, כמו את יתר הרגשות".
"האכילו בקש"
העיר רחשה באותה העת שמועות שונות ומשונות. התרוצצו אפילו סיפורים שקשרו בין זינגר לארגוני פשיעה. עד כדי כך. "זה פייק ניוז", אומר זינגר. "האכילו את כולם הרבה קש ואני סבלתי מזה. אין כינוי והאשמה שלא האשימו אותי. וכל הזמן בסביבה שלי אמרו לי: 'תתבע על הוצאת דיבה'. עניתי: 'חבל על הזמן'. אולי הייתי צריך לתבוע בשביל המשפחה. אבל מה שלמדתי מכל התקופה הזו, זה שאצל אנשים שמכירים אותי לעומק כל השמועות האלו לא יטלטלו כלום. מי שמאמין ומכיר אותי, כל זה לא השפיע עליו. יש לי חברים עוד מהתקופה שאני בעצמי הייתי תלמיד בבליך, וחברים מהצבא שכל החיים אנחנו נפגשים, משחקים כדורגל וגם הולכים לראות משחקים יחד. וכל הקבוצה הזו של החברים הקרובים הייתה שם בשבילי. הם חיבקו אותי, אבל לא בצורה מעיקה ומוגזמת. בפגישות בינינו הם שאלו על החקירה, אבל ניסו לדבר גם על ענייני חולין. היה להם חשוב שאני אצא, שנמשיך בשגרת החברות שלנו, והם ידעו מאוד לתת לי את התחושה שהם שם בשבילי. הם והמשפחה".
איך באמת חשה המשפחה בתקופה הזאת?
"תמיד חשבתי שגם בפוליטיקה וגם אצל גורמים אינטרסנטיים יש גבולות ויש חוקים. תמיד ראיתי בסרטים, שאפילו בכל מיני ארגוני פשע יש את הקטע הזה שלא פוגעים במשפחה. ופה ראיתי איך נשברים כל הקודים: קמה חבורה של אינטרסנטים שהשתמשה בכל האמצעים. הייתי מופתע מעוצמת הרוע שנחשפתי אליו. סביב המשפחה שלי היו הרבה מאוד רכילויות. הוריה של חגית נפטרו, והיא ואחותה קיבלו ירושה, שגם בה לא הפסיקו כל מיני גורמים לחפור. הופצו כל מיני שקרים, ובני משפחתי לקחו את זה מאוד קשה. גם הבן שלי וגם חגית חלו באותה תקופה בשלבקת חוגרת, שאומרים שיש קשר בינה לבין המצב הרגשי. המשפחה שלי שילמה מחירים מאוד כבדים, אולי מחיר יותר כבד מהמחיר שאני שילמתי. בכל התקופה הזו לכולנו במשפחה לא היה חשק לצאת לחופשה, לחגוג. חגית ואני לא נחנו באמת כבר המון זמן.
"יש רגע אחד שאני זוכר, כשישבתי עם הנכד שלי, אבישי, ולימדתי אותו שחמט. זה היה בתחילת כל הפרשה, הוא היה אז בן 5, והוא שאל: 'תגיד לי, סבא, אתה תמשיך להיות ראש עיר עכשיו?' ודרך המשפט הזה הקטן שלו הבנתי כמה הוא חשוף, וכמה כל המשפחה שלי חשופה. כי ברור היה ששמע מאחרים או בבית הספר או אולי אפילו בבית מהוריו שקורים דברים. אבל המילים התמימות האלה היו לי יותר קשות מכל ההשמצות".
אני מניחה שלחקירה כזו מתלווה גם עול כלכלי לא פשוט.
"בואי נגיד שאני לא איש אמיד, ועם כל האירוע הזה נכנסתי להלוואות. אני לא מתלונן, אבל כל המסע הזה עלה לי הרבה כסף".
מה למדת מכל זה על פוליטיקה?
