אביהו מדינה, זמר, פזמונאי ומלחין, עשה לתרבות הישראלית את מה שהפנתרים השחורים עשו לפוליטיקה. במשך כמעט חמישה עשורים הוא נאבק למען הלגיטימציה של המוזיקה המזרחית, נלחם נגד אפליית הזמרים הים־תיכוניים ברדיו והיה מהדוברים הבולטים והרהוטים של התעשייה.

הוא נולד בשכונת שבזי בתל־אביב, באוגוסט 1948. בגיל 12 התייתם מאמו, ונערותו עברה עליו בקיבוץ כיסופים. במלחמת יום הכיפורים לחם כמפקד טנק בקרבות בדרום. הוא גרוש, אבא לשלוש בנות ושבעה נכדים. חי בפתח־תקווה.

הוא שימש כיו"ר אקו"ם, וב־2015 נבחר להיות אחד ממדליקי המשואות. שנה אחר כך הוענק לו פרס שר החינוך לתרבות יהודית. גם היום, בגיל 70, הוא ממשיך להלחין ולהופיע.

איור: גיא חרל"פ

1/ שכונת שבזי

גדלתי בשכונת שבזי בתל־אביב עד גיל שבע. כל התושבים היו עניים. אם למישהו היה אופנוע, הוא נחשב בעל רכב. כילד, השכונה נראתה לי ענקית. הבתים היו נמוכים והחלונות היו עוד יותר נמוכים. היית עובר ברחוב ורואה את כל הבית דרך החלון. כולם היו מעורבים בחיים של כולם. שמעת אותם אומרים 'שלום עליכם מלאכי השלום', ראית את המאכלים ששמו על השולחן. מול הבית הייתה דרך עפר. הייתי מגיע הביתה עם נעליים מלאות חול, ואמא דבר ראשון הייתה חולצת לי את הנעליים ומרוקנת מהן את החול. חול וחום אנושי היו שם בלי סוף. אך עם כל הכבוד לנוסטלגיה, לא הייתי רוצה לחזור לשם.

2/ עוני

אף אחד בשכונת שבזי לא היה ממש עשיר. כולם עבדו, אבל הפרנסה הייתה בדוחק. כולם "רשמו" במכולת כשאזלו תלושי המזון. אבא שלי גידל תשעה ילדים ממשכורת של עובד עירייה. מזון היה תמיד בבית, אבל לא קנו לי גלידה. הבגדים היו עוברים מילד לילד. בגדים חדשים קנו פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח.

כשהייתי בן שבע עברנו לחולון, ושם הכרתי חלקים אחרים של החברה הישראלית. בכיתה שלי היו ילדים שבאו ממשפחות סוחרים וידעו שפע. ראיתי את זה אצלם בבית לפי הפירות והירקות שנרקבו ונזרקו לפח. אצלנו שום דבר לא היה נזרק. דרך הפירות הרקובים התחלתי להבין את העניין הזה של פערים כלכליים.

3/ אבא

אבא שלי, אהרון, עלה לארץ ב־1939. הוא היה חזן וזמר מוכשר מאוד. הצטרף לאצ"ל ועבד בבית חרושת לאריגה, עד שהבריטים גילו שם מחסן נשק ופוצצו את בית החרושת. אחר כך היה אב הבית בבית הספר ברנר בתל־אביב. כשהייתי בן עשר הוא העביר אותי מבית הספר ישורון בחולון לבית הספר שבו עבד. כל יום הרכיב אותי על האופניים מהבית לבית הספר. הוא השקיע בי מאוד בדרכו. בכיתה ח' עשינו את בחינות 'הסקר' והוא זה שהביא ממשרד החינוך את התוצאות. תמיד היה מספר בגאווה: "הלכתי למשרד החינוך והביאו לי חמש מעטפות של התלמידים שעברו את הסקר בהצלחה. על המעטפה הראשונה היה כתוב 'אביהו מדינה'".

4/ אמא

אמא נולדה בירושלים, דיברה חמש שפות והייתה לה יכולת נתינה אינסופית. קראו לה לאה. היו לה חיים קשים, כל הזמן הייתה בהיריון. כיבסה ערימות של בגדים בידיה, בישלה, ניקתה את הבית, גידלה שמונה ילדים, וכדי לעזור בפרנסה גם בישלה לאנשים. עם זה כל הזמן הייתה מחייכת. הכל אצלה היה חפיף. היא יכלה לצחוק מול הצרה הכי גדולה, תמיד האמינה שהכל יהיה בסדר.

כשהייתה בת 36 היא עברה ניתוח להסרת גוש שומן בין הריאה ללב, ומתה מקריש דם. הייתי בן 12 וזה טילטל את המשפחה. חשבתי עליה הרבה כשהפכתי לאבא והבנתי שלילדים שלי אין סבתא, אז כתבתי עליה שיר: "עודך עומדת מול עיניי. עם החיוך והמבט, ובתוכי ליבי נצבט. אמא, אמא, את שם למעלה, עודך בוכה, עודך דומעת, עודך יושבת, נעצבת על הפרידה בטרם עת".

אבא שלי נישא בשנית כשהייתי בן 13. לא יכולתי לסבול את הנוכחות של אישה אחרת במקום אמא שלי, ועזבתי את הבית לקיבוץ.

איור: גיא חרל"פ

5/ סבתא וסבתא

סבתא שלי מצד אבא, חנה מדינה, הייתה הזקנה הכי חכמה שהכרתי. ממנה למדתי חוכמת חיים יותר מכל איש אחר. מסבתי הירושלמית ברכה מיסק למדתי מהי אהבת נכדים, ודיבור “דוגרי”, ישר לפנים בלי פחד.

6/ קיבוץ

בסיום בית הספר היסודי עברתי לכיסופים. רציתי ללמוד לנגן בגיטרה, הביאו מורה למוזיקה לבחון במי מהילדים כדאי להשקיע. המורה אמר לי: "אין לך חוש מוזיקלי, חבל על הזמן ועל הכסף". שלחתי לאבא גלויה וסיפרתי לו מה אמר הבוחן. כעבור שבוע אבא הגיע לקיבוץ באוטובוס עם גיטרה חדשה. אמר לי, "אתה לא צריך שילמדו אותך, תלמד לבד". שם לי את הגיטרה ביד ונסע באותו אוטובוס בחזרה. ברגע הזה הוא קבע למעשה איך ייראה העתיד שלי.

7/ מלחמת יום הכיפורים

לחמתי כמפקד טנק בגזרה הצפונית בפירדאן, בחטיבה 217, גדוד 113 של אסף יגורי. המ"מ היה גידי שאנן. ב־7 בבוקר ב־13 באוקטובר נפגע טנק המ”מ ויצא מכלל פעולה. הטנק שלי אמנם חטף נ”ט בזחל אבל המשיך לתפקד. נותרתי טנק בודד ואספתי אליי את גידי שאנן. נטשנו לאחור לעמדה חדשה. ב־8:30 צפיתי כתותחן בעמדתנו הקודמת וזיהיתי חמישה טנקים מתקדמים לעברנו מימין ונגמ"שים משמאל. יריתי לעבר הטנקים חמישה פגזי ח”ש וזה הספיק. כל חמשת הטנקים חוסלו, גם בזכות הטעינה המהירה של רוזנר הטען־קשר. ירינו פגזים על הנגמ”שים וגם הם הושבתו. לאחר שהודענו למג”ד הגזרה כי בלמנו הסתערות של טנקים מצריים, פגז ארטילריה נחת על הצריח של הטנק והרג את גידי שאנן המ”מ ז"ל.

8/ זהר ארגוב

זהר ארגוב היה זמר טוב, המבצע הטוב של השירים שלי. אף אחד מהזמרים האחרים לא הצליח לתפוס את מקומו. הסם עבורו היה מקום לברוח ממנו אל עולם פרטי משלו, שאף אחד לא יכול לחדור אליו ולחבק אותו חיבוק דב, כי היה לו קשה לשאת את כל האהבה שהרעיף עליו הקהל. הוא היה אדם טוב לב. אמרתי לו, הסם יהרוג אותך, ולקחתי אותו לגמילה. אחרי עשרה ימים בגמילה, כשכבר נראה טוב והרגיש טוב, הוא אמר לי, “החיים יפים, אני מריח את האוויר, אני רוצה לחיות”. אני מאמין שהמוות שלו היה תאונה, הוא לא התכוון להתאבד.