"שהיא אכזרית. ידעתי את זה אמנם באופן תיאורטי, אבל הפתיעה אותי כמות הארס והרוע שבה. מרגע שגורמים מסוימים בעיר הזו לא קיבלו בבחירות מה שרצו, הם התמודדו בדרכים נכלוליות. והיו גם חברי מועצה באופוזיציה, שלא חסכו ממני פגיעות. אחד מהם אמר לי: 'אם לא יוגש נגדך כתב אישום, אני מתפטר'. השבוע, כשנודע שהתיק נגדי נסגר, היו חברים שאמרו לי: תדרוש ממנו להתפטר. אמרתי: 'להפך, שיישאר ושיראה אותי יומיום'.
"אבל, לצד זה אני חייב גם להגיד שנתקלתי גם בטוב לב ובתמיכה מצד הרבה מאוד אנשים ותושבים. אז כן, למדתי הרבה על חברות ומשפחה - אבל גם על הרוע והזדון הקיימים בפוליטיקה".
"יאללה, זה נגמר!"
באפריל 2016 העבירה המשטרה את ממצאי החקירה לפרקליטות, עם המלצה להעמיד את זינגר לדין. ביולי 2017 הודיעה הפרקליטות כי בכוונתה להגיש כתב אישום נגד ראש העירייה, כאמור, בעבירות לכאורה של שוחד, מרמה והפרת אמונים. עיקר החשדות היו סביב הבטחות למינויים כאלו ואחרים שזינגר העניק לכאורה כמועמד לראשות העירייה לפעילים שסייעו לו להיבחר. כמקובל במקרה של אישי ציבור, הגשת כתב האישום היא בכפוף לשימוע. אבל אף אחד, אולי חוץ מזינגר ופרקליטיו, לא ציפה שהשימוע ישנה משהו.
אלא שהוא שינה, והרבה. למעשה, התיק התהפך בשימוע ‑ והפרקליטות החליטה לסגור אותו. מה קרה שם, בעצם? על פי הודעת הפרקליטות היו לסגירת התיק שתי סיבות עיקריות: הראשונה הייתה שההבטחות ניתנו בתקופה שקדמה להיותו ראש עירייה, כאשר היה רק מועמד לתפקיד. זה נשמע כמו פרט טכני, אבל הוא חשוב: החוק אמנם קובע כי גם אדם המוגדר "מועמד" יכול לקבל שוחד, אף שהוא עדיין אינו בחזקת עובד ציבור, אבל – כך הסבירו בפרקליטות - השאלה ממתי נחשב אדם "מועמד" לתפקיד היא שאלה מורכבת, שיש עליה פסיקה מצומצמת יחסית. במקרה של זינגר עלה קושי להוכיח שהוא כבר היה "מועמד" לפי החוק והפסיקה, בעת שהפעילים החלו לעבוד עבורו, דבר שהקשה על הוכחת היסוד הנדרש להרשעה בעבירת השוחד.
הסיבה השנייה לסגירת התיק הייתה שמחומר הראיות עלה קושי להוכיח מעבר לספק סביר שזינגר עצמו ראה את "הבטחותיו" כמחייבות, וספק אם גם מקבלי ההבטחות התייחסו להבטחותיו אלה כרציניות ומחייבות. ואכן, חלק מהפעילים העידו כי לא האמינו להבטחותיו. מדובר ב"הבטחות" שניתנו במסגרת מערכת בחירות פוליטית, ועל פי הפסיקה יש לקחת "בעירבון מוגבל" הבטחות שכאלה.
זינגר: "עברתי על החומרים של אנשים שנחקרו בענייני. אנשים נורמטיביים, עשרות עדויות. אף אחד לא אמר שהבטחתי לו ישירות. אף אחד לא אמר 'זינגר הבטיח לי'. אלו היו יותר דברים כמו 'ההוא הבטיח לההוא', שמועות. היו כל מיני אנשים שדיברו. בדו מליבם. גם חברי מועצה.
"אני, בדברים המהותיים שהבטחתי, קיימתי. אז אומרים שבמה שהבטחתי ל'שולה' או ל'יוסי' לא קיימתי. אבל בהבטחות שלי לגבי העיר, במסרים שלי, בהחלטה שלי למשל להוציא את מועדוני החשפנות ממתחם הבורסה, להצעיר את העיר, לדאוג למקומות חניה, לקדם את החינוך בעיר, בשורה ארוכה של הבטחות ‑ עמדתי".