איור: גיא חרל"פ

9/ תקשורת

לעיתונאים יש את הכוח להפיץ את האמת ובאותה מידה יש להם את הכוח להפיץ את השקר. הם מבקרים את כולנו - רק לא את עצמם. סולידריות עיתונאית היא הקוד לשמירה על הממלכה השביעית המאיימת על כולנו, וכולם שבויים בחסדי רצונה. אני לא זכיתי בעיתונות הוגנת ולא הסתרתי את דעתי ממנה.

10/ זמר מזרחי

המושג "זמר מזרחי" הומצא בזדון בתקשורת הישראלית לפני חמישים שנה לכל יצירה, יוצר או מבצע שמתובלים בצליל מזרחי, וזאת בניגוד לשירים שהושפעו ממוזיקה מזרח ומערב אירופית והוגדרו כישראליים. בדרך זו הגורמים הקובעים הגדירו את המוזיקה המתובלת בצליל מזרחי כלא שייכת, ונתנו לעצמם פטור מלשתף את הזמר הישראלי־מזרחי בתוכניות המוזיקה העברית. זה היה מעשה מביש של אפליה והתנשאות.

11/ ילדי תימן

אני לא “מאמין” שזה קרה, אני יודע שזה קרה, כי כך איבדתי את אחי אלעזר, שנחטף בגיל שנה וחצי מבית החולים הדסה בתל־אביב. אישפזו אותו כי הרגיש לא טוב, ולמחרת סיפרו להוריי שהוא מת וכבר נקבר. אמי ואבי ישבו שבעה ימים מיותרים על ילדם החי החטוף.

12/ סמים

סמים ואלכוהול לא נמצאים ברפרטואר האישי שלי.

13/ הורות

אני חושב שצריך לפתוח בית ספר להורות. להיות הורה זו אחריות כבדה מדי מכדי להעמיסה על כתפי זוגות צעירים בלי ידע בסיסי בנושא. יש לי שלוש בנות, שיר, שני ואור, ושבעה נכדים. אני רואה אותם כמעט כל יום. הם חלק מרכזי מחיי, אבל לא תמצית חיי. יש גם את היצירה והביצוע, שאני מרגיש כלפיהם מחויבות גדולה.

14/ שוביניזם

נשים וגברים שונים במהותם, אך לכולם מגיע לחיות בכבוד.

אביהו מדינה בצעירותו. “אשתי לשעבר נמצאת בכל שירי האהבה שלי"

15/ נישואים

רעייתי לשעבר, יהודית, היא האישה הכי ישרה וטובת לב שהכרתי. פגשתי אותה בקיבוץ. ב־1974, כמה חודשים אחרי המלחמה, התחתנו. אחרי עשרים שנות נישואים אשתי החליטה להתגרש. מאז לא מצאתי אישה טובה ממנה. 23 שנים אנחנו גרושים ואנחנו עדיין הידידים הכי טובים. היא נמצאת בכל שירי האהבה שכתבתי.

16/ כסף

כל בני האדם צריכים כסף בשביל לחיות, אך עם הזמן המטרה נשכחת, והם מוצאים עצמם חיים בשביל לעשות כסף. כל המניעים, הרצונות, המאוויים – בסוף הכל זה כסף. בספר דברים כתוב כי “השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים”. לכן יש אנשים בעמדות כוח שגולשים לשחיתות.

17/ הצלחה

רוב בני האדם חייבים להוכיח לסביבתם כי הם שווים יותר, כי בעיני עצמם הם שווים פחות.

18/ קשיים

חוויתי קשיים רבים בחיי, שמהם למדתי איך לנהוג ולצמוח. כמו שהיתמות לימדה אותי לצאת החוצה ולהתמודד במקום לחסות תחת כנפיה של אמא. ניסיתי לעשות לימונדה מהלימון של הקשיים שלי.

19/ שלום

שלום עם שכנינו הוא משימה הכרחית ודחופה, שצריכה להיעשות מתוך כבוד, הבנה ושכנוע, ובלי התנשאות, יהירות וכוחנות. כדי לשמור על קיום המדינה היהודית לטווח של 300 שנים קדימה ברוב יהודי, יש להתנתק משטחים המאוכלסים ברוב ערבי גם בתחומי הקו הירוק, ולספח שטחים מאוכלסים ברוב יהודי ביהודה ושומרון. בקיצור, צריך להמשיך לחלום, ועד אז להמשיך לפתח כלי נשק מתוחכמים להגנה על הבית.