אבל מה לגבי ההבטחות ל"יוסי" ול"שולה"? איפה עומדת המילה של ישראל זינגר?
"אני לא באתי והבטחתי ישירות. יכול להיות שבלי להתכוון טיפחתי ציפיות, שמשהו בסגנון שלי או בשפת הגוף שלי נתן להבין דברים שלא התכוונתי אליהם, או לעשות בהם מניפולציה".
אז אתה מודה שטעית?
"אני לא עשיתי את מה שייחסו לי. להשמיץ וללכלך אפשר על כל אחד. הטעויות שלי לא היו בענייני חוק. אולי אנשים פירשו לא נכון את היכולת שלי להקשיב, את ההקשבה והסבלנות".
אולי, ויהיו שיאמרו שהמסקנה שלהם מסיבת סגירת התיק היא אחרת לגמרי: שההבטחות שלך ריקות, שאולי המושג שבו השתמשת קודם, פייק ניוז, תקף גם פה.
"אני חושב שאני הייתי זה שנפל קורבן לפייק ניוז. יש לי בעיה עם כל הסגנון הזה, שהיום בן אדם לא צריך לעמוד ולהגן על המילה שלו בפני הטריבון. אני דווקא הרגשתי מותקף מכל מיני אנשים שהסתתרו מאחורי המקלדת".
מפריע לך שהתיק נסגר, על פי הודעת הפרקליטות, לא בשל חוסר אשמה אלא בשל היעדר ראיות מספיקות?
"זה לא שאין ראיות. יש ראיות, אבל אף אחת מהן לא אומרת שעשיתי משהו בניגוד לחוק. כל המילים האלה של חוסר ראיות לא אומרות לי כלום. אני יודע שבדקו מכל הכיוונים ובסוף אמרו התיק סגור. יאללה, זה נגמר!"
"להשתלט על העיר"
התיק נגד זינגר נסגר, אבל בתודעה הציבורית משהו לא טוב קורה בשלטון המקומי. בניגוד לזינגר, מצעד הפוליטיקאים המקומיים הנאשמים והמורשעים ארוך בהרבה מאלו שהתיקים נגדם נסגרו.
למה זה בעצם קורה? האם השלטון המקומי בישראל מושחת לדעתך?
"אני חושב שזה לא נכון בכלל לקחת ציבורים שלמים, כמו ראשי ערים, ולהגיד 'הם מושחתים'".
ובכל זאת, נדמה שיש הרבה ראשי ערים ומועצות שסרחו.
"כי הפוטנציאל שם גדול. בממשלה יש הרבה יותר ועדות ובלמים. בשלטון המקומי הקשר לאזרחים ולפרויקטים הוא מאוד נגיש, והפיתוי יותר גדול".
האם בכלל אפשר לנהל היום עיר בישראל מאה אחוז לפי החוק?
"כמובן, אם אין גורמים שמנסים להפיל אותך בכוח".
היד של המשטרה קלה על ההדק?
"הדבר היחיד שיש לי להגיד לגבי המשטרה זה שלקח להם הרבה מאוד זמן. אני לא חושב שהם לוחצים בקלות על ההדק, ועובדה שבסופו של דבר הכדור שיצא מהקנה הוביל בסופו של התהליך למקום נכון".
אז מי צריך לבקש ממך סליחה?
"אני לא מאשים את מי שחקרו אותי. אני מאשים קבוצה של גורמים בעלי אינטרס, שניסו להשתלט על העיר רמת־גן, וניסו לשנות את החלטת הבוחר. לא היה לי ספק שכל זה בא מכיוון של גורמים לא ראויים שניסו לגנוב את העיר והפרעתי להם, ושיש כאן ניסיון לרצח אופי. מי שצריך לבקש ממני סליחה זו רק אותה חבורה של אנשים לא הגונים, שניסו להדביק עליי ועל משפחתי את הכל. ודווקא הם, שמחוברים לכל מיני גורמים שליליים, זרקו עליי כל מיני שמועות בכיוון הזה. דווקא זה היה אבסורד, להגיד עליי שאני מחובר לגורמים פליליים. רק הם צריכים לבקש ממני סליחה, אבל אני לא מצפה מהם".