20/ בריאות

בריאות לקויה זה אסון. זה בעיניי גרוע ממוות. אני משתדל לחיות בריא. מאמין שספורט הוא דבר בריא לגוף ולנפש כשהוא במידה הנכונה. משתלם להתאהב במזון מן הצומח ומבלי להעמיס כמויות מיותרות על מערכת העיכול. לפני שאני פונה לרופא, אני בודק מה דעתו של הרמב"ם בנושא, ולרוב אני מוצא את המזור אצל גדול הדור מלפני אלף שנים.

21/ אושר

אושר זה כשהאדם מתפרנס מהנאתו, ועוד יותר אם הוא עצמאי שאינו כפוף לאיש מעליו.

22/ תרבות

בתרבות הישראלית הרגשת השייכות היא הדבק החזק ביותר בשביל המרקם החברתי.

23/ צדק

כולם מבקשים צדק, אבל לא מתעקשים עליו כשזה עלול לפגוע באינטרסים שלהם.

24/ צדק חברתי

אין אצלנו צדק חברתי. יש השתדלויות, אבל יש הרבה לתקן עד שנגיע. אני מכיר בזה שטבע האדם הוא לרצות לגבור על הזולת, להשיג יותר רכוש, יותר מעמד, אבל אסור להגיע למקום שבו לצד המוחלש כבר לא יהיה מה להפסיד.

25/ גזל

מחירי הטיפולים, התרופות והניתוחים ברפואה הפרטית הם שוד אכזרי של חסרי אונים.

26/ משמעות

כילד, העולם נראה בעיניי גדול. ככל שבגרתי, העולם הלך והצטמק. ככל שאני מתבגר, האמרה של שלמה המלך "הבל הבלים הכל הבל" הופכת בעיניי רלוונטית יותר.

27/ ירושלים

גדלתי בתל־אביב, אבל השורשים שלי בירושלים. אמא שלי נולדה בירושלים וגדלה בסביבה של הבנאים. אני ינקתי את החיבה לתרבות ולשפה שהם מדברים בה עוד מהבית. זו הייתה השפה שלנו, זה היה ההווי שלנו, לכן אני מאוד מחובר ליצירה ולהומור שלהם.

28/ אלוהים

אני מאמין באלוהים, אך מפקפק באלה המציגים עצמם כבאי כוחו על פני האדמה. אני גורס כי כל יהודי החי בישראל חייב להתגייס לצבא, וכל יהודי חייב לעבוד למחייתו.

29/ תנ”ך

הוויתור על לימוד חובה של התנ"ך לדור הצעיר כמוהו כהתאבדות המונית מרצון, שמוחקת את הראיה העיקרית של זכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל.

30/ המדינה

הקמת מדינת ישראל לאחר אלפיים שנות גלות היא נס ייחודי ויחידי שאין דומה לו בכל ההיסטוריה האנושית, ונס זה לא יכול היה להתקיים בלי הבסיס המשותף של כל היהודים בעולם, שהוא הדת, המסורת והתנ"ך. כישלונה הגדול של המדינה הוא בהזנחת בניה, שנזרקים לאחר שלוש שנות שירות צבאי למערבולת הכלכלה הישראלית הגועשת בלי סיוע משמעותי בדיור, בלימודים ובעבודה. מחיר הכישלון הזה הוא כמיליון בני הארץ שירדו ממנה.

31/ פוליטיקה

אף פעם לא השתייכתי לשמאל או לימין, אני פטריוט ישראלי. בעבר הוצע לי להצטרף לפוליטיקה, וסירבתי, כי החופש שלי חשוב לי יותר. בעיניי, השמאל הקיצוני צבוע, הימין הקיצוני גרוע, ואמצע הדרך היא דרך המלך.

32/ ישראליות

ישראלי בעיניי זה מי שעובר כאן את כל התלאות שהמדינה מעבירה אותנו, נשאר כדי לקחת חלק במעמסה ולא חושב איך לברוח.

33/ דמוקרטיה

הממסד החינוכי והתקשורתי לימד אותי כנער על חופש הביטוי, חופש הבחירה, חופש העיסוק, והזדמנות שווה בדמוקרטיה. כשבגרתי מצאתי עצמי נלחם בהם לקיים את כל מה שהם לימדוני.

34/ מוזיקה

מוזיקה היא שפת הנשמה שנובעת מן הגנטיקה וההוויה שבה גדל האדם.

35/ חברות

המשפט "טוב שכן טוב מאח רחוק" הופך להיות חזק יותר עם השנים. אני מתרחק מהחברות שנכפית עליי, כאשר אני לא מדבר עם מישהו יומיים־שלושה והוא כועס. עם החברים שלי אני יכול לא לדבר חודשיים, אבל הם שם כשצריך. המוטו שלי: אם לא תרשה לחברים שלך לטעות מפעם לפעם, לא יהיו לך חברים.

36/ זמרים צעירים

אני אוהב מאוד לעזור לכישרונות צעירים בזמר העברי. במשך השנים עברו תחת ידי כ־40 זמרים וזמרות שאני מאמין שתרמתי להצלחתם. אבל מתברר שרבים מהם שוכחים את העבר שלהם כזמרים מתחילים.

37/ הנאות

אני אוהב טבע וטיולים בשניים יותר מכל בילוי אחר. יש לי לוח הופעות שאני תמיד עושה בו חורים, מתאריך זה עד זה אני שומר על זמן פנוי, שאותו אני מנצל לטיולים. פה אני נוסע לברזיל, שם לפיליפינים. טיולים זה חופש. רחוק מהמסגרת המעיקה. אני אוהב להכיר את השונה ולקבל מושג חדש על האנושות.

38/ גיל

אני נולדתי זקן. החשיבה שלי תמיד הייתה בוגרת. גם כשהייתי צעיר הבלי העולם לא עניינו אותי. לא הלכתי לדיסקוטקים, למשל. לא אהבתי את האווירה. בגיל 48 הרגשתי שהשגתי כמעט את כל מה שעניין אותי להשיג בחיי.

39/ טבע האדם

"אדם קרוב אצל עצמו" זה נכון, אבל לפעמים הקִרבה יתרה עד כדי אגואיזם חולני.

למדתי שהטבע של בני אדם הוא לרצות שלאחר יהיה טוב כשטוב להם, ולרצות רע לאחר כשרע להם.

איור: גיא חרל"פ

40/ אריק איינשטיין

זמר מעולה. הוא מאוד אהב את זהר ארגוב. היה איש של אמת. לא היו בו גינונים של כוכב. פגשתי אותו כשבא להופעה שלי בקיבוץ. בדיוק היה על לוח המודעות פתק שביקש שכל אחד יכתוב את סוג הדם שלו. אריק עמד שם והסתכל בדיוק כשהגעתי ורשמתי, "אביהו מדינה, סוג דם O משובח". אריק הסתכל, ואמר, "אה, משובח".

41/ שוויון

בני האדם שווים בלידה ובמוות, אך בין הלידה למוות ישנם כאלה המאמינים כי הם שווים יותר מאחרים. לאלה נכונה אכזבה, כי ביום מותם מתחוור להם כי הם ככל האדם.

42 / גזענות

תכונה של אנשים קטנים, שנפל לידיהם כוח לטפס על השונים מהם, ולהרגיש עליונים.

43/ סטטיק ובן־אל

הם מצאו נישה משלהם במוזיקה העולמית, ועכשיו נישאים על גבה בשל הייחודיות שלהם.

“מצאו נישה משלהם". סטטיק ובן־אל

44/ געגוע

אני מתגעגע להרגשה שהייתה לי כשיצאתי עם רעייתי הטרייה לירח דבש באירופה. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בחוץ לארץ. אני זוכר את ההתרגשות, את הראשוניות. תחושה של יציאה מבית מלחיץ אל העולם הגדול והפתוח. אני מתגעגע לתום הרגשי הזה.

45/ טלוויזיה

הטלוויזיה שלנו מתקיימת מפרסומות, המפרסמים רוצים קהל גדול ככל האפשר, כלומר רייטינג גבוה. יוצא מכך שהמפרסמים קובעים לנו את לוח השידורים, וכך נראית הטלוויזיה הישראלית על כל ערוציה.