אתה יוצא לקמפיין על ראשות העירייה לבחירות הקרובות. אתה חושש שהפרשה – למרות סגירת התיק - גרמה לך נזק?
"אני באמת שואל את עצמי איך כל זה ישפיע על התושבים. אני חושב שכמו שאני מרגיש הקלה, גם התושבים מרגישים עכשיו את ההקלה הזאת, ושאקבל יותר תמיכה ממה שקיבלתי בעבר".
יש טעויות שעשית במערכת הבחירות הקודמת ולא תעשה בקמפיין הבא?
"אני מניח שאני אזהר יותר, ואחשוב יותר איך אנשים עלולים לפרש את הדברים שלי. כי לפעמים אתה נותן הרגשה אולי לא מדויקת ולא מוצדקת, ויכול להיות שזה מה שקרה כאן. הלוגו שלי בבחירות הקודמות היה 'זינגר. כי חייבים ראש נקי'. ועכשיו אני אומר: 'אני ממשיך קדימה בראש נקי'. ואני גם זוכר עוד משהו חשוב מהשחמט".
שהוא?
"להיות ג'נטלמן. ללחוץ את היד ליריב בסוף המשחק".
למה הנפנו את דגל הגאווה בתיכון "בליך"
כמי שהיה מחנך וניהל במשך 18 שנה את בליך – תיכון הנחשב למעוז ליברלי - לזינגר יש לא מעט מה לומר על מערכת החינוך של היום.
מה אתה אומר, למשל, לגבי הטענות על הדתה במערכת החינוך?
"אני לא הייתי מסכים לכך כמנהל בית ספר. אני לא הייתי נותן להכניס אינדוקטרינציה בכוח. זה מתאים למשטרים שאני באתי מהם. ואם זה כך, ואף אחד לא פותח את הפה בבית הספר, כנראה המנהלים של היום הם לא המנהלים של אתמול. אני הייתי מנהל מרדן, ואני מצפה מהמנהלים של היום לפתוח את הפה כשצריך.
"אני לא בעד אנרכיה, אבל אני בעד חינוך פלורליסטי. אי־אפשר להכריח תלמידים כיצד לחשוב. הרי מחר עלול לבוא שר מאוד רדיקלי משמאל ויהפוך את הכל לצד השני. מערכת החינוך צריכה עוגן. עליה להתמקד בהישגים, בערכים, ולא לערבב פוליטיקה בחינוך. אז אני לא הייתי מחזיק מעמד אם היו כופים עליי הדתה. הייתי מתמרד".
היה לא מעט רעש תקשורתי סביב הנפת דגל הגאווה בבליך ביום הגאווה.
"התברר לי שאסרו על מנהל בית הספר בליך להניף דגל של יום הגאווה. אמרתי לו: נניף את הדגל במרחק מאה מטר משער בית הספר, בתחום של העיר. אני נגד כל אפליה וכל כפייה. ובכלל, בבתי הספר היום יש פחות דיבור על דמוקרטיה ועל ערכים חברתיים. שמים דגש חזק מדי על כמות היחידות במתמטיקה. לא נותנים לתלמידים לנשום. הופכים אותם למכונות. הישגים בלימודים חשובים, אבל כישורים חברתיים ותפיסה אזרחית חשובים לא פחות".
האם תלמידי בתי הספר ברמת־גן יוצאים לסיורים במערת המכפלה?
"אין לי בעיה עם זה, אם לא עושים מזה אידיאולוגיה. אני בעד חופש ביטוי בדיבור וחופש ביטוי אמנותי וחופש מחשבתי. לצערי, מנהלי בתי הספר לא נאבקים על זה כיום, ואנחנו מתחילים להידמות לרוסיה עם כל ההוראות מלמעלה בענייני חופש הביטוי, כולל באקדמיה. זה מאוד מסוכן, שכל שר חינוך שבא יכפה את האינדוקטרינציה שלו".