46/ שפה

לידיעת חבריי העיתונאים: "כנטריש" יש לכתוב ב־כ' ולא ב־ח'. זו מילה בערבית וכך יש לבטא אותה. מצד שני, אין לכתוב "חימקי מוסקבה" ב־ח' אלא ב־כ', כי אין ח' בשפה הרוסית.

47/ צביעות

אני לא אוהב אנשים צבועים. אך עם זה אני מרחם עליהם, כי הם חיים בכחש, וזו מעמסה כבדה מאוד לאורך החיים. אני, כמו סבתא ברכה, אוהב לדבר בישירות גם אם יש לזה מחיר.

48/ שקרנים

שקרנים משעשעים אותי, כי אני מזהה אותם מיד ומתייחס אליהם בהתאם.

49/ גסות רוח

בצפייה בתוכניות האירוח בטלוויזיה אנו רואים גסות רוח, אי־הקשבה לאחר, חוסר כבוד ולהיטות בלתי נשלטת לשמוע את עצמך בלבד. זו רעה חולה. הדור הצעיר צופה ולומד שגסות רוח היא סטנדרט מקובל.

50 / בנייה

הדודים שלי, ישראל ואברהם מדינה, היו קבלני בניין וסתתים. הייתה להם חברה, הם בנו את בית החולים שערי צדק, את שכונת בתי אונגרין ואת הטכניון בחיפה. כילד עבדתי בבניין, היו לי ידיים טובות, וכשהשתחררתי מהצבא הקמתי חברה לשיפוצים. זה אצלנו במשפחה.

51 / משפטי מפתח

“חיוך וסבלנות טובים לבריאות”, “אנושי לטעות, אלוהי לסלוח”, ”אם תדע להקשיב תדע מה להשיב”, “היצר הוא לטוב או לרע, בחר בטוב”, “הצביעות היא השקרנות המודרנית”.

איור: גיא חרל"פ

52/ הגששים

הגששים היו מרפא למדבר התרבותי שבו חייתי הרבה שנים. המקורות שבהם השתמשו הם המקורות שמהם באה המשפחה שלי. הסיפורים שלהם לא היו זרים לי. הגששים נתנו לי הרגשת שייכות.

53 / מורים

המורה הכי משמעותי בחיי היה ד"ר יהודה פז בקיבוץ כיסופים. גדלתי בחינוך הדתי עד גיל 14, ובחינוך האנטי־דתי בקיבוץ עד הגיוס, כך שאני מכיר את שני צדדיו של המטבע, ומשניהם אני מלקט רק את הטוב.

54 / שאפתנות

לכל השאפתנים אני אומר: אל תקפצו גבוה מדי, שלא תיפלו עמוק מדי.

55 / מלחמת לבנון הראשונה

הייתי בכוח שמירה במחנה השבויים אנסר. שלושה טנקים, 12 חיילים, מול 400 שבויים. אמרתי אז שבמקומם הייתי מחסל את שלושת הטנקים בקלי קלות, אבל הם פחדו מאיתנו. חשבתי שזה חוסר אחריות מצד המפקדים, וזה החזיר אותי למחשבות על יום הכיפורים.

56/ חתונות

אני לא מופיע באירועים כמו חתונות ובר–מצוות מחשש שיש בקהל אנשים שאיני לטעמם. הם הוזמנו לחגיגה משפחתית ולא להופעה שלי, ואני עלול להיות להם לטורח.

57/ חלומות

אין לי חלומות. אני ריאלי, מכיר במציאות ועושה כל שאני יכול כדי לשפר אותה.

58/ שירה

היו לי שאיפות להיות זמר. כתבתי שני שירים לפסטיבל הזמר המזרחי ב־1971, “אל תירא ישראל” ו”עונג שבת”, שניהם התקבלו, אבל המארגנים לא נתנו לי לשיר. אחד השירים זכה ובן לילה הפכתי להיות מלחין. ואני בכלל רציתי להיות זמר.

59/ יצירה

לכתוב שיר ולהלחין שיר אלה אהבותיי הגדולות. כששואלים אותי מה אני יותר אוהב אני אומר שזה כמו לבחור באחד משלושת הילדים שלך. כשהדיסק יוצא מגיע השלב שאני לא אוהב — העיסוק בהפצה, בשיווק.

60/ הדלקת המשואה

ראיתי בזה הכרה ציבורית בכל מה שאני מייצג. כששרת התרבות לימור לבנת הודיע לי על זה הרגשתי שאני מייצג את כל הז'אנר שאני חלק ממנו. חשבתי על רבבות האזרחים, שטעמם כטעמי, שזה יוסיף להרגשת השייכות שלהם לבית הזה שנקרא ישראל, וזה קצת יבריא את החלק בחברה הישראלית שמרגיש מקופח. אמרו שאני פורץ דרך בתרבות הישראלית. למה אני כישראלי, דור רביעי בארץ, צריך לפרוץ?

61/ בדידות

בדידות נחוצה לי כמו להרבה יוצרים, זו האדמה הבתולית שממנה אפשר להצמיח יצירה חדשה. יש לי תמיד את הדף, את הפסנתר, את הגיטרה. כשאני כותב שיר חדש, בשבילי זה עולם ומלואו.

62/ מנהיגות

אני מעריץ שלושה מנהיגים: בן־גוריון, בגין ופרס. הדור הראשון התייחס לבן־גוריון כמו לאימאם. בן־גוריון אמר לעשות עשרה ילדים, היו שלקחו אותו ברצינות. שמעון פרס היה איש חכם צופה פני עתיד, שדרש את טובת העם. מנחם בגין נתן כבוד והרגשת שייכות לאזרחי ישראל השנייה.

63/ מוות

אני לא פוחד ממנו, וכל עוד אני בריא — שימתין. שפר חלקי בעולם הזה. מיציתי את חיי. עשיתי משהו. הבנתי את הפרינציפ שעל פיו פועל העולם.

64/ גלגול נשמות

יום אחד פגשתי ברחוב בחולון איש רואה נסתרות. הוא אמר לי, "אתה יודע מה היית בגלגול הראשון שלך? עֶבֶד בספינת משוטים, קשור בשרשראות ברגליים". האמנתי לו כי כל חיי אני מתנגד שמישהו ישלוט בי, שמישהו יכפה עליי, שמישהו יגיד לי מה לעשות.

65/ גורל

שיר שכתבתי לזהר ארגוב: "באתי לעולם, לא שאלו את פי/ מה אבקש ומה חפץ ליבי/באתי לעולם וכבר הכל קיים". זה מלווה אותי — התובנה שלא בחרתי מה להיות, למי להיוולד, למי להשתייך והיכן.

66/ המלצה

אני ממליץ לבעלי ממון המשופעים ברזרבות שמנות לפרוש כל עוד הם בריאים וחזקים, לפנות את מקומם לדור הצעיר ולהותיר לעצמם מספיק זמן ליהנות מפרי עמלם, ויפה שעה אחת קודם.

67/ גלגלצ

גלגלצ יועד כערוץ לנהגים. לפי הרפרטואר המשודר שם כל הנהגים הם ילדים רוקיסטים. מישהו שדד מהמדינה ערוץ, הכתיב את טעמו ולא התחשב בכל האוכלוסייה.

68/ הפנתרים השחורים

זו הייתה יוזמה מקומית מבורכת של חבורה אמיצה של אנשי השכונות בירושלים, לנסות ולשנות את היחס של הממסד כלפי האנשים הפשוטים, שמרוויחים משכורות רעב וכל הזמן רודפים אחרי הזנב של עצמם. כשהם יצאו לרחובות הרגשתי טוב. אמרתי, הגיע הזמן שמישהו פה יקבל אומץ, יפתח את הפה ויעשה מהפכה.

69/ מירי רגב

אני חושב שמירי רגב היא שרת התרבות הראשונה שאומרת אמת בלי לפחד. והיא מנסה לתקן חלק מהעיוות הגדול שנוצר פה אחרי 70 שנה של תרבות לא מאוזנת.

70/ סליחה

אני לא מחכה לסליחה מאף אחד וגם לא רוצה לומר סליחה. לא פשעתי, ולמי שפגע בי בלי כוונה כבר סלחתי. מי שפגע בכוונה, אין לי ציפיות ממנו לכלום, גם לא לסליחה.